פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בגיל של בנך זהו הומור מקובל וייתכן מאוד שכך ילדים מדברים ביניהם בגן שלו. מעניין האם הוא מצליח להצחיק את הילד השני או שזה לא מתקבל יפה. אם זה לא מתקבל יפה אז ייתכן מאוד שבנך יבין שזה לא מתאים ויפסיק. אם התקשורת כן מצליחה הרי שזה חלק מתקשורת שאולי מעצבנת מבוגרים אך מצחיקה את הילדים, מאפשר להם ליצור קשר ותחלוף עם הזמן.

אבל בכל זאת, את יכולה לנסות ולדבר עם בנך על מה הוא יכול לעשות כשחבר מגיע. להציע לו דברים אחרים לעשות במקום לספר בדיחות - למשל להחליט על משחק שיביא או על פעילות אחרת. בכל מקרה לא נראה שכדאי לשים על כך דגש רב מידי כדי לא ליצור מצב שההתנהגות הזו דווקא תתחזק עקב מתן יתר תשומת לב אליה.

בהצלחה!

הי לינועי,

את מספרת שבמבצע צוק איתן ביתך גם נצמדה אליך והייתה חרדה מכך שלא תהיי איתה. הדבר הראשון והמשמעותי ביותר - כדאי מאוד לחשוב ולברר מה יכול כיום לגרום לה לחרדה ולהתנהגות דומה, ולנסות לעשות דברים שיפחיתו את החרדה.

מעבר לכך, אני מציעה להיות איתה, לומר לה שאת נמצאת ולא הולכת, שאת שומרת עליה. כמו כן, לפני שאת הולכת לאן שהוא (אפילו למשל לשירותים) כדאי לומר לה שאת הולכת ועוד מעט תחזרי. אפשר גם לשאול אותה מה יעזור לה להירגע ברגעים הקטנים שאת הולכת ממנה (למשל לשמור חפץ ששייך לך, להחזיק בובה שהיא אוהבת וכו').

בהצלחה!

תודה רבה

הי לינועי,

כדאי להעביר לבנך את המסר החשוב שעליו להגן על עצמו כאשר מכים אותו. יש גישות שונות לתגובה הספציפית שכדאי ללמד את הילד. העמדה האישית שלי היא שהתגובות שציינת כולן לגיטימיות במידה ומדובר בהגנה עצמית. כדאי לדבר איתו, להגיד לו מספר אפשרויות ולבדוק איתו מה הכי מוצא חן בעיניו, מה היה רוצה ויכול לעשות.

בנוגע לשאלתך השנייה, אני מציעה להציע לבנך גם מספר אפשרויות: לנסות להצטרף למשחק של ילדים אחרים, ללכת לשחק לבד, לנסות לשחק עם ילד שלא נמצא בקבוצה.

אני מציעה לבדוק עם הגננת/המורה מה קורה עם בנך מבחינה חברתית. האם הוא מצליח להתחבר, האם הוא דחוי/שמציקים לו. וכן - האם ישנם ילדים שמתאימים לבנך מבחינת האופי שניתן לעזור לו להתחבר איתם במסגרת החינוכית או בבית.

בהצלחה!

הי אילן,

בגילאי 10 ו-13.5 ניתן ורצוי לשוחח עם הילדים על דברים משמעותיים המתרחשים בתוך חיי המשפחה והמשפיעים עליהם. אבל, חשוב לזכור שהם ילדים וכדאי מאוד שלא לתת להם אחריות רבה מכפי שהם יכולים לשאת. כלומר, אני מציעה שלא לשאול אותם לדעתם בעניין העזיבה אלא לשוחח איתם לאחר שתקבל החלטה בעצמך בעניין. בינתיים, תוכל לשוחח איתם ולהסביר להם את המצב הנוכחי. למשל תוכל לומר משהו בסגנון: "אמא ואני אוהבים אתכם מאוד ולכן גרים באותו בית איתכם אבל אנחנו לא זוג אלא שותפים לגידול שלכם ולכן אני גר בחדר אחר". אני ממליצה כאמור להסביר רק את המצב הנוכחי ולא להתלבט יחד איתם על ההמשך. לגבי בינך בן ה-1.8, אני מציעה גם כן להסביר לו דברים, בשפה ובאופן המתאים לגילו.

