פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי מירב,

אחרי ניתוח תיתכן מאוד רגרסיה בהתנהגות. בנך נמצא עדיין קרוב מאוד לניתוח וכדאי לאפשר לו קצת יותר קרבה אליכם. כדאי גם לדבר איתו על זה, גם אם הוא לא יכול בעצמו עדיין לבטא את מה שהרגיש אתם יכולים לומר לו שזה בטח היה מפחיד ושעכשיו עבר תקופה לא קלה כי כאב לו וכו. בהמשך, כדאי לנסות ולחזור איתו בהדרגה להרגלים הישנים. למשל, להשכיב אותו לישון במיטתו ולהיות לידו וללטף אותו. אם הוא מאוד נסער כדאי להרימו אך להחזיר ולהגיד שאתם רוצים שיישן במיטתו ושאתם נמצאים איתו עד שירדם. זהו תהליך לא פשוט ודורש סבלנות רבה, אך עם התמדה אני מאמינה שתוכלו להגיע בסוף למצב בו הוא ישן במיטתו.

הי,

זוהי שאלה מאוד כללית, תני בבקשה דוגמה ספציפית למשהו שקרה או משהו שחוזר על עצמו ואנסה לעזור.

הי תמר,

הגישה שלך נשמעת לי מאוד נכונה - של הצבת גבולות לצד תמיכה והבנת הקושי שלה. הגישה המתאימה כאן היא באמת להציב את הגבול אך מבלי לכעוס ומבלי "לעשות סיפור" מהעניין. למשל, להזמין אותה לאכול בשולחן וכאשר מתחילה לבכות ולהשתטח לומר משהו כמו: "אנחנו יודעים שאת רוצה לאכול על הספה אבל אי אפשר, ממש נשמח אם תבואי לאכול איתנו בשולחן". וזהו. אם תמשיכו להתמיד בכך אני מאמינה שתוכלי לראות עם הזמן שיפור בהדרגה. כמו כן נסו בשאר הזמן לעטוף אותה ביותר חום ואהבה מכרגיל ולהתחשב בה בדברים שאתם כן מוכנים להתגמש בהם.

בהצלחה!

הי אודי,

ענישה גופנית לילדים באמת אינה מקובלת היום ואפילו אסורה. מצד שני, אפשר להבין את הבהלה שאחזה בך ואשר גרמה לאיבוד השליטה שלך. בנוסף, אני יכולה מאוד להתחבר להרגשת האשמה שלך ולומר לך שזוהי הרגשה מאוד לא נעימה אך גם חשובה כי היא יכולה להוביל ללמידה ולתיקון.

אני מציעה קודם כל להרחיק מידו של בנך את החפצים החדים, למשל להעלותם למקום גבוה יותר. אני מציעה שלאחר שתרחיק את החפצים החדים, להמשיך ולדרוש מבנך לא לפתוח את המגירה וזאת על מנת שילמד לא לעשות זאת אך במצב שאץ תהיי רגועה יותר.

כמו כן, אני חושבת שאת יכולה, במידה ואת רוצה לדבר עם בנך ולומר לו שאת מצטערת שנתת לו מכה ביד ושעשית זאת כי נבהלת שלקח סכין חד. כך תוכלי להדגים לבנך מודל של שיחה פתוחה על דברים לא נעימים שקורים ביניכם, ללמד אותו איך מבקשים סליחה וכן אולי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

הי לילי,

התגובה באמת נשמעת חריפה מאוד ובעייתית. אני חושבת שכדאי להתערב אך איני יכולה לייעץ לך כיצד לומר את הדברים שכן איני מכירה את הנפשות המעורבות. לכן, אני מציעה להתייעץ עם אנשים חכמים המכירים את המשפחה או עם איש מקצוע שיוכל לשמוע את פרטי הדברים ואודות האנשים ולייעץ כיצד להתערב.

בהצלחה!

אפשר לומר את האמת, שאתה יודע שהיא גלשה באתרים אלה וחשוב לך להסביר את עמדתך בנושא. חשוב לומר זאת בטון שאינו כועס אלא רגוע ואמפטי. תוכל לשאול אותה מה מעניין אותה בסרטים אלה ולאפשר לה לשאול שאלות נוספות הקשורות למין ומיניות (זה תלוי במידת הפתיחות שלך איתה.). תוכל לומר שהסקרנות שלה ברורה לגמרי ומצד שני, אתה כמבוגר יודע שאלו סרטים שמציגים מין ומיניות באופן מעוות, שמחפיץ ומשפיל אנשים ובעיקר נשים ושצפייה בסרטים האלה יכולים להשפיע על תפסותיה את הנושא באופן שלילי. אמור לה את הגבול שלך - שאינך מוכן שתגלוש באתרים אלה ושזה נובע מכך שאתה רוצה להגן ולשמור עליה. אמור לה שאתה סומך עליה בעניין.

