פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני רוצה לשאול שאלה וקבל דעה מקצועית.
בעוד שלושה חודשים אני רוצה לטוס לדודתי בחול ל12 יום.
יש לי תינוק בן שנה וחצי,
מאד קשה לי להזמין טיסה לזמן כה ארוך ולעזוב אותו אך מצד שני אני ככ זקוקה לזה .
אני רוצה לדעת כיצד ילל בגיל זה מגיב שפתאום לא יראה את אימו כשבועיים ? הוא ירגיש עזוב? נטוש?
והאם שיחת וידאו תעורר רגשות למקום לא טוב או שזה יכול לתת תחושת ביטחון שאמא עדיין פה.
(הוא ישאר עם אביו וסבתו. )
הוא מאד קשור לאביו (יותר מאשר אליי לפי דעתי)

אשמח לעצה

שלום
יש לי ילדה בת 3 וחצי. .וכל יום אני אמורה ללדת

כאשר בתי כועסת לפעמים היא מפנה את הכעס לבטן או לתינוק שבבטן
וכאשר היא שמחה ומרוצה היא מביעה אהבה וחיבה לשני הדברים הנל...ולפעמים היא אןמרת שהיא גם רוצה להיות תינוקת.
איך מתמודדים עם מצבי קנאה..איך להפחית אןתו ואיך הכי נכון להכין את בתי לקראת הלידה.
תודה רבההה

בני בן 4. קצת שובב כמו הרבה בנים בגיל הזה. התחיל גן טרום חובה השנה. מתחילת השנה נראה שהגננת לא מצליחה להתמודד איתו, אני שומעת על עונשים שהוא מקבל ויודעת שזה רק מחמיר את ההתנהגות שלו. לאחרונה גם בבית הוא נהיה יותר קשה ופורק עול.
לגננת יש רצון לשפר את המצב אבל אני חושבת שהיא לא יודעת איך. איך אני יכולה לשנות את המצב? מה על הגננת לעשות כשהוא דוחף או מרביץ? העונשים שהיא נותנת לא קשורים וניתנים זמן רב לאחר המקרה מה שמגביר את התסכול אצל בני... איך אני יכולה לייעץ לגננת?

שלום,

בתי בת השנה וחצי מתוקה ונהדרת, ואוהבת מאוד לעשות דווקא. כשהיא מזהה שיש התנהגות מסוימת שאני או אבא שלה לא מרוצים ממנה, היא עושה אותה שוב ושוב.
כמה דוגמאות:

כשאני נכנסת לגן לאסוף אותה, היא רואה אותי ומייד הולכת להכות ילד אחר, כאשר היא ממשיכה להסתכל עליי- היא יודעת שאני לא מסכימה לכך. יצוין כי לפי הגננות, היא לא מכה את הילדים האחרים בשאר הזמן בגן.

זריקת אוכל- בכל פעם שהיא בכיסא האוכל היא זורקת אוכל על הרצפה (שוב, בעוד היא מסתכלת עלי או על אביה).

לפני מספר ימים- היא נכנסה לשלולית. אני אמרתי בקול "שלולית" והראיתי, כנראה, שאני לא מרוצה- היא ממש חזרה אחורה ונכנסה שוב לשלולית- והיא לא היתה בכלל שמה לב למה שקרה אם לא הייתי אומרת שום דבר!

היא נעמדת על כסא פלסטיק בבית ומסתכלת עלינו, כאשר אנחנו מתקרבים היא יורדת מייד.

אציין כי ניסינו להתעלם במשך תקופה מסוימת בעניין זריקת האוכל, והיא פשוט המשיכה לעשות את זה כשהיא מסתכלת עלינו ומחכה לתגובה. במקרים אחרים- כגון הרבצה לילדים אחרים, או העניין עם הכסא- אנחנו לא יכולים להתעלם.
אודה לעצתכם כיצד לנהוג.

