פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
הבת שלי בת שנתיים ושבע לא נותנת לי לגזור לה ציפורניים היא ממש נאבקת
כשהיתה יותר קטנה לא היתה לי בעיה,היום היא מזיזה את הידיים ופשוט לא רוצה
ברגליים זה יותר מסובך,כבר יומיים שלא הצלחתי,היום היא לקחה את הבובה שלה והסכימה בידיים ,ברגליים לא,כשהיא מתנגדת אני לוקחת את הבובה שלה ומראה לך איך הבובה נהנית כשאני "גוזרת לה ציפורניים"והיא אומרת עכשיו אני אבל בסוף לא נותנת.
ניסיתי בזמן שינה אבל זה לא הלך,הערתי אותה והיא זזה, ואני לא אנסה לעשות שוב כי אני לא רוצה להפריע לה לישון (חשבתי שזו דרך טובה,מסתבר שלא)
קניתי לה מספריים יפות עם צורות ,זה גם לא הולך,היא לא מאפשרת לאף אחד לגזור לה,גם לא לגננת בגן,היא לא רואה את התסכול עליי
היא ממש פוחדת.
אני ממש מתוסכלת
מה לעשות??????

מחכה לתשובה

תודה

בן שלי שהוא בן 10 לפני שבועיים בערך רעה בטלויזיה תוכנית על רוחות רפעים ... מאז יפוחד מהכול לפני זה חזר מבית בספר לבד עכשיו או שהוא בא לאיזה חבר או שחבר בא עליינו לא רוצה להשער לבד בבית והכי קשה זה בערבים הוא רוצה שאשב איתו עד שהוא נרדם לפעמים זה לוקח יותר משעה ומאוד קשה לי עם זה כי אני כול יום קמה מאוד מוקדם לעבודה ובכלל זה כמו שחזרתי כמה שנים אחורה שהבן היה קטן ....ניסיתי לדבר איתו לשכנע שהוא כבר ילד גדול .. אני כבר ממש מותשת מה לעשות איך לאזור לו להפסיק לפחד מאוד אשמח לעזרה ...

שלום רב,
בני בן ה5 ילד בכור לעוד שני אחים קטנים ממנו, ילד רגיש מאוד. כל היום עושה הצגות והופעות אך תמיד מתחפש לבת, בוחר את הדמות הנשית כגון סינדרלה, שלגיה, נסיכה וכו. גם בחנויות צעצועים לרוב נמשך לאזורים של הבנות ושואל אם אני מרשה לו לקנות בובה. בגן משחק עם בנות בלבד. אין לו חברים בנים בכלל אלא חברה אחת מאוד טובה שלרוב משחק איתה לבד ואם מצרפים עוד ילדים זה רק בנות. שאלתי היא איך להתנהג? האם להבליג? לעודד אותו? אנחנו מנסים לעניין אותו בדברים של בנים אך הוא לא רוצה. מה זה אומר? אני מאוד חוששת מתגובות של ילדים אחרים כלפיו ומהסביבה בכלל. תודה מראש על העזרה.

שלום, לחברה שלי יש ילד בן חמש וחצי והגננת המליצה להשאיר אותו שנה נוספת בגן חובה מאחר שלדעתה אין לו מוכנות רגשית לעלות לכיתה א'. לטענתה הוא לא יודע לדחות סיפוקים כגון יציאה לחצר ואינו אוסף את הצעצועים שהוא משחק בהם. חברתי אינה מעוניינת להשאיר את בנה שנה נוספת. האם ללא המלצת הגננת הילד יוכל לעלות לכיתה א'? מה מומלץ לעשות?

