פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום בני בן 7 וחצי. אני ובעלי איננו ישנים יחד מכיוון שיש לי כרגע תינוק. בני כבר בעבר עוד בטרם הייתי בהריון היה מתעורר ורוצה לישון עם אבא. . אני מגיל מאדדד צעיר הרגלתי אותו לישון לבד אולם בסביבות גן חובה החל להתעורר ורצה לישון עם אבא.. בקשתי מבעלי שיחזיר אותו למיטתו אך סרב ומאז התרגל להתעורר ולבוא לישון איתו.
אני מאד מחזקת אותו ואומרת לו כמה שהוא בוגר וכי זה לא מתאים לגילו . בעלי כמובן שלא אומר לו דבר בנושא . מה עליי לעשות? האם תופעה זו תחלוף או שיש לכם עצה עבורי כיצד לגרום לבי להפסיק לישון עם בעלי.

חשוב לי לציין כי בני מאדדדד אוהב את בעלי אבל הוא לא ממש פנוי לבלות עימו(בעבר בילה אתו יותר)והפסיק בחודשים האחרונים.

אשמח לעצה

בתי בת 6, תלמידת כיתה א'. ילדה חברותית , נהנית מהלימודים.
לעתים נדמה שהכל בסדר איתה. אך לפעמים אינה מתנהגת באופן פרופורציונלי לסיטואציה. דוגמאות: צחוק מוגזם ולעתים ילדותי ורעשני-מפריע ובולט, מגע יתר בחברות . יכולה לעשות סצנה גם מחרק קטן (ומצד שלי ללטף כלבים גדולים).

לקחנו אותה למרפאה בעיסוק. היא אובחנה עם פחד GI-גבהים והמליצה להמשיך ללכת לחוגים מוטורים ולעבוד על העניין במגוון דרכים. אמרה שאינה שמה לב לעוד עניין חריג אך כדאי לטפל בעניין הפרופורציות. המליצה על טיפול רגשי פרטני באמצעות חיות או אומנות. אני מנסה למצוא טיפול מתאים באזור ירושלים. כמו כן, תוהה איזה טיפול כדאי? ולא ממש בטוחה. אם יש המלצות אודה.

שלום שמי סימה
הבן שלי בן שנה ו9 חודשים
ויש לו כמה "פטישים" מוזרים סליחה פשוט לא יודעת איך לקרוא למה שהוא עושה .

קודם כל יש לו עיניין כזה שהוא חייב לסגור את הדלת (כל דלת כניסה או בתוך הבית)
ואם הוא לא סוגר הוא מתחיל לבכות .
לדוגמה: פעם אחת לא רציתי שיסגור את הדלת של המקלחת שהמייבש עבד שם
והוא התחיל להשתולל נשכב על הרצפה והחיל לבכות .
בכללי הוא עושה את זה בכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו .

אני לא חושבת שאנחנו מפנקים אותו
הרבה פעמים אנחנו לא מסכימים למה שהוא רוצה .
אבל עדיין הוא מתנהג בצורה כזאת שמהצעד לפחות הוא מצטייר כמפונק שבוכה ברגע שהוא לא מקבל משהו .
ברגע שמשהו כזה קורה הוא יכול לזרוק דברים לבכות ליפול על הרצפה (משהו שנורא מדאיג אותי כי הוא עושה את זה בכוח ודופק את הראש ברצפה).

עוד משהו מוזר יש לו קטע כזה שהוא אוסף מלא דברים על הידיים שלו והולך איתם לכל מקום .
לדוגמא בקבוק , מפתחות סתם חולצה שמצא נעלים והכל ביחד על הידיים עד שנופל לו משהו כי הוא מעמיס ואז הוא בוכה שנפל לו .

יש לי סיבה לדואג ? אני צריכה לקחת אותו לאיזה טיפול כל שהוא ??
אני יודעת שהוא עוד קטן אבל זה מרגיש לי כמו התחלה לא טובה של משהו .

בכללי גם יש לו פחת נטישה מובהק והוא יכול לבכות אם אני נעלמת לו מהעיניים לדקה.
פרט קטן הוא נכנס לגן רק לפני חודשיים ואני יודעת שזה השפיע שזה כזה מאוחר.
והוא עוד לא הסתגל לגמרה הוא בוכה עדיין כל פעם שאני שמה אותו בערך ל10 ד.

