פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
הבת שלי בת שנתיים ועשר,מתנגדת שאגזור לה ציפורניים,ממש מלחמות,אני מאבדת את הסבלנות,היא שורטת וזה לא נעים והיא פשוט לא מוכנה,גם בידיים וגם ברגליים,אני אומרת לה שאחרי שאגזור אתן לא לשמוע שיר שהיא אוהבת או אראה לה סרטון,אבל היא בשלה,אני כל יום דוחה את הגזירה,כי היא לא מאפשרת לי,בזמן שינה היא זזה,אז זה גם לא נוח,מה לעשות?????????פשוט לא עוזר ה"שוחד"שאני מציעה
אני אומרת לה כשתחליטי שאת רוצה,תגידי לי (ממש)
מחכה לתשובה,

תודה

היום קיבלתי צילצול מבית הספר כי בני באמצע שיעור בכיתה החל ללקק לעצמו את השד.
כל הכיתה צחקה עליו והמורה נאלצה להוציא את בני מהכיתה ולהעבירו לכיתה מקבילה.
1. מה אומרת תופעה מוזרה זו על הילד?
2. האם הספרות המקצועית מתארת ילדים שנוגעים בגופם בצורה?
3. האם חוסר התובנה של הילד לגבי התנהגותו והשלכותיה, כלפי הסביבה ואיך הסביבה עלולה להגיב, מעידה על בעיה פסיכולוגית, ואך ניתן לעזור לילד?

שלום!
בתי בת 4- ילדה מפותחת מאד לגילה, אהובה על כולם ומקבלת המון אהבה מכולם. לאחרונה שמתי לב וגם הגננת העידה שהיא מאד ביישנית- למשל אם היא יושבת ומציירת וצריכה טוש שלא נמצא לידה -היא לא מבקשת. אם אחד הילדים בגן עשה משהו שלא לרוחה-היא לא אומרת לו כלום וגם לא מתלוננת לגננת...כמו כן, שמתי לב שהיא נוטה לוותר לטובת אחרים- למשל , בגן המשחקים אם ילד מסוים רוצה להתנדנד היא תפנה לו את הנדנדה מיד. יש לציין שיש לה המון חברים בגן והילדים והגננת מאד אוהבים אותה. ניסיתי לדבר עם הבת שלי וגם הגננת שוחחה אתה שחשוב לומר אם משהו מפריע לה, אם היא צריכה או רוצה משהו אבל בינתיים ללא הועיל. יש לציין שגם אני-אמא שלה- הייתי מאד ביישנית כילדה. עדיין, אשמח לדעת האם יש משהו שניתן לעשות.
תודה מראש

שלום,
יש לי שלושה ילדים הבכור בן חמש וחצי האמצעית בת שנתיים וחצי והקטנציק בין שבועיים.
מי שנמצע לרוב עם הילדים זו אני ,כי הבעלי עובד עד מאוחר. אני זו שמחנכת והבעל הוא זה שמפנק ...כך הוא מרגיש צורך לכפר על חוסר הזמן שלו מול הילדים (למשל קבוע קונה מתנות בימי שישי , מבטיח הפתעות על התנהגות טובה וכו)
עד לא מזמן זה לא הפריע לי או בכלל בחינוך של הילדים.
השוני זה שהבעלי כיום יותר שותף בבית עם הילדים וזה גרם למספר שינויים.
1. שיוני בהתנהגות של הילדים למשל הבן הגדול ממש מזהה את החולשה של בעלי אז הוא מתחצף אליו "עושה מה שבא לו ובעלי נותן לו .... או למשל בזמן שינה שהילדים נכנסים לישון ובעלי בבית , הטקס יכול להפוך לשעה וחצי מחפשים כל מיני תירוצים יש בכי וכו... ממש בלאגן ובנוסף הם מרגישים גיבוי שהוא נמצא. ולהבדיל שאני איתם לבד הם נכנסים למיטה מבלי שום בעיה ואין "בלאגן"

לאחרונה המצב שנוצר בבית שאני "הרעה " הם כל דבר רוצים אבא אני מרגישה ממש התרחקות מצדם ובנוסף שהצטרף אח חדש למשפחה.
דברתי עם בעלי על הכל והוא טוען שככה זה שצריך להיות השוטר הטוב והשוטר הרע.ואני לא מסכימה עם זה .
אשמח להכוונה כי אני רואה שהמצב רק מחמיר וזה גורם לילדים שלנו להיות מתוסכלים עם זה. שאני יוצרת גבולות והוא לא., ואני מרגישה שאני ממש נלחמת לא רק עם בעלי גם איתם ממש קשה לי כל המצב הזה.

