פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי רוני,

כיום הגישה הרווחת היא שעד גיל 4, אין עדיין מקום לטיפול אם הילד אינו גמול בלילה. כלומר, תוכלו עדיין לחכות ולראות אם בנכם יבשיל מבחינה פיזיולוגית. אני מציעה להפסיק לדבר עם בנכם על הגמילה בלילה כדי שלא ייווצר מתח או חרדה סביב גמילת הלילה. תוכלו להמשיך עם תחתוני הגמילה ולבדוק בבוקר אם הוא הרטיב אותם או לא. ייתכן ובעוד מספר חודשים, תראו מספר לילות ברציפות שהוא לא הרטיב את תחתוני הגמילה ותוכלו להורידם ולהתחיל שוב בתהליך.

כאשר תתחילו שוב בתהליך, תוכלו לנסות איתו מעין דמיון מודרך ולומר לו שינסה לסגור את הפיפי כמו בריצ'רץ'. כמו כן, כדי להקל על עצמכם כדאי להשתמש בסדינית. עוד דבר – נסו לא להתייחס לפספוסים כדי לא ליצור חרדה סביב העניין.

אני מקווה שהעניין יסתדר עד גיל ארבע אך אם לא – ישנם טיפולים שנמצאו כמוצלחים לעניין זה.

בהצלחה!

הי רוני,

רגרסיה בגמילה נפוצה בזמנים של שינויים והסתגלות למצב חדש. לכן, הפספוסים של ביתך מובנים על רקע הכניסה לגן. אפשר לבקש מהצוות שיקחו אותה ביוזמתם יותר פעמים לשירותים, בין הפעילויות השונות, כדי למנוע פספוסים ולהכניס אותה לשגרה של הליכה לשירותים. סביר שעם עידוד כזה, ולאחר תקופה של הסתגלות לגן המצב יחזור לקדמותו.

בהצלחה!

הי נינה פריד,

נשמע מאוד לא פשוט עבורכם, אני משערת שזה מעצבן ובסיטואציות בהן אתם ליד אנשים, יכול גם לגרום לבושה ומבוכה אצלכם.

בסביבות גיל שנה וחצי ילדים מתחילים להזדקק לתחושת נפרדות מהוריהם. הם זקוקים להרגשה שיש דברים שהם יכולים להשיג בכוחות עצמם ואכן בגילאים אלה היכולות הפיסיות והקוגניטיביות מתפתחות וילדים נעשים עצמאיים יותר. כאשר ילדים לא מקבלים את מבוקשם בגיל זה, מעבר לתסכול שיש בלא לקבל את מה שהם רוצים, העיניין מדגיש עבורם את התלות וחוסר העצמאות שלהם.

אני ממליצה, בעניינים שהם עקרוניים עבורכם להציב גבול לצד הבעת אמפטיה לקושי ולתסכול של ביתכם. בעת התקף זעם כדאי לשבת לידה, אפשר לחבק אם זה מתאים, ולומר למשל: "אני מבינה שאת כועסת אבל אני לא מרשה עוד עוגייה/אני מבינה שאת כועסת כי רצית שאני ארים אותך עוד על היידיים אבל עכשיו אני לא יכולה להרים אותך עוד".

כדי להרגיע, תוכלי לנסות ולעשות הרבה הכנות כדי שביתך תרגיש יותר תחושה שליטה. למשל: "אני עוד מעט מורידה אותך מהיידיים".

בטיולים מחוץ לבית, נסו לומר לעצמכם שהמצב הוא טבעי, שהתנהגותה של ביתכם תואמת לגילה, הרבה הורים חווים זאת עם ילדיהם ואין זאת אשמתכם. אולי כך, תוכלו להרגיש פחות בושה כשהיא נתקפת בהתקפי זעם ולפעול באופן נינוח יותר.

בנסיעות, נסו למצוא דברים שיעסיקו אותה. אולי לקחת צעצועים שהיא אוהבת, לשים דיסק של שירים שהיא מכירה וכו'.

בהצלחה!

הי מרגלית,

אני מציעה שתאמרי לבנך שמעתה, שזמן הכנת השיעורים תהיה בכל יום בשעה קבועה כשאת חוזרת מהעבודה. אימרי לו גם שלאחר שיעורי הבית הוא יאכל, ויתקלח ואז יוכל לקבל עוד זמן טלוויזיה עד שעת השינה. אימרי לו שככל שתספיקו יותר מהר להכין את שיעורי הבית, לאכול ולהתקלח כך יהיה לו יותר זמן לראות טלוויזיה עד השעה שבה הולך לישון.

