פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
יש לי כמה שאלות, יש לי ילדה בת 11 שהיא אחראית ובוגרת באופי שלה יחסית לבני גילה, אך לפעמים מתנהגת כמו תינוקת. לאחרונה יש לה כל מיני רעיונות. היא טוענת שבתוך הראש לה עולים כל מיני דברים, למשל כשהיא מתעצבנת על מישהו היא מקללת אותו בלב בקללות שאני לא מרשה לה לבטא אותם. לאחר מכן היא מספרת לי שהיא עשתה את זה בלב ושכל הזמן הקללות עולות לה לראש והיא לא מפסיקה לחשוב על זה. דבר נוסף, לדעתי על מנת למשוך תשומת לב, כי לאחרונה אני קצת עסוקה ולא סביבה מהרגע שהיא מגיעה מבית הספר ועד שהיא הולכת לישון, היא טוענת שבלב שלה עולים לה אימרות, למשל: שהיא מאחלת לאנשים למות, ובינהם אני, אבא שלה, חברים שלה כל מי שעיצבן אותה באותו רגע. היא כמובן דואגת לספר לי את זה ואף לבכות ולהגיד שהיא לא מתכוונת לזה ושהיא לא רוצה לחשוב את זה אבל בלי שהיא תרצה המחשבות האלה עולות לה לראש. היא אף אמרה שבגלל שהיא אומרת על אחרים, אז היא רוצה שזה יקרה לה.
מדובר בילדה מלאת חיים ואוהבת לעזור לזולת, ילדה יפה ומדהימה.
אני לא יודעת מה לעשות, האם מדובר בגיל ההתבגרות (עדיין לא קיבלה ווסת)? האם אלה תופעות ידועות? האם יש צורך בייעוץ או שזה תקופה שהיא תחלוף ברגע שתקבל יותר תשומת לב?
אודה לכם על העזרה המהירה, אני מאוד מודאגת.

תודה : שרה

בני בן 5 נמצא בגן חובה לרוב נשאר יפה בגן (גן חדש השנה). אתמול התפספס לו קקי בגן (לא זוכרת מתי קרה לפני אבל לפחות שנה וחצי).
הוא אומר שחשב שיש לו רק פיפי והיה לו גם קקי. אחרי שפספס, יצא מהשירותים כאילו כלום.
כשהילדים הריחו משהו מסריח הגננת ראתה שהוא מתחיל לבכות, פינתה את הילדים וניקתה את הבן שלי.
האם עלי לשאול אותו יותר בנושא או להרפות?
האם לוודא עם הגננת שאף אחד מהילדים לא שם לב ולא מציק לו בנושא?
האם נראה לכן שיש צורך לחקור האם יש סיבה יותר מעמיקה לפספוס?

בוקר טוב,
מגיל מאוד צעיר היו לילד שלי פחדים. הפחדים באו והלכו, אבל כל הזמן התחלפו: פחד מזרים ברחוב, פחד ממעליות, פחד מבריכות, פחד מחרקים, פחד מלהיות לבד, פחד מדם, ולאחרונה פחד שיחטפו אותו.
עליי לציין כי לפני כשנתיים הוא היה עד לתאונת דרכים בה נפצע ילד, אשר מייד לאחריה חלה החמרה במצב.
בימים אלה הוא פוחד ללכת לבד אפילו לשירותים או להישאר לבד במקלחת.
בנוסף יש לילד טיקים, גם הם מתחלפים: כחכוח בגרון, השמעת קולות, ליקוק השפתיים, נגיעה בפה וכו וכו.
לפני כשנה הוא נפגש עם פסיכולוגית למשך כחצי שנה שבה היה שקט, אולם עם גמר הטיפול החרדות חזרו ביתר שאת.
בינתיים יצרתי קשר עם מרפאת החרדה בשניידר והצטרפנו לרשימת המתנה לטיפול הקבוצתי.
הדילמה - הילד חווה גירושין שלי ושל אביו לפני כ-3 שנים וכן מספר לא מבוטל של מעברי דירות. אני ובן זוגי מזה תקופה ארוכה מעוניינים לעבור לגור ביחד בדירה יותר גדולה על מנת לאפשר לילדיו לינה מסודרת בחדר משלהם (נכון לעכשיו כשילדיו מגיעים הם ישנים באותו חדר עם ילדיי). כך שלמעשה כרגע שוב עומד על הפרק מעבר דירה. עליי לציין כי: 1. במסגרת מעבר דירה זה הילד יישאר באותו בי"ס. 2. אי מעבר דירה כאמור יעמיד את הזוגיות שלי בסכנה.
השאלה הנשאלת היא האם מעבר דירה בתקופה זו בה הילד מתמודד עם חרדות קשות עשוי להשפיע לרעה עליו ו/או על הטיפול הצפוי לו במרפאת החרדה?

