פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
אכן ההתהנגות של נכדתך מדאיגה, במיוחד האנקופרזיס. התופעות שתא מאתרת מעידות על מצוקה שהיא נמצאת בה. לא ניתן לדעת מהי אותה מצוקה מבלי להכיר אתכם יותר. חשוב מאוד לפנות לטיפול מקצועי מסודר, כדי לעזור לילדה בהקדם, ולמנוע התקבעות של האנקופרזיס ושל המצקוה באופן כללי. ככל שתפנו לטיפול מאוחר יותר יהיה קשה יותר לעזור לה.

תודה על תשובתך הזריזה. נפעל בהתאם.

שלום לך,
תודה על הברכות. אני שמחה להיות לעזר.
אני חושבת שאת מגיבה נכון. אבל יכול להיות שבתגובותייך אין די, כיוון שיכול להיות שההתהנגות של בתך קשורה גם לדברים שקשורים לבעלך ולקשר שלו איתה. יכול להיות שהיא באמת מרגישה שאת אחותה הוא אוהב יותר, שווה לבדוק את זה יותר לעומק, למשל האם יש דרך שבה הוא יכול לחזק את הקשר איתה, לבלות איתה זמן לחוד וכו'.

וברוב המקרים הקטנה באמת מסובבת את הדברים שהוא ישחק רק איתה למשל עם הקטנה הוא מצייר מקריא סיפורים ואין ספק שהוא יותר נחמד כי היא מאוד מאוד נחמדה אליו מחבקת מנשקת והגדולה לא עושה את זה יותר מדי גם היא תמיד סבלה מעודף תחושתיות לא אוהבת תגים בבגדים ויותר מדי מגע אני מכבדת רת זה


הוא בילושהוא מציעה לגדולה להשתתף אבל היא מוצאת את הפינה שלה ולא אוהבת ללכת עם אבא ואין ספק שהוא הגיב לבהתנהגויות שלה הרבה יותר קשה מלקטנה


גם ככה מדובר בילדה מאוד רגישה מאוד ואפלו שהיו מקרים שבעלי עזב את הבית לא לכלכתי עליו ולא העמדתי אותם באמצע אמרתי שזה עניינים בין אמא לאבא והם יסתדרו


מה אני יכולה לךעשות??????

חג שמח ותודה על הכל

שלום לך,
אני באמת לא חושבת שאת יכולה או צריכה לעשות מעבר למה שאת עושה, מלבד כמובן לדבר עם בעלך ולהציע לו דרכים לנסות להתעקש על הקשר עם הילדה, גם אם זה ייקח זמן והיא לא מגיבה אליו באותה דרך וזה מתסכל אותו. אולי להציע לו ללכת איתך להדרכת הורים בקשר לעניין.

שלום חנה,
בעיני הדרך הכי טובה היא ללהעלות את הדברים בגלוי. פשוט לספר לגננת מה שמעת מהילדה דרך משחק ולראות מה תגובתה. יכול להיות למשל שהאירוע שקרה ביוזמת הסייעת, אולי כשהגננת לא הייתה במקום. שימי לב לב לתגובת הגננת, האם היא מצדיקה את המעשה, מגנה אותו ומבטיחה לבדוק, מכחישה וכו', ולפי זה תחליטי על המשך צעדייך. בכל מקרה רצוי לעשות את הבירור בנימה רגועה ולא מאשימה, ולא להחליט על המשך צעדייך במקום אלא לאחר חשיבה והתייעצות נוספת.
עצם העובדה שצוות הגן יווכח שהדברים עוברים להורים דרך דיווח של הילדים יש בה כבר כדי להרתיע ולגרום להם לחשוב פעמיים.

שלום מירב,
כן. אני חושבת שזכותך לדעת כשמשהו כזה קורה, יותר כדי לדעת שאת יכולה לסמוך על הגן מאשר באמת תוכלי לעשות משהו באותו רגע. באופן שזה נעשה זה גורם לך להרגיש שהמעיטו מחומרת העניין ושאולי לא השגיחו ומנסים לכסות על זה. ואת צודקת שזה לא נותן הרגשה רגועה.

