פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, בני בן שנתיים וחצי, מזה חצי שנה שהתנהגותו השתנתה, הוא נהיה לילד זועם ומרביץ לכל דבר.. מרביץ להורים ולילדים בגן ולגננות, זורק כיסאות בגן על ילדים ועל הגננת, מעיף את צלחת האוכל שלו ואפילו מרביץ לקירות וארונות, ממש לכל דבר. ולפני שהוא מרביץ הוא גם אומר אל תרביץ ואז מרביץ. לפני חודשיים נוספה תינוקת למשפחה אך אני לא רואה איזושהי נסיגה אצלו בגלל זה. נראה כי הוא מקבל אותה ומודע לקיומה. לרוב ההתקפים שלו קורים כשהוא לא מקבל תשומת לב ולא מקבל את מה שהוא רוצה. הבעיה היא שמתקשרים אליי מהגן כל פעם שעוברים איתו ימים קשים ושאולי כדאי ללכת לייעוץ. אני כבר נואשת ולא יודעת מה לעשות. אני כועסת עליו כשמרביץ ואז הוא כל הזמן מבקש חיבוק.. לאחרונה ממש המון פעמים מבקש ממני ומבעלי חיבוקים.
אני קוראת המון מאמרים שבהם כתוב שזה נובע מתסכול וזה נורמלי לילדים בגיל זה. אך האם בכל זאת לפנות לטיפול פסיכולוגי??

ביתי בת 5 אחות לבת 12 חודשים היא קיבלה בשימחה את התוספת למשפחה ותמיד מחבקת ומנשקת את אחותה
מה שקשה לנו היא מכל דבר היא בוכה לדוגמא עם לאחותה יש איזשהו משחק והיא ראתה שאחותה משחקת יפה דווקא היא תילך ותפריע ואפילו תיקח מימנה בדרך חכמה כלומר תבקש יפה ואז תברך עם המשחק
כמון שהקטנה בוכה כי לקחו לה וכשאני מבקשת מימנה יפה היא לא נותנת וכשאני משמיעה קול יותר חזק ואומרת לה זה לא יפה ושהיא לא הייתה רוצה שיתנהגו אליה ככה היא בוכה בבכי שלא נפסק והיא אומרת שהיא נפגעה וזה ממש לא יפה שאני רציתי שהתינוקת תקבל בחזרה
וזה אחת מהמון דוגמאות והיא כמובן בוכה שלא הבנו מה שהיא אמרה בטלפון וכל דבר זה בכי
מה אפשר לעשות?איך אפשר להפסיק את הדרמות האלה
תודה מראש ושבוע טוב

מזה כ 5 חודשים הילדה שלי בת 9.5 מתלוננת על כאבי ראש ובטן , בהתחלה ייחסתי לזה חשיבות והתחלתי בסידרת בדיקות מקיפה מאוד אשר הניבה תוצאות שליליות בהכל .
כלומר משהו רפואי אין .
הרבה פעמים בהסתכלות שלי מהצד על הילדה בבית , היא צוחקת מתנהגת רגיל , צופה בטלוויזיה והכל בסדר ואז לקראת שינה היא שוב מתלוננת על כאבי ראש או בטן או שניהם .
זה נראה כמו דרישה לתשומת לב ולא יותר ובחנתי אותה מהצד הרבה יחד עם שיתוף פעולה מהמורה . אני מציינת שהיא ילדה יחידה ואני חד הורית , האבא מאוד בתמונה ואנחנו ביחסים מעולים ובשיתוף פעולה מלא והיא רואה אותו הרבה . אני לא מוצאת שחסר לה תשומת לב והיא מקבלת די והותר . היא כן ילדה רגישה מאוד אוהבת חום ומגע ואני רואה את זה שהיא דורשת גם מאשנים אחרים ולא רק ממני או מאבא שלה . חשבתי לתת לה סוג של ויטמין ולאמר לה שזוהי תרופה שהרופאה נתנה בשביל הכאבים ולראות את התגובה לכך מה עוד אני יכולה לעשות ? אני כבר מיואשת ומותשת .. היא מחייגת מהבית ספר שאגיע לקחת אותה היא מפסידה לימודים .. והיא ילדה עם הרבה ביטחון עצמי , יש לה חברות והיא דיי שתלטנית ולא וותרנית , ולפי המורה היא פורחת בבית הספר . אז אין לה סיבה לא ללכת לבית הספר . אולי הפרעת קשב קשורה ? היא דיי חלשה בלימודים .. לא ממש אוהבת ללמוד . אבל חברות היא אוהבת
אשמח לכל תשובה או התייחסות .. תודה

