פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני בן 4.5 . אנחנו גרושים מאז שהיה בן שנה. הקשר בין האב לבן לא יציב לחלוטין. מבריז באופן שיטתי וקבוע. הסדרי הראייה פחתו ופחתו ביוזמת האב בשלוש השנים האחרונות עד כדי שכיום הוא רק רואה אותו בימי שני לשעתיים ואחת לשבועיים בשישי לשעתיים.
בני מעולם לא חזר ואמר שהיה לו כייף עם אבא שלו . עצוב מאוד. לאחרונה הוא ביקש ממני לקנות לו שרביט קסמים וששאלתי למה הוא ענה שרוצה להעלים את אבא שלו ואז רק אמא תהיה איתו כי כאשר הוא עם אבא הוא עצוב ולא כייף לו. שעניתי לו שהוא אבא שלו ותמיד הוא יהיה בשבילו אבא ואי אפשר לקנות שרביט קסמים ולהעלים אותו הוא אמר לי שאם אין בחנות ליד הבית שאסע באוטו רחוק לחנות אחרת ואקנה. מה אני עושה במצב כזה מה אני אומרת לו. הוא כל כך חכם ונבון שאני כבר לא יכולה להגיד לו שאבא שלו אוהב אותו כי הוא לא מאמין לזה הוא לא מרגיש את זה מאבא שלו. גם קשה לי כבר להגיד לו שיהיה לו כייף שאבא שלו בא לחת אותו מהגן כי הוא אומר שלא כייף לו. בין הגרוש לביני אין תקשורת מילולית רק סמסים וגם בקושיי... שניסיתי בעבר לתת לו עזרה או טיפים אמר לי לא להתערב.

שלום רב,

בני בן 4.5 נמצא במסגרת של גן עיריה, הגננת העירה את תשומת ליבנו כי הילד משפשף את עצמו על העמודים בחצר פשוט מטפס ומשפשף את גופו.

לעיתים היא טוענת בצורה ממש חזקה.

חוץ מהגן אני חייבת לציין כי ביית אני לא נתקלת בכלל באוננות מצידו, נתקלתי בחוץ פעם אחת ויחידה גם כשהיה עמוד ,,,אך אני לא בטוחה שאונן זה היה נראה כמו שהוא סתם משתעשע.

האם זה תקין? האם לאפשר לו?להגביל אותו?


תודה

שלום רב,
עקב בעיות חברתיות שהתגלו כבעיות משמעותיות יותר, הוחלט על העברת בת תשע וחצי לבית ספר אחר, בישוב סמוך ,כדי לאפשר לה התחלה חדשה ביחד עם ליווי צמוד וטיפול בבעיותיה. השאלה היא האם להעביר את אחיה בן השש וחצי יחד איתה לבית הספר החדש או לאפשר לו ללמוד באותו בית ספר בו למד בשעה שעברה? מצד אחד ההורים מעוניינים ליצור לשני האחים אפשרות להיות ביחד (וגם נוחות עבור ההורים מבחינת הסעות, טקסים והכרות רחבה עם הצוות כמשפחה) ומצד שני האם חוששת שהילד הקטן (שהינו סתגלן וחברותי), יפספס את ההתבגרות המשותפת עם חבריו לישוב, וימנע ממנו כל נושא החברותא והקהילה בישוב בו הם גרים.
מה דעתכן?
תודה!

שלום רב,
הבת שלי בת 5, נמצאת כרגע במסגרת של קייטנה מאד מצומצמת עם ילדים שהיא מכירה. כשהיא מספרת לי על החוויות היא אומרת שהיא נהנית שם, אבל היא גם מספרת שהיא לא דיברה ולא שיחקה עם אף אחד מהילדים, משום שהם לא רוצים להיות איתה. הילדים לא עושים עליה חרם או משהו, ואין להם שום בעיה לשחק איתה. הבעיה היא שאם הם צוחקים עליה אפילו לרגע אחד בגלל משהו מאד נקודתי - היא לוקחת את זה קשה ובטוחה שהם לא רוצים להיות איתה - ונסגרת עם עצמה. המדריכה גם אומרת שהיא רוב הזמן בפעילות רק עם עצמה. יש לציין שהבעיה היא לא המסגרת - אלא זה משהו שהיה קיים אצלה גם בגן. פשוט חשבתי שהמסגרת המצומצמת תעזור לעניין והיא תלמד להשתלב ואני רואה שזה לא כך.

איך לעזור לה להבין שאם הילדים צוחקים נקודתית על משהו שקשור אליה - זה לא אומר שהם לא אוהבים אותה ולא רוצים בכלל בחברתה? איך לעזור לה להיכנס למשחק ולהשתלב?