ייתכן גם שכדאי לך לשקול התייעצות פרטנית עם איש מקצוע כדי להתמודד עם ההתלבטות הלא פשוטה וכדי שתוכל לשוחח עם ילדיך לאחר שתגיע להחלטה מוגמרת בלב שלם.

בהצלחה!

תודה רבה וגדולה
עזרת לי מאוד

הי,

אני מסכימה איתך שישנו הבדל באופן שאתה יכול להגיב בבית שכנתך ובבית שלך. בבית שלך יש לך אפשרות רבה יותר להציב גבולות ולא להסכים להתנהגות שאינה מקובלת עליך. אני מציעה שתדבר עם שכנתך, תאמר לה מה מפריע לך ותסכימו יחד כיצד להגיב כשביתה מגיעה אליך. בין אם תחליטו שהבת אינה נכנסת אליך ובין אם תחליטו על הצבת גבולות אחרת החשוב הוא שתגיעו להחלטה יחד.

בהצלחה!

הי יהל,

ייתכן מאוד שביתך חוששת מהלידה הצפויה ומכך שתקבל פחות תשומת לב ממך. כדאי לשוחח איתה על החששות האלה ולתת להם לגיטימציה. כדאי לחשוב מהן הפעולות שאת כן מוכנה לעשות כדי לתת לה את תשומת הלב שהיא זקוקה לה ומה נראה לך לא מתאים. תוכלי גם להגיד לה מה את מוכנה ומה לא. כך, היא תזכה ליותר תשומת לב ותרגיש קצת "תינוקת" אך את לא תרגישי שכוחותייך נגמרים. לדוגמה, תוכלי להגיד לה שאת מרימה אותה על הידיים ותספרי עד עשר ואז תורידי אותה.

מעבר לכל זאת, זיכרי שזוהי תקופה של שינוי, תקופה שיכולה להוות משבר עבור כל בני המשפחה. ביתך זקוקה לך כעת כדי להרגיש ביטחון ולהתגבר על החרדה ואותך זה כמובן מאוד מעייף. זהו מצב שיכול להימשך גם לאחר הלידה כיוון שחששותיה של ביתך במובן רב מוצדקים ואכן תצטרכי לחלק את תשומת הלב בין שני ילדייך. לכן, כדאי לזכור שאלו תגובות נורמאליות למצב של שינוי במערך המשפחתי, להיאזר בסבלנות רבה, לנסות להשקיע את המשאבים שיש לך ולחלק אותם ולדעת שזוהי תקופה לא פשוטה אך שהדברים מתייצבים כעבור זמן.

בהצלחה!

הי סאלי,

את שואלת שאלה שנראה שכרוכות בה שתי סוגיות: סוגיה משפטית וסוגיה פסיכולוגית. כדאי להתייעץ לגבי הסוגיה המשפטית עם איש מקצוע מתחום זה.

לגבי ההיבט הנפשי – השאלה היא עד כמה בנך אמור להיות מעורב בתהליך. האם יש צורך באבחון או בפגישה עם אנשי מקצוע? אם כן – במה זה כרוך? מהן המשמעויות של קבלת הנכות – האם בנך עשוי לקבל הקלות כלשהן/עזרים או האם קבלת הנכות עלולה לגרום להגבלות מסויימות בעתיד הרחוק (צבא, תעסוקה וכו').

להערכתי כדאי שתתייעצו כאמור עם עו"ד (אם אני לא טועה מתחום הנזיקין) ובעניין הנפשי כדאי לבחון את השאלות שהעלתי לעומק ולהחליט. יתכן מאוד שזהו נושא מורכב וטעון הדורש התייעצות פרטנית עם פסיכולוג.

בהצלחה!

