פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבת שלי בת 5 מסרבת לישון במועדים נורמליים. אני מקפידה על סדר יום אשר לקראת סופו היא ואחיה בן שנתיים אוכלים מתקלחים ונכנסים למיטה כבר בשעה 8 והיא נרדמת בדרך כלל בשעה 22:30 עד 23:00. תירוצים : שתיה, אוכל, לא מצליחה להירדם, שיחות עם אחיה.
הדבר מאוד מכביד ואני מתעסקת איתה שעתיים ולא מצליחה לעשות שום דבר אחר עד שהיא נרדמת. אין לי פרטיות או נחת. אני הולכת לישון מאוחר ואז שוב אותה הסאגה בבוקר: היא מסרבת להתעורר. אני מרימה אותה מהמיטה ושמה בשירותים כדי שהיא תסכים להתארגן לקראת יציאה. הדבר מתיש וגורם לי לבעיות גב.

אני מגיעה באיחור מתמיד לעבודה והדבר מפריע לי לנהל את חיי בצורה תקינה ללא סדר יום- אין לי את השעות בין 8:30 - 22:00 לעבודות בית או סתם למנוחה.


הצילו!!!!

הבן שלי בן שנה. מאז שהיה תינוק היה ילד לא קל, תמיד היה בוכה, צורח או מנדנד לאחר זמן קצר. פעם חשבנו שזה נובע מחוסר נוחות כלשהי: גזים, רצון לישון, שיניים. עכשיו כבר נראה לי שאולי זה שעמום או פינוק או עקשנות, אבל לא מצליחה להבין לגמרי ממה זה נובע- הרי כל התינוקות שאני רואה מסביב מצליחים לשבת בשקט ולהעסיק את עצמם בין אם בעגלה, בפארק או בבית. זו הסיבה שאנחנו לא יוצאים איתו לבילויים ומחכים שההורים ישמרו עליו. אבל גם סידורים כמו סופר, דואר או קניון ממש מעיקים. אין מה לדבר על ללכת לארועים. גם טיול נעים בפארק הופך לעתים לסיוט. גם בבית הוא "נודניק" ומתקשה לשחק לבד ולהעסיק את עצמו לאורך זמן כך שלפעמים זה מגיע למצבים של בכי והיסטריה אם לא ממהרים לתת לו את מבוקשו (שבגיל הזה אנחנו לא תמיד גם יודעים מהו). זה מאוד מתיש ומייאש, במיוחד בתקופת החגים כשכל המשפחה בבית ויש הזדמנות לצאת, לטייל ולבלות ביחד.
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם המצב? האם יש שיטה לגרום לו להיות נינוח? האם זה נכון להתעלם מהבכי כדי ללמד אותו שכך לא משיגים דברים או שבגיל הזה זה עלול להזיק?
מאוד אשמח לתגובה של פסיכולוג/ית או איש/ת מקצוע, אבל גם לעצות מאמהות שעברו דבר דומה.

הי רעות,

אני לא מכירה את המנהג או מידע מחקרי/קליני בנושא. לכן, איני יכולה לומר איך הדבר ישפיע על זהותה, מה גם שישנם גורמים רבים ושונים המשפיעים על זהות האדם. אולם, לי באופן אישי זה נשמע טוב יותר לו יכולתם לקרוא לילדה בשני השמות יחד ולא שכל אחד יקרא לה בשם אחר, כיוון שזה יכול להקרין יותר אחדות ותוצר של פשרה ואיחוד דעות של שניכם.

כאמור, זוהי עצה שניתנת יותר מתוך התחושות שעולות מהכתוב ומהרעיון שהעלית ולא על סמך ידע פסיכולוגי.

בהצלחה!

יש לי 2 בנים בני 4.5 שנים ו3.5 שנים הגדול כל הזמן מציק לקטן : מכה אותו אם הוא לא מקשיב לו , צובט אותו וכו... הקטן לפעמים מנסה להחזיר לו ועל פי רוב מצליח ואז אחד מחזיר לשני עד שהקטן בוכה. אציין שהגדול מאוד מקנא בקטן כל דבר שהוא עושה הוא רוצה גם רק בגלל שהקטן לקח את זה או רצה את זה.
מה עלי לעשות האם להתערב במריבות ביניהם או לא? ואיך למגר את תופעת הקנאה הגדולה?.