שלום, רציתי לשאול ולוודא שאנחנו פועלים נכון - אני באמצע חודש שביעי ויש לנו ילד בן 3 וחודש שמתחיל להראות סימנים שההריון משפיע עליו, בעיקר בשעת השינה. יש לנו טקס - מקלחת, אוכל, צחצוח, סיפור ולישון. כשמגיע הרגע שאני צריכה לצאת מהחדר, הוא לא נותן, קורא לי, מתחנן שאשאר וכשאני יוצאת, בוכה ובוכה. קורא לי שוב, הכל בבכי. אומר שהוא רעב, לא מרגיש טוב, צריך פיפי, קקי ועכשיו יש משהו חדש "לא יודע לישון"...התגובה שלי - בהתחלה חיבוק נשיקה, ליטוף, הסבר וכו'. ואני יוצאת, נותנת לו לבכות 5-10 דקות וחוזר חלילה, כך פעמיים - שלוש ולפעמים מגיעים לנזיפות של ממש ואז הוא נכנס למיטה והולך לישון. מה אני עושה לא נכון? מה כן לעשות? בעלי אגב מתעלם לחלוטין מהבכי שלו ומאמין שאם הוא יתעלם תוך כמה ימים ההתנהגות הזו תעלם...
אני חייבת לציין שהילד מאוד בוגר, מאוד ורבלי ויודע להביע את עצמו ומה שהוא מרגיש נהדר והוא גם מאוד עצמאי ורואים את זה בצורה מאוד ברורה במיוחד בהשוואה לילדים אחרים בגילו ופתאום, בימים האחרונים הוא השתנה...
תודה!!

שלום רב, ביתי בת ה-4 נכנסה השנה לגן טרום חובה.הקליטה שלה בגן החדש איומה. למעשה, מהרגע שמתעוררת בבוקר, עסוקה במתי נבוא לקחת אותה, מה יהיה אם לא תרגיש טוב וכו’ וכו’..לא מפסיקה לשאול שאלות. ברגע הפרידה ממש, צורחת, תופסת בבגדים וממאנת להיפרד.לדברי הגננת, יושבת ליד החלון והזמן שלוקח לה להירגע הוא כשעה… חשוב לי לציין כי הפרידות לסוגיהם תמיד קשות לה. גם בשנה שעברה היה לה קשה אך מאחר והיתה בגן פרטי, היו יותר אנשי צוות שיכלו להתפנות אליה. אנו מנסים לדבר אתה, לבדוק מה יכול להקל עליה, אך נראה כי זה חזק ממנה ולמרות שמבטיחה לעצמה ולנו ש"מחר אני לא אבכה בגן", ברגע שנכנסת, שוכחת הכל ומתחילה לצרוח. ביתר היום לדברי הגננת, שותפה לפעילויות בגן ומשחקת עם הילדים. הקושי העצום הוא בבוקר. אנו חסרי אונים ונראה לנו שגם הגננת….

שלום,
תאומים בני 2.4 מסרבים ללכת לישון בערב (בסביבות19:30) ועושים בלאגן שכולל הוצאת מצעים, זריקת חפצים וכול מה שיש במיטתם פשוט נזרק לריצפה. רק אחרי "מלחמת התשה" בינינו שכוללת עצבים,. כעסים ואף נזיפות הם נרדמים (לפעמים תוך כדי בכי).יש לציין שהם נמצאים במסגרת מעון ושם ישניים כשעתיים משעה 12:30 . זה קורה כמעט כל ערב, וזה פשוט לא נעים לסיים כך את היום.
מהי הדרך הנכונה להתמודד עם פעוטות מרדנים שלא רוצים לישון?

שלום,
אני עתידה לחזור לעבודה (חלקית - שני חצאי ימים) כאשר בתי תהיה בת חמישה חדשים. היא יונקת מלא ונמצאת עמי רב הזמן.

האם עזיבה של 6 שעות פעמים בשבוע באופן קבוע תהיה מוקדמת מדי עבורה, או יכולה ליצור אצלה טלטלה רגשית כלשהי.

אודה לתשובתכם,
גבי.

