פורום תרפיה באומנות - יש לך שאלה?

שרית שלום,
כפי שכתבנו כאן פעמים רבות בעבר, הרי שגם בעלי תעודה עובדים כמטפלים הן במשרד החינוך והן במוסדות אחרים. במקרה שלך הרי שהינך בעלת תואר שני ולכן תוכלי אף לקבל תוספת לשכר, במשרד החינוך למשל. באשר לקליניקה פרטית - הרי שכל מטופל יוכל לבחור אם הוא מעדיף מטפל שלמד תואר שני בתחום אם לאו. אולם אין מניעה לעבוד גם עם תעודה. בסופו של דבר הרי יותר מכל התארים חשובה אישיותו של המטפל, התכונות הטיפוליות שלו והבנתו את המטופל.
לגבי תואר שני הרי שניתן ללמוד אותו באוניברסיטת לסלי בנתניה ונפתח מסלול גם באונ' חיפה. לימודי תעודה מתקיימים בסמינר הקיבוצים, במכללת לוינסקי ובבית ברל (לפחות כך היה בתקופה שבה אני למדתי, כדאי לברר מה המצב כיום).
נטייתי הטבעית היא להמליץ לך ללמוד לתואר שני, מאחר ואת ממילא משקיעה כבר 3 שנים בלימודים, אבל כמובן שההחלטה אישית ותלויה במשאבייך ובנסיבותייך האישיות. אני מציעה לך ללכת לימים פתוחים במוסדות השונים ולהתרשם באופן אישי, אולי יהיה מוסד שימצא חן בעינייך יותר.
בהצלחה!
מיה

של לימודי דרמה תרפיה

הי שרית,
אני דוקא בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ומתלבטת האם ללמוד ייעוץ חינוכי או תרפיה באמנויות.
האם אפשר לשאול אותך איך זה להיות יועצת חינוכית? האם מוגדר לך גם לטפל בתלמידים בין היתר
או האם אפשר לשלב טיפול באמנויות בעבודת היועץ החינוכי?

למיטב ידיעתי קיימת הצעת חוק ש"תקועה" כבר זמן רב ושאמורה להסדיר בחקיקה את נושא התרפיה, אולם אינני יודעת מה תוכנה ומן הסתם היא עשויה להשתנות עוד פעמים רבות לפני שתאושר כחוק. אין לי כל ידע בנושא מהתקופה האחרונה ואינני יודעת אם השמועות הללו נכונות.

החוק לא ממש תקוע. הצעת החוק כבר עברה קריאה ראשונה. את תוכן ההצעה של החוק ניתן למצוא באתר י.ה.ת. זה אכן בלבול בין השמועות, יש הגדרות מאוד ברורות לגבי דרישות הכניסה. אלא שדווקא בנושא הזה, הגמישו את הדרישה - בהתחלה דרשו שרק "מקצועות טיפוליים" יוכלו להתקבל ללימודי המשך של תרפיה באומנות, אבל בלחץ המכללות, הצליחו לוותר על הסעיף - מה שסוכם הוא שכל מי שיש בידיו תואר ראשון, יכול להתקבל, אלא שצריך 6 קורסים שקשורים בתחום (מבוא לפסיכו', תיאוריות אישיות, התפתחותית וכדו') כך, שאם חסרים קורסים ספציפיים, צריך להשלים אותם. במרבית המסלולים הוחלט, לפחות עד שהחוק יגדיר אחרת, שניתן להשלים עד תום השנה הראשונה. נ.ב. עד לא מזמן ניהלתי פורום בנושא, השאלות האלו נידונו מכל הכיוונים - היו תשובות מאוד מפורטות שניתנו ע"י היועץ של הפורום - מוטי מקמורי, שהוא יו"ר י.ה.ת. לצערינו הפורום ירד, בגלל ביטול הקהילות של מעריב NRG ועד לרגע זה, שם העלינו את כל הפרוטוקולים של הדיונים ואפילו קיבלנו תגובות של הפעילים הפרלמנטרים בנוגע לסוגיות של החוק. כך שאם יהיו שאלות נוספות אתן מוזמנות לפנות אלי או אל מוטי - נשמח לעזור.