ייתכן שאחרי השיחה הזאת ביתך עדיין תגלוש באתרים אלה אצל חברים ואז כדאי לשקול את התגובה - שיחות נוספות, מעקב צמוד יותר, שיחה עם הורי החברים ועוד.

יכולות להיות סיבות שונות לכך שבוכה. אולי לא נעים לו להרגיש שהוא גדול, אולי זהו נושא שקשה לו (האם הוא הבכור? לפעמים הנושא של גדול-קטן קשה לבכורים). יתכן שהנושא של שינויים באופן כללי קשה לו. וייתכן סיבות נוספות. כדאי לשאול אותו מה הוא לא אוהב בסרטים (אם כי ילדים לא תמיד יודעים לומר מה מפריע להם). אפשר לנקוט בדרך שבה מראים לו את התמונות והסרטים ומדברים איתו על הקושי. אפשרות נוספת היא לא לחשוף אותו כרגע לתמונות שגורמות לו להרגיש יותר טוב. ייתכן שכשיגדל ויבשיל יותר יהיה לו קל יותר להתמודד עם הצפייה בתמונות.

הי שירה,

הגמילה בלילה שונה מהגמילה ביום ותלוייה בעיקר בבשלות הגופנית של הילד. כלומר, אם תראי שטיטול שלה יבש במשך מספר לילות ניתן לנסות ולהוריד את הטיטול בלילה.

הי ליאור,

באופן עקרוני כדאי ללמד את בנך שלהתנהגות שלו ישנן השלכות מעשיות. צריך לחשוב באופן יצירתי לגבי כל אחד ואחד מהדברים אותם הוא לא מוכן לעשות. למשל, אם הוא לא מכין שיעורים - אפשר לומר פעם אחת או פעמיים אך אחר כך הוא ילמד שכדאי לו להכין אחרי שהמורה תגיב לכך. אם אינו מוכן להתחשב - זורק את הנעליים, זורק דברים או לא מוכן לעזור - למשל עם הכלב אפשר לומר לו שאם הוא לא מתחשב בכם לא יהיה לכם חשק להתחשב בו - ולא להיענות לבקשותיו בשעות שלאחר מכן. לגבי המקלחת - אולי לא כדאי לקלח אותו אבל כן לעמוד לידו ולומר לו מה לעשות עד שהפעולות יהפכו ליותר אוטומטיות. אם אינו מתארגן בזמן בבוקר תוכלו לומר לו שאתם יוצאים בשעה מסויימת (לשים בבית שעון שהוא יוכל לקרוא ולדעת מה השעה - לצאת בדיוק בזמן ומקסימום לקחת בתיק את הבגדים והנעליים ושיתארגן בדרך.

לא כדאי להתחיל עם כל זה. בחרו לשם התחלה את הדבר שהכי מפריע לכם והתמקדו בו.

באופן כללי זה יכול לדרוש מכם הרבה מאוד אנרגיה, התמדה ושיתוף פעולה ביניכם ההורים. אם אתם מרגישים שאינכם מספיק חזקים היום - אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע על מנת להתחזק.

הי לילי,

בגיל זה אפשר להפוך חלק מהדברים למשחק - למשל לעשות תחרות מי אוסף/מתלבש הכי מהר, להמציא שירים ששרים תוך כדי, לעשות "קליעות לסל" של בובות שאוספים לתוך ארגז וכו'. אפשר גם לנקוט בדרך אחרת שבא מראים לביתך שישנן השלכות לדברים שעושה. למשל - אם לא תאסוף את תאספי במקומה אך תקחי את הצעצועים שתאספי לאותו יום אלייך.

בהצלחה!

הי אלה,

ממתי ביתך רגישה? האם זה כך מאז ומתמיד או שזה החל בשלב מסויים או לאחר אירוע כלשהו? איך ביתך מבחינה חברתית ולימודית? מה מצב הביטחון העצמי שלה? האם יש דברים שגורמים לה ללחץ או חרדה (משבר כלשהו שעברתם במשפחה, שינוי כלשהו, אווירה משפחתית עם קשיים וכו'). ממה היא בוכה? האם יש דברים מסוימים בגללם בוכה? למה הכוונה "בוכה בלי סיבה"?

אנא השיבי על השאלות כדי שאוכל לייעץ לך.

הי אנה,

בגיל זה ילדים הופכים ונעשים יותר ויותר עצמאיים מבחינה פיסית וכן חכמים יותר. תחושת העצמאות והאטונומיה מתפתחת ולילדים יש צורך בתחושה שהם יכולים להשיג דברים ולצד זאת זקוקים לגבולות שומרים מצד ההורים.