היי פז
בני בן שנה וחצי, תמיד היה חברותי, סקרן, אוהב חברה ואנשים
תמיד מתחבר לסביבה, לא ירא מאף אחד.
גם אם לא מכיר מישהו/י תוך דקות מעטות יפתח אליו ידיים ויישב בזרועותיו שמח.
מי שבא אלינו הביתה, ישר רץ לזרועותיו, שמח וקופץ.
שאלתי היא - איפה תכונת 'פחד מזרים' או להיות חשדן כלפי מי שאינו מכיר?
גם אנשים זרים לגמרי (גם לנו כהוריו) , הוא עלול לרוץ אליהם מחייך ומח ולשחק איתם.
יש בי הפחד שכשיגדל, יהיה לי קשה ללמדו להיזהר מאנשים זרים.
י מה לעשות בגיל הזה? האם החשש שלי מוצדק?
תודה לך

שלום,

אני אמא ל3. הגדול בן 5.5, האמצעית בת 4 ותינוק בן 4 חודשים. בשבועות האחרונים יש נסיגה בהתנהגות של הגדול בגן. הגננת מדווחת שמתקשה לעבור מפעילות לפעילות (צריך ממש להוביל אותו ביד), משתטח על הרצפה, מציק לחברים ובאופן כללי מתנהג בצורה יותר ילדותית. גם בבית אני רואה את השנוי. זה לא בא לידי בטוי כלפי התינוק אך ברור שזה קשור אליו. בבית הוא מרבה לבכות ולהיות מתוסכל בקלות. אם מזמין חברים הוא מציק להם וכשהם רוצים לשחק בחפצים שלו הוא ממש "נשבר" מזה ופורץ בבכי. הילד פשוט נתון בסערת רגשות, רגיש ונמצא כל הזמן על סף הבכי. ניסיתי לשאול אם יכולה לעזור, לומר שאני רואה שקשה לו, לומר שאני אוהבת שהוא חשוב, אני נותנת לו לעזור בטיפול בתינוק ומעודדת את היחסים ביניהם אומרת כמה התינוק לומד ממנו, מסתכל עליו, מחייך אליו וכו'... ובכל זאת בכל יום המצב רק הולך ומחריף, מה אני יכולה לעשות ע"מ לעזור לו? אני חושבת שגם העובדה שמדברים על כך שהוא עומד לעלות לכיתה א' מוסיפה לתחושת הלחץ או האי וודאות שלו ומקשה עליו. אציין שהוא מהקטנים בשכבה והגננת ציינה שחוששת מהבשלות הרגשית שלו מבחינת התמודדות עם בי"ס. האם יש טיפול מסוים שכדאי לי לפנות אליו ע"מ לחזק אותו ולתת לו יותר תחושה של בטחון ומסוגלות וגם כלים להביע את עצמו ואת רגשותיו.

תודה

לביתי המקסימה בת 11 וחצי יש קושי בלימודים.אנחנו רוצים לעשות לה אבחון.דיברנו איתה על אפשרות שנסיע לה עם מורה פרטית לחשבון.היא הגיבה מאד קשה ,בכתה וטענה שאנחנו חושבים שהיא סתומה.מבחינתה היא לא צריכה עזרה ולא מוכנה שיגידו לה שיש לה קושי.אצין שאנחנו לא מפעילים עליה שום לחץ בלימודים והיא לומדת בביס אנטרופוסופי שגם שם אין לחץ ואין תחרות בלימודים.כרגע,עם תגובה שכזו אני מפחדת לומר לה שרצוננו לעשות לה אבחון.מה עלינו לעשות?

