פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ענבל,
לא ברורה לי התופעה שתארת. האם זה נראה לך רצוני? האם הוא חוזר על המילה כמו גמגום? או כמו התעקשות? אולי כדאי לבדוק את זה יותר לעומק, עם קלינאית תקשורת או רופא התפתחותי.

שלום אביבית,
אולי כדאי לשים לב האם יש משהו קצת מציק בהתהנגות של הבן שלך. ההתנהגות שלו נראית לך נדיבה ושמחה, אבל אולי יש בה משהו שלא נעים לילדים האחרים? אולי יש משהו לוחץ מדי, רועש מדי או לא נעים באיזה דרך ולכן הילדים דוחים אותו? שווה לדבר עם הגננת ולהתרשם ממנה, מה היא רואה בגן? האם הוא דחוי? האם יש משהו בהתנהגות שלו שמזמין את הדחייה הזו באיזו אופן? אם כן כדאי ללמד אותו להתנהג בצורה קצת יותר מאופקת ובשליטה.לדבר איתו על כך שזה לא נעים, שכדאי לגשת בשקט, להמתין לתגובה של הילד השני, אין צורך לתת לו מייד את כל המשחקים וכו'.

שלום לך,
נשמע שקיית בעיית גבולות עם שני הילדים. את מציינת שאת כועסת על בתך כשהיא נענשת בגן, ושבעלך כועס על הילד. להורים רבים יש בלבול בין לכעוס על הילד לבין להציב לו גבלות. כעס אינו הצבת גבולות. כעס גם אינו שיטת חינוך. אין צורך לכעוס על הילד זה לא עוזר.
כאשר אנחנו נותנים המון תשומת לב להתנהגות כלשהי, לא משנה אם תשומת הלב היא חיובית או שלילית, ההתנהגות תגבר. גם אם תשומת הלב היא שלילית (למשל כעס), זה נקרא חיזוק חיובי, כי בעקבות תשומת הלב ההתנהגות מתגברת. כשילד רואה שהתהנגות מסויימת גורמת לכך שהוא יקבל תשומת לב, הוא ימשיך עם ההתנהגות במקום להפסיק אותה. לכן הפיתורן הוא לצמצם מצד אחד את ההתייחסות שנאחנו נותנים להתנהגות למינימום, ומצד שני, לתת תשומת לב על התנהגויות אחרות, חיוביות, שאותן אנחנו רוצים להגביר.
למשל אין טעם לכועס על הבת שלך על כך שנענשה בגן. צריך להגיד לה שזה באמת לא בסדר, ולעבור לנושא אחר. כמו כן לגבי הבת, במקום לכעוס, אולי כדאי פעם אחת לשבת איתה ולחשוב ביחד מה יעזור לה לשלוט בפטפוטים שלה. אולי כדאי למשל לשמור את מה שהיא רוצה להגיד לאחר כך, לקבוע עם הבנות לאחה"צ ואז הלגיד להן את מה שרצתה, וכו'.

תודה על תשובתך.
אלו דברים שאני יודעת ובכל זאת, ציפיתי מהגדולה שתבין שאם אמא כועסת אז זה לא בסדר.
הכעס מתבטא על ידי שיחות עימה אבל הן לא עוזרות.
בכל מקרה ננסה לתת פחות במה לדברים...

שאלה אחרונה: איך להגיב לנשיכות של בניולכך שהוא רוצה כל חפץ לעצמו, למרות שאחותו תפסה קודם... ?

שלום ימי,
אני חושבת שהציפיות שלך מבתך הן אולי חלק מהבעיה. היא רק בת 5, היא לא אמורה להבין אותך כשאת כועסת, אלא את זו שאמורה להבין אותה. כאילו את רוצה שלמרות שאת יודעת שמה שאת עושה לא נכון, היא תתגבר על הטעויות שלך ותבין. זה ציפייה לא הוגנת ממנה. קצת כמו להחליף איתה תפקיד, ושהיא תהיה המבוגר האחראי.
לגבי בנך, חשוב להפסיק את הנשיכות פיסית, ולתת לו מילים לסיטואציה, ולאט לאט ללמד אותו להתשמש במילים במקום בנשיכות (זה מרגיז שיש לה משהו שגם אתה רוצה) וכן לתת לו כלים נוספים להתמודדות םע תסכול, למשל להציע אופציה אחרת, לשחק במשהו אחר, להסיח את הדעת, לבקש יפה וכו'. יש לחזור על זה הרבה ובהתמדה. עם הזמן והגיל הוא ילמד.

