פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב, רציתי להתיעץ לגבי בתי בת ה6 שזה עתה עלתה לבי"ס. יש אצלה כמה תופעות שאינני יודעת אם הן נורמליות או דורשות טיפול. הילדה מאוד ורבלית מאז שנולדה-מאוד קולנית ומתקשה להיות בשקט גם כשהיא עם עצמה. מדברת בקול רם. מאז שנגמלה ממוצץ ואחותה נולדה בגיל 4 התחילה בשבירת ציפורניים בידים וברגליים- הרגל שאינני מצליחה להפסיק אותו. לאחרונה החלה גם לצבוט את עצמה "כי זה נעים לה" וגם משכלת כל הזמן את האצבעות בידים וברגליים. ילדה חסרת קואורדינציה, נתקלת בקירות, כסאות ונושכת כל יומיים את הלשון. וכחנית, ושתלטנית לעיתים כלפי חברותיה. רוצה שהכל יתנהל בדרכה. חיבוקים מעיקים וחונקים. לא אוהבת כשמחבקים אותה. זועפת וכועסת הרבה ומצד שני שטותניקית ושמחה מאוד כשלא כועסת. לא מוכנה שיסבירו לה כלום כי היא יודעת הכל לבד. כשכן מסבירים לה לא מישירה מבט- בוהה. לוקח לה שעות לאכול פרוסת לחם. עד כאן- הדברים שמציקים לי. ומצד שני- ילדה חכמה בטרוף, מאוד מחפשת חברה, מצחיקה, עם עקומת למידה מאוד מהירה. הגננת בגן שנה שעברה אמרה עליה שהיא מדהימה. מכינה שיעורים, אחראית..מבינה הכל בשניה. מלמדת את עצמה ..
האם התופעות שתיארתי נורמליות? האם מעיד על קשב וריכוז? אי ויסות חושי? מצוקה רגשית מאז שאחותה הקטנה נולדה? אני מרגישה שאני מפספסת משהו. אודה לעצה טובה.

הילדה שלי בת השבע אפשר להגיד מהיום שנולדה לא ישנה טוב בלילות הרבה פעמים מתעוררת היו תקופות שישנה טוב יותר אבל עכשיו שוב התחיל עניין ההתעוררות בערך בשלוש לפנות בוקר היא עוברת לסלון לא אלי ולוקח לה קרוב לשעה לחזור לישון אני לא תמיד לידה לפעמיים בבוקר אני רואה אותה בסלון


מה עושים??אני מדברת איתה על דברים קשר מאוד פתוח אבל אני לא רואה מצוקה היא ילדה קצת חרדתית

ביתי עברה ביהס בשנה שעברה .התאקלמה מצוין והיא מרוצה.היא עדיין בקשר עם בנות מהביס הקודם ואף היו בחופש בקיטנה יחד.אלו חברות שגם גרות באזור שלה.במקביל יש לה גם חברות מבית הספר החדש.ביתי רוצה ללכת לתנועת נוער עם הבנות מבית הספר הישן דוקא.לי באופן אישי נראה נכון יותר ללכת עם הכיתה הנוכחית-יש הרבה הודעות שמודיעים בכיתה ואני חוששת שהיא תהיה מנותקת .ןבסהכ תנועה זה דבר מגבש,אלו חויות משותפות והייתי מעדיפה שהיא תחלוק אותן עם הכיתה הנוכחית.מה דעתך?

ערב טוב
יש לי שני בנים בן 6+ ובן 3 וחצה. הקטן כל הזמן אומר מילים כמו טוסיק ובולבול ומתחיל לצחוק ולגעת, איך עלי להתנהג ומה עלי להגיד כדי שהוא יפסיק עם זה? היום גם צייר לי ציור ונתן לי במתנה, שאלתי אותו על הציור ואמר שזה סתם ואני לא יודיע מה זה שבציור.. לי נראה שזה בן אדם שעושה פיפי, אני מצרפת את הציור ותגידי לי בבקשה שאכן מה שהבנתי נכון או לא.. תודה לך מראש