שלום,

בני אוטוטו בן 6, בגן חובה, ילד חברותי, טוב לב, ומאוד אנרגטי. הבוקר הגננת פנתה אליי ואמרה לי שאחת האמהות בגן אמרה לה שבני נשך את בנה. אציין כי הגננת לא ראתה את המקרה. בתקופה האחרונה הגננת פנתה אליי מספר פעמים ואמרה לי שהיא מרגישה שבני קצת במצוקה מול החברים שלו ובמיוחד מול אלה הנחשבים חזקים חברתית, בניסיון לייצב את מעמדו ביניהם.
בני הוא לא "נשכן סדרתי" אבל נתקלתי במקרים בודדים כאלה אצלו שכאשר מרביצים או מקניטים אותו ולמעשה הוא מרגיש שהוא "נדחק לפינה" ככה הוא פועל.
מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו? ממה נובעות אותן נשיכות שעל אף שהן בודדות מאוד מטרידות אותי.
מדוע עושים כזה עניין דווקא מנשיכה ולא ממכות שהחטיפו לו קודם לכן?

תודה רבה!

שלום ,
אני חייבת עזרה בבעיה שמחמירה מיום ליום , אני ובעלי נשואים 4 שנים יש לנו ילד מקסים בן שלוש, היחסים בינינו לא הכי טובים בעלי בן אדם מאד קשה אינו מסוגל לתקשר בצורה נורמלית והוא רוב הזמן חסר סבלנות ומדבר אליי לא יפה , אני מרשה לעצמי להעיד על עצמי שאני אדם מאד נוח ורגוע מאד טוטאלית בכל דבר ואשת שלום אבל בעלי בדיוק ההפך מיום שבני נולד התמסרתי ב200 אחוז לאימהות ואני גאה במי שהבן שלי גדל להיות בזכות עבודה רבה מצידי ודברים נכונים שאני עושה חוץ מזה שבחרתי לו אבא לא נכון , לא ארחיב על היחסים בינינו כי זו לא מטרת הפנייה שלי לפורום אבל רק אומר שהדבר יוצר חור ענק בין הבן שלי לבעלי ואני חסרת אונים הוא מאד מאד קשור אליי ופיתח אנטי לאבא שלו , יש בינינו גם רגעים יפים והכל כביכול בסדר אבל הבן שלי לא בסדר עם זה ולא סולח או יותר נכון לא שוכח , הוא ממש לא רוצה להיות בקירבתו גם אם זה ללכת לקנות מתנות , פארק, משחקיות למיניהן או כל דבר הוא לא מוכן שיקלח אותו , ירדים אותו או כל דבר אחר שברור מאליו שאבא עושה עם בנו חייבת לציין שמעולם לא פגע בו והוא מאד אוהב אותו (בעלי) אבל לא יודע איך לגשת אליו והרבה פעמים חסר סבלנות , אני בכל המצבים שאנחנו רבים משתדלת לא לתת לו להרגיש וגם כשאני במצב שבל איב אני עדיין מנסה לגשר ביניהם ולקרב ביניהם ולא לתת זה להשפיע אבל זה לא הולך.
ניסיתי לדבר עם בעלי אינסוף פעמים על המצב אבל אין שום שינוי מצידו ושום השתדלות וזה מאד מכאיב לי , ניסינו טיפול זוגי לפני שנתיים בערך והעניין הזה עלה אבל הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול ולקבל שום עזרה ואני מרגישה שאני על סף התמוטטות גם כי הכל עליי וגם כי כואב לי שלבן שלי אין אבא , מה אוכל לעשות? למי אוכל לפנות לעזרה? מה אני יכולה לעשות יותר ממה שאני עושה?
תודה

היי
יש לי ילד בן 4 שלאחרונה התחיל לקחת כל מיני דברים ולכרוך סביב צווארו כמו - חוט צמר, כבל של אוזניות את הדברים האלה הוא עשה בגן ופעם נוספת הוא כרך גם סביב ילדה בגן חוט צמר.
אין לי מושג ממה ההתנהגות הזו נובעת בבקשה עזרה דחופה.