תודה על העידכון החשוב, מיה גל

ליטל שלום,
קראתי את שאלתך ואת התשובות השונות.
אני מציעה לברר עם המוסדות המלמדים תראפיה ולחילופין עם איגוד המטפלים בהבעה ויצירה שנקרא יה"ת. אני מניחה שהם ידעו קצת יותר.
בהצלחה.
תמי.

שירה שלום,
שאלתך נשאלה פעמים רבות בפורום זה. בכל מקרה שוב, לגבי האיפה לילמוד,כיום קיימות תוכניות רבות ללימודי תראפיה באומנות: בסמינרים, במכללות ובאוניברסיטאות. אני מציעה לפנות לכולם, ולבקש את תוכנית הלימודים ואת הדרישות המוקדמות לקבלה ללימודי התואר השני. כמו כן, כפי שכבר עניתי פעמים רבות אני מציעה לגשת למקומות עצמם ולדבר עם סטודניטים שלומדים לברר איתם איך ומה. לסלי קול'ג נחשב המקצועי ביותר בתחום. אבל, מנסיוני, ההתרשמות מהסטודנט, היכולת הלימודית שלו, היכולת שלו לטפל במסגרת העבודה המעשית - הם בסופו של עיניין מכריעים.
בהצלחה!
תמי.

היי תמי, תודה על היחס. כמו כן איפה מומלץ להשלים שעות באומנות פלסטית?

לינה שלום,
ודאי שמבחינה "אקדמית" תואר שני נחשב יותר מלימודי תעודה. בנוסף, אם תשקלי לימודי המשך, כגון דוקטורט, תידרשי לתואר שני, או לילימודי השלמה לתואר שני. התואר השני גם מקנה תוספת לא משמעותית במיוחד לשכר, במשרד החינוך למשל, ומן הסתם גם במקומות אחרים. באשר לאפשרויות העבודה בפועל, הרי שגם בעלי תעודה עובדים ומועסקים ואינני חושבת שהם נתקלים בבעיה מיוחדת. אני מניחה שאנשים רבים הבאים לטיפול יעדיפו לשמוע שהמטפל הוא בעל תואר שני, אולם הדהר אינדיוידואלי ואינו מחוייב המציאות.
לסלי היא אוניברסיטה מוכרת ומובילה בתחום התרפיה, והלימודים בה מקנים תואר שני, ולא תעודה. כאשר אני למדתי שם התואר היה מוכר ע"י המועצה להשכלה גבוהה. אינני יודעת מה המצב כיום ואני מציעה לך לברר ישירות עם לסלי.
בהצלחה,
מיה

הדס שלום,
לגבי העבודה עם ילדים אשר אובחנו כ-PDD : למיטב הבנתי ונסיוני קיים חומר תאורטי רב ומגוון. כולל שיטות טיפול שונות ואיפלו סותרות זו את זו. אם הבנתי נכון משאלתך את מדברת על העברת שעורי אומנות לילדי PDD וזה שונה לגמרי מטיפול רגשי הנעשה דרך אומנות. אני חושבת שאת השאלה הזו את צריכה להפנות לגננת ולאנשי הצוות בגן, אני מניחה שיהיה להם הרבה מה לומר לך. יש משהו בשאלתך שמקדים את המאוחר, אולי את מביעה בכך חשש מהמפגש עם אוכלוסיה זו, כדי לבדוק זאת בינך לבין עצמך. מנסיון בעבודה עם ילדים אלה המעמסה הרגשית גבוהה ומורכבת מאוד.
בהצלחה!
תמי.

