פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת 5.5 ומשתמשת במוצץ להירדמות וגם לאחר היקיצה לכמה דקות ארוכות.
היא אומרת שזה מרגיע אותה ואכן כך הדבר.
איך גומלים אותה? או שמא אם הגענו עד הלום, היא כבר תזרוק אותו בקרוב לבד?
תודה

שלום רב!
הבן שלנו יהיה בן 3 עוד מעט, ילד מאוד מאוד חכם, מבין , מדבר מאוד יפה, קולט ומבין הכל, הוא ילד בעל אינטיליגנציה רגשית מאוד מפותחת, ולכן החששות שיש לנו.
הוא אמור להיכנס לגן בפעם הראשונה בחייו, מאז שנולד ועד עכשיו היה איתי בבית, לא היה בשום מסגרת, ולא נשאר לבד עם מישהו אחר חוץ מאיתנו פרט למספר בודד של פעמים בהן השארנו אותו עם סבא וסבתא כשהיה ישן ולא שם לב. הוא קשור אלינו מאוד, מאוד אוהב אותנו אומר לנו ביום עשרות פעמים שהוא אוהב אותנו ומראה חיבה תמיד. ממש ילד מתוק ונבון.

הסברנו לו כבר כמה חודשים שעוד מעט ילך לגן של גדולים, שמאוד כיף בגן, שיש המון משחקים וגננת חמודה והכל תמיד ברוח חיובית מבלי להראות לו שאנו עצובים כשמדברים על הנושא הזה, למרות שמבפנים הלב שלי נקרע....
אני יודעת מראש שזה לא יהיה קל ואפילו קשה בשבילו, להשאר פעם ראשונה בכל ה3 שנים האלו לבד בלי אמא ובלי אבא!!
בכל החודשים האלו הוא דיבר על הגן ואמר שיהיה לו כיף ויש משחקים וחברים חדשים ואני שמחתי כי היה לי איזשהו ניצוץ של תקווה שאולי זה לא יהיה קשה... אבל מהר מאוד התעוררתי מהאשליות האלו כי זה ממש חלום בשבילי שזה יעבור בשלום, אני פשוט יודעת שהוא יצרח שם כל היום ואני לא יודעת מה לעשות שלא תהיה לו איזושהי טראומה מזה.

בשבוע האחרון הוא נעשה ממש עצוב יושב לבד וחושב, כששאלתי אותו מה יש לו הוא אמר שכלום, ואז הוא אמר לי שהוא עצוב כי אני לוקחת אותו לגן ומשאירה אותו שם לבד ולמה אני לא נשארת איתו, הוא חזר על זה במשך השבוע כבר כמה פעמים, ופשוט הלב שלי נשבר כשאני חושבת על זה שיכול להיות שיצעקו עליו, ויכעסו עליו, וכידוע בגני עירייה המצב לא משהו, ולא תמיד יש לגננות סבלנות להבין את המצב הרגיש של כל ילד וילד.
ביחוד שזה מזב כמו אצלנו, שילד לא נשאר לבד עם מישהו אחר ללא הוריו אף פעם, ופעם ראשונה הולך למסגרת ליום שלם בלי הוריו.

אנחנו ממש מודאגים, עצובים ואובדי עצות, לא יודעים איך להכין אותו ואיך להתמודד עם תחילת השנה, איך לגרום לו שיהיה לו קל, או לפחות שלא יהיה לו קשה מדי...

נשמח לעצות איך להקל עליו את תחילת השנה ואיך להכין אותו למשהו שהוא חדש לו לגמרי.

תודה רבה!!

שלום - אני כותבת בשם אחותי.
בנה בן השנה וחצי אח לתאומה, הוא ילד מקסים, נוח ושקט - כאשר אמו לא בסביבה.
כשהיא נמצאת (לרוב בתוך ביתם), הוא לא מפסיק לבכות בכי תמרורים ולצרוח ולו לשנייה אחת, נצמד אליה ושום דבר ואף אחד (כולל היא) בסביבה לא יכול להרגיע אותו
קשה להיות בסביבה מרוב הצרחות
רק כאשר היא מרימה אותו ועומדת או מסתובבת בבית הוא נרגע.
כיצד עליה לנהוג על מנת לגמול אותו מהתלותיות?
נשמח לכל עצות וטיפים
תודה!

