פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בוקר טוב,
רציתי להתייעץ בנושא בחירת חוג לבני. לקחתי אותו לחוג ניסיון של גודו במנת"ס. הוא מאוד נהנה . הסיבה שחשבתי על החוג הזה מאחר ואני גרושה והאבא לא בבית מגיל שנה ובקושי יש בינהם קשר. הוא אומנם מגיע ביום שני להסדרי ראיה של שעתיים בלבד אבל הקשר בינהם מאוד מאוד חלש (זה סיפור אחר ). מאחר וזה סיפור ארוך הרגשתי שחוג כזה עם 10 ילדים בגיל טרום חובה יכול לתת לו המון כלים מעבר לחוג ספורט. יש לבני לצערי הרבה רגישות והוא גם בוכה לפעמים סתם שבטעות נדחף או שלוקחים לו צעצועים וחשבתי שזה יכול לחזק לו את הביטחון מאוד וכמובן ללמד אותו לשלוט באגרסיות שמתפרצות לעיתים מתסכולים כאלה ואחרים. הבעיה שהתברר לי שמתוך הגן שלו הולכים 11 בנים לחוג כדורגל ביום אחר. אין באפשרותי לשלם עבור 2 חוגים במתנ"ס מן הסתם . הוא ילד מאוד חברותי וכל הזמן באים אליו חברים אחרי הגן רק הדאגה שלי זה אם ככ הרבה חברים שלו בינהם 2-3 חברים הכי טובים יהיו בחוג כדורגל שזה לא יוסיף לו עוד תסכול.
מה דעתך???

כיצד לנהוג בתינוקת בת ארבעה חודשים שדורשת צעצוע על ידי אמירת "אה אה" בכייני? האם נתינת הצעצוע תהפוך אותה למפונקת?
תודה מראש,
אורית

התינוקת שלי צורחת כבר שבוע בכל פעם שהמטפלת מגיעה (היא מטפלת בה מגיל חודשיים). המטפלת טוענת שמדובר בחרדת נטישה, שהתינוקת פוחדת שאני אלך ברגע שהיא מגיעה.
האם יש סיבה לפקפק במטפלת?
תודה מראש,
אורית

שלום, בני בן 4 עבר השנה לגן עירייה בלי חברים מהגן הקודם. ההתקלמות בגן החדש ממש קשה לו . כל בדרך לגן הוא אומר שלא טוב לו בגן והוא לא רוצה להיות בגן זה. הכניסה לגן מלווה בבכי מטורף כאני מרימה אותו על הידיים והסייעת מושכת אותו ממני. הבנתי מהסייעת שבמשך היום הוא מתבודד, יושב בצד עצוב או שהוא הולך רק אחרי הסייעת. את ארוחת הצהריים הוא לא מוכן לאכול ולא משתף פעולה בגן. יש לציין כי הוא ילד מלא שמחת חיים וחברותי וממש מוזר שהוא מתנהג כך. אני כבר לא יודעת מה לעשות? כיצד להתנהג? ניסיתי לעטוף ולחבק ונסיתי גם קצת לכעוס ...מה כדי לעשות ????

שלום,

אני כותב בימים אלו תסריט המדבר על מקרה בו ילד בן שמונה נחשף לאחיו הגדול מתנשק עם בן זוגו (זאת מבלי שידע על נטיותיו המיניות של אחיו).

הייתי מעוניין לדעת מה התגובה הסבירה של ילד בן שמונה כיום למראה כזה?
מה הוא שואל? כמה הוא מבין באותו רגע? מה הסבירות שהוא ישכח מזה כשיראה שלאחיו לא מתחשק לדבר על זה?
והאם התדמית שיש לאח הגדול בעיני אחיו הקטן תפגע עקב הגילוי?

הי

בני בן ה- 9 תוך כדי וויכוח סוער עם אחיו וכעס מאוד גדול שלי על האלימות המילולית והפיזית שהוא מפעיל עליו אמר לי שאני לא אוהבת אותו ואפילו שונא אותו....המשפט הזה השאיר אותי בהלם גמור, עוצמת הרגשות גרמה לי להלם....יש לציין שהוא ילד סנדויץ. מה אני אמורה לעשות עם כל מה שאמר לי ואיך לגשת אליו.
אשמח לעזרה


אוראל

שלום,
ביתי בת ה 10 נתפסה לאחרונה כאשר היא אוכלת ממתקים בחשאי מבלי לבקש רשות או לידע.

