פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי טלי,

ניכר הרצון שלך לעזור לביתך. אני ממליצה לא לקחת אותה לטיפול מייד אלא לשקול יחד עם איש מקצוע את ההתערבות המתאימה ביותר. ייתכן והדרכת הורים שתעזור לך לכוון את תגובותייך ולבחון את שיתוף הפעולה עם גרושך תספיק וייתכן שיש מקום לטיפול. אני מציעה לגשת לאיש מקצוע ולבדוק מהי ההתערבות המתאימה ביותר.

לגבי המלצה למטפל, איננו נותנים המלצות למטפלים בפורום זה.

בהצלחה!

הי מירב,

כיצד בנך מסביר זאת? ממה הוא חושש? מדוע הוא אינו מקבל את הפיתרון שאת מציעה לו? האם הוא אמר לך? ואם לא - האם ישנה אפשרות שתבררי זאת עימו?

אנא השיבי לי כדי שאוכל להמשיך לייעץ לך.

הוא לא מוכן להסביר למה פשוט לא מעוניין לדבר על הנושא.

כדאי לחשוב ולבדוק אם ישנם עוד קשיים בבית ובגן. איך הקשר שלכם איתו באופן כללי? האם ישנן עוד התנהגויות בבית ובגן שהן בעייתיות?

ייתכן ויש מקום להתייעצות עם איש מקצוע על מנת לראות את התמונה הרחבה מעבר להתנהגות הספציפית שציינת.

הי תמי,

ייתכנו סיבות שונות לרצון של בנך ללבוש את הבגדים של אחותו. ייתכן שהוא רוצה להרגיש איך זה להיות היא, ייתכן שהוא רוצה להתחפש, ייתכן שהוא סקרן לגבי זהותו המינית. הרצון ללבוש בגדי בנות הינו נורמאלי.

מעניין שבנך בוחר ללבוש את הבגדים בלילה, הוא כנראה חש שהוא עושה משהו שאינו מקובל בביתכם ועושה זאת בהיחבא.

חשוב לומר שאין אפשרות לדעת כרגע מה יהיו נטיותיו המיניות של בנך בעתיד. עוד חשוב לומר שנטיות הומוסקסואליות אינן נקבעות על ידי התנהגות ההורים וגם אם כך יהיה זה מצב שלא תוכלי לשנותו.

מה שכן תוכלי לעשות הוא ליצור עבור בנך אווירה מקבלת ופתוחה, שתגרום לו להרגיש טוב עם סקרנותו ועם הדברים שמרגשים אותו. פתיחות להתנסות ודיבור על הדברים המסקרנים אותו לא יעודדו לנטייה מינית כזו או אחרת ויאפשרו לבנך להרגיש שהוא אהוב בכל מצב.

לגבי החרדות, טוב שבנך מצא דרכים להירגע. כדאי לבדוק אם הוא זקוק לעוד משהו כדי להירגע או אם זה מספיק לו.

בהצלחה!

הי יוסי,

אני זקוקה לעוד מידע כדי לייעץ לך. איך בנך מבחינה חברתית? באיזו תכיפות מתרחשים מקרים כאלה? האם זה קורה גם בבית? האם יש עוד התנהגויות שמטרידות אותך אצלו?

אנא השב לי כדי שאוכל להמשיך ולייעץ לך. אודה אם תוכל גם לפרט עוד דוגמאות להתנהגות שמטרידה אותך.

מבחינה חברתית בסה"כ הוא נראה בסדר ולא ידוע על בעיות לי מיוחדות,לגבי תכיפות המקרים , קיצוניות כזאת אמנם לא קורה הרבה אך לעיתים הוא קצת תוקפן מילולית בתגובותיו כשלא מוצא חן בעיניו משהו , למשל הוא עלול בבית לעזוב את החדר בהפגנתיות ובכעס, מקרה קודם שזכור לי חריג הוא בשנה שעברה בגן חובה כאשר באמצע הריכוז הוא התעמת עם הגננת שלא הצליחה להרגיעו ולהמשיך בריכוז ,עד שנאלצה להתקשר אלי חסרת אונים. (למרות שזאת גננת שידועה בכך שהילדים מצייתים לה ומצליחה להשליט סדר מוחלט.)
מקווה שהצלחתי מעט לתת רקע.. ושוב תודה מראש.