היי תמי, תודה על תשובתך. אשמח לדעת איזה חומר תאורטי יש לגבי אומנות עם pdd, כי בספרי תרפיה כלליים לא מצאתי. לגבי שאלתי תחושתך אליה. שאלתי נובעת מתוך המקום לעשות את המקסימום, ומתוך המקום להתנסות(את האוכלוסיה אני מכירה), מפני שכפי שכתבתי, אני עתידה ללמוד תרפיה. והסיבה שהפנתי את שאלתי אלייך :) ולא אל הגננת הוא כדי ללמוד מאשת מקצוע ולנסות להגיע לרדים אחרים, וללמוד מה נכון יותר לעבודה עם אוכלוסייה זו. תודה הדס

הדס שלום,
אחרי ברור עם מטפלים באומנות שעובדים בגני PDD. נאמר לי שהם לא מכירים מאמרים או ספרים בנושא, לצערי הרב.
אני מציעה בכל זאת לגשת לספריה של לסלי קול'ג בנתניה ונסות שם.
בהצלחה, ותודה על הסבלנות בהמתנה לתגובה.
תמי.

הדס שלום,
לגבי ההסבר שלך, אני שמחה שנוצר ביננו דיאלוג. אני מכירה מאמרים שונים וספרים על PDD אל לא מכירה חומר תאורטי על טיפול באומנות עם ילדי PDD. אני יכולה לברר עם מטפלת באומנות באחת ממקומות העבודה שלי שמזה כמה שנים עובדת הרבה עם ילדי PDD ואולי היא מכירה חומר תאורטי ממוקד. לשם כך אצטרך מספר ימים בכדי לברר ואשוב אלייך.
תמי.

אני מאוד מודה לך, מחכה לתשובה ממך.

עלמה שלום,
שמחתי לקבל את הקישור למאמר.
אשמח לקרוא ולשלוח אליך את התרשמותי.
בכל מקרה, הטיפול באומנות מסייע לכל כך הרבה אנשים, נשים, ילדים בקשת רחבה של פגיעות. האומנות לכשעצמה ללא כל התערבות בתנאי שהיא תתאפשר, מרפאה. ואני רואה זאת יום יום, ומתרגשת מכך כל פעם מחדש.
תודה שוב,
תמי.

שירה שלום,
לשאלתך, אני אומנם לא מטפלת בדרמה-תראפיה אבל אני יודעת שבלסלי מלמדים דרמה-תראפיה. לכן אני מציעה להתקשר ולשאול את כל השאלות הטכניות לגבי כמות השעות המעשיות והרקע הנדרש. אם אני לא טועה צריך גם רקע במשחק. לגבי הדמיון ל Play Therapy אני חושבת שכל תחומי התראפיה למיניהן בבסיסן הם גם Play Therapy והנושא מוטמע בתוך תוכניות הלמידה השונות. אני מציעה לך לגשת לספריה של לסלי קול'ג בנתניה ושם תמצאי ספרים בתחום זה שיעניקו לך את המידע הנדרש.
בכל מקרה, בהצלחה!
תמי.