יש לציין שלא חסר לה ממתקים או דברים מתוקים ופעם ביום או יומיים מקבלת חטיף כלשהו.

מדובר בילדה שמאוד אוהבת מתוק ולכן אנו משתדלים לא לקנות.

לאחרונה גילינו שהממתקים שבעלי קיבל במתנה לחג מהעבודה נעלמים, לאחר שמצאנו את העטיפות מוחבאות ניסינו לברר עם הילדים למרות שידענו שזה בא ממנה.
בהתחלה היא הכחישה אך לאחר כרבע שעה כשהבינה שמאוד נכעס אם נגלה שזה היא והיא הכחישה החליטה להודות.
הסברנו לה שכך לא נוהגים וכי בפעם הבאה שזה יקרה נטפל בכך בחומרה.
כעבור יום היא נתפסה על חם לוקחת שוב ממתק ללא רשות, כשנישאלה טענה כי אכן רצתה לאכול שוב בחדרה מבלי שאף אחד ידע.
מה עושים?
מאוד חשוב לי לטפל בבעיה.

אודה לעזרתכם.

שלום רב,
בני בן שנה ו 9 חודשים נכנס בימים האחרונים למעון חדש. היומיים הראשונים עברו בסדר יחסית: הוא בכה כשנפרד מבעלי אך לאחר מכן נרגע. כשבאנו לאסוף אותו בסוף היום היה שמח ונאמר לנו שהוא בכה לסירוגין והיה יחסית בסדר. ביום השלישי, שגם היה יום קצר (שמונה עד שתיים עשרה) אני לקחתי אותו: הוא בכה מאוד בפרידה וכשאספתי אותו היה בוכה ומתנשף בכבדות ונאמר לי שהיה לו קשה ושהוא בכה המון. מאותו רגע הילד לא רצה שאני אעזוב אותו לרגע, ברמה של "להיתלות" עלי ולא לתת לי לזוז ממנו (לא רצה לרדת ממני) וכשניסיתי הדבר לווה בבכי היסטרי ללא הפסקה, כאשר הוא לא מפסיק לקרוא 'אמא' 'אמא' באובססיה עד שלאחר זמן מה שחרר אותי מיוזמתו ובאופן קיצוני חזר לעצמו עד שהגענו להשכבה לשינה ואז התסריט חזר (בכי היסטרי,קריאה נואשת לאמא כל זאת במיטתו). לאחר דקות ארוכות וקשות הרמתי אותו מהמיטה, החזקתי אותו והרגעתי אותו ואז החזרתי אותו. הוא המשיך לבכות באותה היסטריה אך נרדם לאחר מס' דקות מרוב עייפות. חשוב לי מאוד לציין שמדובר בילד עצמאי לחלוטין, שובה לב, פעיל ושובב שלא אוהב להיות על הידיים בכלל!!! הוא ילד חברותי וגם בעניין השינה לא עושה בעיות: נרדם עצמאית לאחר שהוא משחק עם עצמו במיטה, וגם אם לעיתים רחוקות הוא בוכה במיטה הוא נרגע לאחר מס' דקות לבד. היה לילה קשה וגם למחרת היה פחות או יותר אותו דבר. מיותר לציין כמה אני נואשת ומודאגת שכן מחר (יום ראשון) הוא הולך ליום מלא במעון. אינני בטוחה כיצד עלי לפעול. בעלי כל הזמן אומר לי תני לו לבכות עד שיירגע אך אני חוששת ומרגישה שהילד ממש מפחד שאעזוב אותו. אנא תשובתכם הדחופה!!!!
בברכת שנה טובה,