שלום שגית,
חוסר השקט שלה הילדה בלילה מושפע גם ממה שקורה בקשר ביניכם במשך היום, ואת זה לא תארת. בכל אופן בלילה, אין צורל להיות לידה עד שהיא נרגעת, אלא רק לקום לדקה, להגיד לה בצורה ברורה וסמכותית שעכשיו ישנים ולחזור.

במהלך היום הילדה נמצאת בגן. וכשהיא באה אני מוציאה אותה מגיעים הביתה..אני מאכילה אותה משחקת איתה..רואים טלויזיה וכך זה עד השינה. לפעמים קורה שאני כועסת על דברים ספציפים שהיא עושה אבל בגדול הקשר הוא די טוב. עם האבא הקשר שלה יותר טוב..הוא יותר משחק איתה סובלני וסבלני אליה..צוחק ומשחק איתה...וישנם ימים שהיא לא רואה אותו היות והוא בעבודה והוא חוזר כשהיא כבר ישנה. ובלילה כשהיא קמה כל הזמן אני עומדת לידה ואומרת לה עכשיו ישנים..אבל זה עדיין לא עוזר. ממש מתיש כל העניין זה לא משתנה כל לילה אותו דבר.האם להחזיר אותה לחדר שלנו? או להמשיך באותה צורה שתישן בחדר שלה עד שתתרגל?

כמו כן רציתי לשאול בזמו חופשות שיש מהגן הילדה לא אוכלת כמו שצריך בבית..רוצה ושותה רק בקבוקים(מטרנה) במהלך היום. ואילו איך שהיא חוזרת לגן היא אוכלת מצויין את הארוחות.וממשיכה את האכילה גם לאחר שהיא חוזרת מהגן בבית..
איך זה ייתכן מה האוכל שאני מכינה לא טעים? מה עליי לעשות אני מנסה להיות תקיפה אבל עדיין לא יכולה להכריח אותה לאכול .?

שלום שגית,
קודם כל בודאי שלא להחזיר אותה למיטה שלכם. שנית, זה לא מספיק שאתם אומרים לה שהיא צריכה לישון עכישו כשאתם באים אליה, אליה הצעתי לך גם לא להישאר. זה לא יעזור מייד. ברור שבהתחלה היא תבכה. יש צורך בעיקביות ובהתמדה עד שזה יעזור.
בנוסף זה נשמע שיכול להיות שכן יש קושי כלשהו בקשר ביניכן, שנובע מכך שאת מרגישה מעט חסרת ביטחון כאם. למשל כשאת לא בטוחה שהאוכל שלך טעים, ואולי את לוקחת אישית כל קושי שקורה ביניכן ולכן את כועסת יותר מבעלך ונעלבת. בתך מרגישה את זה כחולשה הורית שלך, ולכן היא חרדה ולא רגועה ומתקשה לישון.
אני ממליצה לך לפנות למרפאת אם תינוק בבית חולים איכילוב או למרפאת גיל הינקות ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה כדי לקבל עזרה בעניין.

תודה על תשובתך..אני יכולה לפנות לטיפת חלב? באשור הדרום למי ניתן לפנות לקבלת עזרה וייעוץ?
כמו כן מה יכולה להיות הסיבה לכך שהיא לא אוכלת ארוחות מלאות כשהיא נמצאת בבית? או אצל סבתא? או בכל מקום אחר חוץ מהגן?

שלום שגית,
אני חושבת שהקושי באכילה קשור לקשר איתך ולחוסר הביטחון שאת משדרת או חרדה. יכול להיות שגם הסבתא משדרת זאת. לגבי איזור הדרום, אני לא מכירה. נסי אולי לבדוק בבית חולים קפלן ברחובות, או להתקשר לאחד המקומות שנתתי ולשאול שם אם יש להם המלצה לטיפול דומה באיזור הדרום.
בהצלחה.

שלום לך,
האם היא עושה את זה גם לך?

לבעלי ולי היא כמעט ולא מושכת בכלל! גם למבוגרים אחרים בעיקרון..
אני רוצה להוסף שאחרי שהיא מושכת (ואני שם ) היא תמיד באה לילד/ה שמשכה לה/ו ונותנת נשיקה עושה "טובה" ומבקשת סליחה....
מה דעתך בעניין?
איך להגיב למעשה זה?

שוב תודה!