שלום
בני בן 11 עם טיקים הולכים ובאים, לאחרונה החמרה
אתמול קרא לי לחדרו ואמר לי שהוא מרגיש שהוא חייב לתת לעצמו מכב בראש וממש לידי הכה את ראשו באגרופו.

האם מוכר?
מה זה?
מה לעשות?

מודאגת ומצפה למענה מרגיע

תודה
דנה

שלום רב,
אני בן 36 גרוש מזה מספר חודשים, ב״ה יש לי ילדה כמעט בת 4.
אני וגרושתי ביחסים קונקטים וסבירים ללא מריבות.
אנו במשומרת משותפת חצי חצי.
הילדה עוברת בין הבתים בימים קבועים יש לה 2 חדרים מסודרים בשני הבתים ותנאים זהים יחסית.
הילדה עד גיל 2.5 ראתה בית נורמלי לחלוטין עם קשר טוב אוהב ומכבד בין ההורים ומאז משהו השתבש עד לגירושים, ניתן לומר שמגיל 2.5-3.5 היא ראתה יחס לא טוב בין ההורים ולאחר מכן יציאה שלי מהבית.
מכאן לשאלות:
אני יוצא עם בחורה מזה חודשים ונראה שזה הולך לכיוון רציני,אני מעוניין להכיר בין השתיים, רק אציין שבתי מכירה אותה קצת באופן כללי אבל לא כבת זוג של אבא..
שאלותי בבקשה:
איך להכיר בינהן?
מתי כדאי ?
מה התדירות של החשיפה ?
האם אני יכול לגלות סימני חיבה לידה ומה המסר שאני מעביר לה?
איך אני מונע ממנה לראות את הקשר החדש כמודל נכון לנישואים?

רק אציין כי ב״ה נראה כי עד עכשיו היא מקבלת את המצב בשלוות נפש ונהנית איתי ועם אמה באופן שווה.

תודה רבה מראש.

שלום .
בתי בת 3.9 . עד כה ישנה עם טיטול .
\בבוקר מתעוררת עם טיטול רטוב ומפספסת.
איך לגמול אותה מטיטול לגמרי?

אנחנו מחפשים עזרה דחופה לילד הבכור שלנו, כמעט בן 12,
הסובל מבעיות של חרדה חברתית וקשיים בלימודים. הבעיות
החריפו, לאחרונה, ואנחנו פשוט מחפשים מוצא! אם מישהו
מכיר ויכול להמליץ על מטפלים טובים, אנחנו ממש צריכים את
עזרתכם בנושא!