שלום,
בני בן שנתיים וחצי, בחברת המשפחה מאוד פתוח, אך כשרואה אנשים שפחות מוכרים לו כמו שכנים שפוגש לעיתים רחוקות או כאשר נתקלים בזרים שמנסים לדבר איתו, מייד משפיל מבט ואינו מרים את הראש, לעיתים גם נצמד אלי. כשהיה יותר קטן לפעמים הוא היה מסתכל על האנשים שמדברים עליו במבט של הלם ואינו הגיב כלל, אפילו כשהיו רוצים לתת לו משהו טעים הוא פשוט קפא. היום כבר כן לוקח אך מאוד מבוייש. אגב, עם ילדים הוא בסדר גמור. מדובר רק על מבוגרים זרים או שרואה אחת ל.. (גננות ואנשים יותר מוכרים הוא בסדר)
האם זה נקרא שיש לו חרדה חברתית? מה יכולה להיות הסיבה לכך שאינו מגיב, לא מחייך שמדברים אליו ואף משפיל מבט? האם לדבר איתו על זה? לדובב אותו בזמן אמת? האם זה משהו שורשי שעלול ללוות אותו בחייו או שייתכן שזמני? עד כמה תופעה זו שכיחה בקרב ילדים? ממש מסוקרנת לדעת למה זה קורה ומה זה אומר?

שלום רב

בני בן 4.5 הוא ילד לא דברן, וכנראה זו הסיבה, שבגללה הוא מתקשה להתחבר לילדים חדשים ולהיסתגל לגן חדש, הוא ממציא כל יום, שילדים בגן מרביצים לו, כדי שנשאיר אותו בבית. אני זקוקה לרעיונות שיעזרו לו לקבל בטחון עצמי בגן ולהתחבר כמה שיותר לחברים חדשים.

תודה מראש
חג שמח

שלום,
ביתי בת שנתיים ושלושה חודשים ממשיכה את הגן משנה שעברה.
הגננת לאורך כול התקופה, איננה נתפסת אמינה עליי, על אמהות נוספות ועל הצוות. הצוות הטיפולי התחלף ללא הרף.
הסיבה היחידה שהובילה אותי להחלטה להשאיר אותה באותו גן, הינה ששנה הבאה היא צפויה לעלות לגן עירייה. רציתי למנוע ממנה מעבר נוסף, הסתגלות חדשה לגן, גננת וילדים חדשים.
שנה שעברה לאחר פסח, חלה רגרסיה ביכולת שלה להיפרד ממני ומבעלי בבקרים וכן תגובה זו שסיגלה לה, ממשיכה גם השנה. ניסיתי לסגל טקס חדש אך טרם הוא הופנם.
בנוסף, המטפלת היחידה שאני סומכת עליה, אישה מדהימה ומופלאה, נכנסת לניתוח עוד 3 ימים והיא לא חוזרת לעבוד שם.
אתמול קרה מקרה שאינני יכולה לעבור עליו בשתיקה. אחד הילדים הצליח לחמוק מעייניהן וכמעט הגיע לכביש. מיותר לציין שהביטחון שלי התערער שבעתיים.
ללא ספק התחושות שלי מועברות לילדה ואני עושה מאמצים למדר אותם אבל זה כנראה חזק ממני.
ההתלבטות שלי האם יהיה נכון לילדה ורק לה לעבור לגן חדש? גן שנמצאות בו 2 חברות מאוד טובות שלה. (הן היו בגן שנה עברה ועזבו מסיבות דומות של חוסר אמון). הבנות נפגשות אחה״צ ואני בטוחה שיהיה לביתי טוב איתן. השאלה היא האם ההסתגלויות הרבות יקשו עליה עכשיו ובבגרותה? כי גם ככה הפרידה קצת קשה לה. אני חוששת ״שבגללי״ אני עשויה לפגוע לה בביטחון העצמי או שיהיו קשיים כאלה ואחרים...
ביומיים האחרונים ישנה רגרסיה בהרטבות ( היא גמולה כבר 5 חודשים). אולי זה פרט אשר מצביע על איזשהו קושי.
תודה רבה מראש על העזרה!!!!!