שלום רב!! שמי רעות (31), אמא לתאומות מקסימות בנות 3, במקצועי אני ליצנית, העבודה שלי לרוב היא אחה"צ ולכן יש ימים שאני מגיעה הביתה ב20:30 והן כבר במיטה, מה שיוצא זה, שיש ימים שהן לא רואות אותי במשך היום פרט לבוקר שאני שולחת אותן לגן. יש לציין שכיום אנחנו גרים אצל חמי וחמותי והם מטפלים בהן בהרבה חום ואהבה.
הבנות נמצאות במסגרת עד השעה 17:00. הימים שכולי איתן זה שישי שבת וכמובן ימים שאני לא עובדת אז אני מוציאה אותן מוקדם.
כמצופה, למרות כל החום ואהבה הן מתגעגעות לאמא, קמות בלילה, נכנסות איתי למיטה, אומרות לי שהן מתגעגעות.. קורעות לי ת'לב, אבל זה הפרנסה העיקרית שלנו.. ואני גם מאוד אוהבת את העבודה שלי.
שאלתי היא, האם זה בריא לבנות? האם הן יתרגלו לצהרון עד 17:00 וזה יעבור? מה כולם עושים- אלה שעובדים משמרות? שנה הבאה בע"ה אנחנו נכנסים לבית משלנו (אין לי מושג אך נעשה את זה.. )
יש אפשרות שאני אוציא אותן ב14:00 מהגן אבל בשעה15:30-16:00 אני צריכה לצאת כבר לעבודה...
אולי הפרדה תהיה קשה יותר?
אני באמת לא יודעת מה לעשות... ואני רוצה בע"ה עוד ילדים..
תודה!!

שלום,
אנחנו הורים ל-2. בן 6 ובן 3.
בן ה-3 מאד קשור אלי ומורגש אצלו מאד חזק הנושא האדיפלי.
לפני שבועיים יצאנו אני ובעלי והשארנו אותם עם בייביסיטר שהוא מכיר, בהתחלה היה בסדר, לאחר שהגדול כבר נרדם, בן ה-3 לא הפסיק לבכות בהיסטריה ורצה אותי. התקשרתי אליו והרגעתי אותו ובסוף הוא הלך לישון.
לאחר מס' ימים הלכתי בערב לכמה שעות, והם נשארו עם בעלי. היה אותו סיפור. הפרידה עוברת בסדר ואחרי כמה שעות הוא מתעורר ומתחיל לבכות בהיסטריה שהוא רוצה אותי.
חשוב לציין, שתמיד היו לו בעיות שינה ומאז שהוא במיטת נוער הוא בא אלי למיטהה כל לילה שוכב כמה דקות וחוזר למיטה שלו.
מחר אנחנו אמורים לנסוע ל-2 לילות ואנחנו משאירים את הילדים עם סבתא וסבא שהם מאד אוהבים שבאים לישון אצלנו על מנת להשאיר את הילדים בשגרה שלהם.
אני חוששת שאני עושה נזק לילד. פעם אחרונה שנסענו ל-2 לילות היה לפני כמעט שנתיים. מאז רק יצאנו וחזרנו בלילה.
איך אפשר להקל עליו? והאם אני באמת עושה לו נזק?
דבר נוסף, אבא שלהם נוסע בסוף החודש לשבוע.... האם כל הארועים האלו לא קרובים מדי?
תודה

שלום,
בתי בת 6, מאד שקטה וחסרת ביטחון מחוץ לבית - לא יוזמת קשרים עם ילדים אחרים, צמודה אליי ומתחבאת מאחורי. אציין כי בבית התנהגותה הפוכה - מאד דומיננטית (שולטת באחותה הקטנה, בעלת "פה גדול" ומשתוללת כשלא עושים כפי רצונה).
כבר זמן רב אני מעונינת בהכוונה וייעוץ, אבל לא שומעת על המלצות.
אשמח לקבל המלצות על פסיכולוגיות (האם עדיף קלינית?) וכן על חוגים מומלצים לשיפור המיומנויות החברתיות. (אנחנו גרים באזור פתח תקווה).
תודה מראש לכולם.