שלום אורית,
הגענו לסיטואציה מתסכלת בנושא הגמילה של בני , כמעט בן 3.5.
התחלנו איתו תהליך גמילה עוד באוגוסט שנה שעברה כאשר היה כמעט בן שנתיים וחצי. הוא היה חודש בבית, הרגשנו שהוא מוכן. כמעט ולא היו פספוסים, אם כי הוא לא ביקש בעצמו, אלא מדי כמה זמן לקחנו אותו לשירותים.
כאשר חזר לגן, הגננת אמרה שעשינו טעות, שהוא לא מוכן וכאשר מפספס העניין לא מטריד אותו. כיבדנו את דעתה של הגננת, על אף שבתוך תוכי הרגשתי שאם היו מזכירים לו מדי כמה שעות, הילד היה גמול. החלטנו להחזיר את החיתול.
בחופשת פסח האחרונה החלטנו שוב להתחיל בגמילה, הילד כבר בן 3, בוגר, עצמאי ומבין עניין. הפעם היה קל יותר כי בגן לקחו מדי פעם קבוצות של ילדים לשירותים, אך הוא גם החל לבקש בעצמו וגם הלילות היו יבשים. בכל זאת מדי פעם היה מפספס פיפי וקקי ומודיע בדיעבד, זה קרה בעיקר כשהיה שקוע במשחק.
לפני חודש נולדה לו אחות וגם נכנס לגן עיריה. השבוע הראשון עבר בסדר וללא פספוסים , אך כבר 4 ימים הוא פשוט עושה את צרכיו בתחתונים!! הן בבית והן בגן! ניסינו להסביר, הוא מתגונן (לא הספקתי, פספסתי) . ניסינו להתעלם ופשוט להחליף מבלי לעשות מזה עניין ( כי חשבנו שאולי הוא מנסה למשוך תשומת לב) וגם זה לא עוזר. כאשר שואלים אותו אם צריך פיפי, תמיד עונה שאין ומסוגל אחרי 2 דקות לעשות בתחתונים. אנו אובדי עצות, גן עיריה, הגננת אמנם מאוד מבינה ומשתפת פעולה אבל בכל זאת מבחינתם הילד צריך להיות גמול. אנא עזרי לנו להתמודד. תודה!

בן האמצעי מתוך שלושה הינו בן 6 , ילד טוב לא צועק לא מקלל ולא מרביץ הבעיה היא
שהוא עושה מה שהוא חושב לנכון באותו רגע כגון לטפס על גדר גבוה, לרדת לכביש,
לקחת סכין ולחתוך לחם / שלוקים , רוכב על אופניים בחניה , יוצא מבית הספר לגינה במקום הביתה , אנחנו מבקשים ממנו חזור ובקש לחשוב לפני שהוא עושה דברים ,
בקשתי עשרות פעמים לא לנגוע בסכין , בקשתי המון פעמים לחכות לאחיו בשער בית הספר ולא לצאת והוא מסתכל עליי בלי לענות עד שאני מסיימת את מה שיש לי להגיד
לפעמים בשקט ונועם ולפעמים כבר בצעקות והוא נותן לי לסיים ומעביר נושא או מתחיל לצחוק או שואל שוב ושוב אותה שאלה כאילו שם חומה כשנאמרים לו דברים שלא בא לו לשמוע .
מה לעשות ? איך להחדיר בו אחריות אני מרגישה שלצעקות / עונשים אין שום תועלת
כי הוא פשוט מתנתק מהסיטואציה ולמחרת יחזור בדיוק על אותם הדברים שאסרנו עליו.
הוא לא ילד רע שעושה דווקא ולא חסרה לו תשומות לב הוא ילד אהוב על המשפחה ועל חבריו ילד יפיפה וחברותי .

שלום רציתי להתייעץ בקשר לבני ,בני ילד מאד חברותי מאד פתוח ולא ביישן הילד מאובחן בהפרעות קשב וריכוז ונמצא בטיפול אך כיום כאשר הוא נכנס לגן חדש התגלה פן חדש בהתנהגותו הוא פשוט הפך להיות נבזי ללא התגרות של הסביבה מרביץ דוחף ופשוט מציק לחברה סביבו אציין שהוא בן יחיד.
דבר שני הוא רציתי להתייעץ על חוג אשר ייתן לא לפרוק את האנרגיה שבו שחיה או ג'ודו.
גיל

שלום, רציתי לשאול לגבי ילד בן 8 שמסרב לאכול את רוב המאכלים, בצורה קיצונית.
לא אוכל דבר מלבד שקדים, לחם, קורנפלקס וממתקים. אפילו בארוחות חג הילד קם מהשולחן ולא אוכל איתנו.
הילד אכל הכל עד שנכנס לגן, אני חושב שיש קשר לזה מכיוון שהיו לנו תקלים עם הגננת שלו. כיצד ניתן לטפל בזה? ניסיתי לקחת אותו לפסיכולוג אך הילד מסרב לשתף פעולה ולא הסכים לבוא איתי.
אודה על כל עזרה/תשובה בנושא!