הי עינת,

נשמע מאוד מתסכל עבורכם לעבור שוב את הקושי הזה, אחרי שכבר נדמה היה שסיימתם איתו. לפעמים תקופה של חופש (מה שקורה לאחרונה הרבה בגלל החגים) משבשת את השגרה ואיתה מגיעה רגרסיה בתחומים שונים וביניהם בגמילה. ולפעמים ילדים חווים מתח וחרדה מסיבות שלא ידועות לנו ולפעמים לא ידועות גם להם.

אני מציעה לנסות ולהיזכר איך התמודדתם עם הפיספוסים בתקופת הגמילה הראשונה ואם הייתם מרוצים מהתגובות שלכם ומהתוצאות – להגיב באותו האופן גם כעת. זה קשה ומתסכל אך זה נחוץ על מנת שבנכם יחווה אתכם כעוגן בטוח בתקופה לא פשוטה זו, לצלוח אותה ולחזור אחר כך לשגרה ולגמילה מלאה.

בהצלחה!

הי אולין,

להערכתי, אם אין קשיים מיוחדים נוספים בבית והבעיה ממוקדת בהסתגלות לבית הספר – יש מקום לבדוק קודם כל איך לגרום לביתך להרגיש יותר נוח בבית הספר. אומנם מדובר בבית ספר ולא בגן אך לטעמי יש מקום לקבוע פגישה עם המורה ולנסות לבדוק איתה איך תוכלו יחד לחזק את ביתך בעניין. רעיונות לדוגמה: שאתם תיתנו לה חפץ שלכם שהיא תשמור עליו בבית הספר, שהמורה תשתדל להעניק לה חום ויחס בתחילת היום, לתת לה חיזוקים (מחמאות/מדבקות וכו') אם היא לא תברח, לתת לה פעילות שהיא אוהבת לעשות בתחילת היום לפני תחילת השיעור (ספר שהיא אוהבת, יצירה וכו').

כמו כן כדאי לדבר עם ביתך ולשאול אותה מה היא חושבת שיעזור לה בתחילת היום.

בהצלחה!

הי פנינה,

זה באמת נשמע מצב לא פשוט עבורכם ההורים. פעוטות רבים זורקים את עצמם על הרצפה ומשתוללים על מנת לפרוק תסכולים.

אני מציעה להמשיך להציב את הגבולות (וזה בהחלט טבעי שלכל אחד מכם, לך ולבעלך, ישנו סגנון הורות קצת שונה והצבת הגבולות היא שונה) וכאשר היא משתולל וזורקת את עצמה לנסות ולהגן עליה תוך כדי חיבוק כדי למנוע ממנה לקבל מכה. כמו כן, תוכלו להציב גבולות תוך שאתם מביעים אמפטיה לקושי שלה. למשל תוכלו לומר: "את כועסת כי רצית להיות עוד על הידיים, זה באמת לא נעים. אבל עכשיו אבא עסוק ולא יכול להרים עוד על היידיים" או "אני יודעת שלא בא לך שאחגור אותך ואולי רצית להמשיך להיות מחוץ לאוטו אבל עכשיו אנחנו צריכים לנסוע ואת חייבת להיות חגורה כי החגורה שומרת עליך בנסיעה".

בהצלחה!

הי נעמי,

נשמע בנסיבות הנוכחיות, בהן בעלך אינו נמצא ואף אינו מגיע לבקר, החרדות והקושי הרב של ביתך הינם טבעיים. טיפול לביתך יוכל לעזור לה אך לטעמי חשוב לא פחות שאת תוכלי לקבל הדרכת הורים שתכוון אותך כיצד להתנהג איתה בתקופה לא פשוטה זו.

בהצלחה!