חבל לי לפספס את ההזדמנות הזו שיש לה מסגרת מצומצמת עם ילדים טובים סה"כ להתנסות בה.

תודה רבה!

זהו הגעתי לתובנה שאני לא מצליחה לטפל בילד שלי (אני עובדת עם ילדים ואיתם יש הצלחה מסחררת). אני ממש זקוקה לפסיכולוג ילדים שמטפל בבעיות דימוי עצמי, כעסים, התנהגות אלימה (מעט) ובעיקר רגרסיות חוזרות של עשיית צרכים בתחתונים ופחד ללכת לשרותים.
אני יודעת שאתן בפורום פסיכולוגיות, אך האם הטיפול עם ילד בן 3 יעיל? האם אין כדאי להפנותו לטיפול דיאדי/טיפול ביצירה/בע"ח המשלב הדרכת הורים. אני ממש נחושה ומוכנה להתחיל בטיפול ולעזור מיידית לבני הפעוט!

בבקשה תשובה מהירה,
ימי

הבת שלי בת ה 5 שאלה אותי מה זה בשר. ממה זה עשוי. אני מעוניינת שהיא תמשיך לאכול בשר (אני נגד צמחונות). מה עונים לה כדי שהיא לא תיכנס לבהלה ותרצה הפסיק לאכול את זה

אנו פרודים שנה וחצי בתהליכי גירושין ,יש ילדה בת אחת עשרה וחצי הילדה מאוד קשורה לאביה ומאוד אוהבת אותו הוא לוקח אותה 2 בשבוע ל3-4 שעות וכל שבת שניה היא ישנה אצלו.
מתקשרת אליו כל בוקר איך שהיא מתעוררת בצהריים אחה"צ בערב ,עוד פעם ועוד פעם...
בהתחלה כשנפרדנו הגבלתי אותה לפעם ביום בשעות הערב שהיא יכולה להתקשר אליו ואח"כ חשבתי על זה כיוון שהיא היתה מתחננת להתקשר אליו ואומרת שהיא מתגעגעת אליו גם אם היא ראתה אותו אתמול או באותו יום שעה לפני,אז חשבתי שאם אני הייתי בסיטואציה הזו הייתי רוצה שיתנו לי לדבר חופשי מתי שבא לי אז מאותו יום הרשתי לה להתקשר בחופשיות יותר אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהייה כך כל בוקר ואח"כ עוד כמה וכמה פעמים במשך היום האמת שהיו פעמים בודדות שזה הפריע גם לו והוא כעס עליה,היתה אפילו סיטואציה כלשהי בזמן ביהס שהיא רצתה לקנות שוקו במכולת וההסעה שלה היתה צריכה להגיע זה היה או שוקו או לדבר עם אבא ברור שהעדיפה את אבא זה לדעתי ברמה שזה פוגע באיכות חיים גם אם אני הולכת אית ה לאיזה מקום אז היא צריכה להתקשר אליו ולספר לו כל דבר ולדבר איתו בזמן שאני והיא ביחד זה נורא מפריע .
הוא לקח אותה לטיול 4 יומים התקשרה אליי בקושי אני יותר התקשרתי ,כשהגיעו לכיוון הבית זה היה תשע בערב בערך אמרה לו שהיא רוצה לבוא אליו ולהיות אצלו עוד אחרי שארבע ימים לא ראתה אותי ,קצת פוגע הייתי אומרת ,ביקשתי שיצאו לכיוון הבית מאצלו הם התעקבו קצת והגיעו ב 11 וחצי בלילה היא שאלה אם אני יכולה לעזור לה עם התיקים אמרתי שלא (כי ביקשתי מזמן שיצאו כי אני עייפה ורוצה לישון ואני מחכה לה)היא שאלה אם אני כועסת אמרתי שכן ,הוא עזר לה להרים את התיקים עד לדלת (פעמיים בשבוע כשהוא לוקח אותה היא עולה לבד היום רק בגלל התיקים עלה איתה) היא דפקה בדלת ,פתחתי והיא בכתה נורא שאלתי מה קרה היא אמרה שהיא מתגעגעת ותוך כדי בכי נעצרה ואמרה לאבא (שהרגע נפרדה ממנו לאחר 4 ימים שאותי לא ראתה) ברגע שהיא נעצרה חשבתי שהיא רוצה להגיד התגעגתי אלייך ואמרה לאבא ,התשובה שלי היתה אז היית נשארת אצלו עוד שבוע קצת כעסתי ונפגעתי הרגשתי שאני כלום שהיא לא התגעגעה אליי אחרי 4 ימים ,ואיתו היא היתה 4 ימים ומתגעגעת אליו זה לא מובן.
זה תמיד כך האוכל של אבא הוא הכי טעים ואם אבא היה הכי כיף וכו' וכו' אני שמחה שהיא אוהבת אותו ואני לא רוצה להשמע לא נכון או מקנאה חלילה כי זה לא אבל זה פשוט פוגע אני מגדלת אותה ומכבסת ומשקיעה בה ולוקחת אותה לטייל ואני תמיד זה כלום מה זה אמא היא מדברת עם אבא שלה בטלפון וזה כאילו מדברת עם בורא עולם ,קשה לי להסביר במילים צריך לראות כדי להבין..