שירה שלום, אנסה לענות על חלק משאלותייך,
אכן, צריך 600 שעות של לימודי משחק, כאשר את צריכה להגיע עם 300 לתואר ובמהלך התואר צוברים 300 שעות נוספות, כך היה באוניברסיטת לסלי לפחות כאשר אני למדתי שם.
ניתן לצבור את השעות בסדנאות משחק, אפילו חוג דרמטי בתיכון יכול להיחשב לצורך הענין. אינני יודעת לגבי עבודה כמספרת סיפורים בקרן קרב, בעקרון על מנת לקבל את השעות המוסד שבו רכשת אותן צריך להוציא לך מכתב מפורט לגבי מהותן של השעות - מה הן כללו, במה התנסית. הכל תלוי בניסוח.
לגבי הסיכוי להקשחת תנאי הקבלה - אינני יכולה להתיימר ולהיות נביאה בנושא. קשה לי להאמין שמשהו מהותי ישתנה אבל יתכן שהקורסים המקדימים ישתנו.
יש ספרים רבים על דרמה תרפיה, רובם באנגלית, ובענין זה אני מצטרפת לתמי בהצעתה שתיגשי לאוניברסיטת לסלי ותעייני בספרים שם באגף הדרמה תרפיה. יש גם ספרים בעברית.
ספר אחד שאמליץ לך לקרוא, שנותן הבנה כוללת על טיפול באומנויות בכלל, הינו "בשפה אחרת", בעריכת אמירה אור ודורית אמיר.
מאמר נהדר שכדאי לך לחפש: The play is the thing' העוסק במשמעותו ותרומתו של המשחק להתפתחות הרגישת ולטיפול. אכן דרמה תרפיה ו play therapy הינם תחומים משיקים ודומים.
ספר נהדר על תרפיה במשחק - דיבס, על טיפול בילד באמצעות משחק.
בהצלחה!

תנאי הקדם לדרמה תרפיה באונ' חיפה הם 56 שעות עיוניות (באומנות/דרמה/תאטרון) ו56 שעות מעשיות במשחק. כל השעות חייבות להיות ממוסד אקדמי מוכר (להבדיל מלזלי קולג' ששם ניתן להשלים שעות בסדנאות פרטיות). אני מתכוונת להרשם לשנה הבאה לדרמה תרפיה בחיפה (בעזרת השם....) אני עושה את השעות המעשיות ביורם לוינשטיין. נראה לי שיהיו שינויים שתנאי הקבלה בשנים הקרובות כיוון שהם עדיין לא סגורים על עצמם. אבל אי אפשר לדעת אם זה יהיה לטובה או לרעה. בהצלחה- אם אפשר לעזור בעוד משהו- בכיף.. דנה

ניבין שלום,
לצערי קשה מאוד להתייחס לשאלתך מבלי לדעת פרטים על הילד: מהו הרקע הרגשי שבגינו התפתח הגמגום, בן כמה הוא, פרטים על המשפחה שלו ועוד. בנוסף, לא ברור האם את מתחילה לטפל בילד כמטפלת רגשית או כמטפלת שמטפלת בו ושומרת עליו בזמן שהוריו בעבודה, אני מניחה שאם את משוחררת טריה האפשרות האחרונה היא הרלבנטית.
כהערה כללית רק אומר שלגבי ההתייחסות לגמגום עצמו, חושב מצד אחד לא לתת לילד הרגשה שהגמגום שלו הוא "לא בסדר", פגום וכד' (יתכן שהילד נושא תחושה זו בתוכו, אך חשוב שזה לא יגיע ממך), ומצד שני, לא להתעלם מהגמגום ולעשות כאילו הוא לא קיים. חשוב להתיחס לגמגום ממקום של הכרה, של קבלה, שהילד ירגיש שהנושא הזה יכול להיות מדובר איתך, גם אם הוא קשה. יתכן שמעבר לסיבות הרגשיות הגורמות לגמגום, גם הגימגום עצמו גורם לילד לתחושות קשות של חוסר ערך, אשמה ואף לקשיים חברתיים. חשוב שתשמשי עבורו אוזן קשבת, אם דרך שיחה (לא כתבת בן כמה הילד) ואם דרך משחק, אומנות וכדומה. חשוב שלא ירגיש שאת בקורתית כלפיו, בזה לו או מנסה ל"תקן" אותו.
הנוכחות המקבלת והאמפטית שלך יכולה לעזור לו להרגיש טוב יותר עם עצמו ועם הגמגום שלו.
מעבר לכך יתכן שהוא זקוק לטיפול רגשי, שיכול להיות טיפול באומנויות.
בהצלחה!