שלום

יש לי ילדה שהיא הבכורה במשפחה בת 10 עולה לכיתה ד (נשארה שנה בגן חובה)ואחות שעולה לכיתה א ובן קטן בן 3

ילדה שמחה אך אני יסביר עדיין ילדותית לגילה אוהבת עדיין לשחק בברביות מבחינה חברתית יש לה חברות אך לא מהכיתה . לפי מה שאני רואה גם הדיבור וגם ההתנהגות ילדותית לגילה . עם החברות מאד ותרנית ונשלטת לא יודעת לענות בקול סמכותי אלא מאד בכייני לא יודעת להתמודד למשל קבעה עם חברה וחברה אחרת באה ואמרה שהם משחקים בחוץ והם קבעו איתה אתמול והיא שכחה מזה לא תעמוד ותגיד שכחתי לא נורא אלא תתמודד בבכי ולא תדע מה להגיד .פוחדת שהם יכעסו אליה אף פעם לא תריב עם חברה . מאד תמימה . עם מדברים סתם לא תביע את דעתה ותתערב בשיחה מאד מובלת . אני כל הזמן מנסה להסביר לה שאפשר לדבר ולהסביר אך זה לא עוזר חוזר חלילה וחלילה .
אני רואה נערים ונערות ביחד ואני פוחדת שבעתיד לא יהיה לה כך חברים והחברים התרחקו כי בכל זאת ככול שגודלים בגיל אנחנו מתקשרים בדיבור וכל הזמן יוזמים שיחות . גם ליזום שיחות עם חברות לא יוזמת אלא עם אומרים לה אז כן תלך ותזמין אך לא מתקשרת . ניסנו כבר קבוצה של כישורים חברתיים אך זה לא עזר . כי כל זה היא כבר יודעת קודים חברתיים וכו' האם טיפול פסיכולוגי בנושא זה כן יכול לעזור

תודה רבה

קודם כל תודה על תשובתך המהירה ואני חייבת לציין גם מאוד מרגיעה.
אמרת פשוט להתעלם מזה אפילו שאומרים לו שלא מדברים כך . הדבר ממשיך כל הזמן ויותר מזה . שאנו נתק'לים באיזה שכו או מכר שאני פוגשת אח שלו הקטן בן שנתיים וארבע למד ממנו והוא אומר לאנשים אתה קקי ואחיו הגדול מצטרף אליו וזה הדבר הקשה ביותר לי ולבעלי . ואנו מאוד מתביישים שזה קורה ליד אנשים. מה לעשות?

אודה לעצה להתמודדות לילד בן 4 שההליכה לגן מהווה עבורו קושי גדול ומלווה כל בוקר בבכי תמרורים. (צוות הגן מספר שהוא מרגע מהר ), עוד לפני ההגעה לגן הוא כבר מכריז שלא רוצה לגן.
אנחנו לפני מעבר לגן חדש ונשמח לעצה טובה שתקל עליו את ההסתגלות.
מדובר בילד חברותי
מדובר בקושי גם לגן שהוא אוהב את הצוות
כששהוא נשאל מה יעשה לו כייף בגן הוא אינו עונה
הוא מסביר שהוא רוצה אותנו ורק אותנו איתו כל היום ....
תודה מראש
אמא ואבא

בע"ה אנחנו מתכוונים להתחתן . אני גרוש + 2 והיא גרושה ללא ילדים
ילדיי בגילאים : 5.5 & 3.5 ומאוד קשורים אליי עקב גילם הצעיר
איך עליי לנהוג בנוגע להבאתם לאירועים הקשורים לחתונה ? קרי : אירוסין , חתונה , שבת חתן
האם שייך להביא אותם ? ואם לא אזי איך עליי להביא לידיעתם את המקום שיש לאבא אישה חדשה ?
אציין שהילדים חווים את אשתי לעתיד מכירים אותה היטב וכרגע היא "חברה טובה של אבא"
אנו דתיים ולא חולקים מגורים משותפים לפני חתונה
אשמח לעצות טובות מכאלה שיש להם ניסיון עם מקרים כאלה , תוך שימת לב לפרטים האישיים
תודה לכל המשיבים