אולי היא אוהבת אותו יותר?מעריכה יותר?
מה לעשות עם כל העיניין של הטלפונים ?
מתגעגעת אליו לא אליי לאחר 4 ימים שלא התראנו?

שלום רב
אני אמא לילד בן 9 אשר איני יודעת מה לעשות כבר הוא ילד מקסים אך מאוד קשה לו לקבל את המילה "לא" וזה מטבטא בכך שהוא מקלל קללות ממש קשות אנחנו כהורים של נדב לעולם לא השתמשנו במילים אלו הוא מקלל אותי קללות שאני מרגישה כאילו חתכו לי את הלב
מרבה להציק לחברים(הוא הילד הבכור במשפחה) אך הוא תמיד מוקף בחברים כאשר הילד לא מעוצבן וכעוס הוא ילד פלא ממש עוזר מפרגן וכו... הוא נוטה להכות את אחותו בת8 וגם את אחותו בת2.5 אנא עיזרו לי בבקשה

שבוע טוב,
ביתי בת 10.5 מגלה סימני דיכאון וחרדה(יש לציין שאני סובלת מדכדוך קל וחרדות-מטופלת בטיפול דינמי). ביתי מטופלת בC/B/T אני לא מרגישה שדברים "זזים". הכי מדאיג אותי אלה הם סימני הייאוש "מה החיים האלה שווים" " לא טוב לי בחיים האלה" "אתם לא אוהבים אותי" וכדומה. בנוסף יש ירידה בתאבון בכי תכוף ואף הייתה הרטבת לילה -אמנם ארוע חד פעמי ובכל זאת.... אני דואגת מאוד!!! למי לפנות? האם סי בי טי מספיק במצב זה?
בברכת תודה מראש!

בתי בת 4 לא מפסיקה לדבר מהרגע שהיא קמה עד הרגע שהיא הולכת לישון !!!
היא ילדה מאוד מאוד סקרנית והחלה עם השאלות של למה? ולמה? בערך מגיל שנתייים וזה נמשך עד עכשיו , אבל בתחושה שלי זה אובר .. לא ניתקלתי בילדים ששואלים ככ הרבה וכל דבר מעניין אותה ואתן דוגמאות : עולים לרכבת היא מתחילה לבחון אנשים , אמא למה האיש הזה עצוב ? למה הוא נראה כועס? למה הזקנה לא שילמה באוטובוס וישר עלתה ? היא ממש יורדת לפרטים וכאילו רואה הכל...למה החייל ככה ולמה הוא כזה? כמעט כל דבר מעניין אותה ולפעמים התשובה לא מספקת אותה , והיא רוצה לחפור על נושא עוד ועוד עד שהיא מוציאה אותי מהדעת .(והיא לא תרגע עד שהיא תקבל את התשובה במלואה ).. יש מצבים שאני ממש פוחדת להתחיל איתה איזה נושא מהחשש שהיא לא יודעת לעצור .... והיא אוהבת לדבר בצורה מוגזמת עד שאני ובעלי כבר על סף שבירה....בהתחלה חשבתי שאולי זוהי סקרנות של הגיל אבל זה נראה לי מוגזם ולא נראה לי שבגיל הזה היא צריכה ככ הרבה אינפורמציה שלא תואמת ככ לגילה ....האם זה תקין ?.

שלום רב,

שלשום אירע מקרה בו בני בן השנתיים אכל גלידה והכפית נשברה בפיו והוא המשיך ללעוס ובלע אותה. ברגע שהבחנתי בכך, נכנסתי לפאניקה וממש הייתי בלחץ וצעקתי אליו- מה עשית? האם בלעת? וכו' כדי להבין את השתלשלות הדברים. לאחר מספר דקות התאפסתי על עצמי והפסקתי לצעוק והרגעתי אותו אך, בזמן הצעקות האלה בני נלחץ ובכה ואמר לי להירגע ולהפסיק לצעוק ואני אכולת ייסורים מאז שמא פגעתי בו ואולי זה ייפגע בו בעתיד.