שלום לילך,
אני חושבת שיכול להיות שהגבולות שלך נוקשים מדי. משחק זהו איזור שבו הגבולות יכולים להיות מעט יותר גמישים מאשר בחיים. כשהילדה רוצה לצייר על הדף שלך זה לא בהכרח בגלל שהיא רוצה את מה שיש לאחרים ולא יודעת להתספק במה שיש לה, אלא בגלל שהיא רוצה לעושת יצירה משותפת איתך, להרגיש שגם את חלק ממנה. חשוב שדווקא בסיטואציה כזו תשתשפי איתה פעולה.
ילדים בגיל 4 עדיין לא אמורים להיות לגמרי בעלי יכולת לחכות לתורם ולספוג הפסדים. ומותר לפעמים לוותר להם, במיוחד כשמשחקים איתם. הורה שמחק עם ילד לא חייב לשחק איתו כמו שילדים משחקים בינם לבין עצמם. מהורה מצופה כן לוותר קצת. אל תדאגי, בחוץ כבר ילדים ילמדו אותה להתאפק ולחכות לתורה. זה יקרה בהדרגה וזה עדיין לא חייב להיות בגיל הזה.

שלום אוראל,
קצת חסרים פרטים כדאי לעזור לך בצורה יותר מדוייקת איך להתמודד עם המקרה. האם זה משהו שקורה הרבה? האם בנך סובל מהתפרצויות ומאיפולסיביות וקורה לו הרבה שיש לו מעשים בלתי נשלטים? האם הוא ילד בדרך כלל ממושמע וכאן קרה מקרה חריג ביותר? אם כן, מה קרה? מה בדיוק הוציא אותו מדעתו עד כדי כך? אם למקרה קדמה מצוקה גדולה וייאוש ממשהו, לא יעזור מה שתסבירו או תענישו, הוא לא יקשיב לכם ורק ירגיש לא מובן וכועס.
אני חושבת שהתגובה בשני המקרים צריכה להיות שונה לחלוטין.

הי

כן לילד שלי יש כעסים גדולים בעיקר עקב היותו ילד סנדוויץ, אנחנו מנסים לפנות לו מקום רק שלו, שעה עם אמא פעם בשבוע, אימון עם אבא מס' פעמים בשבוע, המקרה הזה היה חריג כי הוא זרק חפץ בבית מה שלא קורה אצלנו, הוא כן מרביץ מקלל וצועק אח"כ הולך למיטה לישון ונרגע....במקרה הנוכחי הוא ישב עם אחותו על הספה וראו סרט במחשב הנייד הכל בנועם פתאום היא נזכרה שהוא ישב עליה בכוונה לפני שעה החליטה להחזיר לו במקביל נסגרה לו היד בתוך המחשב ומפה ההמשך ידוע....כן קשה לו להתגבר על תסכולים והוא נכנס לכעס מאוד גדול מכל דבר.

תודה

שלום אוראל,
לגבי המקרה הזה, שהוא אכן חריג וגם מסוכן, הכעס שלכם לא יעזור. כדאי לקחת אותו לשיחה רגועה, ופשוט להסביר לו שזה מסוכן, ושאם הוא רוצה לבטא כעסים יש דרכים אחרות, מילוליות לעשות זאת.
מעבר לזה הייתי בודקת את נושא הכעסים אצלכם במשפחה. יכול להיות שנוצרה דינימקה משפחתית, שכל הכעסים במשפחה מבוטאים דרכו, וזה לא תמיד כעסים שהם באמת שלו. זה בולט נורא מהדינמיקה שאת מתארת בינו לבין האחות הגדולה. נראה שמי שבאמת כועסת עליכם זו האחות הגדולה, אבל במקום לבטא את הכעס שלה ישירות מולכם, היא יודעת ללחוץ על הנקודות הרגישות של אחיה ומבעצם מפעילה אותו כמו שליח, ואז הוא חוטף את העונש או הכעס, והיא נשארת עם סיפוק כלשהו מהעניין.
כדאי לחשוב איך כעסים מבוטאים בבית, האם אתם רבים, האם מבטאים מילולית כשמשהו נראה לא צודק או לא פייר, או שיש אווירה שלא לגיטימי לגלות תוקפנות או לבוא בטענות, והדרכים היחדיות לעשות זאת הן סמויות, ואז היחיד שמבטא כעס בצורה גלויה הוא הבן שלכם, כי הוא כבר מתפוצץ. יכול להיות שהוא צודק. תפקיד "מבטא הכעסים" המשפחתי הוא תפקיד כבד ולא הוגן. אולי כדאי לחשוב איך מבררים כעסים ומוציאים ואתם לאור במשפחה כשכל אחד לוקח אחריות על הכעס שלו, וזה ישחרר את בנכם מהתפקיד.