לכן, עליכם לנסות ולהרגיש מתי ניתן להיענות לבקשו ומתי שמים גבול ולא נענים או אוסרים עליו משהו. למשל - לשבת בעגלה ובמושב של האוטו זה הכרחי, לגעת בבקבוקים - אולי ניתן לאפשר לו אם הבקבוקים לא עשויים מזכוכית ועל הידיים - אולי אפשר לתת עד שאתם מרגישים כבר מאוד עייפים. את הגבול ניתן לעשות באופן מילולי, למשל לומר "לא" ולהרחיקו מדברים שאסור לו לגעת בהם. ניתן גם להשתמש בהסחות דעת שעובדות טוב בגיל זה. התגובה לבכי לא צריכה תמיד להיות היענות לבקשתו - אם אתם בוחרים לא להיענות כדאי לומר לו שאתם מבינים שהוא רוצה משהו/מתוסכל וכו' אך אי אפשר לקבל את זה עכשיו.

בכל מקרה, זוהי תקופה בה תצטרכו לעבוד קשה ואין מנוס מלהתעייף. נסו לחשוב איך אתם מוצאים לכם רגעים של מנוחה - מקבלים עוד עזרה למשל. כמו כן ככל שתהיו מתואמים בתגובותיכם ותעשו זאת לאורך זמן ייתכן מאוד שתרגישו יותר בשליטה ופחות עייפים.

בהצלחה!

הי קרן,

אני מאמינה שניתן כבר מגיל אפס ליצור מצב בו התינוק מבלה בשתי סביבות מוכרות. להערכתי הדבר החשוב הוא שיהיו לו הורים אוהבים, חמים שגם מסתדרים היטב זה עם זה.

בהצלחה!

הי,

זו שאלה מורכבת כי ישנם עקרונות מסויימים על פיהם כדאי להשיב אבל אין "תשובת בית ספר מוכנה מראש". באופן עקרוני רצוי לומר את האמת, רצוי לענות רק על מה שנשאלת וכדאי לעשות זאת בהתאמה לגיל. בנוסף, חשוב לענות על פי התפיסות והאמונות שלך לגבי המוות.

למשל, אם אתה מאמין באלוהים אתה יכול לומר לו שאלוהים רוצה לטובת בני האדם ושלמרות שלמות זה דבר נורא יש גם יתרונות (למשל - מעריכים את הזמן שיש לנו, עושים הרבה דברים טובים וחשובים כדי להספיק, אם נחייה לנצח אפשר להשתעמם). אם אתה מאמין בעולם הבא תוכל לספר לו על זה. כמובן שאם אינך מאמין בזה תצטרך למצוא הסברים אחרים.

דבר חשוב נוסף - אם אתה לא יודע איך לענות על משהו אתה יכול לומר לבנך שאתה תחשוב על כך ותענה לו אחר כך. אפשר להתייעץ עם אנשים מסביבתך או עם איש מקצוע לגבי המענה הספציפי שיתאים לך ולבנך ואז לשוב אליו עם תשובה.

הי,

זו שאלה מורכבת כי ישנם עקרונות מסויימים על פיהם כדאי להשיב אבל אין "תשובת בית ספר מוכנה מראש". באופן עקרוני רצוי לומר את האמת, רצוי לענות רק על מה שנשאלת וכדאי לעשות זאת בהתאמה לגיל. בנוסף, חשוב לענות על פי התפיסות והאמונות שלך לגבי המוות.

למשל, אם אתה מאמין באלוהים אתה יכול לומר לו שאלוהים רוצה לטובת בני האדם ושלמרות שלמות זה דבר נורא יש גם יתרונות (למשל - מעריכים את הזמן שיש לנו, עושים הרבה דברים טובים וחשובים כדי להספיק, אם נחייה לנצח אפשר להשתעמם). אם אתה מאמין בעולם הבא תוכל לספר לו על זה. כמובן שאם אינך מאמין בזה תצטרך למצוא הסברים אחרים.

דבר חשוב נוסף - אם אתה לא יודע איך לענות על משהו אתה יכול לומר לבנך שאתה תחשוב על כך ותענה לו אחר כך. אפשר להתייעץ עם אנשים מסביבתך או עם איש מקצוע לגבי המענה הספציפי שיתאים לך ולבנך ואז לשוב אליו עם תשובה.

הי גלית,

ייתכן שבנך מבטא חרדה מהמעבר רק דרך הגמילה ולא בדרכים התנהגותיות אחרות. אני מציעה, במידה ותקופת הגמילה הראשונה עברה בצורה טובה, לחזור לתגובות שהיו לכם כפי שהגבתם לפספוסים בתקופה זו. כמו כן כדאי לשוחח איתו על המעבר, על הקושי שלו אך גם על היתרונות שאתם צופים למעבר. כדאי לבדוק אם חל שיפור במהלך החודשים הקרובים. במידה ולא יחול שיפור כעבור מספר חודשים כדאי להתייעץ בשנית.