פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי ירדן,

יכול להיות שקמה יבשה, אולי מתחילה לשלוט בסוגרים בלילה. שימי לב ואם במשך כמה ימים היא יבשה (הייתי לוקחת שבוע ליתר ביטחון) אפשר לשקול להוריד טיטול בלילה.

לגבי גמילת היום, לא מומלץ לשאול כל כמה דקות. הרעיון הוא להעביר את האחריות לביתך בומצב זה את לוקחת את האחריות. כן אפשר לבדוק איתה בהתחלה כל שעה-שעה וחצי אך רק בתחילת התהליך ובהמשך לא להזכיר.

מכאן והלאה צריך לקחת נשימה ארוכה, לא לכעוס על פספוסים, כאשר תפספס (והיא תפספס הרבה בהתחלה) לומר משהו כמו: "עשית פיפי בתחתונים, זה בטח לא נעים לך. בפעם הבאה תעשי באסלה".

בהצלחה!

הי מעיין,

לא תמיד ניתן לדעת ממה נובעת ההתנהגות. ניתן לחשוב - האם היה שינוי בארבעת החודשים האחרונים, איזשהו אירוע או אווירה שהשתנו? ייתכן שמדובר בחיקוי וייתכן שמדובר בבדיקת גבולות. בכל אופן, צריך "לבחור את המלחמות" - להחליט על אילו דברים אתם מתעקשים ועל אילו דברים אתם יכולים לוותר וזאת על מנת לחסוך לכם ההורים אנרגיה ולאפשר לבנך להרגיש שיש לו השפעה ואפשרות בחירה. כדאי לעודד אותו ולומר לו כל הכבוד על כך שהוא מצליח להתנהג יפה ולא להרביץ.

אם יש לכם קושי למפות את ההתנהגויות ולהחליט על מה להתעקש איתו ועל מה לא, ולבחור את דרך התגובה הרצוייה, תוכלו להיעזר בהדרכת הורים לשם כך.

הי,

ייתכנו סיבו, שונות לכך. אולי הסיבה היא שכעת הילד בוחר לדבר על מה שהיה בעבר עם הגננת הקודמת. לפעמים ילדים פותחים דברים ומדברים עליהם כעבור זמן, כאשר הם מרגישים בטוחים לעשות זאת. אפשרות נוספת היא שדרך הדיבור הזה הילד מרגיש שהוא משיג תשומת לב מההורים, גם אם היא שלילית. בכל אופן, אפשר לשוחח עם הילד ולומר לו שהוא מרגיש שהתנהג לא יפה, אבל שדווקא שמעתם דברים טובים מהגננת ושאתם גאים בו על כך.

הי שירה,

הגמילה ביום ובלילה הם תהליכים שונים ומתייחסים אליהם בנפרד. בדרך כלל זה לא מבלבל ילדים ששמים להם טיטול בלילה. לגבי גמילת הלילה, כאשר תראי שבמשך כמה ימים הטיטול יבש תוכלי להוריד את הטיטול. לגבי הגמילה ביום, אמרי לביתך שמעכשיו היא תיפרד מהטיטול והיא תעבור לעשות קקי ופיפי באסלה כאשר תרגיש בגוף שהיא צריכה. התכונני לכך שיהיו המון עשיית צרכים בתחתונים וקחי נשימה עמוקה על מנת לא להראות כעס או תסכול. כאשר היא תפספס אמרי לה משהו כמו: "עשית פיפי בתחתונים, זה בטח לא נעים לך, בפעם הבאה תעשי באסלה". כאשר תראי שהיא עושה צעדים לקראת עשיית צרכים באסלה או ממש עושה עודדי אותה על כך בצורה מתונה, לא בהתלהבות גדולה מידי (למשל, אמרי בקול שקט ובחיוך: "איזה יופי, זה בטח נעים לך שעשית באסלה/את בטח גאה בעצמך שעשית באסלה"). התכונני לתהליך שבו את נדרשת להרבה ניקיונות ולהרבה סבלנות.

בהצלחה!

תודה רבה על התשובה המפורטת..תחזיקי לי אצבעות ??