הי מרינה,

זה נשמע באמת מאוד כואב לדעת שביתך דחויה בגן. ראשית, כדאי ללמד אותה כיצד להגיב לילדים שמדברים אליה לא יפה (למשל: להתרחק, לענות בחזרה, להגיד לגננת). שנית, אולי אפשר לבקש מהגננת שתחבר בינה לבין ילדה אחרת שנראית מתאימה לביתך. שלישית, כאשר את נוכחת בהתנהגויות שמפריעות לביתך להסתגל מבחינה חברתית (למשל במפגשים משפחתיים עם ילדים מהמשפחה) תוכלי לנסות ולהכווין אותה כיצד להתנהג בצורה יותר נעימה ומותאמת. כמו כן, במידת הצורך קיימות קבוצות טיפוליות שמטרתן לשפר מיומנויות חברתיות אצל ילדים.

בהצלחה!

הי,

אני מציעה ליצור שגרה של שיחה בכל יום בה אתה תשתף בקצרה במה שעבר עליך בעבודה. אני ממליצה לתאר משהו בעבודה שהיה לך כיף ומשהו אחר בעבודה שלא היה לך כיף. למשל: "היום הייתי בעבודה והיה לי כיף לעבוד עם מישהו חדש ונחמד ששמו הוא חיים. והיה לי לא כיף בעבודה שהמנהל שלי היה עצבני ודיבר אלי לא יפה". אח"כ שאל אותם מה היה להם כיף ומה היה להם לא כיף בגן.

כמו כן, אפשר שתדבר על דברים שראית בגן או ששמעת עליהם, בלי שאלות אלא דרך אמירות. זה מתאים במקרה שאתה חושב שאולי הילדים שלך נלחצים משאלות. לדוגמה תוכל לומר: "ראיתי שבגן יש הרבה בימבות"/"שמעתי מהגננת שהיום בניתם סוכה". ואז לראות אם הם מגיבים לאמירות שלך.

במידה והם מגיבים/משתפים אפילו ממש מעט, כדאי לעודד אותם על כך ולומר שאתה ממש שמח שהם מספרים לך את זה. ואם הם לא משתפים לא כדאי ללחוץ אלא להמשיך ולשאול/לדבר ביום למחרת.

לגבי בנך בן החמש, תוכל לקבוע איתו מראש מה עושים לפני השינה. אולי כדאי להחליט יחד איתו על משהו שיהיה מקובל על שניכם: למשל שתי תוכניות וסיפור אחד או כל דבר שתרגיש שגם נותן לו משהו ממה שהוא רוצה אך גם אפשרי על ידך ולא שואב ממך יותר מידי כוחות. לאחר שתקבעו זאת כדאי לנסות ולעמוד בכך ולומר שסיכמתם על שני סיפורים לפני השינה ועכשיו אתה מצפה שהוא ילך לישון.
נתת דוגמה זו, אם ישנן דוגמאות נוספות כדאי להתייעץ לגביהן.

בהצלחה!

הי סיגלית,

ההתנהגות יכולה להיות קשורה לשני הדברים. ביתך נמצאת בשלב התפתחותי שבו מתפתחת תחושת אוטונומיה ויש חשיבות להרגשה שלה שהיא יכולה לעשות ולהחליט דברים לבד. כמו כן, לידת אח/ות מהווה בדרך כלל משבר שמערב רגשות כמו חרדה מפני נטישה, קנאה, כעס ועוד.

כדאי לחשוב בהם הדברים שאת יכולה לאפשר לה להחליט ולעשות ומהם הדברים שאינם מקובלים עליך. למשל – לכעוס זה מקובל ואף הגיוני במצב הנוכחי, אולם להרביץ לא. אפשר לתת לגיטימציה לכעס ואף לשוחח עליו אך לא לאפשר לה להיות אלימה. אפשר לפעמים לאפשר לה לבחור ולהחליט לגבי דברים שהיא לא רוצה לעשות ולפעמים יהיו דברים שתחשבי שהם הכרחיים מבחינתך.

כלומר, נסי לראות היכן תוכלי יותר להתגמש ולתת לה תחושה של אוטונומיה והרגשה שהרגשות הקשים שלה לגיטימיים והיכן ההתנהגות שלה אינה מקובלת.

בהצלחה!