תודה,

טל

שלום וברכה ותודה על פורום המועיל,
בתנו בת 4 וחודש מגלה סימני מצוקה רגשית זאת על ידי עשיית צרכיה בתחתונים, היא הייתה עושה את זה גם בגן, אך שם הגענו אתה להסכמים על פרס ענק אותו היא מקבלת כל יום שהיא לא עושה את זה, (יכול להיות שזה לא נכון לעשות זאת אבל הגננות פשוט לא הסכימו לטפל באירוע והיו מזעיקות אותי או את אשתי מהעבודה ואנחנו מבינים אותן), אציין גם שכשהיא מעוניינת היא שולטת יפה מאד.
ברצוני לתת גם קצת רקע: 1. אי אפשר לומר שהיא הייתה פעם יבשה במאה אחוז, תמיד היה לה פספוס נאמר אחת לשבוע אבל רק של פיפי. 2. יש לה תחושתיות חזקה היא יכולה למשל לקחת ביצת עין או נקניקיה ולרסק אותה עם הידיים באמצע ארוחת ערב כמו גם סתם לאכול הרבה עם הידיים. 3. קיים לה גם קושי לקבל כללים אפי' כשהנגטיב ברור, כך למשל היא מאד רוצה לבוא איתי לסופר הקרוב ואני אומר לה תלבשי כובע, לא יוצאים כעת בלי כובע, היא לא מסכימה, ואני אומר לה בלי כובע את נשארת בבית והיא נשארת בבית בוכה ולא מסכימה ללבוש כובע. ובכלל יש לה איטיות בהתארגנות.
אני חייב להדגיש שמדובר בילדה חכמה מאד יותר מהממוצע לגילה כך שהיא שולטת במספרים ובהרבה אותיות פותרת תרגילים בשניות גם שלא למדו בגן (אינני יודע מהיכן) וגם היא מבינה מאד דברים ומשמעויות ותוצאות לוגיות מורכבות.
אודה מאד אם תוכלו לתת לנו כיוון מחשבה ו/או להפנות אותנו...
תודה רבה - אבי

אנחנו הורים גרושים לשני בנים בני 11 ו 14 (היחסים בינינו טובים וחבריים ואנחנו מתואמים בכל מה שקשור לילדים). רציתי לשאול בקשר לבני בן ה 14. הוא ילד חברותי מאוד ומקובל בקרב הבנים והבנות. יש לו חברים מ"כל הסוגים" וזה בהחלט התחום החזק שלו, אלא שזהו כל עולמו הדבר החשוב לו ביותר הם החברים ובזה הוא משקיע את כל מרצו. מגיע הביתה אחרי ביה"ס לפעמים עם חבר ויוצא משעות הצהריים עד הערב עם חברים. גם בסופי שבוע הוא מבלה עם חברים. אני מודעת לזה שבגיל הזה הנערים מתרחקים מהמשפחה ומרגישים נוח יותר בקבוצת השווים אך רציתי לשאול האם זה לא מוגזם? האם להכריח אותו להיות יותר בבית?