הי קרן,

אני מסכימה עם האינטואיציה שלך להתערב בעניין. ייתכן שביתך הגדולה מאויימת מהקשר שבין התאומות ולכן נוהגת כך? ייתכן שכדאי ליצור מצבים בהם ביתך מבלה זמן נפרד עם כל אחת מהתאומות ובמיוחד עם האחות איתה היא לא מסתדרת. אפשר ליצור מצבים בהם את לוקחת אותה עם כל אחת מהתאומות בנפרד לבילויים כיפים.

בנוסף, אפשר, לאחר שקורה מצב בו ביתך מעליבה את אחותה ובזמן שהיא רגועה לנהל שיחה עם שתיהן תוך כדי שאת מתווכת - שואלת מה הכעיס את האחות הגדולה ומציעה כיצד אפשר לומר את הדברים שצורה יותר מתאימה בפעם הבאה. זאת על מנת ללמד את ביתך הגדולה לבטא את רגשותיה תוך שהיא מדברת ופחות תוך העלבות ויצירת חיץ בין האחיות התאומות.

הי נטע,

קשה לדעת כיצד יושפע התינוק מהנסיעה. יתכנו לשאלתך תשובות ודיעות שונות. יהיו שיאמרו שטובת ההורים חשובה ולכן כדאי לנסוע בלי התינוק. אני מאוד בעד טובת ההורים, אך להרגשתי האישית גיל ארבעה חודשים הוא גיל צעיר מאוד ובמידת האפשר הייתי מציעה כן לקחת אותו, למרות הטיסה הארוכה. עם זאת - ייתכנו גורמים שישפיעו על ההחלטה לטוס ללא התינוק - למשל אם יש צורך בחיזוק הזוגיות ללא התינוק, אם ישנה עייפות מאוד משמעותית של ההורים, אם ישנו קושי טכני ועוד.

הי נועה,

ייתכן מאוד שפשוט מדובר בסקרנות של ביתך לגבי גופה שגרמו לה לעשות את סימן המציצה. נסי לומר לה, מבלי לכעוס, שאולי סיקרן אותה לראות מה יקרה אם תעשה זאת, אך שאת לא מרשה כיוון שבעינייך לעשות סימן מציצה זה כמו לפצוע את עצמה.

הי דניאלה,

אוכל לתת לך עצות לגבי כל אחד מהדברים עליהם שאלת. אולם, ייתכן שיהיה לך קשה ליישם עצות שייראו לך במידה ובאמת קיים אצלך קושי בסיסי להציב גבולות. במקרה כזה אציע ללכת להדרכת הורים בה לא רק תקבלי עצות אלא גם יהיה בירור עמוק יותר לגבי מקור הקושי שלך.

באופן כללי, ביתך מתנהגת בהתאם לגילה, היא מחפשת הרגשת אוטונומיה ועצמאות על ידי סירוב וזה חשוב מבחינה התפתחותית. לגבי הגמילה - נסי לא להיכנס למאבק, לא להראות כעס ורק לעודד על מה שהיא כן מוכנה. למשל - לעודד על כך שהיא כן רוצה לשבת בסיר, אחר כך אפשר לשאול אם רוצה לשבת לזמן קצר עם בגדים ואם תסכים לעודד וכן הלאה. לגבי האוכל - כדאי להמשיך ולהציע אוכל חדש, לאכול לידה את אותם המאכלים וגם אולי להציע אותם ראשונים, כאשר רעבה. לגבי המשחק, אפשר לשחק איתה במה שהיא רוצה אך גם להכניס מצבים בהם את משחקת לבד או עם אדם אחר במשחק חדש, על מנת לגרות את סקרנותה.

הי ליאת,

בנך עובר עכשיו הסתגלות מחדש למצב המשפחתי, אולם לא בהכרח שהתנהגותו מעידה על דיכאון. ייתכן שזה קשור לכך שהוא עדיין לא מרגיש טוב, או למשהו נקודתי שקרה. שימי לב אם מצב רוחו משתפר או שזה כך לאורך זמן.

לדעתי זה בסדר שילד בכל גיל יישן אצל אביו ואצל אימו בנפרד. הדבר החשוב הוא שיקבל אהבה ותמיכה מכל אחד מהוריו ושהוריו יסתדרו ביניהם. כמו כן, כדאי, אפילו שהוא צעיר, להסביר לו את המצב במילים פשוטות, למשל שאבא ואמא גרים עכשיו בבתים נפרדים והוא כל פעם ישן אצל מישהו אחר.