שלום לך,
תראי,מדובר בילדה קטנה מאוד, שעדיין לא מבינה באמת שזה כואב ובעייתי. היא פשוט מבינה שיש סדרת פעולות שעושים אחרי שזה קורה, ובהן התנצלות ונשיקה אבל היא עדיין לא מסוגלת להפנים באמת את הבעייתיות של ההתנהגות ולא מסוגלת לשלוט בה. כרגע היא פשוט קטנה מדי וקשה להבין גם על איזה צורך זה עונה לה. יכול להיות שזו דרך ליצור קשר, יכול להיות שהשיער מושך אותה מסיבה כלשהי. בכל אופן כרגע לא נראה יש הרבה מה לעשות מלבד לשמור עליה, ולהמשיך לעשות מה שאתם עושים. אני מניחה שזה יעבור לה עם הזמן, ואם לא , לפחות כשהיא תגדל קצת אפשר יהיה לטפל בזה בצורה יעילה יותר כי היא תבין יותר.

שלום ניצן,
זה תקין מאוד. וגם אופייני לגיל.

שלום נור,
אולי כדאי ששני ההורים ישבו ביחד עם הילד, וקודם כל ינסו להבין ממנו מה הוא הבין ומה הוא זוכר ממה שקרה. זה נדנמה לכם שהוא לא יודע שהייתה סטירה, זה לא אומר שהוא לא שמע ולא הבין מה קורה.
העניין הוא לא מה להסביר לו, אלא קודם כל לתת לו הרגשה של אווירה פתוחה שאפשר לשאול, אפשר להרגיש כל מיני דברים. אם הוא ירגיש שקשובים אליו. הוא בעצמו יעלה את השאלות שלו. בהנחה שהוא יודע שיש ריב, והוא ראה שיש דם, יש סבירות שהוא מבין שהדם קשור לריב, כך שאין טעם להסתיר את זה ממנו. הכי טוב להגיד את האמת. להגיד שאבא התרגז, וטעה, והא מאוד מאוד מצטער על זה, וזו בשום פנים ואופן לא דוגמה לאיך צריך להתנהג.
עדיף אפילו להגיד שהייתה סטירה וירד דם מאף כי אחרת הילד יכול לחשוב שהיו מכות גרועות יותר. האמת היא תמיד עדיפה על מה שהילד מדמיין ואנחנו לא יודעים.
אחרי ההסבר, צריך להיות קשובים לפחדים וכעסים או תחושות אחרות שיעלו מצידו, כולל פחד שאבא ירביץ גם לו, או שזה יקרה שוב, כעס על אבא וכו', ולתת לתחושות האלה לגיטמציה, וכמובן להבטיח לו שזה לא יקרה וגם לעמוד בזה.

שלום אור,
זה יפה שאת בעצמך מבינה שהוא למד שעל ידי מעשים שלילייים הוא מקבל תשומת לב. עכישו כדאי להפוך את ההבנה שלך למסקנות אןפרטיביות. קודם כל לא לתת לו את תשומת להב הזו. אין טעם לכעוס עליו, לנאום, להעניש ולהתחנן. פשוט להפריד ואתו מהילדה כשהוא מציק לה, בשיא הענייניות, ולהמשיך הלאה. כמו כן חשוב לתת לו תשומת לב על דברים אחרים כדי שהוא לא יצטרך להציק לאחותו כדי לקבל תשומת לב.
כדאי גם לתת לכל אחד מהילדים זמן איכות נפרד עם אחד ההורים במשך השבוע, ולהבנות ככל הניתן את שעות הצהריים בפעילויות ומסגרת. לתת משימות, שיעורי בית, לשחק יחד איתם וכו', ולא להשאיר אותם להעסיק את עצמם לבד זמן רב מדי.

שללום מיה,
חשוב מאוד שאכן לא תתייחסו להתנvגויות האלה. לא כעונש, אלא כי ההתייחסות מגבירה אותן. אני גם לא מבינה למה ההתנהגויות האלה כל כך מציקות לכם ומתפרשות ביעניכם כחוצפה. מותר לילד להיות לא מרוצה, ההתbהגויות שאת מתארת הן לא חוצפה. חוצפה זה כאשר מישהו מנסה לפגוע בכבודו של האחר. הילד ל אמנסה לפגוע בכם, ואין סיבה לקבל את התהנגויותיו כפגיעה אישית. אלה התנהנגויות אופייניות לגיל, הם אכן התהנגויות לא נעימות, ואם רוציםן לקטין את תדירותן, חשוב אכן לא להתייחס אליהן כל הרבה כמו שאתם עושים. כמו כן כן רצוי לתת לילד חיזוק והתייחסות להתנהגויות חיוביות יותר.