שלום,
הבת שלי בת 9 וחצי כיתה ד'. פעם בחודש לפחות היא לא רוצה ללכת לבית ספר, העניין הוא, היא לא אומרת את זה אלא אומרת שהיא חולה. למשל שכואב לה הגרון, הרבה פעמים גם מעלה חום נמוך למשל 37.5 ואז בוכה בהיסטריה, גם אם בבוקר כבר אין לה בכלל חום. כמה פעמים בעלי הגיע איתה עד שער בית הספר ואז היא בכתה מאוד והוא ויתר לה ולא הלכה לבית הספר אותו יום. יש לציין שמדובר בתלמידה מצטיינת, אהובה על חבריה. המורה שלה בחופשת לידה אך היא אומרת שאין לה בעיה עם המורה המחליפה. ששואלים אם מישהו מציק לה בבית ספר או אם יש בעיה עם איזו מורה היא מתעקשת שלא ושרק כואב לה. הרבה פעמים זה מתחיל כבר בערב לפני השינה היא מתחילה לבכות ולהגיד שכואב לה הגרון. גם כשהייתה בגן היו פעמים שעשתה את זה אך לאחרונה המצב החריף, וזה קורה לעיתים יותר קרובות. אם יש חוג באותו יום היא הולכת לחוג בלי בעיה... אך לבית ספר ממש בוכה שכואב לה... מה עושים?

שלום,
רציתי לדעת מה נכון לעשות כשילדה בת שנתיים ושבע "מורדת"
יש לה עיקוב התפתחותי ,היא לא עושה עבודות יצירה בגן,בבית היא לא כל-כך משתפת פעולה,אין לה טוסיק לשבת,אני רוצה לקדם אותה
כשהיא רואה שאני רוצה לעשות איתה דברים זה רק לא ולא
האם להתעלם יותר טוב ולחכות שזה יבוא ממנה?
שנה הבאה היא עוברת לגן עיריה,אני לא רוצה שהיא תהיה מאחור
הגננת שלה אומרת שאני צריכה להפסיק להילחץ ולא לדרבן אותה ואז זה יבוא ממנה
האם זה נכון לעשות?
בגן מציעים לה לעשות עבודות וכשהיא לא רוצה אז לא מתעקשים
גם אני לא מתעקשת איתה יותר מדיי אבל בתוך ליבי אני מאוד רוצה לקדם אותה
ושהיא תצליח,היא מדברת אבל לא שותף עדיין
מחכה לתשובה

תודה

התינוק שלי בן שנה, לפני חודשיים הפסקתי להרים אותו הרבה עקב בעייה רפואית, בעלי היה אוסף אותו מהגן ומקלח במקומי אבל אני עדיין הייתי נוכחת מאוד בחייו, משחקת, מאכילה, מטפלת וכל השאר, עכשיו כשהבראתי הוא לא מוכן לעבור לידיים שלי כשאני מנסה להרים אותו ואפילו כשבאה לאסוף מהגן הוא לא רוצה לבוא אלי מהמטפלת, עד לפני הבעיה הרפואית כשהייתי באה לגן הוא היה קופץ עליי.. מה יכול לגרום לתינוק שלי להתרחק ממני כל כך? אף פעם לא החסרתי ממנו כלום ותמיד דאגתי להתפתחות הפיזית והנפשית שלו ולכל הצרכים, אף פעם לא עשיתי משהו שיכול לפגוע בו חלילה.. איך אני מחזירה את הקשר שלנו לקדמותו?

בתי בת שמונה. ילדה שמחה ואינטליגנטית חברותית ואהובה. לאחרונה בהתקפי כעס אומרת שרוצה למות שלא טוב לה. כשהיא נרגעת היא אומרת שזה סתם והיא בכלל לא מתכוונת. ואומרת שהיא יודעת שאני לא אוהבת חשמוע אותה מדברת ככה. התיעצנו עם מדריכת הורים והיא אומרת לא לתת לה את ההרגשה שזה מפריע לי והיא תפסיק. אני מפחדת.