שלום,
יש לי ילד בן 9 שמטופל בריטלין (10mg, פעמים ביום 3).
הוא אובחן ע"י פסיכיאטר כילד אינטליגנטי עם קשיים רגשיים, התנהגותיים ולימודיים על רקע משפחתי מורכב (גירושין) ו ADHD.
הילד לומד בבי"ס מיוחד המאופיין לילדים עם בעיות רגשיות ולקות למידה. (בכיתות א' וב' למד בבי"ס רגיל ובכיתה רגילה, בכיתה ג' למד בבי"ס רגיל בכיתה קטנה והשנה לומד בבי"ס מיוחד כנ"ל).
הוא גם מטופל אצל פסיכולוג (בעבר גם היה מטופל בכל מיני סוגים של טיפולים רגשיים).
בביקור האחרון אצל הפסיכיאטר המורה ביקשה לציין בפניו את עניין ההתפרצויות זעם שלו שהינן מלוות לעיתים באלימות פיזית ומילולית ולשאול האם זה נובע מבעיה התנהגותית או שיכול להיות שיש גם עניין פסיכוטי... הפסיכיאטר היה קצת מזועזע מהשאלה שלי . כיוון שהתעקשתי על עניין ההתפרצויות ומאחר והילד מקבל תמיכה ככל האפשר (בי"ס מיוחד, הדרכה הורית, טיפול פסיכולוגי)הוא כתב כך בסיכום: " מומלץ לשים דגש לטיפול התנהגותי עם עידוד רב של התאפקות והתמדה. יש להימנע מעימות ישיר וביקורת. המשך טיפול פסיכולוגי והדרכה הורים. המשך מתן ריטלין. יש לשקול צורך של תוספת טיפות נאולפטיל 1 בבוקר עם אפשרות של עליה הדרגתית".
יש לציין שאני לא כל כך ממהרת ומתלהבת לתת תרופות פסיכיאטריות אני עושה כל שניתן כדי להימנע מזה ומאפשרת תמיכה כוללת כמה שניתן ללא תרופות. יחד עם זאת אעשה מה שצריך כדי לתמוך בבני ולכן האפשרות התרופתית הינה פתוחה מבחינתי.
מהן התופעות לוואי של התרופה הזו?
עד כמה זה ישפיע עליו באמת?
האם זה "הפתרון הקל"?
האם זה גורם לתלות מסוימת?
האם אני יכולה להימנע ממתן בסופי שבוע וחופשים?
מהי ההמלצה הכללית לגבי תרופה זו לילדים?
אודה לתגובתכם.

שלום. יש לי שני ילדים, הילדה בת 5 והילד בן 7 שנים. לפני כחמישה חודשים הם שאלו אותי על מוות, והם נראו מודאגים. ניסיתי להרגיע אותם, ואמרתי להם שאם משהו נורא יקרה להם, והם ימותו, יש חברות כמו Alcor שמקפיאות בחנקן נוזלי אנשים שמתו, כדי שעוד אלף שנה ( או כמה שצריך ) כשהטכנולוגיה תאפשר, יפשירו אותם וירפאו את מה שהרג אותם, כדי שהם יוכלו להמשיך לחיות כרגיל. הם שאלו על גן עדן, והסברתי להם שזה סיפורי אגדות וזה לא קיים, ושאין אלוהים. ( אני אטאיסט ). הילדים נרגעו, אבל התחילו בעיות. הם כל הזמן מדברים על הדברים האלה בגן ובבית הספר. היה ילד בגן שחלה, והילדה בת ה-5 אמרה לגננת שלא תדאג, שאם הוא ימות אז אפשר לשים אותו במקרר עד שימצאו תרופה. הילדה מתווכחת עם ילדים אחרים בגן שאין אלוהים. הילד הגדול פחות מתעסק בזה. אני לא מוכן לשקר לילדים הרכים שלי בסיפורים על גן עדן ואלוהים ששומר עליהם. אני רוצה מצד אחד שידעו את האמת, אבל מצד שני שלא ידברו על זה כל כך הרבה בגן/בית הספר. מה לעשות?

שלום,
רציתי לדעת האם זה טבעי שהבת שלי לא משתתפת בעבודות יצירה בגן?
לא מציירת ולא עושה הדבקות?
בבית היא יותר משתפת פעולה(הדבקות,בצק)
לכל הילדים יש עבודות ולה לא,היא לא מסתקרנת כשהיא רואה את הילדים עובדים והיא לא רוצה להצטרף אליהם
בנוסף,מאכלים היא לא מסתקרנת לטעום,היא רוצה לאכול רק מה שהיא אוהבת
מה לעשות
מחכה לתשובה