אחרי ששלחתי אתהתגובה ראיתי שכתבת את גילו של הילד בכותרת השאלה, סליחה. ילד בן 5 סביר שיתקשר בקלות רבה יותר את קשייו בדרך של משחק ויצירה מאשר בצורה מילולית ישירה של שיחה.

גם לצערי לא ידעתי הרבה פרטים על המקרה לפני שהתחלתי, אך תודה על ההיענות המהירה שלך והמעמיקה. מדובר במקרה של טיפול באומנות, אך הייתי מעוניינת לשמוע רעיונות להפעלה או ליצירה עם הילד שאוהב חיות. בפרקטיקה שלי עבדתי עם גילאים יותר מבוגרים לכן אני קצת מתלבטת לגבי ההפעלות שאפשר לעשות עם הילד כי מדובר בילד שצריכים לעניין אותו במשחקים והפעלות למיניהן ומשתעמם מהר מהמשחקים. תודה על כל תשובה תינתן.

שכחתי לציין שהילד מסרב להיכנס לבוד והאימא מצטרפת במפגש. תודה

נשמע שחלק מהבעיה היא הקשר של הילד עם אמו, קשי פרידה, אולי התקשרות חרדה, אולי קשר סימביוטי. נארה שיש הרבה מקום לעבודה עם האם במקביל לעבודה עם הילד. לגבי פעילויות לילד, אני מאמינה שהדבר החשוב ביותר בטיפול הוא הקשר שנוצר בין המטפל למטופל. השאלה "מה עושים" היא חשובה אך משנית. כל פעילות שהיא יכולה לקדם את הקשר ביניכם, אם האינטראקציה היא טובה, אם הילד ירגיש שאת רואה אותו, מכילה את חרדותיו ותוקפנותו, ומחזקת אותו. לצורך הענין, גם התמסרות בכדור או משחק קלפים יכולים להיות משמעותיים, לפחותבתור התחלה, לצורך יצירת הקשר והאמון. אני מאמינה שלאחר שהילד ירגיש בטוח איתך הוא יוכל להתמיד יותר בפעילויות של אומנות, משחק סימבולי וכדומה. אם הוא אוהב חיות אפשר ליצור חיות מפלסטלינה או מחומרי יצירה אחרים, אפשר לשחק במשחים עם בובות של חיות ואפשר אפילו לגלם חיות בדרמה. למשל: בוא תבחר חיה שבא לך להיות עכשיו ותנסה לשחק כאילו אתה היא. את גם תבחרי חיה ותהיה אינטראקציה בין שתי החיות שבחרתם. הרבה תכנים יכולים להיות מובעים בכזה משחק. נשמע לי שאחת ממטרות הטיפול היא להוציא את האם מהחדר ולאפשר לילד להרגיש בטוח בחדר רק איתך. ניתן לעשות זאת בתהליך הדרגתי. למשל, יצירת "טלפון של פעם" משתי קופסאות לבן/יוגורט עם חוט ביניהן, כשהילד קובע כל פעם את אורך החוט, ויודע שכל פעם שהוא רוצה את אמו הוא יכול לפנות אליה ב"טלפון", עד שלאט לאט החוט מתארך מספיק כדי שהאםתצא עימו מחוץ לחדר ותשב בחוץ. הדבר נותן לילד תחושת בטחון שאמו בהישג יד אם ירצה אותה, אך מאפשר לו להתפנות. זה תהליך שיכול לקחת גם כמה פגישות, תלוי בעומק החרדה. בהצלחה!

תודה מיה על ההתייחסות, עזרת לי הרבה ונתת לי רעיונות איך להמשיך ולהתנהל. מודה לך

אפרת שלום,
לגבי המלצות לספרים אני מציעה שתקראי את הספר תראפיה באומנות - התפתחויות חדשות - תאוריה ומעשה של טסה דאלי בהוצאת 'אח'. .כמו כן, בפורום זה בתשובות שונות ישנן עוד רשימות מומלצות לקריאה.
לגבי תראפיה בבישול, אני לא מכירה, לצערי אך שמעתי על פסיכולוגים שמטפלים דרך בישול.
בהצלחה.
תמי הלוי.