שלום רב!
בני בן 3 וארבעה חוד' ועדיין לא גמול...בערך מגיל שנתיים בכל חופשת חג שהיתה לי ניסיתי לגמול אותו אך ללא הצלחה, הוא עדיין לא היה מוכן ובשל (כך גם לפי הגננת הקודמת שלו). לא לחצתי עליו - עד לאחרונה. הוא נכנס לגן עירייה ושם הגננת דרשה שיהיה גמול עד אחרי החגים. התחלנו את התהליך...בגן הוא מפספס מעט מאוד אך בבית הוא לרוב עושה את צרכיו ברצפה או בספה...ראוי לציין כי ילדתי את בני השני לפני כחודשיים ולדעתנו הוא מתמרד ולכן בבית הוא עושה בעיות עם הגמילה ובגן פחות. הוא אפילו אומר כששואלים אותו "איפה עושים פיפי" הוא עונה "בשירותים של הגן". המצב בבית מתסכל ומתיש, ניסינו הכל, הורדנו לחץ, ספרים, קלטות, תמיכה, פרסים, אך אני מודה שאין לי הרבה סבלנות וקשה לי מאוד במיוחד בעיקר בגלל שבתוך כל הבלגאן הזה יש עוד תינוק קטן שצריך לטפל בו... אני מודעת לזה שלא מומלץ לגמול עם שינויים חדשים כמו אח חדש או גן חדש אך אין לנו ברירה. הוא כבר גדול ובגן כבר לוחצים...בנוסף, הפעם הראשונה שהוא עשה את צרכיו בשירותים היתה לפני חודשיים כשילדתי - תזמון גרוע...
זקוקה לעצה טובה בדחיפות )-:

שלום,

ביתי היא ילדה מאוד פיקחית חברותית עם ילדים וקשקשנית גדולה
אך יש משהו שמפריע לי ומלווה אותי מאז שהיא תינוקת
היא מאוד נלחצת בחברת מבוגרים גם שלא מכירה וגם שמכירה אמנם שתדירות המפגשים לא גבוהה! כשהייתה יותר קטנה זה היה מלווה בצרחות איימים היום זה מלווה ב״ אמא אני רוצה הביתה״ היא לא מתקשרת בכלל אם פונים אליה היא פשוט נצמדת אליי במן פחד כזה ואין מצב שאני זזה ממנה גם בקרבת משפחה ( לא משפחה קרובה) קשה לה בעיקר כשיש גברים בסביבה ואני לא מבינה ממה זה נובע בסך הכל הקשר שלה עם אבא שלה הוא קשר יוצא מן הכלל כנל עם הסבים!!!!!

אני לא יודעת אם זה אופי או שכן יש מקום לעזור לה!!! הם זה לגיטימי לילדה בת 4 עוד מעט?????

הי,
הבת שלי כבר שנתיים. לא מזמן קניתי לה ערכת ציור הכוללת לוח, דפים, גירים, טושים, צבעים וכו. שמחתי לראות שבתי מציירת מדי פעם. לא עבר הרבה זמן והיא התחילה לצייר על עצמה, על שולחן, על משחקים אחרים וכו.
עקב כך, נוצרה אי הסכמה ביני לבין אישתי על קביעת מסגרת הציור. כשאישתי טענה, כי צריכה להיות מסגרת מסודרת לציור, כגון: דף נייר או ספר ציורים או לוח ציור, אני טענתי שלא צריכה להיות מסגרת, ז"א אפשרתי לבתי לצייר בכל מקום שתרצה.
אני חושב שציור הינו סוג של ביטוי עצמי במיוחד בגיל הזה והיתרונות של חוסר מסגרת דו מימדית על דף לבן עולים על חסרונות של "לכלוך".
אני רוצה להתייעץ בפורום זה, האם אני מגזים, וכן צריכים להגדיר חוקים ומסגרות? האם חוסר מסגרת בציור עלול לגרום נזק חינוכי כלשהו?

שלום רב,

אנחנו מוזמנים לברית של אחיין ואני מתלבטת איך לספר לביתי בת ה-6 מה עושים בברית מילה ולמה?
אשמח לשמוע רעיונות גם מחברות הפורום.