שלום רב,

הבת שלי בת 4 ותשעה חודשים.. ביום חמישי האחרון הגעתי לקחת אותה מהצהרון והיה בידה 4 מטבעות (3 מטבעות של 5 שקלים ומטבע של 10 שקלים). כאשר שאלתי את בתי מאיפה היא קיבלה את הכסף היא ענתה שמצאה את המטבעות בחול שבחצר הגן. ניסיתי להסביר לילדה שזה הרבה מטבעות ואולי בטעות היא לקחה ממישהו בלי רשות. היא התעקשה כי מצאה את המטבעות בחול וללא לקחה מאף אחד. היא מאוד נלחצה שלא "האמנתי" לה בתחילה וישר אמרה "אמרה את כועסת עליי שמצאתי כסף בחול". הסברתי לה שאני לא כועסת אבל גם אם מוצאים משהו והוא לא שייך לנו צריך לתת לגננת, כי אולי זה נפל למישהו אחר וזה שייך לו". חזרנו לגן ונתנו את הכסף לגננת.
חשוב לי לציין שלפני חודש לערך ערכתי שיחה עם ילדיי שאסור לדבר עם זרים ובמקרה אם מישהו מגיע לגדר ומציע ממתק אז לרוץ מיד לגננת ולשתף.
ביום ראשון (היום) בתי הלכה שוב לגן ובסיום היום כאשר בעלי לקח אותה, שוב היא שלפה מספר מטבעות ואמרה "מצאתי כסף בחול". ניסיתי לתשאל אותה מהיכן הגיע הכסף ושלא יכול להיות שיש כל כך הרבה כסף בחול אז פתאום אמרה "ציפור נתנה לי". אמרתי לה אבל איך הציפור החזיקה את הכסף אין לה ידיים אז אמרה "היא החזיקה את הכסף עם הפה"
כאשר הגענו הביתה בעלי לחץ על הילדה וניסה לתשאל אותה מהיכן הכסף ואז היא התחילה לבכות וסירבה לשתף פעולה. החלטנו להניח לה ואז הסבתא תוך כדי משחק ניסתה להוציא ממנה ושוב היא החלה להגיד פעם בחול, פעם ציפור, פעם של ילד, פעם מצאה על הריצפה בגן (חשוב לציין שזו ילדה מאוד נבונה שתמיד מספרת הכל, לא נתקלנו בעבר במצבים בהם לא אמרה אמת).
דיברתי עם הגננת ושאלתי האם יש מצב שאולי מישהו דרך הגדר נתן לה את הכסף? הגננת אמרה שהיו פעמים בהם הסתובבו זרים אבל הם מקפידים לשים לב.
בשלב מסויים לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה שהיא יכולה לספר לאמא הכל ושאמא תמיד איתה ותשמור אליה ואז שאלתי אם היא רוצה לספר לי מה קרה?
הילדה אמרה שהיא תספר לי בתנאי שלא אספר לאף אחד והסכמתי כמובן ואז אמרה לי
מישהו זר פנה אליה דרך הגדר של החצר וזרק לה מטבעות.הילדה התעקשה שאני לא אשתף את הגננת וכששאלתי אותה מדוע היא לא רוצה שאיידע את הגננת אז היא אמרה טוב אמא סתם אמרתי לך, זה לא נכון.
טוב, החלטתי להניח לה ואז היא נגשה אליי ושאלה אם אני כועסת עליה.
הסברתי לה שאני לא כועסת בכלל, שאנחנו אוהבים אותה מאוד ושהיא יכולה לספר לנו הכל.
ואז כנראה שלחצתי שוב ואמרתי לה האם זה נכון שזר נתן לך? בואי תספרי לאמא מאיפה הכסף? שאלתי מספר פעמים והילדה לא ענתה לי? ואז אמרתי לה למה את שותקת? תספרי לאמא. הילדה אמרה שהיא לא רוצה. כאשר שאלתי למה היא לא רוצה לספר אז אמרה שהיא מתביישת. אמרתי לה ממה את מתביישת אז היא לא ענתה והחלה לבכות.
אני מאוד מתוסכלת ממה שהילדה שלי מרגישה. אני לא יודעת איך לברר את הנושא.
הרי הכסף לא היה איתה כאשר הלכה לגן. את הכסף היא "קיבלה" כאשר היתה בגן.
למה היא חשה בושה? ממה היא חוששת?מתביישת