מרבית מקומות הלימוד בארץ דורשים תואר ראשון כתנאי מוקדם לקבלה ללימודי תרפיה באומנויות. יש מקומות אשר הלימוד בהם מקנה תואר שני (אוניברסיטת לסלי ולאחרונה נפתח מסלול גם באונ' חיפה) ויש מקומות המקנים לימודי תעודה - סמינר הקיבוצים, מכללת לוינסקי, בית ברל. כדאי לברר בכל אחד מהמקומות מאחר והדברים משתנים ודינמיים.
ניתן לעבוד בתחום גם עם תעודה, ללא תואר שני, אולם יתכן שההתיחסות תהיה אחרת, מטבע הדברים. אולם אני מכירה מטפלים רבים העובדים בתחום גם ללא תואר שני.
תחומי הטיפול הינם פסיכודרמה, דרמה תרפיה, אומנות פלסטית, תנועה, מוסיקה וביבליותרפיה, שהיא שיטת טיפול באמצעות סיפורים - קריאתם וכתיבתם.
המון בהצלחה!
מיה

דנית שלום,
רציתי להוסיף לתשובתה של מיה ולספר לך שהיום כמעט כל תחום של אומנות יכול להחשב תראפוייטי. לדוגמא: הידרותראפיה (תראפיה באמצעות מים), תראפיה בעזרת גינון, תראפיה בעזרת אפיה, תראפיה דרך שוקולד ועוד.
זה נכון שקיימים תחומי תארפיה קלאסיים כפי שמיה פרטה אך היום כל תחום שיכול להוות גשר לקשר טיפולי, מבורך.
בהצלחה!
תמי הלוי.

שרון שלום,
לצערי אני כלל לא מכירה מרכזים טיפוליים באזור רחובות או השפלה.
בהצלחה!
תמי.

היי שרון,

אני מעוניינת ללמוד לתואר שני טיפול בתנועה,
האם תוכלי לומר לי מהם טווחי המשכורת במסגרות השונות- במשרד החינוך, בבתי חולים..מרכזים טיפוליים וכו...

לצערי איני יכולה להפנות אותך לחוג באיזור. בהצלחה, מיה

שרה שלום,
לגבי חומר קריאה על תראפיה באומנות, בחרתי ספרות באנגלית ובעברית שהיא בסיסית יסודית וחשובה:
1. The creative Connection/Rogers
2. Drawing on Difference/Mair Rees
3. Approaches To Art Therapy/Rubin
4. The revealing image/Joy schaverien
5. Depth psycology of Art/McNiff
6. שלושה קולות על תראפיה באומנות/דאלי, ריפקינד וטרי
7. תראפיה באומנות/דאלי ועמיתים
כמובן שיש עוד חומר רב. אני ממליצה להמשיך ולחפש חומר דרך האינטרנט ובספריות במובחרות (במוסדות שבהם לומדים תארפיה באומנות). בכל מקרה ספרים אלו בהחלט ממצים.
בהצלחה!
הלוי תמי.

מורן שלום,
תואר שני בטיפול באומנויות עם התמחות בפסיכודרמה ניתן לעשות באוניברסיטת לסלי, שהיא אוניברסיטה אמריקאית בעלת שלוחה בארץ, בנתניה. בנוסף לכך אני חושבת שנפתח לאחרונה מסלול באוניברסיטת חיפה, כדאי לך לברר. שאר המסלולים מקנים תעודה ולא תואר שני.
נשמע שאת בעיצומו של תהליך משמעותי ביותר, שעשוי להוביל אותך להיות מטפלת טובה. הרבה בהצלחה! מיה