תודה

שלום,
בני בן השנתיים מסרב בכל תוקף ללבוש מעיל בבוקר או כל חולצה/ עליונית שנסגרת מלפנים.
כעקרון הוא ילד נוח ואנחנו מצליחים לשכנע אותו לעשות דברים אחרים שהוא לא אוהב כמו למשל לשים כובע או 2 חולצות, לשבת בכיסא בטיחות וכו, בלי הרבה התנגדות מצידו.
לגבי המעיל שום דבר לא עוזר- אנחנו מסבירים לו שקר בחוץ ויש גשם וגם אמא ואבא שמים מעיל וכל הילדים בגן שמים וזה חשוב כדי לא להירטב ולא להיות חולים אבל שום דבר לא עוזר. הוא ממש צורח ומתנגד פיזית כך שלרוב אנחנו לא מצליחים לשים לו את המעיל ואם מצליחים לשים לו בכוח הוא ממשיך לבכות בהיסטריה ולא נרגע עד שלא מוריד את המעיל.
אשמח לעצה- האם להתעקש איתו ? האם לוותר? האם יש פתרון אחר?
כעקרון לרוב בימים קרים וגשומים אנחנו מהבית -לאוטו -לגן וכו׳ כך שאני לא מאמינה שיתקרר מכמה שניות באוויר וחשבתי לוותר על העניין,אבל אני לא רוצה להרגיל אותו לכך שלא צריך מעיל במקרים שכן יוצאים החוצה במיוחד בהמשך החורף...וגם חשוב לי להבין למה זה קורה.
תודה !

שלום יש לי ילדה בת 4.5, נמצאת בגן עירוני, ילדה חברותית ובריאה בדר"כ, הבעיה היא שבגן שהיא נמצאת יש 22 בנות ו - 4 בנים, לבנות היא פחות מתחברת ופחות אוהבת לשחק איתם ולבנים יותר, יש לה שני חברים בנים בגן שהיא משחקת איתם, כך נאמר ממנה, היא הולכת לחברות בצורה מאוד מצומצמת .
בעיה נוספת שאני מתמודדת איתה זה חוסר ביטחון עצמי, הילדה מתחילה לבכות קודם אם משהוא צועק עליה, או מתנהג כלפיה לא יפה, וזה תמיד, היא לא מחזירה.
איך אפשר להעלות לה את הביטחון העצמי, אני רוצה לטפל בה לפני עליה לבית הספר.

שלום רב. בני התינוק בן שנה וחצי פיתח לאחרונה פחדים מכל צליל שהוא שומע מחוץ לבית. זה יכול להיות גיזום דשא, שיפוץ אצל השכנים, אזעקה של רכב, אמבולנס וכד'. מדובר ברעשים חלשים ורחוקים מאוד שגורמים לו לרוץ אליי (או אל בן משפחה אחר) בפאניקה ולטפס עלינו או להסתתר מאחורי חפץ/רהיט כלשהו. לעיתים כשהבית ריק ושקט (ואין רעשי רקע כמו טלוויזיה שדולקת) הוא שומע כל מיני רעשים קטנים מהחדרים ומצביע לכיוונם עם הבעה של פחד בעיניים. כמו כן מזה כשבועיים הוא מתעורר אינספור פעמים בלילה בצעקות ונראה כאילו הוא מפחד ממשהו. לעיתים מצביע לכיוון החלון בחדרו. מתעורר לגמרי ולא מוכן לחזור לישון במיטתו אלא אם נרדם עלינו בחיבוק או שנרדם אצלנו במיטה. הסאגה יכולה להימשך כשעה-שעתיים בכל לילה ולעיתים אף מספר פעמים בלילה אחד. לא נראה כי מדובר בבעיה בריאותית כלשהי או כאב שהוא מרגיש (שיניים/תולעים/אזניים) ולי יש תחושה שמדובר בפחדים כלשהם ושיש קשר בין הפחדים במהלך היום לבין הפחדים בלילה.
יש לציין כי הילד נכנס לגן לאחרונה (לפני כ3 חודשים) וכי שעות השינה שלו במהלך היום התמעטו ומן הסתם השינה שלו במהלך היום פחות איכותית ממה שהיה כשהיה בבית. כמו כן מדובר בילד יחיד, והמשפחה צפויה להתרחב בחודשיים הקרובים.