אימרי לו שאת תהיי איתו ותעזרי לו עם שיעורי הבית אם יתקשה. אני מבינה שאת עובדת קשה ובטח עייפה כשאת חוזרת הביתה אך אני מציעה, עם כל הקושי הרב שבכך שתשבי עם בנך ויחד תכינו את השיעורים בכל יום מייד עם היכנסך הביתה וזאת כייוון שאימך אינה יכולה לעזור לך בזמן שהיא נמצאת ואולי הנוכחות שלך וההכנה המשותפת תעזור לו להיכנס למשימה.

סדר היום יכול להיראות למשל כך:
16:00-18:00 מכינים שיעורי בית
18:00-19:00 ארוחת ערב ומקלחת
19:00-20:00טלויזיה/מחשב (הזמן יכול להתקצר אם לא הסתיימו שיעורי הבית, ארוחת הערב והמקלחת בזמן)
20:00 הולכים לישון

אם בנך אינו מקשיב לך, גייסי מישהו (חברה, אח וכו') שיהיה בבית ויתמוך בך בעניין (יוכל גם להשתתף בעזרה עם שיעורי הבית, לתמוך בעמדה שלך של דרישה להכנת שיעורי בית).

בהצלחה!

הי לילי,

החשש למצב החברתי של הילדים הוא משהו שהרבה הורים עסוקים בו וטרודים ממנו. אני רוצה להרגיע אותך, שכפי שכתבת, ביתך בגיל שהאינטראקציות החברתיות מוגבלות ממילא. בגילה של ביתך מושג החברות מוגבל ואני לא צופה נזק מכך שכיום היא אינה נפגשת עם ילדים אחר הצהרים מעבר לגינה.

לצד זאת, אם את רוצה לבסס קשרים כדי שיהיה יותר קל כשביתך תגדל, יש דברים שתוכלי לעשות. הניסיונות שלך לעודד את ביתך להתחבר בגינה נשמעים לי מאוד נכונים וטובים. אולי, אם את רוצה, תוכלי לנסות להתחבר להורים של הילדים כשאת נמצאת עם ביתך בגינה. אם תתיידדי עם ההורים תוכלי בהמשך, כשזה יהיה רלוונטי ליצור קשרים שיכללו גם משחק משותף של הילדים בגינה או בבתים. בנוסף, תוכלי להתייעץ עם הגננת של ביתך, לשמוע ממנה אם יש ילד או ילדה שביתך אוהבת במיוחד ואז להתחבר עם ההורים של הילד/ה.

לסיכום, אין כרגע ממה לדאוג, ילדתך נחשפת לילדים אחרים בגן ובגינה. כדי להתחיל בהדרגה ליצור בסיס לקשרים בעתיד תוכלי לנסות ולהתיידד עם הורים אחרים. בהמשך, כשביתך תגדל תוכלי להתייעץ עם הגננת מיהם הילדים שביתך אוהבת לשחק איתם בגן ותוכלי ליזום מפגשים משותפים תוך פנייה להורים.

בהצלחה!

הי שרון,

כיום הגישה הרווחת היא שעד גיל 4, אין עדיין מקום לטיפול אם הילד אינו גמול בלילה. כלומר, תוכלו עדיין לחכות ולראות אם בנכם יבשיל מבחינה פיזיולוגית. אני מציעה להפסיק לדבר עם בנכם על הגמילה בלילה כדי שלא ייווצר מתח או חרדה סביב גמילת הלילה. תוכלו להמשיך עם תחתוני הגמילה ולבדוק בבוקר אם הוא הרטיב אותם או לא. ייתכן ובעוד מספר חודשים, תראו מספר לילות ברציפות שהוא לא הרטיב את תחתוני הגמילה ותוכלו להורידם ולהתחיל שוב בתהליך.

כאשר תתחילו שוב בתהליך, תוכלו לנסות איתו מעין דמיון מודרך ולומר לו שינסה לסגור את הפיפי כמו בריצ'רץ'. כמו כן, כדי להקל על עצמכם כדאי להשתמש בסדינית. עוד דבר – נסו לא להתייחס לפספוסים כדי לא ליצור חרדה סביב העניין.