שלום,
קיבלתי המלצה להתייעץ עם פסיכולוג. אז אני מנסה (-:
בני בן 6. בכור. יש אח נוסף במשפחה בן 3.
בחודש האחרון החל לירוק המון.
מה זה המון?
הוא מוציא רוק על שרוולי החולצה הארוכים עד כדי כך שהשרוולים רטובים לגמרי!
לעתים הרוק נשאר על הסנטר ואז הוא מנגב אותו וזה מתנגב על הלחיים- יש לו לחיים אדומות מלאות יוסש בגלל הריור הכבד הזה!
הוא לא שולט בזה כך זה נראה ולא מפסיק.
בנוסף, מרבה לנשוך את שולי בגדיו..

מדובר בילד נורמטיבי, פעיל, מפותח לגילו וכו..

אציין שלפני שנה, בגיל חמש, חווינו שבועיים מפחידים איתו.
הילד החל להזות במהלך כל היום.
לא היה לו חום! לא היה חולה לפני כן.
היה ממש מדמיין דברים, רואה שיש לי רגלי דינוזאןר ומדבר בקול מוזר כאילו הוא בהיפנוזה.
עשינו בדיקת EEG שיצאה תקינה.
פסיכולוג ילדים פרטי אבחן ואמר שאין טראומה שהילד חווה (כבר חששנו שהיה משהו בגן)
וברוך ה׳ כעבור שבועיים נעלם כלא היה.

נתונים נוספים:כשיש חום גבוה מתחיל לפתח הזיות- לפעמים. לא תמיד.
בריחת שתן בלילה - לא מרגיש.
עשינו בדיקת כליות באולטראסאונד-הכל תקין.

מה התרשמותכם הראשונית לאור הנתונים הרבים שסיפקתי?
יש קשר לנפסיכולוגיה?
אם כן מה יכול להיות ככה מהתרשמות ראשונית?
תודה

בני בן 6 הוא נולד מחוץ לנישואים אך אנו בקשר טוב עם אביו ומשפחתו.
בני מתגורר איתי עם בן זוגי וביתי הקטנה בת ה-3 חודשים, נפגש עם אביו ומשפחתו כל סוף שבוע ופעם אחת באמצע השבוע.
לפני כחודש סביו נהרג בתאונת דרכים, הוא היה קרוב אליו.
כשסיפרנו לו הוא לא בכה או משהו כזה רק שאל שאלות.
בשלושת השבועות האחרונים הוא מתנהג מזעזע בגן, מרביץ , ומתפרץ בזעם..
חשוב לציין שבבית הוא לא כזה.
אני ואביו כבר לא יודעים מה לעשות, חשבנו ללכת להדרכת הורים, או אפילו להתיעץ עם פסיכולוג.
המלצות מה כדאי לעשות?

יש לי ילד בן 4 ויש לי איתו בעיה הוא משחק בגן רק עם בנות ועם יחדה אלת ספציפית לטענתו הוא לא רוצה לשחק עם הבנים כי הם מעצבנים אותו לדעתי הוא מרגיש מאויים מהבנים ומשחק עם הבנות רק בגלל שהוא לא מפחד מהן והוא מחליט עליהן וככה קל לו להתמודד מולם ... בבית הוא רואה תוכניות של בנים וכאלה ומשחק גם עם אבא שלו הבעיה גם שאחר הצהריים הוא נמצא בחברת בנות כי הן היחידות לגילו שנמצאות באזור מגורינו.... הבנים הגדולים יותר בגיל אין לו עניין איתם קטנים ממני משעממים אותו
יצא לי לראות אותו משחק עם בנים וזה יפה בעיני אבל העדפה שלו היא בנות ... כששואלים אותו איזה חבר הוא רוצה מהגן הבייתה ישר הוא אומר שם של בת
בעלי עבר מתעצבן האמת שבצדק נמאס כבר מהעניין מה עליי לעשות חוץ מלהביא לו חברים הבייתה אחר הצהריים עזרה דחוףףףף