אשמח חוות דעת

בוקר טוב,

מעט רקע:

בן 10, ללא קשיים מיוחדים עד כיתה א'. בגן חובה (גיל 5), מעבר עם המשפחה לאזור גיאורגפי חדש ומעבר גן, בזמנו ללא בעיות. בכיתה א' תקופה של בעיות התנהגות, בעיקר במסגרות אחר הצהריים. לאחר תקופה של כ-9 חודשים, ההתנהגות השתפרה מאוד מחוץ לבית, בבית מול ההורים הקשיים נמשכים עד היום. לפני כשנתיים, 3-4 תקריות הקשורות לגניבת כסף מארנק אחד ההורים, כשנתפס ניסה לשקר, טופל ללא התערבות חיצונית, ולא חזר על עצמו, אבל השקרים והמניפולציות נמשכות והגעתי לרמה שאני לא מאמינה לו. לפני כחצי שנה, פרידה של ההורים, מה שכמובן הגביר את בעיות ההתנהגות, בעיקר בבית הספר (אי הכנת שיעורי בית, חוסר ריכוז בשיעורים, התחצפויות, בדיחות בקול רם), אבל גם בבית.
אתמול, מקרה מייצג: דיברתי איתו לפני היציאה לבית הספר, בטלפון מהעבודה, הבטיח שיוצא. היום התברר כי לא הלך לבית הספר, התקשר לאביו בצהריים, טען שהתיישב על הספה ונרדם, לא דיבר איתי בשום שלב, כששאלתי איך היה בביה"ס אמר שהיה בסדר.
כאמא עובדת לשני ילדים (הקטנה בת שנתיים), אני יכולה לפקח על מה שקורה בעיקר באמצעות הטלפון. הוא לא מרבה להדליק את הנייד שלו (שוכח אותו בבית - מקווה שלא בכוונה, משאיר אותו סגור וכד'), לפעמים גם לא עונה לטלפון של הבית. עשיתי איתו מספר שיחות קשות בנושא שקרים והסתרות (שהם בעצם ויתור עצמי), עכשיו עברתי לגישה חיובית ומחבקת יותר (אתה משתף, אני לא כועסת, מקשיבה ומנסה לעזור), אבל האמת בשלב זה אובדת עצות. האם זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית? איך מחנכים ילד בגיל הזה לאחריות על עצמו, התנהלות שקופה וישרה, כדי ששוב אוכל לסמוך עליו. כל עצה, טיפ, שיטה, הפנייה לספרות מקצועית בנושא יתקבו בברהה גדולה.

יום נפלא ומוצלח לכולם,

ליהי

שלום
ביתי בת שנתיים מפותחת ונבונה
בגיל שנה ושמונה היתה מודיעה כאשר היתה צריכה קקי(היתה אומרת ליפני ולעיתים אחרי
לעיתים רחוקות גם פיפי
שקלתי להתחיל גמילה והגננת המליצה שלא (מצד אחד אני מכבדת את הניסיון שלה והידע אך גם באותו זמן היה ניראה לי כאילו היא מורידה אותנו מימנה ולא האמת בה לה להיתמודד עם הגמילהזה היה כחודש וחצי ליפני סוף שנה)
המצב כרגע שהילדה לא בעיניין בכלל! (לא אומרת ליפני ולא אחרי ולא בזמן)
האם פיספסתי את המונטום ועשיתי טעות שלא הלכתי עם רצוני ליגמול אותה
מתי להתחיל?
תודה

שלום.בני בן ה 3 ילד טוב וחמוד אך כאשר לא מתחשק לו לעשות משהו ( לסדר את המשחק/ להיכנס למקלחת/ לצאת מהאוטו) הוא עלול לבכות ובשבועיים האחרונים החלה תופעה שמטרידה אותי מאד והיא שהוא מתחיל להרביץ לי ולצעוק עךיי. יש לו אח קטן בן חצי שנה וחשוב לציין שבגן מתנהג יפה והגננות ממש אוהבות אותו.הוא ילד נבון, מדבר יפה ומעולם לא הרים יד..כמו כן לא מרים יד על אביו. מה עושים? איך ממגרים את התופעה הלא רצויה הזו? אני נותנת לו תשומת לב, משחקת איתו ועושים דברים ביחד וכמובן בבית אין אלימות ולכן לא ברור לי התקפי הזעם האלו שמלווים בהרבצות מצידו כלפיי. אודה להתייחסות תודה!

שלום
בתי בת השנתיים מתעוררת בשבועיים האחרונים באמצע הלילה בצרחות
שום דבר לא עוזר, היא גם לא רוצה שום דבר - לא חיבוק, לא מים, לא חם לה, לא קר לה, אפילו לא רוצה לעבור למיטה שלנו. היא רק צורחת בהיסטריה לכל דבר שאנחנו מציעים. וגם אם עוזבים אותה היא צורחת...
מישהי הציעה לי להוציא אותה מהחדר ולעמוד איתה ליד חלון פתוח או ליד המקרר (בשביל משב אוויר קריר) וזה עבד בשני הלילות הראשונים ואח"כ כבר לא :(
הצרחות יכולות להימשך אפילו שעה שלמה!! ויש לי תינוק קטן שמתעורר מזה ואז בכלל יש חגיגה....
מה עושים?????