שלום,
אני אמא לתאומים בני שנתיים ו-4 חודשים. לעיתים מעטות בני מתנהג בצורה לא יפה לבעלי.
זה בד"כ קורה אחרי שבילה איתי ועם תאומתו מספר שעות שבעלי לא היה בסביבה (עבודה,סידורים...) ההתנהגות באה לידי ביטוי בכך שהילד מרביץ לבעלי, מסלק אותו, ומדבר אליו בצורה לא יפה. יש לציין שבעלי אבא מדהים ובד"כ היחסים ביניהם מצויינים.
מדוע זה קורה? האם זה בסדר? כיצד מתמודדים עם זה? אודה לתשובתכם

שלום רב,
בני בן 4 ותשעה חודשים. מזה כשבוע (ללא כל ארוע מכונן) החל לטעון שמפחד לפני השינה ולא יכול להרדם. הוא דורש שאלך לישון מייד אחריו ורוצה לבוא לישון איתי במיטה. כל טקסי השינה שלנו נותרו בעינם: מקלחת, סיפור, פיפי, כיבוי אור ו"נומי נומי" בכפות הרגליים + חיבוק ונשיקה .
אם הוא רואה שאני הולכת שלא בכיוון חדר השינה הוא מתחיל למרר בבכי. טוען שהפתרון היחיד זה שיישן איתי במיטה.הוא טוען שמפחד מ"ספיידרמן שחור" - הסברתי שהוצאנו את הצעצוע העויין מהבית, והפסקנו לצפות בספיידרמן. לא נרגע ... הוספנו אור גדול יותר מחוץ לחדר... פתרון חלקי ביותר. בסוף, הרדמתי אותו אצלו במיטה (אני לא מוכנה שיישן במיטה איתי). בעלי (אביו) טוען שילד מתמרן אותי ורק "גונב" עוד זמן איכות עם אמא... מבחינת בעלי היה אומר לו "לך לישון מייד ואל תבלבל את המוח" - אבל אני נגד הגישה הזו... איך אני יכולה לסייע לבני להרדם בעצמו במיטה שלו?

תודה,
מאיה

בתי בת ה- 7 פוחדת מדברים רבים ולדעתי זה מעבר לפחדים הרגילים של ילדים בגילה.
פחד מכלבים של אחרים למשל, כשבבית יש לנו כלב. פחד ללכת לשירותים לבד בבתים שהיא מכירה כמו בבית הסבים שלה - היא מבקשת שיחכו לה מחוץ לדלת.
פחד לישון בחושך דבר שמפריע לה כשהיא הולכת לישון אצל חברות.
אני צריכה לפנות לטיפול אצל פסיכולוג ילדים?

שלום רב,
יש לי ארבעה ילדים 14,11,6,4 אני צריכה לצאת לנסיעת עבודה בת 3 שבועות.

הבנות הקטנות 6,4 מאוד מאוד קשורות אלי, מאוד חכמות ובוגרות אבל גם תינוקות קטנות בכל הקשור לנשיקות חיבוקים וכדומה.

שאלתי היא: האם יגרם להם נזק נפשי אם אעזוב אותם לתקופה של 3 שבועות?? איך להקל עליהם? (אני יכולה לוותר על הנסיעה אבל במקום העבודה יראו זאת בעין לא יפה..)


אציין כי הם ישארו עם בעלי (שמטפל בהם מעולה!) וגם שני האחים מאוד קשורים אליהם ויודעים "לטפל" בהם.


אנא עזרתך....

שלום רב
יש לי 3 ילדים, בן בגיל 13 בת בגיל 12 ועוד ילדה בת 8, אתמול במהלך ויכוח עם הילדים ואיתנו ההורים, לאחר שהצדקתי את הילדה הקטנה בוויכוח והאשמתי אותו בהצקה מיותרת לילדה הקטנה , ואז הוא זרק משפט "אמא שונאת אותי , תמיד היא מאשימה אותי בכל" המשפט הזה הרג אותי והטריד אותי במיוחד, בערב שוב היה עימותון ביננו כשהוא נתן מכה לבת הקטנה לאחר שהיא קיללה אותו ואני צעקתי שאסור להרים ידיים ואסור לקלל, אז פתחנו את הנושא למה הוא חושב שאני שונאת אותו והוא הסביר שאני יותר עושה לביתי האמצעית וזה לא נכון, מטבע הדברים בנות הולכות לקנות בגדים קישקושים נעליים תכשיטים וכו', והוא לא רוצה לבוא אז אנו הולכות לבד. השאלה איך ניתן לפעול ומה עושים, אני כולי בלחץ מאתמול, ולא יודעת איך להתנהג , יש לךציין שאמרתי לו שאני אבטל לו כדורגל והנאות כדי שיבין מה זה לא אוהבת אותו באמת , השאלה מה לעשות האם להעניש ? האם זה גיל התבגרות ? האם לעזוב ככה ?