אתנצל מראש על האורך אך הייתי חייבת ,בני בכיתה א' ילד רגוע וחסר אלימות ביני לבין אמא של x בן כיתה שלו יש נתק חברתי ,x תמיד הרביץ לבני כך שהוא יודע שבני לא מגיב,כל הזמן התלוננתי (בעבר) למורה של גן חובה אפילו רציתי לבקשת בני להעביר אותו כיתה בגלל ילד זה , ותמיד קבלתי הבטחת טיפול והרגעה שהכל יסתדר ,בכיתה א x תקף את בני חנק אותו ובעט בו (במקום רגיש) בגלל שחבר בני למשחק לא נתן ל -x לשחק איתם כך ש- x לא יכול על חברו לכן הוציא זעמו על בני , הפעם החלטתי לראות את טיפול המורה במו עיני כי יותר לא אאמין לשטויות הלכתי לביה"ס ספרתי למורה בנוכחות התלמידים מה x עשה, x על המקום התגונן אך חבריו של בני ספרו את האמת בינתיים אמא של x נצלה את המצב והאשימה אותי שתקפתי את בנה ואיימה עלי ועל המנהל "כאילו על המנהל כי מסתבר שהמנהל מגבה אותה ולה יש בת דודה מורה באותו ביה"ס שעוזרת לה מבפנים ) ומנעה מבנה לשחק עם בני כך שיוצא מזה שבנה מצליח להוציא את בני מכל המשחקים המשותפים בגלל בקשת אמו ובני נותר בלי חבר למשחק כי אינו יכול להגן על עצמו בפני x פנינו למנהל אך המנהל מגבה אותה ומבקש ממני כרצונה לבקש סליחה מ x על דבר שלא עשיתי פשוט הוא נכנס לשקרים שלהם ומאמין להם ולא לי ,אין לי כלים להתמודד עם הבעיה חוץ מלהתלונן במשטרה אך חוששת שזה יפגע נפשית בבני כי גם כך הוא יש לו כבר טראומה מ x כי בכל פעם שאני מבקשת ממנו להתגונן ומחזקת אותו הוא עונה לי ש x ירביץ לו ואו אח שלו הגדול ממנו ואו אמא שלו תבוא ותרביץ לו וכאן אני אציין שהיא אישה מאד קשוחה ולא נחמדה לילדים אפילו לילדיה עד כדי כך שהרביצה לבנה x וסגרה אותו במקלחת כעונש כי הלשינו לה ששחק עם בני ואציין שלפי התיעוד של היועצת ביה"ס x רוצה לשחק עם בני כמו כל ילד אחר אך הוא מפחד מהעונש ואציין שאני למרות ההתנהגות האלימה של x אף פעם לא מנעתי מבני שישחק איתו להפך חזקתי אותו נתתי לו כלים להתמודד בקשתי שיתגונן ,איני יודעת איך לטפל בבעיה כי המנהל משתף פעולה איתם ! בבקשה הנחיה תודה

ערב טוב בני בן 8. בכיתה ב החל מהגן תמיד היה ילד אהוד כובש ומאוד פופולרי
כשעלה לכיתה א חלק מחבריו עברו לבס אחר ולכן נשאר עם שני חברים טובים ועוד שלושה מהגן שעלו איתו אבל אבל היו איתו בקשר לסירוגין והגיעו כמובן עוד מס בנים מגן אחר אך משום מה בתחילת השנה הוא שיחק עם חבריו הישנים והכיר עוד שניים חדשים ביחד היו קבוצה של 5 חברים ומצד שני הייתה קבוצה שנייה בכתה עם עוד 5 בנים אך משום מה לא ממש אהבו את הבן שלי כנראה היו עימותים בתחילת השנה הוא נהג הרבה להלשין והם פיתחו אליו שינאה נוצר ממש ריחוק אפילו שלום לא היו אומרים לו הזמנתי אלי הבייתה אחד מהבנים והם הסתדרו נהדר אך בהפסקה כל אחד עם הקבוצה שלו ממש פילוג עכשיו כשעלו לכיתה ב עדיין נמשך הפילוג אך הבן שלי עדיין לא ממש התבגר ורק משחק בשטיות כגון משחקי כח ואלימות משחקי זומבים ואילו הקבוצה השניה משחקת כדורגל שזה פחות מעניין אותו אני חוששת שגם חבריו הקרובים התייאשו מההתנהגות שלו והם יותר התבגרו ממנו והקבוצה השניה כן מקבלת אותם אך משום מה עם הבן שלי מאוד קשה להם יצא במקרה השבוע שחבריו חלו ולא הגיעו לכיתה והוא הביא כדור ושיחק איתם כדורגל אך ביום השני רבו איתו על שטות ועזבו אותו לבד אני מאוד רוצה שיהיה גיבוש אך מצד אחד מנסה לא ללחוץ יש לציין שבני יוצר קשרים חברתיים בקלות יש לו הרבה חברים בשכונה אך מפריעה לי בעיקר הגיבוש הכיתתי מה עוד שאחד מחבריו שנה הבאה עוזב וישאר רק עם שלושה חברים אני מאוד רוצה שיסתדר עם כולם מה עלי לעשות לנסות להזמין אותם או שאראה מגוחכת כי גם האמהות יודעות שאין בניהם הרבה קשר שלא אעשה צחוק מעצמי או לתת לזמן לעשות את שלו?
חשוב לי מאוד שבני יהיה אהוב בכיתה כמו שתמיד היה הסיטואציה הזאת ממש חדשה לי ומאוד מפתיעה אותי
אשמח לעצתך
תודה