כשהילדה שלי מתוסכלת, וכשלא ממלאים את רצונה, או כשאחותה הקטנה למשל תפסה לפתוח את הדלת לפניה.היא ישר מרביצה.
חשוב לי לציין שהיא ילדה חכמה מאוד, מוכשרת, וכולם מתפעלים ממנה. בגן היא אף פעם לא מרביצה, והגננות מאוד אוהבות אותה. יש פער גדול בין מה שהיא, לבין התנהגותה. היאי כולה שעה שלמה לצייר, לשיר, ועוד. אך כשקורה משהו, הכול מתפרק. כשהיא מרביצה לי לי ולקטנה יותר (בת שנתיים וחצי) אין שום דרך להפסיק זאת, רק אחרי כעס מצדי, לבסוף היא מפסיקה ואז בוכה. אני נשארת עם הרבה תסכול וחוסר אונים. וכמובן אשמה. מה לעשות?

אני אמא ל 4 בנות
11,9,6,1
נראה של 3 הבנות הגדולות לא מבקרות חברות ולא מוזמנות לחברות
מה אנחנו עושים לא בסדר?? לא יכול להיות ששלושתן יש בעיה חברתית
כשמגיעה חברה אלינו נראה שהן מאוד נהנות להיות יחד

מה עושים שילדים ( 9 וחצי ו8) מצליחים להביא אותי לדמעות ובריחה מהבית עד כדי תחושה של חוסר אונים ועצבים על גבול התקף לב ? בכי וצרחות בגלל שאין פיתה רק לחמניה... , ״ אין מה לאכול״ , ... ועוד ועוד מאות כאלה גוגמאות, יבבנות, בכיינות, עצבנות ואחר שעה חרטה על התנהגותם. כל פעם ילד אחר בתורו ובכל יום צרחות בבית ויבבות ועצבים ואני על סף התמוטטות עצבים! הילדה בתרפיה באומנות כבר שנתיים. נופת צופים כלפי כל העולם ועל סף הערצה . הצעיר התחיל טיפול פסיכולוגי עקב קשיים חברתיים ומופנמות. ותינוקת בת שנה וחצי שבנתיים היא האור היחיד בבית לצערי. אני ממש במצוקה כבר ! מה זה יכול להיות ??? כל הניסיונות נכשלו. גם בעלי מיואש . יש תקווה ?

שלום
ברצוני לבצע אבחון דידקטי מלא ואבחון קשב וריכוז.
שאלתי היא במידה ואקבל סיוע למימון לאבחונים ממחלקת הרווחה, האם תוצאות האבחון יעברו אל הרווחה? או אישית אלי?
מדובר באבחון MOXO הבודק הפרעות קשב וריכוז
ואבחון דידקטי מלא

בתודה
אמא מודאגת

הילד שלי בן ארבע (נבון ומתפתח מעולה לגילו חברותי מאוד עם הרבה חברים) ולפי המלצת הגננת נאמר לי לקחת אותו לטיפול ריגשי מכיוון שיש לו קושי בדחיית סיפוקים, בכל דבר הוא רוצה להיות ראשון וקשה לו לקבל לא והוא גם מתבכיין הרבה.
אנחנו נימצאים בטיפול עם פסיכולוגית כבר 10 מפגשים ועד היום כל פעם הילד שלי לא מוכן ללכת אליה הוא ממש לא רוצה להיכנס אליה למרות שהיא מנסה לשחק איתו ולתקשר איתו
בפעם האחרונה יצאתי מהחדר והוא נישאר איתה ובמשך חצי שעה הילד רק צעק אליה:
"לא רוצה",אני לא אוהב לבוא לפה", אני כן ואת לא" וכל מיני כאלה עד ששמעתי אותו מתחיל לבכות ונכנסתי לחדש

השאלה שלי האם אני עושה לילד שלי אוול כשאני מחריכה אותו ללכת אליה האם כדאי לי לשנות את המטפל
כי כבר עברו 10 טיפולים ומהרגע הראשון הוא לא היתחבר אליה עד היום ולא נראה לי שזה הולך להישתנות
אני ממש עובדת עצות