קודם כל, אין מקרים רבים קיצוניים וזה כבר חיובי. נשמע שקשה לבנך להביע כעס באופן מילולי והוא בעצם מבטא כעס רב על ידי עזיבה. כדאי לשוחח איתו בזמן שהוא רגוע ולומר לו שאתה יודע שכשהוא כועס מאוד קשה לו ושהוא מראה לכם את הכעס שלו על ידי כך שהוא עוזב את המקום. תוכל לומר לו שאתה רוצה שלאט לאט הוא יתחיל ללמוד לבטא את הכעס שלו במילים. תוכל ללמד אותו זאת בכל מיני דרכים. למשל, כשאתה כועס עליו נסה לבטא זאת באותו הרגע במילים, תוכל גם לתמלל עבורו את הכעס שלו – ללכת אחריו ולומר לו שאתה מבין שהוא כועס כי לא קיבל מה שרצה, תוכל לדבר איתו אחרי שהוא נרגע ולשוחח איתו על רגשותיו ולתת להם לגיטימציה. תוכל גם להציע לו ללכת לחדרו בזמן שהוא כועס אך לכתוב את הדברים שמרגיזים אותו ואולי אפילו לתת לך לקרוא.

לסיכום, כל פעילות שתלמד אותו לבטא את הקושי והכעס במילים במקום במעשים יקדם אותו ויצור אוירה חיובית יותר בבית.

בהצלחה!

הי אוסנת,

זה נשמע מאוד מתסכל להתחיל כל בוקר במאבק. כדי שאוכל לייעץ לך אנא השיבי על השאלות הבאות: אמרת שניסית כל דרך שעולה לך, האם תוכלי לפרט מה ניסית? מה ביתך אומרת, מדוע אינה רוצה להתארגן ומה מפריע לה? כמה זמן לפני שההסעה מגיעה היא מתעוררת?

אנא השיבי ואוכל להמשיך לייעץ לך.

אנחנו מתעוררות שנה ורבע לפני שאנחנו צריכות להיות בתחנה.מה שקורה היא אמורה להחליף בגדים לסרק את השער וללכת לאכול ואחרי זה יש לה זמן למה שהיא רוצה
כמובן שזה מלחמה רק להחליף בגדים
ולפעמים יוצא שאני מתחילה להבטיח לה דברים אפילו לצאת מדעתי בבוקר
מה עושים

כדאי קודם כל לדבר איתה, לא בבוקר ובזמן שהיא רגועה ולנסות לברר מה מפריע לה ומדוע היא לא רוצה להתארגן בבוקר. אולי יש משהו שהיא תגיד שיעזור לך להבין מה כדאי לשנות על מנת לעזור לה ולך בעניין.

שנית, אפשר לחשוב על פתרונות פרקטיים כדי לקצר את זמן ההתארגנות בבוקר. למשל, להסתרק בערב וללבוש בשינה את הבגדים שלובשים למחרת, לתת לה משהו שהיא תוכל לאכול בדרך במקום ארוחת בוקר בבית.

בהצלחה!

הי אמא ל2,

אפשר לחשוב על סיבות שונות לשימוש של ביתך בביטוי – ייתכן שהיא שמעה אותו ממישהו אחר ונהנית להשתמש בו, ייתכן היא עסוקה בנושא של אמת ושקר ודרך השימוש בביטוי היא מעבדת נושא זה. בכל אופן, סגנון הדיבור של ילדים יכול להשתנות ולכן ייתכן מאוד שהשימוש בביטוי ייעלם עם הזמן. אני ממליצה לא להתייחס עוד לעניין על מנת לא לחזק את ההתנהגות (התייחסות כלשהי, גם אם היא שלילית עלולה לחזק את ההתנהגות אצל ילדים) ולחכות עוד זמן ובמידת הצורך להתייעץ שוב בהמשך.

בהצלחה!

הי שונה,

נשמע שאת פועלת באופן נכון – מצד אחד מגלה אמפטיה לכך שאוננות גורמת לבנך לתחושה נעימה ומצד שני מציבה גבולות ומסבירה מהי התנהגות מינית נאותה. תוכלי להסביר לו את הסיבות להצבת הגבולות באופן מפורט יותר – לומר למשל שהגוף של כל אחד הוא פרטי ושכיוון שהוא ילד לפעמים הוא עדיין לא יודע מה מותר ומה אסור עם הגוף שלו ושל אחרים ולכן את שם, כדי להסביר לו זאת. המשיכי בדרך שלך – לתת לגיטימציה לתחושות הנעימות מהנגיעה בגוף ומצד שני להציב גבולות ברורים ואם צריך אז תקיפים בעניין.

בהצלחה!

שנה טובה וחג שמח

הי ג'נט,

מעבר לטיפול שבנכם מקבל על ידי ריפוי בעיסוק וגננת שיח, תוכלו להפיק תועלת רבה מהדרכת הורים שתכוון אתכם כיצד לנהוג כשהוא מתנהג באופן לא רצוי.

בהצלחה!