אני מקווה שהעניין יסתדר עד גיל ארבע אך אם לא – ישנם טיפולים שנמצאו כמוצלחים לעניין זה.

בהצלחה!

לא מוכן ללכת לחוגים שמציעים לו לא למופעים והצגות. רוב הסיבות לכך הוא מתרץ בפחד מילדים גדולים ממנו. מגלה לפעמים פחד מקהל הורים וילדים אך זה התמעט משנה שעברה...

הי קארין,

בנך מאובחן עם חשד להפרעת קשב וריכוז. ילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז מתאפיינים לרוב ברגישות יתר לגירויים. הרגישות גורמת לילדים אלה להיות מוצפים על ידי גירויים ולחוות הרגשה שלילית כשנתקלים בגירוי שהינו עוצמתי מידי עבורם. זה יכול להסביר את הסרבנות של בנך להסתפר, סרבנות לפעול בגן ואת הקושי שלו עם הנפות באוור ומרעשים. כדי להתגבר על הרגישות כדאי לעזור לו ולנסות, במידת האפשר, להפחית את העוצמה של הגירויים. למשל, לא להניפו באוויר, להנמיך את הווליום במכשירים אלקטרוניים וכ'ו. לגבי פעילויות שהוא חייב להשתתף בהם, כדאי להכין אותו לקראתם, להסביר בפירוט מה יקרה ולברר איתו מה יעזור לו כדי לחוות את החוויה באופן נעים יותר. חשוב, לצד ההגנה מפני גירויים חזקים, לא לוותר על הצבת גבולות ולא להימנע מחוויות חדשות. אלא – יש להתכונן לחוויות חדשות, לתת מקום לקושי ולחשוב ביחד איך להקל עליו את החוויה.

כדאי לשאול את הגננת אם היא מוכנה להכין אותו לקראת פעילויות (למשל – כמה דקות לפני שצריך לסדר את הגן שתאמר לו: "עוד מעט אבקש מכולם לסדר את הגן ואז אני רוצה שאתה תיקח את הקוביות למקום"). זה חשוב לגבי פעילויות רגילות ובמיוחד אם יש דברים חדשים שחורגים מסדר היום בגן.

הפרעת הקשב והריכוז מתאפיינת גם בקושי להתרכז לאורך זמן. בגן, הגננת יכולה להוציא אותו להפסקות יזומות על ידה במהלך הריכוז. הקושי להתרכז ולהצליח במשימות גורמים לתסכול ולתחושה של חוסר ערך עצמי. לכן, אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז יש מקום רב להכלה ולאמפטיה כלפי הקושי להתרכז וכלפי תחושות הכשלון. חשוב להסביר לבנך שלפעמים הוא לא מצליח להתרכז או לעשות משימה אבל יחד עם זאת הוא עדיין ילד מוכשר וטוב ואחרי שינסה כמה פעמים הוא יצליח. זהו מסר שהורים רבים מעבירים לילדיהם ממילא אבל במקרה של ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז יש להדגיש עוד יותר את המסר הזה.

לגבי מה שכתבת, שהכול התחיל כשנכנסת להריון עם תאומים, להערכתי אין קשר בין הדברים. הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה עם בסיס נוירולוגי. ייתכן שאת חווה אשמה והרגשה שיכולת לעשות משהו אחרת אך אני לא חושבת שכך הדבר. נשמע שאת אמא אכפתית ואוהבת ואין קשר בין הדברים.

בהצלחה!

הי אלינור,

נשמע קשה להתמודד עם הקשיים והפחדים של ביתך. נשמע שביתך עוברת שני שינויים משמעותיים איתם היא צריכה להתמודד: מעבר לגן חדש וההריון שלך. ייתכן ושני אלה גורמים לה לחרדה מכך שאת תעזבי אותה.

נשמע גם שאת מאוד מגוייסת וקשובה לצרכים של ביתך וטוב שאת נותנת לה יותר תשומת לב ואהבה. אולי כדאי להבהיר לביתך באופן מודגש יותר שאת תמיד איתה, תמיד תהיי איתה תשמרי עליה ותאהבי אותה. תוכלי ממש להגיד לה שאת מרגישה שהיא פוחדת שאת תעזבי אותה אבל שאת אמא שלה ותהיי איתה תמיד. נסי לדבר איתה גם על ההריון ולהסביר שגם כשיהיה לה אח/אחות את לא עוזבת אותה ותאהבי אותה לעולמים. לגבי הגן, נסי להדגיש בפניה את הדברים החיוביים בגן, ואת היחס הטוב של הגננות והעוזרות כלפי (למשל לומר שהגננת אמרה לך שהיא מאוד אוהבת אותה).