שלום, בני בן שנתיים+3. לאחרונה החל לחזור להתנהגות ילדותית יותר. מבקש כל הזמן על הידיים (רק ממני), רוצה את המוצץ כל הזמן (גם בבית וגם בגן) ו"מיילל" רבות כאמצעי לבקש דברים (למרות שגם אם לא יילל אין סיבה שלא יקבל)
נושא נוסף שאשמח לעצה בעניינו הוא הפחתת כמות המים שבני שותה. נושא שתיית המים איננו חדש אצלו והוא שותה כמויות גדולות מאוד של מים. שללנו סיבות רפואיות.
כמות השתיה רבה כל כך עד כדי סכנה בריאותית ממש (שותה קרוב ל2 ליטר מים ביום ומשקלו פחות מ10 ק"ג)
ניסינו להפחית באמצעות תעסוקה אינטנסיבית אך הוא מבקש מים גם במהלך פעילות שמעניינת אותו.
ניסינו לאפשר לו להיות עם המוצץ אך המוצץ לא מהווה עבורו תחליף למים והוא ממשיך לבקש גם כשהמוצץ בפה.
ניסינו להילחם ולהגיד לא עכשיו ולאפשר בזמנים קבועים (אחרי האוכל למשל) אך לא הצלחנו לעמוד בתחנונים.

שלום,
אודה לייעוץ לעניין ילד בן 11 שכל הזמן מתנהג בצורה "תינוקית" משחק עם אחיו הקטנים שבע וארבע בבלונים רב איתם על זה מתבכיין וכו'. גם שאנחנו כמשפחה יוצאים למקומות ויש ילדים קטנים ממנו הוא בוחר להיצמד אליהם לשחק איתם במשחקים של ילדים קטנים . אודה לייעוץ כיצד לנהוג על מנת להסביר לו ושיבין שההתנהגות הזאת לא תואמת לגילו והציפיות ממנו בגיל הזה הן שונות לגמרי.
אם יש צורך בטיפול כלשהוא על ידי איש מקצוע אודה להפנייה לגבי התמחות ספציפית

תודה

הי, מקווה שזה המקום הנכון לשאול.
יש לי ילד בן 9, אני גרושה כ8 שנים ויש לי משמורת מלאה עם הסדרי ראיה לאבא.
לאחרונה הוא התחתן עם אשה שיש לה 3 בנות קטנות מבני.
מאז שהם גרים יחד הוא מסרב ללכת לשם וטוען שהילדות מעצבנות אותו.
אבא שלו לא עושה מאמץ מיוחד להקל עליו וגם לא דואג לזמן איכות אישי שלדעתי הכרחי בסיטואציה כזו.
יש לציין שאני והאבא מסתדרים טוב בד״כ ואני מאד משתדלת לעדכן אותו בכל דבר שקורה כי חשוב לי שיהיה מעורב.
היום הבן שלי התקשר אליי ושמעתי את אבא שלו צועק עליו כיוון שהעיר אותו מהשינה (הוא ישן כשהילד הגיע) ובכלל אני מקבלת תחושה שהוא לא ממש רוצה אותו שם.
מצד אחד אני מאד צריכה את השקט לפעמים וזה עוזר לי להיות יותר רגועה וסבלנית כשהוא חוזר.
מצד שני אני חוששת שלא טוב לו שם.
אשמח לעצות והמלצות.
תודה מראש