חשוב לי לציין כי התייעצנו עם רופא לבדיקה גופנית ותודה לאל הכול תקין וחתיכות של הכפית גם יצאו אבל יותר מטריד אותי הנזק הנפשי והרגשי.

האם זה נכון שחוויה טראומטית כזו- שצעקתי אליו ועליו, עלולה לגרום לגמגום?
האם גרמתי לו לפחד מהתגובות שלנו- היום בעלי הגיב בצורה מסוימת פליאה על משו שעשה והוא יודע שאנחנו לא מרשים לחייג סתם לאנשים ובני נכנס ללחץ ובכה שוב והרגעתי אותו.

מה הנזקים של ההתנהגות שלי... אף פעם לא הגבתי כך אבל זה האוצר שלי ופחדתי עליו כל כך שהשתלטה עליי היסטריה ופאניקה.

אודה לך על תשובתך המהירה!

שבת נפלאה!

בני בן שלוש. אתאר השתלשלות של אירועים שקרו לו בשנה האחרונה:
בגיל שנתיים נכנס לגן עם 30 ילדים והחל להיות אלים.
היה מכה בתוקפנות את אחיין שלו ולאחר זמן מה גם אותנו (הוריו).
חשוב לציין שלאחר פרק זמן של 3 חודשים גיליתי שהגננת לקתה בסרטן ולא בדיוק תפקדה בגן. הגיעה גננת חדשה ומאז הילד החל לעשות קקי בתחתונים... החלטתי להוציאו מהגן משום שחשתי שהגננת החדשה לא מתמודדת עמו (לפי דברים שאמרה לי). ואכן נרשמנו באמצע השנה לגן עם פחות ילדים, גנן רגוע ומדהים, ילדים רגועים ומיד ניכר שיפור משמעותי בהתנהגותו (הילד נרגע, התנהג יפה ואפילו הקשיב לנו!), אלא שלאחר פרק זמן הודיעו לי שהגן יסגר ולא ימשיך בשנה הבאה מאז בערך הילד החל שוב לגלות תוקפנות, זורק דברים שמתעצבן, צועק בקול רם ומרים ידיים ועכשיו גם מתאפק ולא עושה צרכים.

אינני יודעת אם הבעיה אצל הילד ואם היא קשורה לשינויים הרבים שעבר.
אני חוששת מאוד שכן שנה הבאה הוא יהיה בגן עירייה...חשוב לציין מספר דברים:
הילד זקוק להמון המון תשומת לב, הוא אוהב מאוד לגוע כל הזמן בדברים (נראה שלא שולט בזה), הוא נעלב בקלות לפעמים רק מזה שאומרים לו לא או שצוחקים איתו ומתחיל בתגובה לצרוח ולומר "אני לא אוהב אותך". למי פונים???????????

שלום רב, יש לי ילד בן 7 שלאחרונה חרד מרעידות אדמה, מפולות ושהוא איפול דרך החלון.
בהתחלה זה הופיע דרך חלומות ועכשיו גם שהוא באות לו "מחשבות לא טובות" כדבריו
הפחדים האלו מלווים בבכי. כל השיחות ששוחחנו אתו, הצעות להתמודדות כמו תעסוקה שתשכיח ממנו את המחשבות או שיחה על הנושא ומציאת פתרונות למחשבות האלו לא עוזרות למשך חצי שעה שעה הוא ממשיך לבכות כי הוא לא מצליח להשתחרר מהמחשבות האלו. אני נותרת חסרת אונים מולו. האם זה פחד ממוות בכלל? מה אפשר לעשות? האם כדי לקחת אותו לפסיכולוג?

תודה מראש,
עידית

שלום .
הבת שלי , בת שנתיים ו3 חודשים .בזמן אחרון אני מרגישה שהיא בכלל לא "סופרת אותי" ועושה מה שבא לה . היא לא מקשיבה להערות שלי וכל דבר אני צריכה לחזור 20 פעם.היא נורא עקשנית .מה העונש האפשרי בגיל כזה ? נכון להיום אני מכבה טלוויזיה ואומרת שעד שהיא לא עושה את מה שצריך - היא לא תקבל כלום.זה הולך רק באיומים איסופיים .איך מתמודדים עם דבר כזה - היא פשוט צוחקת לי בפנים כשאני מדברת איתה בתקיפות.