לפני מס' חודשים התגרשתי ועברתי עם ילדיי(בן 6 ובן 3.5) לגור בעיר אחרת קרוב להוריי על מנת שיוכלו לסייע לי.
בתקופה האחרונה בן ה-6 החל מסלים התנהגותו כלפיי הוריי, הוא מתחצף אליהם, מעליב אותם, מרביץ להם, כועס וזועם ללא הפסקה בכל פעם מסיבה אחרת.
המצב הפך להיות כזה שלהוריי זה ממש לא נעים כבר להיות בחברתו.(כלפיי הוא לא מתנהג ככה).
אני מאוד זקוקה לסיוע מצידם כי אני דיי לבד ב"מערכה". הגירושים שעברתי לא היו קלים בכלל והתמיכה של הוריי בי מאוד מאוד עוזרת.
מלבד זה מאוד חשוב לי שהקשר שלהם עם ילדיי יהיה טוב וברור לי שאם לא נעצור את המצב הזה עכשיו זה יהיה מאוחר מדיי.
אוטוטו מתחילה שנת הלימודים והוריי אמורים לעזור לי מאוד באיסוף הילדים לאחר המסגרות החינוכיות.
אני בספק שזה יחזיק מעמד לאורך זמן אם בכל פעם שהם יפגשו את בני הגדול הוא ירביץ, יתחצף ויתנהג באופן כזה כלפיהם.
אני זקוקה לסיוע דחוף!!!!!!!!!!!!!
נ.ב-
לפני הגירושים הקשר עם הילדים לא היה ממש קרוב והיינו מתראים אחת לשבוע בממוצע.
חשוב לציין, שהוריי מאוד מאוד אוהבים את הילדים וקשורים אליהם. הם ומעניקים להם המון חום ואהבה, מתנות ועוד ועוד... תמיד פה לצידנו מתי שאני רק מבקשת גם מבחינת חומרית וגם מבחינה מנטלית.
אני מאוד מאוד קשורה אליהם.

אודה על קבלת עצה מה עליי לעשות?

שלום לך,

יש לי בן בכור בן שנה ואחד עשר חודשים.
יש שני דפוסי התנהגות שמדאיגים אותי והייתי רוצה להתייעץ לגביהם.

הראשון-בני מבקש בכול הזדמנות לאכול,הוא מבלה את רוב השהות שלו בבית-במטבח...הוא מאוד רזה ולעיתים רק משחק עם האוכל ,אך כשהוא בבית או אצל משפחה או חברים עיקר ההתעסקות והעניין יהיה סביב האוכל. זה נמשך כך מספר חודשים ואני עובדת עצות,כי ברור לי שהעניין הוא רגשי, אך מדוע? ומה עושים כדי לשנות?
הוא יכול לבקש ממני עשר פעמים ביום ארטיק או גלידה...ולא מתרצה גם אחריי שמסיים ,לא יחלוף הרבה זמן ושוב ירצה אוכל ..זה מוציא אותי משלוותי בעיקר בשל חוסר הוודאות והעובדה כי זה בן ראשון ואיני יודעת איך לנהוג והאם מדובר בתופעה נפוצה. אציין כי הגננת מדווחת כי בגן זה לא כך...

דפוס התנהגות נוקשה ואובססיבי שני הוא -הילד לא מוכן בשום אופן להירדם במיטתו-חדש בחודש האחרון. הוא מבקש לישון איתי וכשנרדם אני מעבירה אותו למיטתו. כל לילה סביב שלוש ארבע הוא קם בבכי ודורש שאבוא ואשן איתו. אני נאלצת לקחת אותו למיטתי וכך ישנים עד הבוקר. אציין בהקשר זה כי בחודש האחרון לא מעוניין להישאר עם אף אחד בבית חוץ ממני וכשאני בבית איתו ועם אביו או שמרטפית או סבים הוא דורש בקרבתי כל רגע ולא מוכן לעסוק בפעילות אם אני איני לידו.

מה עושים? מדאיג? אובססיבי? נוקשה ? חזרתי?

אנא עזרי לי.

בברכת תודה וכל-טוב.

אני חד הורית וילדה שלי בת שנתיים, כבר כחצי שנה יש לה התפרצויות כעס, אם ילד בגן לא רוצה לשחק איתה היא מרביצה, אם אני אומרת משהו שהיא שאסור לה לעשות(כמו לקפוץ על ספה)היא מרביצה וצועקת אלי, נשכבת על ריצפה, אני בהתחלה ניסיתי להסביר לה שאני מבינה אותה והצעתי משהו אחר שניתן לעשות, אך במהלך חודש אחרון מצב עוד יותר החמיר, אני לפעמים כמה פעמים ביום מתמודדת עם התפרצויות שלה, היא מבקשת סליחה ואחרי חמש דקות עוד פעם יכולה להרים יד.
אם האב של הילדה אין כל כך קשר הוא לא משתף אותי במה שקורה אצלו בבית,
במיוחד אחרי ביקורים אצל אב ילדה חוזר עוד יותר עצבנית, שזה לפעמים מתסכל, כי היא נפגשת איתו פעמים באמצע שבוע וכל סוף שבוע שני היא כל סוף שבוע אצלו,
אני מקפידה על סדר יום אך כל יום יותר ויותר קשה, הסמך לקבל הכוונה אך לנהוג כאן