שלום, בני בן שנתיים ולפני כשבוע נפגשנו עם חברים וילדם באותו גיל. ילדי נצמד אליי ומראה ביישנות במשך שעה ולא נפתח ומשתחרר. לא מתנהג כהרגלו, יותר נרתע מהמבוגרים מאשר מילדם. שני דברים, כשרואים אותו אומרים יאה איזה ביישן ועדין, אני שונאת הגדרות ומכבדת את הרגשתו באותו רגע, שונאץ ניתוחי אישיות . כיצד אני יכולה להתמודד עם זה? דבר שני מדוע משתנה התנהגותו? חוסר ביטחון?

ביתי בת 11. קשה לה מאוד לקבל את העובדה שבימים הקרובים נאלץ לקבל החלטה ולהמית את כלבתנו האהובה. הכלבה איתנו כבר 15 שנים, ומעשה ביתי גדלה במחיצתה מיום היוולדה. הכלבה כבר מאוד סובלת, וביתי לא מבינה שבמצב כזה מותה עדיף. היא רוצה שהיא תמות מוות טבעי, וקשה לה לקבל את זה שזה יהיה מוות ארוך וכואב. מה עושים? ברור שבסוף ניתן לה את הזריקה המיוחלת, אבל איך יוצאים מזה בשלום מבלי שהיא תרגיש שמעלנו באמונה? אם נעשה זאת בזמן שהותה בביה״ס, האם צריך לחכות לה, ולקבור את הכלבה ביחד עם ״טקס״?

פורום מאכזב מאוד מאוד.....

שלום,
בני בן שנה ושמונה חודשים.
אני רוצה לשתף ולקבל הכוונה. בעלי הוא בן אדם שיש לו אמירות והגדרות והוא אינו מודע להם. גם כשאנחנו רבים במקום להקשיב הוא נכנס למגננה , ולא מקשיב אלא מתחיל להלחם בי.
אתמול הגענו לבקר את הוריו וילדיי רץ לסבתו (שאחרי ניתוח) ונלחצתי שלא יכאיב לה אז ישר תפסתי אותו. אולי אולי הוא מעט נבהל וחיבק את רגלו של אביו.
ןכמובן ישר, הסבא יו הבהלתם אותו, עכשיו הוא ככה יאההה
האבא הגיב גם ככה "יוגב מה יש לך..."
ואני נתתי לו את הזמן ולא הגדרתי או ניתחתי שום דבר מהנתנהגותו אלא זרמתי איתו והייתי שותפה לו.
מה שאני אומרת שהתגובות של הסביבה וגם של בעלי יש בהן הרבה אשמה ולא רוצה שהילד שלי יגדל ככה .
כמו " יוגב נו מה יש לך..."
"
או צועק עליו שהוא זורק את המוצץ . אני מסבירה לו לא לבוא ממקום כועס צועק ומבקר אלא ממקום ללמד .

ביתי אף פעם לא הסתדרה חברתית .היא ילדה מאוד גבוהה ושמנה לגילה-ניסינו אין ספור דברים וכולם לא עזר) סה"כ היא נלחמת על המקום שלה ולא מוותרת וגם מצליחה להזמין ולהיות מוזמנת.
יש לי בעיה שמאוד מפריעה לי. הילדה כמעט כל יום מספרת לי על ילד או ילדה או חבורה שמציקה לה לפעמים זה מגיע לאלימות פיזית.אני כבר תקופה כל פעם מדברת עם המורה או עם ההורים . עד שהיום היא שוב סיפרה על ילד וחבריו שהציקו לה בתנועת נוער ואז אני התפרצתי עליה בכעס ואמרתי לה שלא יכול להיות שכל הילדים והילדות מציקים לה בכל מקום ושתלמד להסתדר ותפסיק כל היום להציף אותי בסיפורים ואז גם אבא שלה כעס עליה ואמר לה שבכל מקום מציקים לה והיא רבה עם מישהו ושתלמד להסתדר לבד.היא כמובן בכתה ואמרה שאנחנו לא מאמינים לה . כאב לי הלב עליה אבל אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר . זה משפיע לרעה מאוד על החיים שלי ואני מותשת . מה אני עושה?