בתי בת 6. ולה אחות בת 2. טוענת שאנחנו לא אוהבים אותה וכל הזמן צועקים עליה בעיקר לגבי הצקות לקטנה. כשיש רגע של משבר והיא בוכה היא אומרת משפטים שקורעים אותנו ואנחנו לא יודעים איך להמשיך ולהגיב. דוגמה:״אני שונאת אותכם. הלוואי ושאני אמות ולא אתעורר לעולם. אני אהיה בעולם אחר. אני שונאת את עצמי. אני מכוערת. אתם לא אוהבים אותי. אני לא רוצה לחיות יותר. וכו׳. המשפטים קשים מאוד. אני נשברתי ובכיתי מולה המומה ורועדת. מאיפה זה בא? האם היא באמת מבינה את מה שהיא אומרת? אני רוצה ׳להיגע׳ אליה ולא מצליחה להבהיר לה שאנחנו מטורפים עליה חד משמעית. ובכלל להוציא את המשפטים האלה ממנה. כשהיא אומרת אותם היא בוכה בכי כואב מבפנים. משהו אחד ולא ילדותי בכלל. אני מפחדת. מה אני עושה? איך מתמודדים עם סיטואציות כאלה מלבד לחבק חזק ולנשק בלי סוף והלבהיר במילים שזה פוגע בנו ואנחנו אוהבים אותה ונהיה יחד באש ובמיים ולעולם לא ניפרד? איך מבהירים דברים כאלה לילדה בת 6?

שלום,
בתי בת 9 עלתה השנה לכיתה ד'. בכיתה ב' ילד מכיתה מקבילה שהיה איתה בצהרון הציע לה חברות והיא הסכימה ובזה זה נגמר למרות שהיא אמרה לנו לא פעם שהוא חבר שלה וגם החברות ידעו שיש לה חבר. בכיתה ג' ילד מהכיתה שלה גם הציע לה חברות והיא הסכימה. "היחסים" שלהם לא השתנו מאז ההצעה והמשיכו להתנהל כרגיל. אתמול ילד אחר מהכיתה שאל אותה אם היא רוצה להיות חברה שלו והיא אמרה כן. פה נראה לי חשוב לתאר את השיה שלנו כי נראה לי שקצת "הגזמתי" ואולי בלבלתי אותה. כשהיא ספרה לי את זה שאלתי אותה: "כל ילד שמציע לך חברות את מסכימה?"
היא: "כן, למה לא?"
אני: "כי מסכימים אם באמת מחבבים את הבן"
היא: "אני מחבבת אותו".
אני: "ואם עכשיו ילד אחר יציע לך את תסכימי?"
היא: "כן"
אני: "תהיי חברה של כל הבנים?"
היא: "למה לא? אני רוצה להיות מקובלת".
לאחר התשובה הזאת הבנתי שהשיחה גולשת למקום שאני לא בטוחה איך אני מתמודדת עם זה.
בהמשך היא סיפרה על הצעת החברות לבת דודה שלה שלומדת בכיתה מקבילה. בת הדודה אמרה לה אוף, למה תמיד מציעים לך ולי אין חבר. תוותרי עליו בשבילי או שתגידי לו שיציע לי גם. כשבת שלי סיפרה לי את זה היא אמרה: "אני אגיד לו מחר שיציע גם לבת דודה חברות. גם הפעם זה נראה לי די משונה ואני אמרתי שזה לא ממש מקובל להגיד לבן שיציע גם לה וסופו של דבר זאת החלטה שלו. לזה בתי ענתה לי: "אז מה אני אעשה?! אם לא אגיד לא היא תשגע אותי שגם היא רוצה".
בעקבות כל הסיפור עולות אצלי שאלות רבות. ראשית, מהי משמעות הצעת חברות בגיל 9? אני מבינה שלא מדובר בלהיות זוג אלא מסתפקים בהצעה בלבד, אבל מאידך האם הילדה צריכה להסכים לכל הצעה ולכמה הצעות בבת אחת? האם יש לכך השפעה על ההתפחות התחום בעתיד? איך עלי להגיב כשהיא מספרת לי על זה פשוט להקשיב ? כי נראה שהעצות שלי באות טרם זמן... שאלה נוספת היא לגבי לוותר על חבר לצורך העניין ואולי בכלל על מישהו או משהו בשביל האחר. תודה