שלום רב

בני בן 6.5 מגיל 5 בני תמיד היה מפחד לישון לבד במיטה שלו לבד למרות שכולנו אני בעלי וביתי ישנו ביחד בחדר גדול אחד אנו גרים ביחידת דיור תמיד הוא מגיע לישון איתי ועם בעלי
הוא מפחד ללכת לשירותים לבד כל מי שמרים מעט את קולו הוא נבהל .
לאחרונה הרחבנו את יחידת הדיור ויש לו חדר לבד הוא מסרב בכל תוקף לישון לבד בעלי ישן לידו בכל לילה יש לנו גם בת שהיא בת 5 היא שונה ממנו לחלוטין בנושא זה
בני עולה לכיתה א' השנה הוא ילד מאוד מפונק.
אודה לך על תשובתך המהירה

תודה רבה

שלום רב

בני בן 6.5 מגיל 5 בני תמיד היה מפחד לישון לבד במיטה שלו לבד למרות שכולנו אני בעלי וביתי ישנו ביחד בחדר גדול אחד אנו גרים ביחידת דיור תמיד הוא מגיע לישון איתי ועם בעלי
הוא מפחד ללכת לשירותים לבד כל מי שמרים מעט את קולו הוא נבהל .
לאחרונה הרחבנו את יחידת הדיור ויש לו חדר לבד הוא מסרב בכל תוקף לישון לבד בעלי ישן לידו בכל לילה יש לנו גם בת שהיא בת 5 היא שונה ממנו לחלוטין בנושא זה
בני עולה לכיתה א' השנה הוא ילד מאוד מפונק.
אודה לך על תשובתך המהירה

תודה רבה

יש לי 2 בנים. הגדול בן 3.5 שנים והקטן בן שנתיים ו-4 חודשים. הם היו באותו גן עד עכשו. הגדול למד להגיד מילים נוראיות כמו: מניאק, קקי, מפגר ,טמבל, דיביל וכו' ואמר את השם של הילד מגן שאומר את המילים ההלו.(למזלי עברנו דירה לעיר אחרת והוא כבר לא יפגוש אותו.) אבל התופעה קיימת ומחמירה. תמיד שהוא מתעצבן עלי ועל בעלי הוא אומר לנו את המילים הללו אחד אחרי השני וכמובן שאחיו שומע זאת ממנו וגם לומד ממנו. גם לאנשים הם אומרים אתה קקי. אני ובעלי מתים מבושה. כמה שאנחנו מסבירים להם במיוחד לגדול שלא מדברים ככה ונותנים לו עונשים. לא עוזר כלום אני מאוד מודאגת . אשמח לכל עצה כדי למגר את התופעה מהר ככל האפשר.

תודה.

שלום,
אני לא בטוחה כיצד לקרוא למה שעובר על בתי.... לא בטוחה שמשועממת היא המילה הנכונה.
בתי בת שנה וחודשיים, הולכת מגיל שנה ואז גם החל הבלגאן הגדול.
היא אינה מסוגלת לשבת בשקט לרגע, פשוט מחפשת מה לשבור, איך להרעיש וכמה שיותר לעשות בלגאן. פותחת ארונות מטפסת על כסאות ושולחנות וכו.....
המצב הוא כזה שאני ובעלי אומרים לה בעיקר: "את זה אסור", "לא לגעת" והיא בעיקר שומעת מילות שלילה.
כמובן שממשיכה בשלה ובכל הכוח.
יש לציין שנולד לנו תינוק כשהייתה בת 11 חודשים.
גם אם מדובר על תשומת לב יתרה, המצב ממש מתיש והילדה הפכה להיות פשוט בלתי נסבלת. לא משחקת יותר מחצי דקה באותו משחק, כל הזמן רצה ממקום למקום ושוברת או מרעישה. איך אפשר לעזור לה להיות מתונה סבלנית ובעיקר רגועה יותר??

הבת שלי בת 8 קצת קשה לה בכל הקשור לקשרי חברויות. בחופש הגדול היא לא נפגשה עם אף ילד ולא יצרה כל קשר. אני הצעתי לה להזמין אלינו חבר או חברה אך היא מסרבת בטענה שעכשיו חופש והיא לא רוצה . היא עסוקה בענייניה לא מבקשת חברה . יש לי בן נוסף שכל הזמן דורש חברים מזמין ומוזמן ונראה לי קצת מוזר שהיא לא. אני יודעת שהיא לא ממש חברותית ואין לה הרבה חברות אך נראה שלה זה בכלל לא מפריע ולי דווקא זה מאוד מפריע הייתי רוצה שיהיו לה יותר חברים. השאלה שלי היא האם בכל זאת לעשות משהו כדי שהיא חזמין או תצור קשר עם ילדים מהכיתה או פשוט להניח לה. האם זה נורמלי שילדה בגיל שכזה לא זקוקה לחברים. האם זה עשוי להשתנות והאם יש משהו אשאני יכולה לעשות . תודה רבה רוית.