הי יערה,

בתקופת ההסתגלות לגן יש מקום להעניק יותר תמיכה, חום והכלה. כדאי לשוחח איתו על הקשיים שקיימים עם הכניסה לגן. כמו כן כדאי לעקוב אחרי מה שקורה בגן. כאשר מתפרץ אפשר לחבק אותו, לא לאפשר לו לפגוע בסובבים ולומר לו שאתם מבינים שהוא מאוד כועס אבל שאתם לא נותנים לו להרביץ לבני המשפחה.

בהצלחה!

הי דניאלה,

ההתנהגויות שאת מתארת הינן טבעיות ונורמאליות לגיל של בנך ואינן מעידות על נטיות מיניות בעתיד. השאלה של בנך לגבי מדוע נולד בן יכולה לנבוע ממשאלה שלו באותו הרגע להזדהות איתך ועם המיניות הנשית שאת מייצגת. ואכן, ילדים צעירים עסוקים בהזדהות עם שני המינים – עם גברים ועם נשים ולכן העיסוק של בנך במשחקי ספורט לצד הרצון שלו להתלבש בבגדייך מובן.

ייתכן גם שהשאלה של בנך נובעת משאלה בנוגע לקביעות המין. זהו נושא שגם מעסיק ילדים צעירים בשאלות כמו: האם מי שנולד בן ממשיך להיות בן כשגדל? האם בנים גדלים להיות אבות או אימהות? אם זהו העניין, אפשר להסביר לו שתינוקות נולדים עם המין שלהם – בן או בת וגדלים וממשיכים להיות בעלי אותו המין.

בכל אופן, אני ממליצה לא להיבהל, לאפשר לו התנסויות מגוונות כפי שאת עושה כיום ולענות על שאלות המעניינות אותו בנושא זה.

בהצלחה!

הי בלה,

ראשית כדאי לבדוק אם מדובר בעניין פיסיולוגי. אם בריחת הפיפי לא תעבור בימים הקרובים כדאי לפנות לרופא הילדים. במידה והרופא ישלול בעייה פיסיולוגית כדאי לחשוב האם יש משהו שיכול לגרום לביתך לחרדה או למתח, האם קרה איזשהו שינוי לאחרונה, משהו שיכול להטריד אותה, אירוע כלשהו או שינוי באווירה בבית או במקומות משמעותיים אחרים. אם אכן מדובר במתח כדאי לנסות ולהקל עליה.

בהצלחה!

הי שולמית,

ההתנהגות שאת מתארת ובעיקר הוצאת הרוק נראית כטיקים. טיקים היא תופעה נפוצה אצל ילדים, שעלולה להתחיל או להתגבר בתקופות מתח וחרדה. ואכן עברה עליכם תקופה קשה כתושבי הדרום בעת המבצע וההסתגלות לגן החדש ותקופת האשפוז גם כן קשים.

ההמלצה היא ככל שניתן להתעלם מהטיקים עצמם ולנסות וליצור סביבה שהיא כמה שיותר חמה, תומכת ונותנת תחושת ביטחון על מנת להפחית את החרדה שבבסיס ההתנהגות. כדאי לנסות זאת לזמן קצר (הייתי ממליצה על תקופה של עד שבועיים) שכן הטיקים מאוד אינטנסיביים ומפריעים לתפקוד בגן. במידה ולא יהיה שיפור כדאי לגשת לאיש מקצוע על מנת לשקול טיפול (שיכול להיות פסיכולוגי, תרופתי או משולב).

בהצלחה!

הי איילה,

ישנן גישות שונות לגמילה מטיטולים, יש כאלה המדגישות את המוכנות של הילד ויש כאלה שמדגישות את ההחלטה של ההורים. כיום בארץ מקובל להתחיל את תהליך הגמילה בין גיל שנתיים לשלוש, כך שביתכם נמצא בטווח הגילאים הנורמטיבי בעניין זה.

מעניין מהן הסיבות שהגננת נותנת לחוסר המוכנות של ביתך. האם זה רק הדעתנות או סיבות נוספות? עמדת הגננת חשובה כיוון שתזדקקו לשיתוף הפעולה שלה בגמילה במסגרת הגן. כדאי שתדברו איתה ותגיעו לעמק השווה לגבי הזמן שכן יתאים בעיני שתיכן לגמילה. אולי תחליטו שבעוד כמה חודשים תנסו שוב, אולי תקבעו סימנים שיעידו עבורכם שבתך מוכנה להתחיל שוב את התהליך.

בינתיים, אני מציעה להתיידד עם הסיר, בלי ללחוץ לעשות בו את צרכיה. עודדו אותה לשחק עם הסיר, שבו אתם בסיר ועודדו אותה רק לשבת בו, אפילו עם בגדים. אם היא תסכים, אפילו לכמה שניות חזקו אותה על כך. תוכלו גם להשתמש בבובה שתשב בסיר בלי לעשות את צרכיה. תוכלו לקשט את הסיר במדבקות או לעשות כל פעילות שתגרום להרגשה טובה עם הסיר.

