פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי גלי9,

חסר מידע רב שיעזור לגבש עמדה לגבי המצב ולגבי דרכי הטיפול. למשל, חסר מידע לגבי ההתפתחות והיכולות השונות של בנך לאורך השנים. אני מציעה לשם התחלה להיפגש עם פסיכולוג (יש פסיכולוג מטעם בית הספר או באופן פרטי) ולהתייעץ איתו. פסיכולוג שישמע מידע רב לגבי בנך יוכל להחליט יחד איתכם מהי ההתערבות הרצוייה. ההתערבות יכולה להיות למשל החלטה על אבחון, שיתוף פעולה מסויים ביניכם ובין המורה, המלצה על פעילות מחוץ לבית הספר שתוכל לחזק את בנך ועוד.

בהצלחה!

הי Maggi,

יש כמה שאלות שאשמח אם תעני עליהן. עד כמה אימך יכולה לעזור לך בענייני משמעת ולאכוף את הבקשה שלך מבנך? אני מתרשמת שלא כל כך אך אשמח אם תעני בעניין. כמו כן – האם יש אפשרות שבנך יתחיל להכין את שיעורי הבית כאשר את מגיעה? ייתכן שאם תקבעו שברגע שאת חוזרת הוא יתחיל להכין את שיעורי הבית, יתקלח וילך לישון, הנוכחות שלך והאפשרות שתעזרי לו במידה ויצטרך יקלו עליו. כך, תוכלי לאכוף את הכנת שיעורי הבית בעצמך.

אנא עני על שאלות אלה כדי שאוכל להמשיך ולייעץ לך.

הי יבגניה,

לא פשוט להכניס ילדה לגן חדש והצורך שלך לראות אותה מתאקלמת מאוד מובן. תוכלי לעזור לה להתאקלם על ידי שתראי לה ותאמרי לה שאת אוהבת את הגן וסומכת על אנשי הצוות ועל ידי פרידה מהירה בבוקר. כמו כן, נסי ליצור קשרים טובים עם אנשי הצוות. תוכלי לעזור לביתך להסתגל גם על ידי יצירת קשרים עם ילדים בגן בשעות אחר הצהריים. תוכלי לשאול את ביתך את מי היא הייתה רוצה להזמין ואז לדבר עם ההורים ולהזמין את הילד או הילדה אליכם הביתה. במידה וביתך לא תגיד את מי היא רוצה להזמין, תוכלי להציע את.

בהצלחה!

שלום איילה,
תחילה אני מתנצל על העיקוב בתגובה.

את אכן מתארת סוגיה מאוד מורכבת וקשה, כאשר את מזהה התנהגות לא מותאמת חברתית אצל בנך, ממנה הוא סובל באופן ברור. זאת לצד תחושת חוסר אונים בנוגע ליכולת שלכם לעזור לו.

ניכר שמאוד חשוב לך להקל עליו ולמצוא עבורו את הדרך שתביא לצמצום הקשיים שלו. העובדה שהמחנכת הפנתה אותו אל יועצת בית הספר, מעידה עבורי יותר מכל על כך שהחששות שלך מעוגנים במציאות.

עם זאת, בשונה מעצתה של היועצת, גישתי לעניין היא שונה, ולכן לא הייתי ממהר לשלוח את בנך לטיפול אצל פסיכולוג. לא מפתיע אותי שבנך הרגיש שהטיפול לא עוזר לו, ומשמח אותי לדעת שהרגיש בנוח לשתף אותך ולהפסיק את הטיפול.

לפי תפיסתי ונסיוני, הורים עשויים להיות הדמויות הטיפוליות המשמעותיות ביותר כאשר מנסים לייצר שינוי אצל הילדים. הרבה יותר מאשר כל איש מקצוע חיצוני.
עם זאת, לרוב ההורים אין את הידע או את הכלים שיעזרו להם לבחור התנהלות יעילה אל מול הילד - כזו שתעזור לו לפתח את אותן יכולות להן הוא זקוק. והדבר נכון במיוחד כאשר מתעוררים קשיים תפקודיים ברורים.

לכן אני ממליץ לך לפנות יחד עם בעלך לאיש מקצוע העוסק בהדרכת הורים, על מנת לבחון האם וכיצד תוכלו שניכם יחד להביא לשינוי המיוחל בהתנהלותו של בנכם.

בהצלחה ושנה טובה!