מעבר לכך, כדאי לבדוק עם הגננת איך היא רואה את הדברים, האם יכול להיות שיש משהו נוסף שמטריד אותה בגן, כיצד הגננת חושבת שכדאי להתמודד עם הקושי במסגרת הגן והבית. ייתכן שיחד עם הגננת תגיעו למסקנות לגבי הדברים שניתן לעשות כדי לחזק את ביתך. אולי יעזור להכיר לה חברים מהגן בשעות אחר הצהריים, אולי יעזור אם הגננת תסביר לביתך מתי את מגיעה (למשל: "עוד מעט נצא לחצר, תאכלי פרי ואז אמא תבוא). נסו לראות יחד, ייתכן ומתוך ניסיונה של הגננת ומתוך ההבנה שלך את ביתך תוכלו למצוא את הדברים הנכונים שיקלו על ביתך על ההסתגלות.

בהצלחה!

הי רעות,

אפשר להבין את הרגשתך. הורים לא מעטים חשים לעיתים שיעמום עם ילדיהם וחשוב באמת לנסות שגם הוא יהנה מהמשחק אך גם אתם. אפשר להציע לו להרחיב את המשחק בלגו. למשל, להרכיב דמויות מלגו ואז לשחק עם הדמויות ב"מלחמה", או להכין בית מלגו ואז להכניס אליו חיות צעצוע ולשחק בחווה. אם יסרב אימרו לו שאתם רוצים לשחק איתו בלגו אך חשוב שגם אתם תהנו מהמשחק וערכו איתו משא ומתן בנושא.

תוכלו גם להרחיב את המשא ומתן למשחקים נוספים. למשל לומר לו שאתם תשחקו איתו שעה בלגו אם קודם ישחק איתכם עשר דקות בכדור/משחק קופסה.

בהצלחה!

הי סיון,

פעוטות רבים מפתחים פחדים שונים וביניהם הפחד מרעש. הפחד מרעש טבעי ויכול לנבוע מפחד מאי הנעימות שהרעש מייצר או מהרגשה של חוסר וודאות וחוסר שליטה (מתוך אי ידיעה ממה הרעש נובע). ייתכן וביתך חוותה חוויה לא נעימה עם רעש מסויים וכעת היא מנסה להימנע מאי הנעימות על ידי הימנעות מרעשים שונים.

חשוב מאוד לא להימנע מחוויות שכוללות רעש שכן הימנעות רק מגבירה את החרדה. לפני מצבים שיש אפשרות להכין את ביתך מראש לרעש הכיני אותה ואימרי לה מה יכולים להיות הכלים שלה להתמודדות. למשל, תוכלי לומר לה שאצל הרופא יהיה את הרעש של המכשיר, שהרעש לא עושה שום דבר ושאת תשמרי עליה. כדאי גם ליזום מצבים בהם היא תיחשף לרעש תוך תמיכה שלך. תוכלי למשל לומר לה שאת רוצה שהיום תנגנו יחד בפסנתר, שהצליל של הפסנתר נעים ולא פוגע ושאת תחבקי אותה בזמן שתנגנו. אחר כך נגני יחד איתה זמן קצר תוך שאת מחבקת אותה ושומרת עליה. חשוב שאת תפגיני רוגע וביטחון.

הרעיון הוא לתת לה תחושה של שליטה (על ידי דיבור מראש על הסיטואציה ועל איך שתתמודדו איתה) ועל ידי תחושת מוגנות (להיות איתה, לחבק, אך לא להימנע מהחוויה ואף ליצור מצבים חדשים של התמודדות).

בהצלחה!

הי הודיה,

זה נשמע מצב קשה ומלחיץ, בשביל סתיו אבל גם בשבילך. זהו מצב שבו תצטרכי ללמוד לחלק את תשומת הלב שלך ולנסות שסתיו יקבל ממך כמה שיותר תשומת לב וחום, גם אם לא כמו פעם. תני לגיטימציה לרגשות של סתיו, גם רגשות חיוביים וגם שליליים. למשל תוכלי לומר לו כאשר הוא בוכה שיכול להיות שהוא מקנא/כועס על אמא/כועס על האחים שלו. תוכלי להציע לו להשתתף בטיפול שלך בתאומים (להביא מוצץ, חיתול בד וכו'), אך אם הוא לא ירצה לא כדאי להתעקש איתו. ישנם ספרים בנושא שתוכלי לקרוא לו. דרך ספרים תוכלי גם לתת לגיטימציה לרגשות קשים שיש לו סביב הנושא.

