פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בן שלי בכיתה ד'

קשה לו לקרוא סיטואציות חברתיות ורגשיות ולכן הוא לא ממש מסתדר חברתית
(אם כי יש לו קצת חברים)
מצד שני מאד חשוב לו למשוך תשומת לב של ילדים שיתייחסו אליו
לכן הוא מינה את עצמו לליצן הכיתה
מה שגורם להתהנהגות פרובוקטיבת מצידו

אתמול הוא "עשה צחוק" מאישה עיוורת שהגיעה לביה"ס להרצות בנושא נגישות

בעיה נוספת שקשורה , זה שהוא מסכים ורצה לקבל תפקידים "נחותים" במשחקים
לדוגמא אתמול הוא שיחק במשחק שכמה חברים צריכים לתפוס אותו ולהחזיק והוא צריך לנסות להשתחרר . במהלך "המשחק" הוא גם קיבל מכות.

אנחנו מדברים איתו שהוא צריך לכבד את עצמו אבל זה לא עוזר , נראה לי שהוא לא ממש מבין מה אנחנו רוצים ממנו

מה לעשות?

היי,
בני בן שלוש גמול כבר חצי שנה בערך...
לאחרונה בערך חודשיים שהוא עושה קקי רק כאשר אנו מורידים לו את החולצה.
ולא מוכן לעשות עם חולצה ממש נרתע.
לדעתי זה נובע מזה שקם רטוב בלילה באחד הימים והחלפנו לו חולצה שנרטבה לו.
מה עושים? ניסינו לדבר איתו המון
חשוב לציין שעושה רק בבית .
תודה

שלום
השנה בתי בת ה3 וחצי החלה גן עירייה
היא התחילה יפה. .לא בכתה.
בדיוק לפני שבוע היא חלתה ובעצם לא יכלה לאכול מאוב כאב אף לא בגן. זה התחיל מבכי בארוחת 10 בגן כי היא לא רצתה לאכול..לבכי בפרידה בבוקר בגן ובכי ארוך בלילה שלפני הגן. במהלך שבוע זה היא בוכה כל בוקר עד שעה 11 בעצם מהפרידה בוקר עד תום ארוחת 10 ומשעה 11 היל טוב ויפה. אך הסיפור חוזר על עצמו. הילדה לא רוצה לגן, לא רוצה אוכל לגן ולא רוצה תיק לגן. חשוב לציין שכבר הבריאה
מה עושים?
איך מחזירים אותה לשגרה שבה הייתה?
לשגרה של פרידה ללא בכי וליחות ללא לבכי...

בני בן שנתיים ותשעה חודשים קורא לעצמו "חתולי" מזה כחודש. הוא דבק בכך כל היום ומבקש שידברו אליו כך ולא בשמו. "תגיד לחתולי שאסור כך וכך". הוא מיילל ומבקש מאיתנו לשחק במשחקי דמיון "הצילו את חתולי " וכו'. פרט לכך מתנהג כרגיל ובאופן תקין. האם לסרב לשתף איתו פעולה מחשש שלא ברור לו ההבדל בין דמיון למציאות? איך כדאי להתיחס לכך?

שלום רב.
בני בן 7 לומד בכיתה ב.
לאחרונה החלו בעיות התנהגות בבית הספר , למשל התפרצות לדברי המורה, קם מהכיסא לאחר ביצוע המשימה, וכו, רציתי לציין שבני מאוד מפותח קוגנטיבית ויש לו השגיים טובים בלימודים. לאחרונה המורה החליפה את מקום הישיבה שלו בשולחן נפרד, כשכול הילדים יושבים בקבוצות. שאלתי היא, האם זה תקין שילדי יושב לבד ולא בקבוצה?? מה עלינו ההורים לעשות בנוגע לבעיות התנהגות, האם הילד צריך טיפול? אם כן איזה טיפול?

שלום, המומלץ לי ע"י הגננת לקחת את בני בן 5.7 לסוג של תרפיה מאחר ונראה לה שהוא חווה קושי ריגשי של דחיית סיפוקים (רוצה שתענה לו מיד כשפונה אליה, רוצה לשחק עם חבר מסויים ואם הוא לא אז הוא בוכה, אם לא בועטים לו את הכדור בכדורגל מייבבב... כל מיני דוגמאות כאלו ) או תגובות של בכייניות אם לא מצליח לבצע משהו בצורה מדוייקת למשל כתיבת מספר שלומדים . לצורך העניין אני גרושה מגדלת אותו לבד מגיל שנה. אין לו קשר קבוע ויציב עם אבא שלו. אין לו אחים. הוא ילד באמת מקסים ושמח,חכם מאוד , חברותי מאוד, מנומס לא חסר לו כלום מי שפוגש אותו מתאהב בו וכל הזמן אומרים לי שאני מגדלת ילד מדהים ומקסים. באים עליו כמעט 3 פעמים בשבוע חברים אחרי הגן. אני לא ממש רואה את הדברים שהיא מדברת כי כשאנחנו יחד בבית או עם חברים למטה או בגינה זה לא קורה. אין לי מושג לאיזה סוג תרפיה לקחת אותו. הוא בחוג קארטה שנה שנייה ומאוד אוהבת את זה.
מאחר ואין שום קשר ביני לבין האבא שלו אני לא אקבל שום הסכמה ממנו ללכת אפילו ל מרכז להתפתחות הילד לאיבחון. האם יש לכם המלצה לכוון אותי לאיזה תרפיה רצוי שילך ? אומנות? יצירה? מוסיקה? תודה