שלום יאיר
הפסיכו' איתה נפגש בני גם עוסקת בהדרכת הורים אבל, היא נפגשה אתנו רק בתחילת הטיפול ומאז פגשה אותו כבר 11 פעם. אני מרגישה שאין כל שיפור בהתנהגותו וגם הוא חש כך.
אנחנו זקוקים להדרכה כי בעלי אינו משפר את יחסו כלפיו וגם לא מוכן לקבל ממני ביקורת על יחסו אליו ואז אנחנו רבים מול הילד...שזה גרוע ביותר.
הבן שלנו הוא ילד רגיש ברמות-על ומאד מאד חכם אבל, נטייתו להתפרצויות והעונשים שהוא מקבל בעקבות זאת אינם מביאים לשום מקום.
השאלה היא אחרי כמה מפגשים אצל פסיכו' אמורים לראות שינוי אצל הילד, אולי אנחנו צריכים לתת צ'אנס. אני ממש לא יודעת.
בנוסף, האם יש צורך לעשות לו אבחון רגשי?
תודה רבה

הי דנה,

נשמע שביתך סובלת מחרדות שונות. ייתכן שדבריה שפוחדת מכך שאינה אוהבת אתכם מבטאים פחד שתפסיקו לאהוב אותה. נשמע שכדאי לעזור לביתך בטיפול. תוכלי לפנות לתרפיסטית באומנות, לפסיכולוג, לעובד סוציאלי. חשוב לבחור איש מקצוע מתחום הטיפול בעל הכשרה נכונה, שהוא מומלץ ומנוסה בעבודה רגשית עם ילדים ואם אפשר – ניסיון בעבודה טיפולית עם ילדים הסובלים מחרדות.

בהצלחה.

הי אדוה,

הדאגה והפחד שלך מאוד מובנים כי את רוצה להגן על בנך מפני מגע לא מתאים ובוודאי חרדה מכך שדבר כזה יקרה שוב.

טוב שבנך מרגיש שיכול לשתף אותך בדברים אלה שקרו, כדאי לעודד אותו ולומר לו שטוב שהוא משתף. כמו כן, טוב שהסברת לו על גופו הפרטי ושלא יסכים למגע כזה שוב.

תוכלי לומר לו שזה טבעי שהוא סקרן לגבי גופו והגוף של אחרים ושהדרך הטובה לספק את הסקרנות היא לשאול שאלות ולקרוא ספרים בנושא. תוכלי להביא לבנך ספרים בנושא מיניות המותאמים לילדים, לתת לו לקרוא או לשבת יחד איתו. תוכלי להזמין אותו לשאול כל שאלה שירצה ולענות לו.

אני מציעה לבקש מהמורה לערוך שיעור לכל הכיתה בנושא הגוף הפרטי, מבלי לדבר על המקרה הספציפי של בנך. כמו כן, כדאי לשתף את פסיכולוגית בית הספר כדי לשקול התערבות ספציפית (למשל, להזמין את הורי הילד השני לשיחה/הדרכה, אולי לערוך הדרכה קבוצתית לכל ילדי הכיתה וכו').

שאלו אותי אם אני רוצה הפנייה למרכז לילדים נפגעים מינית
אני לא רוצה להעמיס על הילד מה דעתך?
לא מספיק כמה שיחות עם פסיכולוגית בית הספר, והדרכה בכיתה?
התקשר אלי גם חוקר ילדים וביקש לדבר עם בני ואני הסכמתי, הבן שלי לא סיפר לו יותר מידי מכיוון שהתבייש ובגלל זה החוקר המליץ על טיפול מקצועי במרכז לתקיפה מינית
אבל במחשבה שנייה ברור שהילד לא יספר לחוקר פרטים הוא לא מכיר אותו וטיבעי שיתבייש
איתי הוא חופשי מספר לי הכל ואפילו אומר שעכשיו שאמרתי לו שזה חמור הוא יודע שלא יסכים לזה שוב
מאוד מבולבלת אשמח לדעתך

הי ניקול,

החלטה אם לקחת את בנך לטיפול היא החלטה מורכבת שדורשת לדעתי התייעצות של פנים אל פנים עם איש טיפול. כדאי שתבחרי, במידת האפשר, מטפל שעובד גם עם מבוגרים וגם עם ילדים ושמבין בתחום הפגיעות המיניות. לאחר שתמצאי איש מקצוע, בדקי איתו אם אפשר להתייעץ עימו באופן ממוקד בנושא ספציפי זה (הכוונה אם בעל המקצוע נותן גם אפשרות לייעוץ קצר וממוקד או אם הייעוץ חייב להיות ארוך ונוגע בתחומי חיים שונים).

זהו מצב הדורש פגישה עם איש מקצוע שכן השיקולים הם שונים וצריך לבדוק את תגובותייך לעיניין, את תחושותיו של בנך, האם קיימים סימנים משמעותיים למצוקה, מה היו היחסים בין הילד השני לבנך ועוד.