בהצלחה.

הי ג'סיקה,

נשמע שאת מעבירה מסר ברור ובצורה אסרטיבית לבנך. כדאי להוסיף מעבר למלל שלך גם פעולה שכן ילדים ובעיקר צעירים מבינים כללים בעיקר על ידי תגובות ממשיות של ההורים. כדאי, כאשר בנך מכה את אחיו ואחותו, להעביר את המסר המילולי באופן קצר ולאחר מכן לקחת את אחיו ואחותו, להרחיק אותם ממנו ולהקדיש להם תשומת לב (למשל לחבק אותם ולנחם אותם על המכה שקיבלו). כך, יוכל להבין שהוא לא מקבל תשומת לב יתרה כשמתנהג באופן לא יפה.

בהצלחה.

שלום,

לפעמים דיבור תינוקי יכול להיות תוצאה של חיקוי (של ילדים בגן למשל), או של רגרסיה – צורך לחזור ולהרגיש תינוק.

מעניין לשמוע, האם קרה משהו לאחרונה, אירוע כלשהו או שינוי באווירה בבית? האם יש עוד דברים בהם מתנהג אחרת או שזהו הדבר היחיד?

אנא עני לי כדי שאוכל להמשיך ולהשיב לך.

היי תומר,
מצטער על התגובה המאוחרת.

ילדים שונים מגיבים באופן שונה לשינוי מסגרת, וחשוב לבחון את הדברים לאורך זמן.
באופן כללי, אני מוצא שהמחשבה של בתך בנוגע להיעדר שינה כדי שהיום לא יתחלף היא אמנם יצירתית, אולם לא הייתי מסיק מכך על גודל הקושי שלה.

אנא חזור וציין מה המצב כיום, ואשתדל להגיב בהקדם.

תודה ושנה טובה!

שלום אורן,
תחילה אני מצטער על העיכוב בתגובה.

שינויים גדולים בשגרה היומית, כמו גם קפיצות התפתחותיות - עלולים להביא לשינויים גדולים בהתנהגות.
מתיאורך עולה כי יתכן שהמקור לשינוי ההתנהגותי הינו הכניסה לגן, ואפשרי מאוד שכך הם פני הדברים.

אנא ציין אם חל שינוי כלשהו מאז הפניה המקורית, ואשתדל לענות בהתאם.
בנוסף ציין בבקשה מה הדיווח שאתם מקבלים מהגננות לגבי תפקוד הילדה בגן.

תודה ושנה טובה!

שלום אורלי,
תחילה אני מצטער על התגובה המאוחרת.
לאור העובדה שבתקופת הכניסה לגן חלים שינויים רבים, אנא צייני אם המצב השתנה באופן כלשהו מאז פנייתך המקורי, ואשתדל לענות בהקדם.

בכל אופן, אני מציע לפעול בשני מישורים:
האחד - מול צוות הגן. נסי לעודד שיח בין הסייעות לגגנת החדשה. בקשי מהן להסביר לה מה הן רואות בו, וכיצד הן מתנהלות מולו. יתכן שגם מולן הוא מראה סימני תסכול, אלא שתגובה שונה שלהן מייצרת תגובה מווסתת יותר שלו.

השניה - מול בנך. שוחחי איתו ובדקי מה בדיוק מפירע לו בגננת החדשה. נסי לפרוט יחד איתו בשעות אחר הצהריים אירועים שהתרחשו בגן. המטרה אינה לעשות "שיחת משמעת" או נזיפה, אלא שיחה דרכה תוכלי להבין טוב יותר מה בתגובותיה או התנהלותה של הגננת אינו נוח לו. במקביל, נסי לחשוב יחד איתו, ולתת לו להציע בעצמו אופני פעולה אלטרנטיביים להתנהגותו באותם אירועים. חשוב שבשיחה תעבירי מסר לפיו האחריות להתנהגותו היא שלו ולא של הגננת. זאת גם כאשר הגננת מתנהלת באופן שאינו בהכרח נעים או נוח לו.

בהצלחה ושנה טובה!