היי,
הבת שלי בת שנתיים וחצי, ילדה מאוד אהובה שמקבלת המון תשומת לב. לפני 3 חודשים הצטרפה תינוקת חדשה למשפחה שלנו. היא קיבלה אתה יפה למדי ומאוד אוהבת אותה(כמובן שיש את תופעות הקנאה הרגילות אך לא מעבר) בשבוע האחרון קרה לנו פעמיים שפתאום ובלי שום סיבה מיוחדת או חוסר תשומת לב היא התלוננה על כאבים (פעם במתן שתן ופעם באוזן) אשר התבררו לאחר כמה שעות כתלונות סרק (לאחר שהתייחסנו ועשינו דברים ש"כאילו" מטפלים בבעיה- היא אמרה שכבר לא כואב לה)
אשמח להתייעץ איתכם איך להתמודד עם התופעה הזאת ?
תודה

שלום רב.
בני בן שנתיים וחצי. הוא מרבה להשתמש באלימות פיזית, דוחף ילדים בבית ובגן. גם כאשר מעוניין להזמין ילד למשחק דוחף אותו. בבית יש אחות אחת גדולה ממנו בחמש שנים, רגועה וכלל אינה אלימה. יש לציין שעדיין אינו מתבטא באופן ברור. הוא מאוד רגיש ומאוד עקשן.
אני מנסה להגיב בצורה ברורה ואסרטיביות ולהפסיק את האלימות. ניסיתי גם להסביר כיצד לפנות לילדים כאשר מעוניין לשחק עם ילד אחר. האם כדאי לפנות לעזרה מקצועית? תודה

שלום,
יש לי בת בכורה בת 16 . לכאורה הכל בסדר חוץ מקצת לחץ בלימודים, וכל מיני פחדים על
מוות של אחד מבני המשפחה שכבר טיפלנו בזה. הכל דיי בסדר.
אתמול בלילה קרה מקרה מבהיל: כול בני המשפחה ישנו כבר היה 11 בלילה.
הבית היה חשוך, ביתי הקטנה יותר (אחותה) ב ה -12 קמה רק כדי לשתות מים והציצה
עם הראש לחדר של בת ה -16 רק כדי לראות אם היא ישנה...
כנראה הגדולה נבהלה (אולי חלמה משהו) , קמה מהמיטה החלה לצרוח ולתפוס בשערה של אחותה בפחד כאילו מישהו בא להרוג אותה!
אנחנו יש קמנו מהמיטה לשמע הצעקות שלה. היא כנראה תוך כדי התעוררה והחלה לבכות ולבקש סליחה ושהיא לא יודעת מה קרה לעצמה ואפילו אינה זוכרת מה חלמה ..
הרגעתי אותה וגם כעסתי על הדבר הזה כי סה"כ היא מאוד הבהילה את אחותה , אבל כל הלילה היא לא הצליחה להירדם מרוב הלם .
אני עצמי בהלם, איך אני מתייחסת למקרה כזה .
תודה לכם על התשובה

בני בן 6 ובכיתה א׳.
השנה התחילה ב׳רגל ימין׳ ואז פתאום התחלתי לקבל מהמורה וממהלת הכיתה בתהרון תלונות על התנהגות- הפרעות למהלך השיעור, התחצפות ואפילו הרמת ידיים.
המורה מאוד מקסימה ומשתפת פעולה- למשל יש לו טבלת התנהגות יומית שמציינת ברמת שיעור איך התנהג- אם יש יום שהוא מתנהג יפה מקבל ממנה צ׳ופר.
משהו בגבולות התערער אבל רק במסגרת בית הספר(ניסיתי להבין ממנו ומהמורה אם קרה משהו קיצוני אך לא עלה משהו שמדליק נורה אדומה).
דיברתי אחתו על הנושא והוא מבטיח שישתדל ויתנהג יפה- אך לא עומד בהבטחתו.
מה אני יכולה לעשות?