הבן שלי לא לוקח את זה קשה ומכאן ההתלבטות שלי לגבי המשך הטיפול
אני לא רוצה לעשות פיל מנמלה
פשוט אמר שלא ידע שזה כל כך חמור ושלא יעשה את זה שוב

הי רויטל,

לעיתים ילדים מרטיבים במצבי חרדה. את מתארת שהיום שש פעמים ביתך בכתה והרטיבה. האם ייתכן וביתך חווה יותר חרדה לאחרונה בשל אירוע כלשהו או אווירה בבית או בגן?

אם כן, כדאי לנסות ולהפחית את המתח ולהגביר את החום והתמיכה ולראות אם המצב ישתפר בעקבות כך.

הי שרה,

נשמע מאוד מלחיץ לשמוע את ביתך צורחת ואומרת שהיא רוצה למות. אני מציעה, בזמן שהיא עושה זאת לחבק אותה ולהביע אמפטיה רבה לקושי שלה שבעקבותיו היא אומרת שרוצה למות. לומר לה למשל: "את כל כך מתוסכל וכל כך קשה לך עכשיו"/ "אני רואה כמה שאת כועסת וכואבת עד כדי כך שאת מרגישה שאת רוצה למות". החיבוק והשיקוף האלה לא באים על חשבון עמידה איתנה והצבת הגבולות באותו הרגע.

שיקוף כזה יכול להסביר לביתך את רגשותיה ולאפשר לה למידה שאפשר לתקשר את הרגשות במקום לומר שהיא רוצה למות. כמו כן דיבור כזה יראה לה שאת לא מפחדת מהאמירות האלה שלה ושאת רואה את הכאב שעומד מאחוריהן.

בהצלחה!

הי שרון,

יכולות להיות סיבות שונות לפחד של בנך מקבלת הוראות. יכול להיות למשל שהטון של קבלת ההוראות נשמעת לו תקיפה. יכול להיות שהוא חושש שלא יצליח למלא אחר ההוראות. ייתכן שלא נעים לו שאדם זר אומר לו מה לעשות.

בכל אופן, כדאי להיכנס לחוג בהדרגה. בהתחלה רק לצפות במה שקורה בחוג. אולי אפשר אחרי שתצפו בשיעור לתרגל בבית כשאת נותנת את ההוראות והוא מבצע וגם להיפך: שהוא ייתן הוראות ואת תבצעי. אם המדריך סבלני, הוא יאפשר לכם לצפות בכמה שיעורים שתצטרכו. אם בנך ישתף פעולה, תוכלי לשלבו בהדרגה בשיעור. אם ישתתף אפילו במשהו קטן מהחוג עודדי אותו על כך.

אם כל זה לא יצליח נסי שלא להראות לו את האכזבה מכך, גם אם קיימת (וזה טבעי מאוד). תוכלו גם ללכת לחוגים נוספים ולצפות. לפעמים הציפייה מחוג לאחר הדברים שרואים ביריד אינן תואמות את התחושות בחוג עצמו. ואולי דווקא בחוגים אחרים, אותם לא ראה ביריד ואולי כאלה שבנך לא חשב שיהנה מהם דווקא יהיו אלה מהם הוא יהנה בסופו של דבר.

בהצלחה!

הי נועה,

אני ממליצה לדבר איתה על התהליך. תוכלי להסביר שלהביא ילדים לעולם זה דבר שמאוד משמח אנשים. תוכלי לומר שרוב האנשים יכולים להביא ילדים אבל יש מעט אנשים שלא יכולים בעצמם ושאת עושה משהו כדי לעזור ולשמח אותם. תוכלי לספר שיש בבטן שלך יש תינוק שבסוף יצא מהבטן ואז את תתני לאנשים האלה ושזה מאוד ישמח אותם.

אם יש לה שאלות, השתדלי לענות לה בשפה המותאמת לה, תוך הצגת העובדות העיקריות ומבלי להכביר בפרטים שאינם רלוונטיים.

בהצלחה!

הי יעל,

אפשר להבין את הכאב והתסכול שלך. מצד אחד את רוצה לדאוג לבריאותה של ביתך ומצד שני את לא רוצה לנהל איתה מאבק כוחני סביב עניין זה.

נסי, למרות המתח סביב הנושא להפוך את כל העניין לכיף. נסי ללכת איתה לקנות לה מברשת ומשחה, תני לה לבחור אותן (יש משחות ומברשות עם כל מיני דמויות שאולי היא אוהבת). אם זה ימצא חן בעיניה, תוכלי לתת לה לבחור גם לך מברשת ומשחה ואמרי לה שבערב אתן תצחצחו שתיכן עם המברשות שהיא בחרה לכן. נסי גם לתת לה לבחור פרס קטן שהיא תקבל אחרי הצחצוח (מדבקות שהיא אוהבת או משהו בסגנון).