שלום אנני,
אולי זה יעזור לך לחשוב, שבחורה שמנסה להתחבב על ידי מתנות היא בעצם מאוד חסרת ביטחון.
אני גם לא בטוחה שהידידה קומה את כל המתנות האלה, יכול להיות שבעלך קונה אותן, כדי לשכנע את בתך לגבל את בת הזוג שלו, והוא זו גם דרך לגרום לך לקנא כי בעצם הוא "מנכיח" את הזוגיותשלו אצלך בבית בצורה נורא מוחשית.
חשוב מאוד שלא תפילי בפחים האלה. לא משנה כמה מתנות אותה ידיה תקנה, את האימא של הילדה, ואף ילד לא מחליף הורים בגלל מתנות. אין תחליף לקשר של בתך איתםך אם כי, אם את תצראי שזה מערער את הביטחון שלך בעתיד הילדה עלולה לנצל זאת למניפולציות ולבקש שגם את תקני לה. לכן עוד יותר חשוב, שלא תאבדי את הביטחון, את האימא של הילדה, מה שבעלך והידידה שלו עושים זה שלהם, שיבושם להם, אני בטוחה שיש לך בקשר עם ביתך דברים יותר חשובים ועמוקים מההעניין הזה. אני ממליצה לך בכלל לא להתערב בזה, זה לא כל כך חשוב.

הי תודה על העזרה יש עוד כמה עדכונים חדשים:
הבת שלי אמרה לי היום שאבא אמר לה שהידידה שלו מאוד נחמדה והיא גם דיברה איתה בטלפון אז הבת שלי אומרת שהיא מאוד מצחיקה ונחמדה.
לאחר מכן הבת שלי אמרה לי אמא,אם היא נחמדה ומצחיקה אני מקווה להפגש איתה הרבה והסתכלה עלי וחיקתה לתשובה ...לא אמרתי כלום לא ידעתי איך להגיב מה להגיב ואם כדאי להגיב לא רציתי לעשות טעות.
יותר מאוחר היא אמרה לי אמא אם היתה לך חברה או חבר שהיתה מצחיקה אותך היית רוצה להיות איתה הרבה אמרתי לה שאני לא יודעת תלוי מי?

אני ככ מרגישה שהיא כמו בוגדת בי כי היא לא רוצה לספר לי את שמה של הידידה הזאת (הוא אומר לה לא לספר)סתם רציתי לדעת את שמה.
היום היא אמרה לי אמא אבא אומר לי שהוא סומך על י שאני בוגרת ולא יספר כלום לאף אחד ושהוא מספר רק לי . יש בי כעסים על הילדה למרות שהוא מבקש ממנה לא לספר.

אני כל היום עצבנית לא מתפקדת כמו שצריך ובאמת שלא מקנאה אלה מדבר אחד מזה שהוא גורם לה להסתיר ממני דברים וזה לא נעים לי ככה ואני מרגישה כעסים עליה מרגישה אכזבה ממנה. ציפיתי שאני אמא שלה ושהיא תספר לי הכל.
אני מיואשת מהכל.
גם משגע אותי למה היא אמרה ושאלה דברים כמו שאם היא נחמדה היא מקווה לפגוש אותה הרבה (מי יודע מה אמרו לה בנושא) וכל שאר השאלות שהיא שאלה שכבר כתבתי......