אנחנו תמיד מסבירים לו את המצב ,יש לו מצב רוח כל הזמן הוא צוחק מחייך ,הוא מאוד קשור לאבא שלו ואוהב אותו ולכן האבא רואה אותו כל יום ולא רק פעמיים בשבוע כפי שסוכם בחוזה
אביו ואני בקשר טוב למענו והכל הסתיים בצורה הטובה ביותר ללא ריבים ומלחמות .
פשוט היה חשוב לי לדעת האם אני עושה בסדר שבגיל כזה אני חושפת אותו לבלבול מבית לבית .
איך יודעים לזהות ילד בגיל כזה בדיכאון?
שאני אדע לשים לב .

יופי, נהדר.

שימי לב אם משחק, אם אוכל וישן טוב ואם יש שינויים בהתנהגותו.

הי צליל,

במקרה כזה לדעתי צריך לטפל ואין ברירה - צריך לקחת בחשבון כי יהיה דיווח. להערכתי הימנעות מטיפול עלולה להביא נזק רב יותר מטיפול שיכלול בתוכו דיווח של המטפל על המקרה. ניתן להסביר להורים כי הגישה כלפי קטינים שפגעו מינית על ידי רשויות הרווחה היא קודם כל של טיפול וחינוך והימנעות ככל האפשר מענישה. במידה וההורים יחליטו על טיפול, אני ממליצה על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הנקרא PE שכן זהו טיפול המתמקד בטראומה ובעיבודה.

אגב, ייתכן כי גם לך יש חובת דיווח מבחינת החוק, כדאי להתייעץ על כך מבחינה משפטית ולחשוב על האפשרות הזו מבחינה אתית.

ועדת פטור היא ועדה שפקיד סעד יכול לזמן על מנת לבחון אפשרות לא לדווח למשטרה במקרים ש"הדיווח עלול לסכן חיי קטין או בן משפחה או כאשר כאשר קיימת אלטרנטיבה טיפולית למסלול הפלילי, והקטין מוגן". יחד עם זאת - מרגע דיווח לא ניתן לדעת כיצד פקיד הסעד יבחר לנהוג שכן יש גורמים שונים להחלטה כיצד להגיב לדיווח שהוא מקבל.

אני מקווה שזה עזר, אם ישנן עוד שאלות מוזמן לשאול.

תודה רבה!!! עזר מאוד

הי שרון,

מעניין לבחון את גישת צוות הגן ואלי לקבוע פגישה עם הגננת כדי לשמוע את גישתה בנושא. ייתכן שאימוץ גישה דומה תעזור, שכן בגן הוא כמעט ולא מפספס.

מעבר לכך, אני מציעה להעביר את האחריות לבנך ולהפסיק להעיר לו בנושא. במידה והוא מרטיב כדאי לבקש ממנו להחליף בגדים בעצמו (גם אם הדבר אינו נעים לו). המשמעות היא פספוסים רבים בהתחלה שאמורים לפחות עם הזמן. אם יהיו בהתחלה הצלחות וילך לשירותים בעצמו כדאי לעודד אותו אך לא לעשות מזה "סיפור" גדול מידי.

בהצלחה!

הי,
תודה על התשובה המהירה.
לגבי הגן - אני אברר עם הגננת.
לגבי העברת האחריות לבן שלי - אנחנו מנסים, אבל כשאנחנו אומרים לו להחליף בגדים, זה גורר ויכוח כי הוא לא מוכן להחליף. מבחינתו להישאר עם בגדים רטובים, זה לא מפריע לו... ואז אנחנו נכנסים לויכוח איתו... איך את מציעה להתמודד עם זה?

במקרה הזה, בגלל שזה לא בריא להישאר עם בגדים רטובים (יכול לגרום לצריבה של העור) אני חושבת שכדאי להפעיל יותר סמכות - לומר שצריך להחליף כדי לשמור על בריאותו ולהסביר למה, לומר שבכל פעם שירטיב יצטרך להחליף ובמידה ולא יחליף לא יוכל להמשיך בפעילות שבה בחר (משחקים, טלויזיה וכו') עד שיחליף.