חשוב לי לציין כמה דברים:
אמנם נולד לה אח קטן, אבל אין בה טיפת קנאה! היא ממש אוהבת אותו ומאד טובה אליו.
היא התחילה גן השנה, עד עכשיו היתה איתי בבית, ואחרי חודשיים בגן הגננת שהיא מאד אוהבת עזבה... אבל גם את שאר הצוות היא אוהבת, והיא מאד שמחה ללכת לגן בדרך כלל.
דבר אחרון- כשהיא מתעוררת בלילות, היא אומרת כל הזמן "לא רוצה" גם כשאנחנו לא אומרים כלום. אני מתחילה לפחד שעושים לה משהו בגן והיא מדברת על זה... למרות שהיא באמת אוהבת ללכת לגן
:(

שלום רב,
ביתנו הבכורה בת 5.עולה שנה הבאה לכיתה א.
בגן ישנם 33 ילדים.בגן יש קומץ קטן של 4 ילדים אשר מפרים באופן תדיר את האווירה ע"י קללות,התחצפיות,התגרות בילדים חלשים.
עלי לציין(לצערי הרב) שביתי נגררת לאותה קבוצה"הלא ממושמעת".
זוגתי ביקשה מצוות הגן להרחיק את ביתנו מאותה קבוצה,שכן אם לא יעשה הדבר היא תעביר אותה לגן אחר.
אני באופן אישי מתנגד נחרצות להעבירה לגן אחר שכן אין בטוחה שבעיה שציינתי לעיל לא תתעורר גם בגן החדש.אני מאמין שבכל גן ישנם ילדים "בעייתים"(סליחה על המונח).
עלי לציין גם שביתי אינה "נקיית כפיים" -שהרי גם בבית אין גבולות ברורים וזה בא לידי ביטוי
בהתחצפות כלפינו ההורים.
האם נכון "להפיל" האחריות על צוות הגן ולהורות להם להרחיק את ביתנו מאותה קבוצה בעייתית?האם נכון להעביר אותה לגן אחר בשלב של לפני עליה לכיתה א.
כפי שניתן להבין יש חילוקי דעות ביני לבין זוגתי,אודה לחוות דעת

שלום, ברצוני להפנות שאלה לפורום לפסיכולוג/ית ילדים.
לאחרונה החלטתי לנתק קשר עם אימי עקב התנהגות בעייתית מצידה,
אני לא רוצה שיהיה לה קשר עם שתי בנותיי ( בנות 11, 8) ורציתי לדעת איך להתנהל מולם בנושא זה, האם לספר להן, לשתף אותן, או שפשוט לא להזכיר אותה.
יש לציין שמפעם לפעם הן שואלות עליה, לא באופן רציף, וכמו כן הקשר בינה לבינן לא היה מאוד קרוב , נפגשו לעיתים רחוקות.

שלום רב
הבת הבכורה שלי הינה בת 5 שנים וחצי, והיא מאוד חכמה ומבינה.
לפני כשבועיים צפתה בטיליוויזיה בתוכנית ילדים (קרטון) שהיה שם קטע שבו איזה סוס אחד הרג כמה סוסים.
מאז שהיא צפתה בקטע הזה, ועד היום , כל הזמן נזכרת בו ומאוד מפחדת, ומתפרצת בבכי.
הדבר מאוד מדאיג אותי, ואני חסרת אונים , אחרי שכבר נסיתי את כל מה שביכולי לעשות:
הסברתי לה שזה דימיון ולא קורה באמת, והיא מבינה. את זה
הראיתי לה את התהליך בו מיוצר סרטון שכזה
נסיתי לדבר איתה על זה ולהבין מה בדיוק היא מרגישה ולנסות לעזור לה להביע את הרגשות שלה
כל פעם , שהיא מתפרצת בבכי אני מחבקת אותה ומנסה להרגיע אותה.
אך שום דבר לא עזר להיפטר מבעיה זו.
אני מבקשת עזרה/ הדרכה , מה אפשר לעשות????
תודה מראש
ריהאם

שלום,

הבן האמצעי שלנו בן 8. מאז ומעולם היה ילד רגיש במיוחד ובעל אינטיליגנציה רגשית מאוד מפותחת. במקביל חכם במיוחד (השנה אותר כמחונן) וגם ספורטאי מוכשר ביותר. מאז ומעולם היה ילד שבוכה בקלות מכל פגיעה קלה (פיזית ונפשית) אבל לאחרונה התחזק מאוד ונעשה מן סוג של מוביל בכיתה.