בברכת שנה טובה וחתימה טובה

שלום,
בני בן 3. הוא נגמל בעצמו לפני שנה וחודש. עד לא מזמן הוא היה אומר פשיש לו פיפי וקאקי והיינו לוקחים אותו לשירותים. כבר כמה זמן, לפחות 3 חודשים, שהוא הפסיק להגיד והוא עושה בתחתונים. כשיש לו קאקי אז הוא מתחיל בתחתונים ולפעמים אומר שיש לו ולפעמים מבקש שתיפה ולפעמים לא אומר כלום. הבן שלי מאד וורבאלי ומאד מביע את עצמו. כל פעם שאני מבקשת ממנו ללכת לעשות פיפי או שנלך ביחד הוא מתנגד מאד. הוא לא רוצה. הוא מפחד שיפסיד משהו או בשתף של משחק ולא רוצה לעצור. השאלה למה הרגרסיה הזאת והאם יש משהו לעשות?
תודה רבה

לפני כשבועיים אושפזתי למשך 3 ימים בגלל בעיונת בהריון המתקדם שלי וכנראה שלא טיפלנו בזה נכון כי מאז הילד הפך ממש להיות חרדתי ומפחד מהכול, מרעשים שהיה רגיל אליהם כמו מכסחת דשא ורץ אלי בכול מיני ואומר לי שהוא נבהל גם אם אין משהוא שקרה. הוא לא רוצה ללכת אפילו עם סבתא שלו ומפחד מאנשים שלפני זה לא פחד. כל הזמן מוודא איפה אבא או איפה אמא. יש לו גם עיניין אורלי הוא נמצא הרבה עם מוצץ ובקבוק.הוא גם הפך להיות מרדן לא קטן וכול דבר מלווה ב"לא בא לי", פרצופים וכו'
וכמובן גם ניכנס לגן חדש ושם המטפלות אמרו לי שחוץ ממשבר הבוקר יש לו משברים כשהוא רואה הורים אחרים
אתמול בערב כחלק מהשגרה הקראתי לו סיפור על מפגש בין לוייתן שהלך לאיבוד להורים שלו וכשסיפרתי לו שהם שמחים לראות אותו הוא אמר לי כועסים.... זה נורא הפתיע אותי מאחר ואני מאוד מקפידה להפגין אורך רוח חוץ מעיניין ה"מרדנות" והגבולות, וכמובן הסברתי לו שהם שמחים כי הם אוהבים ומתגעגעים וכו'
מדובר בילד שהיה מאוד חופשי, משוחרר ונינוח ועד היום כל שלב התפתחותי עבר בקלות.
אני יודעת שדרוש זמן אבל הולך לעבור עליו עוד קשיים: כל שבוע הבא אביו (שכמובן הפך להיות משמעותי יותר אחרי שאני נעלמתי) לא יהיה ולאחר מכן אני צפוייה ללדת... איך להתמודד עם השיוניים בו ואיך לנהוג נכון לגבי "העלמות" האב והלידה?
תודה

אתמול בערב שוחחתי עם בתי בת 8 על ענייני בית ספר שפתאום החלה לספר לי שאין לה חברים ושהילדים מתרחקים ממנה ולא עונים לה כאשר מבקשת להצטרף למשחק. הרקע הוא כזה בשנה שעברה היו לה קצת בעיות התנהגות בנוסף קרוב משפחה שהיה קרוב אליה נפטר וזה השפיע עליה ועל ההתנהגות. היום היא שונה וכנראה שהילדים סוחבים איתם סטיגמה משנה שעברה. היא פרצה בבכי קורע לב ופשוט פעם ראשונה אני חושבת שהייתי כל כך חסרת אונים עד שרציתי לבכות בעצמי. התיאור שלה שילדה אומרת לה הלוואי ותפלי לבור וכל מיני הערות על כך שהיא חופרת ומחרפנת וכל מיני ביטוים שלא יודעת מהיכן הגיעו. היא כנראה שמרה הכל וסיפרה בבת אחת על שבוע כל כך גרוע מתחילת שנת הלימודים. חשבתי לשוחח עם המורה . בעלי טוען שלא כדאי ושפשוט להמתין. לי כואב הלב והאמת שאינני יודעתי מה לעשות ממש חסרת אונים. מצד אחד חיבקתי אותה ואמרתי שאנסה לעזור לה ומצד שני כעבור חצי שעה אמרתי לה שהיא לא צריכה לבכות ועליה להיות חזקה. נא עזרתך . שנה טובה