חשוב לנסות ולומר את הדברים לא בכעס, אלא להראות שאתם עושים זאת (גם את ההגבלות על משחק, צפייה בטלויזיה ועוד) מתוך דאגה לבריאותו.

לאחר שמחליף תנו לו מילה טובה על כך ואפשרו לו להמשיך בפעילות שהתחיל קודם לכן.

זהו תהליך מתסכל ולא פשוט, קחו נשימה ארוכה.

במידה וזה לא הולך, התייעצו שוב.

בהצלחה!

הי יעל,

כדאי באמת ללמד את בנך דרכים להגן על עצמו. ראשית, כדאי לדבר עם בנך ולומר לו שכאשר מישהו מדבר אליו לא יפה הוא צריך להגן על עצמו ולהחליט מה אפשר לומר לאותו הילד. אחר כך, בזמן ילד אחר ידבר בצורה כזו אל בנך תוכלי להזכיר לו מה לעשות.

הי מיכל,

בגילאים צעירים מאוד זוהי דרך בה תינוקות עשויים להשתמש על מנת להירגע. בגיל שלוש אני מציעה לעבור לדרכים אחרות להירגע. כלומר, כאשר ביתך מתחילה ללטף ולמשוך את שיערך תוכלי לומר לה שאת מבינה שהיא רוצה להירגע ולהירדם אבל שמעכשיו לא מושכים לאמא בשיערות אל עושים דברים אחרים שיעזרו לה להירגע ולהירדם. תוכלי לתת לה בובה עם שערות שהיא תוכל לשחק בה, אולי לשחק עם פונפון, אולי חיתול בד נעים.

זה לא קשור לטריכוטלומניה כיוון שטריכוטלומניה היא הפרעה שבה אדם תולש לעצמו שיער. לצד זאת, כפי שאמרתי, כדאי למצוא עבור ביתך דרכים מרגיעות אחרות, מתאימות יותר לגיל ולקשר ביניכן.

הי,

מומלץ להתמודד עם הפחד בהדרגה. כלומר, בהתחלה לראות אולי סרט על כלבים חמודים ולומר לה שהם מאוד ידידותיים ולא עושים שום דבר רע לבני אדם. אחר כך כדאי אולי ללכת לחברים או מכרים שיש להם כלב קטן ולהתקרב אליו ולהסתכל בלי שייגע בה. אחר כך אולי לנסות ללטף ואולי לבסוף אם זה מתאים לכם (ואם אתם מוכנים לטיפול שכרוך בכך) אפשר להביא כלב הביתה.

אפשר לנסות לעשות את השלבים בעצמכם. אפשר גם לפנות לפסיכולוג לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הנקרא "חשיפה הדרגתית". זהו טיפול קצר, ממוקד שאמור להביא תוצאות בזמן קצר יחסית.

הי גלית,

צריך לדעתי להתייחס לזה משני היבטים. ראשית, לשאול את עצמנו האם זהו הרגל חדש שאולי נובע מאיזו שהיא חרדה, שינוי כלשהו - משהו שאולי ניתן לדבר איתו עליו או לשנות עבורו כדי שיהיה פחות חרד. זאת כי לעיתים התנהגות כזו יכולה לנבוע כאקט מרגיע חרדה.

בהיבט השני, כדאי להתייחס להתנהגות זו כפי שהיינו מתייחסים לכל התנהגות שאינה מנומסת. התגובה יכולה להיות למשל - "כאשר אתה מתנהג כך לא נעים לנו ואנחנו לא רוצים להיות בחברתך" ולהתרחק ממנו. אפשר גם לא לאפשר לו לשבת בסלון או בחדר כשהוא מתנהג כך וזאת כיוון שהוא למעשה משחית באופן מסויים חפצים/רהיטים בבית - ולשלוח אותו לקנח את האף ולחזור רק אם סיים ולא יעשה זאת.

לסיכום, נסו לאמץ גישה אסרטיבית, עם תגובה שהיא לא רק מילולית אלא גם מעשית, המותאמת להתנהגות. במקביל, נסו להפחית גורמי לחץ וחרדה.