ביתי בת שלוש, מאז ומתמיד היתה ילדה בעלת מזג סוער ועקשנית מאד. במיוחד בזמן האחרון, היא לא מוכנה לחלוק צעצועים, אם אחיה תפס קודם צעצוע שהיא רצתה היא תיכנס מיד להתקף זעם ואין עם מי לדבר. אני רואה אותה גם בהתנהלות מול חברים, תמיד צריכים לשחק במה שהיא רוצה, לא מוכנה להתפשר, היא לא יודעת לשתף פעולה, לשחק בתורות, לחלוק..אני מבינה שזה תפקידנו כהורים גם ללמד אותה את זה, אבל איך עושים את זה אם ישר נאטמת ומתחילה לצרוח כשמשהו לא לפי רצונותיה?

אני ובעלי לא מסכימים על שם לתינוקת שנולדה לנו ושוקלים לתת לילדה שני שמות ושכלאחד מאיתנו יקרא לה בשם אחר.
רציתי לברר איך זה יכול להשפיע עליה מבחינת זהות.
כמו כן -מה יקרה כשתגיע לגן או מסגרת אחרת. איך ייבחרו לה את השם שם.
אני רוצה לציין שאינינו דתיים, אך אני יודעת שמנהג זה נפוץ אצל אנשים דתיים.
תודה

שלום
בתי נושקת לגיל חמש ובני לשנתיים. מאז שנולדה הינה בעלת מזג לא קל. תמיד התעקשה, לא הקשיבה ושום דבר לא הלך בקלות איתה. היא ילדה מפונקת, חכמה, בעלת אינטילגנציה רגשית גבוהה, חברותית מאוד ומוכשרת מאוד בעיקר בתחום האמנות. לאחרונה לא מקשיבה בכלל, עצבנית מתמיד (אפילו בדברים קטנים למשל אם לא מצליחה לצייר לב על הדף כמו שהתכוונה היא צורחת "אוף", רוקעת ברגליים מעיפה את הטושים לכל עבר), מתחצפת ולא מנומסת (למשל, צועקת עלינו אם לא מקבלת מה שהיא רוצה, משתמשת הרבה במילים "לא בא לי", זועפת ועוד). היא מאיימת שתרביץ לעצמה או לנו (למשל "את רוצה שאני אתן לעצמי בוקס בבטן?" "אתם רוצים שאני אפרק אותכם?") ואף לעתים עושה זאת בפועל. יש לציין כי הזוגיות בקשיים רבים, אבל גם זה לא דבר חדש או טרי. אנו בקושי מדברים ואם כן אז רק על הילדים/בית, רבים המון (לעתים גם ליד הילדים). ניתן לראות בשבועות האחרונים כי גם בני החל לצרוח ולהרביץ. אני מרגישה שאנחנו בלופ שקשה לצאת ממנו, אני עצבנית בטירוף והיא עצבנית בטירוף וכבר לא ברור לי איך לעצור זאת. אני מותשת מהתקפי הזעם שלה. היא יכולה לבכות על משהו שעות, לבקש משהו מליון פעם למרות שאין אותו או שהחלטנו שלא לתת לה אותו וזה מעייף כל כך. הסבלנות כבר מתמוגגת ואנו צועקים ואף מענישים (לא האמנו בשיטה זו אף פעם) בכך שאנו שמים אותה לחשוב או בכך שאנו לוקחים לה דברים שהיא אוהבת למשל את הצבעים שלה או האופניים. לציין כי בעלי אינו מוכן ללכת להדרכה הורית, טיפול זוגי וכו' ואני הולכת לבדי לטיפול. האווירה בבית מתוחה, מדוכדכת, אין אוויר. מיותר לציין כמה רגשות אשם ומחשבות יש. אנא עזרתכם הדחופה.