כמו כן, אם ביתך לא תסכים לצחצח, חזקי אותה על התחלת הפעולה. למשל אם היא מסכימה לאחוז את המברשת אמרי לה איזה יופי שהיא התחילה. בפעם הבאה חזקי אותה אם תסכים להכניס את המברשת בפה ולטעום את המשחה המתוקה. וכן הלאה.

בהצלחה!

הי קרן,

כדאי להבין מה קשה לה בהכנת שיעורי הבית. ייתכן שהיא זקוקה לעזרה נוספת, של לשבת איתה ממש ולהכין אותם. בישיבה משותפת איתה על כל השיעורים תוכלי להתרשם מרמת ההבנה שלה ומהקשיים הספציפיים. ייתכן גם שיש לה קושי רגשי לשבת ולעשות מטלה לגמרי לבד כרגע ואז ישיבה משותפת איתה בהתחלה תוכל להרגיע אותה ולפנות אותה רגשית ללמידה.

אני מציעה לשבת להכין את שיעורי הבית מייד כשנכנסים הביתה לאחר הלימודים. אם ביתך רעבה אולי אפשר להציע לה משהו קל שתאכל תוך הכנת השיעורים כמו פירות או משהו בסגנון. לגבי הטלוויזיה, איני רואה כל רע בכך שאת מתנה את הצפייה בטלויזיה לאחר הכנת שיעורי הבית.

בהצלחה!

הי מירב,

החרדה והקושי שלך מובנים, התחלה של מסגרת חדשה אצל ילד גורמת לקושי לא רק אצלו אלא גם אצל ההורים. לגבי שאלתך הראשונה, להערכתי מדובר עדיין בשלב ראשוני ביותר של הסתגלות ולכן איני מציעה להתייאש ולחפש כבר מסגרת חלופית. קשיי הפרידה של בנך הינם טבעיים ואם המטפלת היא טובה וחמה סביר להניח שהוא יוכל להתרגל לפרידה ולגן החדש. בדקי אם ההסתגלות שלו לגן משתפרת בחודש הקרוב ואם לא התייעצי בשנית.

על מנת ולסייע לו להסתגלות כדאי לשדר ולומר לו שהגן הוא מקום טוב, שאת אוהבת ומעריכה את הגננת. בבוקר כדאי להיפרד באופן קצר: לומר שאת הולכת לעבודה והוא נשאר עם הגננת עד שתבואי לקחת אותו, לתת נשיקה ולצאת.

המשיכי לעקוב לגבי התנהגותו של בנך בגן, תני לכך קצת זמן ואם ההסתגלות לא משתפרת, כאמור התייעצי בשנית.

בהצלחה!

הי שרון,

אני מסכימה איתך ומציעה קודם כל לפנות לרופא על מנת לבחון האם המקור לבעייה הוא פיסיולוגי. ידוע לי למשל שילדים הסובלים מאסתמה עלולים לפתח סימפטומים גופניים מעין אלה בעת לחץ. אולם, זוהי דוגמה למצב שיכול להיות ולא אבחנה. רופא יוכל לשמוע את כל הפרטים ולאבחן האם המקור לבעייה פיסיולוגי.

בהצלחה!

שלום בר טנא,

נשמע שאת סבתא איכפתית שרוצה לעזור. אמליץ לך על דברים שניתן לעשות ואת תוכלי לבחור כיצד להמליץ להורים, על פי מערכת היחסים שלך איתם.

אני ממליצה לבקש פגישה יחד עם המורה ופסיכולוגית בית הספר כדי לבדוק איך ניתן לעזור לנכדתך במסגרת בית הספר. כדאי לחשוב ביחד עם המורה והפסיכולוגית כיצד ניתן לעזור לנכדתך, בין אם בתגובת המורה למקרי אלימות כלפי נכדתך ובין אם בעזרה להורים ולנכדה, על ידי מתן כלים להתמודדות עם הדחייה וליצירת קשרים חברתיים. כדאי לשקול ולבדוק האם זהו מצב שבו כדאי לקחת את נכדתך לטיפול פסיכולוגי פרטני או לקבוצת מיומנויות חברתיות, כדי לאפשר לה ללמוד ולקבל כלים להתמודדות עם המצב הזה שבוודאי קשה לה מאוד.

לגבי עניין החניך, כדאי לברר מהי הסיבה לכך שנכדתך לא קיבלה חניך. במידה ואין תשובה מספקת, כדאי לדרוש שתקבל חניך ולו כדי שנכדתך לא תהיה חריגה בעניין זה.

בהצלחה.