בבית הוא ילד מדהים. דואג לאחיו הצעיר, מכבד אותנו ועוזר לנו אם צריך אבל... אם משהו קורה בניגוד לדעתו, חוטף התקף זעם שבמסגרתו הוא בעיקר צועק ובוכה.
ניסינו הכל. חיבקנו, איימנו, שלחנו לחדר... כלום לא עוזר... במקביל בבי"ס התחילו להגיע תלונות מילדים שהוא מכה אותם (בעיקר במסגרת משחק כדורגל...)

אנחנו מחכים לפגישה עם יועצת בי"ס אבל עד אז...
איך מתמודדים בבית עם התקפים כאלו?
מה עושים באותו רגע שזה קורה?

אודה לתשובתכם.

שלום רב!
ברצוני לקבל חוו"ד ממך לגבי מקרה שקרה עם בני ולדעת האם התנהגות זו תקינה ונורמלית לגילו.
בני בן 4.5 שנים. בזמן משחק עם בן דוד שלו (בן 5.5 שנים) "תפסתי" אותם בשרותים כשמכנסיהם מופשלים והם מיד הרימו אותם כשהגעתי.
לאחר שיחה עם בני הוא אמר לי שהבן דוד ששיחק איתו אמר לו "בוא נלך לשרותים ונסגור את הדלת ונוריד מכנסיים ונמצוץ אחד לשני את הבולבול" (מצטערת אם התיאור מביך במקצת..). הוא גם הציע לו שהם יעשו פיפי בשרותים ביחד.
שוחחתי עם בני והסברתי לו ברוגע כי זו התנהגות לא ראויה ואף אחד לא צריך להיכנס עימו לשרותים ואף אחד חוץ ממנו לא צריך לגעת לו בפין. הוא הבין שזה אסור. מאז המקרה ההוא שמתי לב שבני נוגע מידי פעם באיבר המין שלו ומתעניין בו יותר...
אני מודה שמאז המקרה הזה אני מעט מודאגת ורוצה לדעת האם התנהגות זו היא נורמלית בתהליך ההתפתחות של ילד בגיל כזה. בנוסף, אני חוששת שהוא יחזור על הפעולה הזו עם ילדים אחרים בגן ואולי הגננת לא תשים לב במקרה...
אשמח לדעת האם לדעתך ההתנהגות של הבן דוד (בן 5.5) היא תקינה לדעתך? לי זה נשמע מעט מוזר...
תודה מראש!

לילדה שלי יש עיכוב התפתחותי,היא בת שנתיים וחצי
היא מתעקשת לא לשחק במשחקים שאני מציעה לה
בגן היא לא עושה עבודות יצירה,קניתי לה בצק אז ביום הראשון שיתפה קצת פעולה וזהו
יש לה פזלים של חיות,פירות,צעצועים ,והיא אוהבת להוציא את הקלפים,היא יושבת קצת ואנחנו משחקות והיא מאבדת מהר מאוד את הסבלנות ואנחנו מסיימות לשחק,
לצייר היא לא רוצה,מה ניתן לעשות?
יעצו לי שתשחק במשחקים שהם פחות מהגיל שלה,אבל בגדול אין לה הרבה סבלנות לשחק

מחכה לתשובה

תודה

שלום,
ביתי בת 6, בכיתה א'.
כבר בגן התחילה להתנדנד על הכיסא, ללא הפסקה.
למרות שמדי פעם אני דיברתי איתה, היא המשיכה בכך.
היו לעיתים הפוגות של כמה חודשים של הפסקה.
אתמול המחנכת יצרה איתי קשר לראשונה, כי הילדה מתנדנדת בכיסא.
אמרה כי העניין מפריעה לה להתרכז, והיא עסוקה בהתנדנדות ולא בלימודים.
התייעצתי לפני כשנה עם הרופאת ילדים על כך, אמרה כי זו לא תופעה נוירולוגית, ועם הזמן העניין יעלם.

אשמח לשמוע האם התופעה מוכרת? כיצד עלי להתמודד עם כך? האם לנסות לשכנע את הילדה להפסיק עם זה? הדאגה שלא יפריע לה בהמשך בלימודים, וגם לא נעים מהסביבה שהיא יושבת ומתנדנדת.

בתודה מראש.

שלום רב,
בתי בת שנה ו 4 חודשים, בחודשיים האחרונים שמנו לב שהיא רצה ובוכה בבהלה
שהשכנים שלנו גוררים רהיטים מעלינו .
מה עליי לעשות ? היא לא גדלה בסביבה שקטה היא רגילה לרעשים אבל רק שהיא שומעת שגוררים משהו היא רצה אלינו,זה קורה גם כאשר אני קוראת בקול רם לבעלי היא נבהלת
אשמח לעצה
תודה