שלום אליענה,
החרדות שאת מתארת הן לא חלק מההתפתחות בגיל הזה. את מוזמנת לעיין במעודת "שאלות נפוצות" בתשובה העוסקת בפחדי ילדים.

עיינתי בשאלות נפוצות אין שם התייחסות לחרדות ברמה כזו, אשמח להכוונה כללית לאיזה גורם עלי לפנות על מנת לנסות ולסייע לילדה או לחילופין לגלות מה מעורר אצלה את החרדות הללו

שלום אליענה,
אתם יכולים לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפסיט שעובד עם ילדים ומתחמה בטיפול בחרדות. את יכולה לפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדות באיזורך או לפנות לפסיכולגוית בית הספר ולבקש המלצה לגבי השירותים הטיפוליים באיזור מגוריכם.

שלום אליענה,
יכול להיות שכן. חשוב למצוא מטפל שגם משלב הדרכת הורים בטיפול. חלק מהמטפלים באומנות לא עוסקים בכך.

שלום רות,
הבן שלך לא מקבל "הורמונים מיניים", זה לא עניין של הורמונים. אכן התנהגותו של בנך חריגה ויש לפנות לטיפול שמשלב הדרכת הורים בהקדם.

שלום עינת,
האם הביעה שלה בטף בדיבור מטופלת? נשמע שהילדה במצוקה, לא בהכרח בגלל הבעיה בשטף בדיבור אלא באופן כללי, וחשוב שתיפני להדרכת הורים כדי לבדוק יותר לעומק מה מציק לה.

שלום רונית,
קודם כל כדאי לקחת אחריות על החלק שלכם ההורים במצבו. את מציינת "לצערי מפונק", זה נשמע כאילו זה לצערך וזו גזירה משמיים. ילד מפונק הוא ילד שמפנקים אותו. כלומר מצד אחד את מפנקת אותו אך מצד שני את מתעצבנת על זה שהוא מפונק. חשוב שתחליטו על קו חינוכי עיקבי וברור, עם גבולות ברורים, לא לבלבל את הילד, מצד אחד לתת לו כל מה שהוא רוצה ומצד שני לצפות ממנו שלא יתבכיין.
ואז תהיה תקופה קשה, שבה הוא ואתם תצטרכו להתרגל למצב החדש ולהיות עקביים מאוד. מה שיכול לעזור לך להחזיק מעמד בסיטואציות האלה, הוא עצם העובדה שאת תתכונני להם מראש ולא תופתעי כל פעם שהוא בוכה, וכן כדאי לעשות נשימות, וללמוד להרגע, זה בכלל כלי טוב לחיים.
אם אתם לא מצליחים, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום רונית,
אני חושבת שטוב וראוי שהתערבת עם האחיין בן ה-13. אבל יחד עם זאת חשוב לזכור שלא תמיד את לידה ושזה לא פיתרון ארוך טווח.
לטווח הארוך צריך לבדוק מה עושים בקשר להשמנה, ואיך מחזקים את בטחונה עצמי. נראה לי שכדאי שתפני להדרכת הורים מסודרת, כיוון שאני מתרשמת שדווקא הקשר המיוחד שיש לך עם הילדה הוא מגונן מדי ולא מאפשר לה להתמודד ולהפתח לחברה. ואני לא מתכוונת רק לעניין עם האחיין אלא לאווירה כללית בינך לבינה, שעושה אותה יותר קשורה אלייך מאשר לילדים בני גילה, ואולי גם קשורה להשמנה שלה.

שלום הודיה,
אני חושבת שאת קצת מגזימה בחשיבות הלחצים שחג כזה או אחר גורם לה לפני החטיבה. מהתאור שלך אני מבינה שזה משהו שקורה לעיתים רחוקות וזה בעצם לא כל כך נורא.
לי זה לא נראה נורא שהילדה לא תלך פעם בחודשיים שלושה לאביה, וזה גם לא נורא אם היא כן תלך.
אולי אפשר למצוא פשרה שהיא חלק מהזמן ובאמצע הארוחה תלך אליו.
אם לא, כדאי לדבר עם האבא ולהסביר לו שלא סביר מצידו להניח שאת האחיינים היא רואה לעיתים רחוקות יותר מאשר אותו היא יותר אוהבת מאשר אותו. ועוד כדאי להסביר לו, שגם אם הוא מתאכזב, חשוב שהוא ילמד להסתיר את זה ממנה, כי אז הוא מייצר מצב שהיא באה אליו מתוך רחמים עליו ואת זה הוא בטח לא רוצה.