שלום,
ביתי בת ארבע החלה לפני כשלושה חודשים
לחקות בנות שגדולות ממנה ...
בהכל!!
גם מדברת כמוהן,רוצה לאכול כמוהן,רוקדת כמוהן
פשוט כמו תוכי ,אפילו מעתיקה מחברה בגן אותו ציור בדיוק
האם זה נורמלי?
עד גיל 3 היתה אסרטיבית ובוחרת בגדים לבד היום
היא אומרת לי אמא תחליטי את....
הגננת אמרה לנו להעצים אותה בבית שהיא חושבת על רעיונות
לבד..או מציירת בלי להעתיק ..עשינו זאת אבל לא עוזר כל כך!
מה עלינו לעשות? האם יחלוף לבד או לפנות למשהו?
תודה

שלום רב,
יש לי ילד יחיד,בן שבע וחצי בכיתה ב'. השנה מאוד קשה לו בבית הספר.
הוא ילד רגיש מאוד, סגור ועקשן. שנה שעברה הם היו 24 ילדים בכיתה, ואילו השנה 37 ילדים (בית ספר צומח). שנה שעברה הייתה לו מורה די מתירנית, ואילו השנה מורה נוקשה יותר. שנה שעברה היה לו חבר טוב, שהיה מגיע אליו פעמים רבות לאחר בית ספר, ואני יודעת שהוא היה משחק איתו הרבה בבית ספר. השנה החבר הטוב, משחק עם ילד אחר בכיתה א', שנמצא בשכנות קרובה יותר (דלת מול דלת).
בבית הספר המורה אומרת שהוא בסדר גמור, והוא משחק עם הילדים לפעמים בהפסקות כדורגל. אבל... כלום לא בסדר. כשהוא מגיע הביתה הוא "פורק" את התסכולים שלו. עצבני, לא רוצה ללכת לבית ספר, רוצה לעבור בית ספר. יש לציין שהוא ילד מאוד שקט וממושמע בבית ספר. פעם אחת סייעת בכיתה אמרה לו משהו בטון גבוה והוא פחד ממנה. כל בוקר הוא לא רוצה ללכת לבית ספר, ואומר שכואבת לו הבטן והגרון.הוא נמצא בלחץ ממשי. מה לעשות ?
אני משתדלת לתמוך בו ולגלות אמפתיה לרגשותיו. מנסה להזמין לו חברים חדשים מהכיתה, הוא לא תמיד משתף פעולה.
תודה ,
אמא אוהבת ומודאגת

שלום,

אשמח לקבל עצה. הבת שלי בת שנה וחודשיים ויש לה הרגל של משיכת שיער (של עצמה) על מנת להרגיע את עצמה. רופא הילדים טוען שזה ישתפר והיא תפסיק עם הזמן אבל בינתיים אני רואה שזה רק מחמיר. בעבר הייתה מלטפלת את הראש ועכשיו ממש מושכת את השיער (בהתחלה חלש וכאשר מגיעה לסוף השערה חזק יותר). אציין שלאחרונה התחילה למשוך גם בריסים. ייתכן והדבר קשור שנולד לה אח אבל זה היה לפני 4 חודשים. בנוסף לפני כחודש התחילה ללכת לגן. איך אפשר להתמודד עם התופעה?

שלום רב :)

יש לי תאומים בני שנתיים וחודשיים. מאז שנולד היה הבן מאוד קשור למוצץ שלו, וגם כיום הוא מאוד זקוק לו ולא מוותר עליו כמעט לרגע. בגן הוא בלי מוצץ, אך ברגע שיוצאים הביתה הוא מבקש אותו. הצלחתי לעבוד איתו על כך שהמוצץ מוגבל לבית בלבד, אך בבית הוא לא זז בלעדיו. אם הוא מוציא אותו כדי לאכול או לשתות, הוא מיד מחפש אותו. כך גם בלילה - אם הוא מתעורר ולא מוצא את המוצץ - הוא מגיע אלינו למיטה ובוכה. מאוד חרד כשאינו מוצא אותו.