מורן שלום,
רציתי להודות לך על שאלתך. התרגשתי לקרוא אותה משני טעמים: אחד, מהאופן שבו הצגת את עצמך - בפתיחות וכנות רבה. ושתיים, מכוחה של הפסיכודרמה לחולל בחייך שינוי.
אומנם תחום ההתמחות שלי אינו פסיכודרמה, אך אני יודעת ורואה יום יום כיצד התארפיה באומנות מסייעת, מקדמת, פותחת ומאפשרת שינוי צמיחה וגדילה.
אז שוב תודה,
כמובן שאאחל לך הצלחה!
(יש לי הרגשה שאכן תצליחי.),
תמי הלוי.

באוני' לסלי בטח עולה הון תועפות ללמוד בגלל שזו אוני' אמריקאית..... נחמד לדעת שיש גם בחיפה לימודי תואר שני...... בכל מקרה עוד לא התחלתי בכלל ולא התקבלתי אפילו עדיין לתואר ראשון אז יש עוד זמן........ אבל זה נראה לי תחום מאד מעניין שאני מאד מתחברת אליו. אז תודה לכן ותמשיכו לעסוק בתחום המדהים הזה :)

דרור שלום,
אתם מתארים את בתכם כילדה שמחה, חיונית, חברותית וחכמה, הסובלת מחרדות רבות. נראה כי מסיבה כלשהי היא חווה את העולם כמסוכן, כחודרני. אינני מכירה את הרקע האישי של בתכם ולכן לא ניתן לדעת כרגע מה המקור לחרדות אלה. אולם מובן שטיפול באומנויות יכול לסייע לה. כאשר ילד מופנה לטיפול באומנויות בשלב הראשוני נעשה אינטייק, היינו, פגישה, ולפעמים כמה פגישות, עם ההורים, שמטרתן, ראשית היכרות הדדית עם המטפלת, ושנית, מתן כמה שיותר חומר רקע על הילד ועל משפחתו. זאת על מנת לקבל תמונה, ראשונית לפחות, של הסביבה של הילד, של היחסים במשפחה, של ארועים חושבים בחייו, של ינקותו, פעוטותו ועוד. רקע זה מסייע למטפלת לזהותאת הקשיים שעימם הילד מתמודד, וכן בשלב מאוחר יותר בטיפול עשוי לשפוך אור רב על דברים הקורים בטיפול. לעיתים כבר בשלב האינטייק ניתן לזהות גורמים כלשהם לקשייו של הילד, ולעיתים הדבר קורה במהלך הטיפול.
הטיפול בילדים מלווה, בדרך כלל, בהדרכה של ההורים, כך שיבינו את חוויתו של הילד, יוכלו לשנות דפוסי התנהגות בבית שאולי לא תורמים להתפתחותו הבריאה של ילדם ויוכלו להתייעץ עםהמטפל בכל קושי או בעיה.
טיפול באומנויות הינו טיפול תהליכי, הילד עובר במהלכו תהליך עדין ואיטי של שינוי רגשי, ומקבל סוג של חוויה מתקנת לקשייו.
אינני מפנה אתכם למאמר כללי על חרדות, מאחר וכל מקרה הינו לגופו. המקור לקושי חשוב לא פחות ואף יותר מהקושי עצמו, שהינו סימפטום.
אתם מוזמנים לפנות אלי או אל תמי לוי בכל שאלה נוספת.

על התשובה המפורטת והמהירה. אני מבין שלשם אבחון ראשוני כדאי להגיע לפגישה וכנראה שנעשה את זה, אבל לפני כן רצינו ללמוד מעט על השיטה, במה היא מטפלת, האם היא מתאימה למקרים כאלה, איך מתבצע הטיפול, וכו'. מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי לתרפיה באומנות? אנחנו מתלבטים בין טיפול פסיכולוגי לבין תרפיה באומנות. שוב תודה לך