בזמן שתמתינו עד להתחלת התהליך מחדש תוכלו גם אתם להתכונן, לקרוא על גישות שונות של גמילה, לשמוע מהורים על הניסיון שלהם בתחום זה ולגבש את הדרך שנראית לכם מתאימה לפעול בבוא הזמן.

בהצלחה!

ניסינו את כל מה שרשמת חוץ מעניין המדבקות..האם לא כדאי לגמול אותה בבוא העת ישר על הישבנון..מוכנה לשבת על הישבנון אך לא עושה כלום..היא גם מתחילה להוריד בעצמה בגדים חוץ מחולצה שדם היא קצת מסתבכת..אנחנו נקבע בקרוב פגישה קצרה עם הגננת בכל מקרה כי מסתבר שיש לשפר את ההתנהגות שלה בגן לאחרונה...תודה

שלום רותם,
טבעי שאתם מרגישים מתוסכלים ואובדי עצות בנוגע לדרך בה ניתן את הפעולות שמביאות את בתכם להקאות יזומות.

בשל גילה הצעיר של בתכם, וגם בשל מסגרת הייעוץ בפורום, קשה מאוד לדעת מהם הגורמים שמביאים להתנהגות המדוברת. זאת בשל העובדה שגורם בודד יכול להוביל פעוטות שונים להתנהגות שונה, והתנהגות זהה של מספר פעוטות עשויה לנבוע מגורמים שונים.

לכן אני מבקש לקבל תחילה מידע בנוגע למצבה הרפואי.
אני מעודד מכך שפניתם לנוירולוג. מתי נערכה הבדיקה?
כמו כן, האם ניגשתם לאחרונה לרופא המשפחה בנושא? חשוב מאוד לעשות זאת כדי לשלול תחילה הפרעות רפואיות כלשהן.

אנא הוסיפו מידע ואוכל להתייחס בהתאם לממצאים.

תודה

ביתנו בריאה בדרך כלל למעט חום וצינונים שפוקדים כל תינוק.
אין לה מחלה מיוחדת ואין כזו גם במשפחה המורחבת.
האבחון אצל הנוירולוג בוצע לפני שבועיים לאחר EEG שיצא גם כן תקין.
הנוירולוג בדק אותה ואמר שהיא מתפתחת היטב ובריאה ולדבריו זה "כלום ושום דבר", רק משהו התנהגותי.
לא פנינו לרופא המשפחה בנוגע להקאות גם כי היא הקיאה מהפעולה רק בימים האחרונים וגם כי הנחתי שיאמרו שזו דרך לקבל תשומת לב או לחקור את הגוף אבל אעשה זאת בקרוב.
תוכל לפרט על הסיבות שבגללן ילדים יגרמו לעצמם להקיא?
שוב תודה על תשובתך,
רותם.

ההודעה נעלמה בין שאר ההודעות.
אשמח עדיין לקבל תשובה אם זה אפשרי, זה יקל עליי מאוד.

שלום מיקי,
מהתיאור שלך ההתנהגות של בתכם מאוד סוערת וקשה להכלה, וטבעי שאתם חווים תסכול גדול בעניין.

בזכות התיאור המקיף בפניה, חשוב לי לציין כי נראה שאין בעיה אורגנית אצל הילדה, כלומר לא מדובר בקשיים אובייקטיביים, אלא נסיבתיים. אני מסיק זאת מהעובדה שבגן ובמקומות אחרים "בטוחים פחות" - כמו חברות או משפחה רחוקה, ההתנהגות שלה מותאמת ותקינה.

כלומר, נראה שההתנהגות המדאיגה מתרחשת בעיקר בסביבה הבטוחה ביותר - לידכם, וחשוב שתקבלו עזרה באשר לאופן שבו תוכלו לשנות את המצב - ואתם יכולים!

במיוחד במצב שבו ההתנהגות המדאיגה היא לידכם, ישנן אפשרויות רבות בהן אתם יכולים להשפיע על המצב. עם זאת, לאור העובדה שבתכם כבר בת 6, אני חושב שהמצב מורכב מכדי לתת עצות קונקרטיות להתנהלותכם במצבים המדאיגים.

לכן אני מאוד ממליץ על פניה לייעוץ או הדרכת הורים, אשר תאפשר לכם לבחון בעיקר את ההתנהגויות ההוריות שלכם (עליהן יש לכם את עיקר השליטה), ולהתאים אותן לסיטואציות ספציפיות, כך שבתכם תוכל בהתאם לשנות גם את התנהלותה מולכם.

בהצלחה!