אחותו התאומה, לעומת זאת, רק בחודשים האחרונים התחילה להתנהג עם המוצץ כמו אחיה, כשלפני כן נזקקה לו רק בשינת הלילה.

אני מניחה שיש כאן גם עניין של חיקוי, אך כרגע המצב הוא ששניהם לא מוכנים להיפרד לרגע מהמוצץ. לעתים אנחנו חוזרים הביתה מטיול בחוץ או מביקור אצל חברים, כיוון שהם רוצים את המוצץ, ואני מעדיפה כך מאשר לתת להם אותו גם בחוץ ואצל אנשים אחרים.

אשמח לעצה כיצד לגמול אותם בהדרגתיות מהמוצץ.
רציתי לציין ששניהם לא ינקו ואני מבינה את הצורך הרגשי שלהם, אך מאוד קשה לנו עם המרדף הבלתי פוסק אחרי המוצץ. יש לנו מספר מוצצים בבית, אך הם נקשרו למוצץ אחד או שניים ספציפיים, ואם הם אובדים לנו, יש חגיגה בבית.

תודה וחג שמח :)
שרון

אנחנו כבר חסרי אונים. בתי בת 7 עם בעיה שלא יכולה לשמוע אותנו לועסים או אוכליח לידה. כמו כן לחישות או קולות שונים כאשר שקט מסביב גורמים לה להצקף צעקות שנפסיק!!! אנחנו לא יודעם מה לעשות. והיא מבקשת כדור רוגע!!!היא מודעת למצב. למע לפנות בנושא? האם זה מוכר? לא מצאתי כלום באינטרנט בעניין

שלום רז בני בן ארבע שמתי לב שבזמן האחרון בערך חודשיים כשהוא מדבר כאילו נתקעת לו אותה המילה ואז הוא ממשיך לדבר לדוגמא: שהוא אומר אני רוצה לשחק
הוא אומר אני בערך שלוש ארבע פעמים ואז ממשיך לדבר.
שוחחתי עם קלינאית התקשורת שאליה הוא הולך, והיא אמרה לי שמה שחשוב לה כרגע שיהיה לו אוצר מילים.
התשובה הזו לא נראית לי, ואני די מודאגת כי קודם לכן זה לא היה
אודה לתשובה מהירה
בכבוד רב מרים מדהלה

שלום רב,
בני, בן ארבע וחמישה חודשים, פיתח הרגל עוד כשהיה פעוט לדפוק את הראש כנגד המיטה/כרית/פוף כשהוא שוכב על הבטן. זה קורה לרוב לפני השינה, או כשמתעורר, יכול לקרות גם כשעייף מאוד ונשכב על הספה, או כשבוכה, ואז כחלק מההרגעה העצמית שלו עושה זאת.
זה נראה כאילו זה משהו שנעים לו ומרגיע אותו. לא מדובר בדפיקת ראש חזקה, אבל עדיין זה יכול להמשך זמן מה (2-3 דקות, אולי פחות, לרוב נאמר לו להפסיק עם זה). היו תקופות שזה היה יותר תכוף,ותקופות שפחות, יכול גם מתוך שינה בלילה להתעורר, ולהרדים את עצמו בחזרה על ידי מס' חבטות של הראש בכרית.
מעבר לזה הילד מפותח בהתאם לגילו ברוך השם, ורבלי, חברתי, וכו'...

למי לפנות על מנת לבדוק את העניין? האם צריך לבדוק? יש רעיון מה זה בעצם ואיך זה מרגיע אותו? להניח לו או להמשיך לבקש ממנו להפסיק כשהוא מתחיל לעשות זאת?

תודה רבה ושבוע טוב!

שלום רב:
בני ,בן הארבע ,כוסס ציפורניים באופן מוגזם ,והוא מגיע אפילו לעור מסביב הציפורניים .
בנוסף הוא לועס את דפנות לחייו מבפנים (אני נהגתי לעשות זאת בילדותי)..
מה אפשר לעשות ומה יכולות להיות הסיבות מאחורי התנהגות זאת ?
אשמח לעזרה..