שלום, לבתי בת 5 ו-10 חודשים קשה מאד לזרוק דברים, לאחרונה היא לא מוכנה לזרוק שום חפץ אפילו חפץ שנקרע או נשבר, או כזה שאין מה לעשות איתו,לדוגמא,היא אוספת טיקטים של בגדים, כפכף שנקרע מבקשת שלא אזרוק, וכך גם לגבי חפצים שאינה שלה אלא שייכים לאחותה
אני חוששת כי זו התפתחות של מחלת האגירה. האם יש משהו שאני יכולה לעשות על מנת לעצור או למזער את התופעה?

בת 4, מרטיבה יום ולילה ואינה מתייחסת לעניין

רקע:
ביתנו הייתה גמולת שתן קרוב לגיל שלוש אבל לא גמולת צואה. כאשר התקרב המועד להתחיל גן טרום חובה בגיל שלוש אמרו לנו שלא יקבלו אותה ללא גמולת צואה. לכן עשינו כל מאמץ למצוא דרך/שיטה לגמול אותה גם לצואה והצלחנו לעשות כך ממש בשבועת הראשונים לתחילת הגן. אבל מה שקרה ביתנו התחילה להרטיב. ולאחר זמן קצר גם למצוץ אגודל וגם חזרה להסתובב עם שמיכה. יש לציין שהיא פחות או יותר לא מצצה אגודל בגיל צעיר יותר.

תאור המצב הנוכחי:
הילדה מרטיבה את התחתון והחצאית כמה פעמים ביום,(אבל אין שלוליות). היא אינה מתייחסת לעניין, לא מפריע לה להיות רטובה, והיא יכולה להישאר כך שעות ארוכות ולא לבקש שיחליפו אותה. כאשר אנו מבקשים לדבר איתה על העניין היא מתחמקת מהדבר וכמעט לא משתפת פעולה. כאשר היא מתבקשת ללכת לשירותים היא משיבה שהיא אינה צריכה. ואז יכול לקרוא שדקה אחר כך היא מרטיבה. זה קורה גם בגן, בחוץ שהיה משחקת עם חברות, וגם בבית. לעומת זאת כשהיא צריכה צואה היא הולכת מיד לשרותים. בלילות היא גם מרטביה ולכן אנו אנו מלבישים לה חיתול. נעשתה בדיקת על-קולי ונמצא הכל תקין, ב"ה.

כעת אנו מנסים לעודד אותה דרך שיחות ופרסים ללכת לשירותים לפני שיוצא לה והיא תמיד אומרת שתפסיק להרטיב אבל עד עתה זה לא קרה.

שלום רב.
בתי בתחמש ויש לה אחות בת שלוש. בדרך לגן ביום גשום נתתי לקטנה יד לעבור את הכביש וביקשתי מבתי בת החמש לתת יד לקטנה. באמצע הכביש היא עזבה את ידה ותכננה לרוץ לכיוון המדרכה בכביש רחב ומסוכן. תפסתי את ידה בכוח רב וכשהגענו לצד השני צרחתי עליה בכול כוחי. (בתי בת ה3 אמרה שהשתנה לי הקול). הסברתי לה בקול רם כמה הכביש מסוכן ושניבהלתי. היא בכתה ולא רצתה חיבוק או לדבר איתי. אני חוששת שההתנהגות שלי היתה קיצונית מהבהלה. והכאבתי ליד שלה מהלחץ והכעס. היא גם ככה לא בטוחה בעצמה בגן. האם יש דרך לתקן? אני חוששת שבתגובות כאלה עלולה להוריד לה את הבטחון. אמא מודאגת.

שלום רב, יש לי ילדה אחת בת שנה וחצי. בחודש ינואר יש טקס חשוב לסבתא בשגרירות בגרמניה. אי אפשר לקחת את הילדה איתנו לטקס. חשבנו לנסוע ל 4 ימים והמטפלת של הילדה הציעה לשמור עליה במשך 4 ימים של הנסיעה. האם זה נכון להשאיר אותה אצל המטפלת (בבית של המטפלת)? בעלי מאוד חושש שתיווצר לילדה חרדת נטישה . אשמח לתגובה. תודה איילת.

שלום,
אני ובעלי הורים לילד בן 3 ,עומדים להתגרש. אנחנו ביחסים טובים ומסכימים על משמורת משותפת ומתעדים לגור ממש קרוב.
השאלה מה ההסדר הכי טוב שכדאי לעשות עבור הילד בהסדר הראיה?
על אף שנערוך הסכם להסדר ראיה נוכל לראות ולהשתתף בחיי היום יום של הילד כך שכמעט ולא יצא שלא נראה אותו כל יום.
תודה רבה!