ביתי בת שנתיים וחודשיים פיתחה בסוף שנה שעברה בגן פחד מדברים שזזים מהרוח.
כלומר נניח יש עלים על העץ בחצר שזזים מהרוח נכנסת לסטרס בוכה צועקת מבוהלת מאד ולועסת את המוצץ עד שנהיים לו חורים.
אם יש כביסה שתלויה על חבל זה "מפריע" לה כהגדרתה..
סוכך שזז מהרוח…
היא נכנסת למן בעתה כזו ומבקשת ללכת הביתה נניח אם רואה משהו בחוץ שלא עושה לה טוב.
עם ההורים ואנשים שהיא מכירה לרוב אנחנו מצליחים לשכנע אותה שזה כלום משחקים איתה משחקי רוח עם עלים שעפים נותנים לה לגעת
שבשבות לסוגיהן, משחקי מאוורר.
אבל כעת שחזרה לגן היא מסרבת לצאת לחצר אם ההורים לא שם.
גם המטפלות לא ממש נותנות לה חום ואהבה בחוץ כמו שההורים נותנים ולכן גם מרגישה לא בטוחה שם.
אלו אותם ילדים בגן אבל מטפלות וכיתה חדשה.

את הכיתה היא אוהבת מאד אבל למטפלות עוד לא התחברה.

גם עם השינה יש לה הרבה קשיים וכרגע לא ישנה צהריים בגן.

מה אני יכולה לעשות ? האם אפשר לבוא ליעוץ?
למי עלי לפנות?
נולד לנו תינוק בן שבועיים בבית בן וקשה לי לתמרן בין שניהם

את התינוק היא דווקא מקבלת בסדר הפחד התחיל עוד לפני שהתינוק נולד.

היא ילדה מאד חכמה מדברת שוטף מביעה את עצמה אבל גם מאד עקשנית

HELP

מה עושים ??

הבן שלי בן 4 ו-8 חודשים. זו הפעם הראשונה שנכנס לגן עיריה מאחר ושנה שעברה לא הלך בגן...היה בוכה ומקיא עד שנכנעתי.
השנה זה הוא גן חובה והוא מחוייב ללכת ואני גם רוצה שיילך לגן. ישבתי איתו 5 שנים כמעט בבית וזה ממש היה קשה ובלתי נסבל. הרגשתי כבולה בגלל שאינו במסגרת.
לפני שהחל הגן קנינו יחד תיק ובגדים ונעליים לגן.......והחל היום הראשון.....על הדקה הראשונה צרחות אימים.....הקאות אחת אחר השנייה.....רוצה הביתה. לא משחרר את ידי.
נשארתי שם שעתיים והוא על ברכיי יושב בלי לזוז. (אני חד הורית, אין הורה או בן זוג).
היום השני..אותו דבר. שוחחתי עם הגננת, אישרה לי שעתיים לשבת בגן איתו. שוב לא זז מרגליי יושב על ברכיי ומסרב להשאר הבגן. היא לקחה אותו קצת לצייר לידה רק בתנאי "שיראה אותי" לידו. מאתמול אני לא בן אדם...כל דקה כל שנייה בוכה, גם בלילה בזמן שינה, בוכה בכי מרורים. שואל כל שנייה: אני אבוא איתך רק אם את תשבי לידי עד סוף הגן/ לא אשחרר אותך/ אחזיק אותך חזק/לא רוצה לגן/רוצה רק להיות בבית.
אני זועקת לעזרה....לא יודעת מה כבר לעשות. אני מודעת לזה שהוא גדל איתי לאורך כל השנים...ישן איתי במיטה שלי...(אין לו חדר משלו, החדר השני בן 15).
גם השחרתי את ליבו במהלך השנים שהיה מטמטם אותי והייתי אומרת לו תמשיך לשגע אותי תלך לגן שיהיה לי שקט...הוא היפר אקטיבי, משתולל, מלא מרץ, פשוט גמר אותי בשנים הללו. אני ממורמרת....אובדת עצות,,,,,מרגישה אשמה.......איך יוצאים מזה? האם זה אבוד? אני מתייאשת כבר.....הוא כל שנייה שואל על הגן בבכי....משהו כמו 10 פעמים בדקה. גם בשינה בכי ואין שקט. אנא עזרתכםםםםםםםםםםםםםםם.
תודה מראש...מקווה שיש פתרון. נואשת.