אודה לקבלת עצה ממה לדעתכם הדבר נגרם וכיצד מומלץ להתמודד עם זה

שלום בתי בשבוע הבא תחגוג שנתיים.יש לה אח בן חמש.
בחודש האחרון ההתנהגות של השתנתה, ממש התחיל להיות לה חרדות ופחדים מאנשים זרים שעד לא מזמן היתה ילדה מאוד חברותית מחייכת לכולם "מתעסקת" עם כולם אוהבת הבה תשומת לב.אם הזמן הפחד/החרדה ממש מתגבר למשל בסופר היא נתקפת בבכי הסטרי שאנשים מחייכים אליה ממש נבהלת אפילו עם בנאדם לא פונה אליה היא ישר מתרחקת ומתחבאה מאחוריי. בנוסף יש לה גם חרדה מימי הולדת לפני כחודש רק היתה שומעת שאנחנו הולכים ליום הולדת היא היתה שמחה שרה רוקדת וכו... אפילו בבית היתה לוקחת כסאות ממש בדימיון שלה וחוגגת לעצמה יום הולדת בשבועיים האחרונים שאני מזכירה אפילו רק את המילה יום הולדת היא יש צועקת לא באלי לא באלי, בשבוע שעבר חגגו לבעלי יום הולדת ושרנו לו שירים והיא נכנסה להתקף בכי היסטרי עד שלא הפסקנו לשיר ממש פחד וחרדה היא היתה.
בנוסף פניתי לגננת שלה בגן ושיתפתי אותה מנושא והיא אמרה שהיא שמה לב שבימי הולדת היא לא רותה להשתתף ואם נכנס אדם זר היא ישר בורחת.אבל ככה בגן היא פעילה יש לה חברות ומשתתפת בפעילויות אחרות של הגן.
בטבע הרגיל שלה היא ילדה מאוד חברותית שמחה פעילה ותקופה האחרונה התחילה יותר להתבייש ולהסגר משהו שאני לא רגילה לראות אצלה.בשבוע הבא אנחנו צריכים לחגוג לה יום הולדת בגן.
אשמח להכוון וכו....

שלום,
הבת שלי הגיעה לגיל המרד,
היא לא מאפשרת לי לעשות איתה דברים כמו לחתל(לוקח לי המון זמן),לצחצח שינים בבוקר
ואני לחוצה מאוד בבוקר כי אני ממהרת לעבודה,היא לא ממושמעת וקשה לי להציב לה גבולות,במסגרת הגן היה שקטה וממושמעת,מה לעשות?

מחכה לתשובה

תודה

שלום. יש לי נכדה בת שנתיים ושבעה חודשים. ילדה מאד חכמה, אוהבת, מלאת שמחת חיים. לפעמים כשהיא מתעצבנת נותנת סטירה או מכה לאמא, לאבא, קרה שגם לי היא עשתה זאת, פתאום נתנה לי סטירה בלי שום סיבה. אני לרגע הייתי בהלם, אבל אחר כך הסברתי לה שזה לא בסדר מה שהיא עשתה. לפני יומיים היא הרביצה לאבא שלה בשקית שהחזיקה ביד ובה כמה צעצועים. אבא כעס עליה, הושיב אותה על הכסא ולא נתן לה לבוא איתנו לשולחן האוכל שהתיישבנו לאכול. היא בכתה מאד ובשום אופן לא הסכימה להגיד סליחה או להראות איזו שהיא חרטה על המעשה. אחרי כמה זמן שהיא ישבה על הכסא ובכתה היא התחילה לקרוא לי שאבוא אליה, אבל ההורים לא הרשו לי בשום אופן לבוא אליה. היה לי נורא קשה אך לא ניגשתי אליה.
היא הולכת לגן,בגן היא לא מרביצה. בבית זה קורה די הרבה.
דרך אגב, יש עוד אחות קטנה יותר בבית. הגדולה מאד אוהבת אותה ומגינה על האחות הקטנה.
אני מבקשת את דעתכם, מה לעשות והאם זה נורמלי שילדה בגיל הזה מתנהגת כך.

תודה מראש
סבתא מודאגת.