נ.ב.
מה זה כל כך חשוב לה שהיא נחמדה ומצחיקה ורוצה כבר לפגוש אותתה.
נ. בעוד דבר לגבי המתנות שהיא קנתה לה ,הילדה אמרה לי אמא אבא אמר שהיא רצתה לקנות לי הרבה יותר אבל אבא לא הסכים לה.
מעצבנת אותי הדרך שלהם.
גם יכול להיות שהיא קנתה את זה כדי שאני יתרגז ונזרז את כל עניין הגירושים.
כי אנחנוהרבה זמן פרודים.

שלום אנני,
את צודקת שאת כועסת על הגרוש שלך. נשמע שהוא משתמש בילדה כדי להגיע אלייך. וזה לא בסדר. חשוב מאוד שתעשי הפרדה בינו ובין הילדה. הילדה עומדת כאן במצב קשה מאוד. אבא שלה מאלץ אותה להרגיש שהיא בוגדת בך. מה שהיא לא תעשה כרגע, היא תפסיד. אם היא תבגוד בך, את תכעסי עליה, ואם היא תבגוד בו היא עלולה לאבד את הקשר איתו. לכן היא שואלת אותך את השאלות האלה. היא צריכה לבדוק אותך כדי לדעת שאת מבינה שהיא במלכודת ואת לא כועסת עליה. ולכן חשוב שכן תגיבי ותגידי לה, שהיא יכולה להתחבר עם מי שהיא רוצה ואת תמיד תאהבי אותה. זה חשוב מאוד שהיא תשמע את זה ממך ותדע שיש לה לפחות הורה אחד שפוי. חשוב שהיא תדע שיש לה לפחות הורה אחד שלא יורד לרמה של ילדים, שלא דורש ממנה נאמנות תמורת אהבה (היא בסך הכל ילדה, היא לא אשמה שהחלטתם להביא אותה לעולם והיא לא אשמה שהתגרשתם, זה בכלל לא פייר לדרוש ממנה משהו בהקשר הזה), ושתמיד יהיה שם בשבילה בלי תנאים ובלי לערב אותה. כרגע ההורה הזה זאת את, ובזה את כמה רמות מעל הגרוש שלך.

תודה על העזרה
היום ביתי הלכה עם בעלי ובשלב מסויים דיברתי איתה בטלפון והיא אמרה לי שבסוף הם לא הלו למשפחה הם הלכו לאבא הביתה והידידה של אבא קנתה לה עוד הרבה בובות.
היה רעש ודיבורים ופתאום נעשה שקט לדעתי הם לא אצלו בבית או שכן והידידה שלו איתם
והוא לא מרשה לה לספר.
נורא עצוב לי וכואב לי כי גם לי האוא משקר הרבה(להזכיר אנחנו פרודים ועדיין לא גרושים).
##האם כדאי לי להגיד לילדה שאותה ידידה של אבא קונה לה מתנות כדי שהיא תאהב אותה ולא תכעס עליה שאבא הולך איתה ואלו מתנות סתם רק כדי שלא תכעסי הרי מאיפה אותה ידידה של אבא מכירה אותך בכלל והיא סתם מנסה לקנות את אהבתך אליה במתנות.
האמת מאוד בא לי להגיד לה את זה כי ככ כואב לי ועצוב לי קשה לי לשתוק.
הבת שלי בעננים ממנה ומהמתנות שלה. (היא לא עוזבת את הבובה שבפעם שעברה היא הביאה לה מי יודע מה אותה ידידה אומרת לה מי יודע מה בעלי אומר לה)אני גם פוחדת שיהייה לי כיף יותר איתם מאשר איתי כי הם ביחד וקונים לה ולוקחים אותה וכו'.

שלום אנני,
בדיוק על זה דיברתי בתשובתי הקודמת. אין סיכוי ואין מצב שהילדה תאהב את הידידה יותר ממך. את האימא שלה. אין לה אימא אחרת. כל העניין הוא תחבולה של הפרוד שלך לגרום לך לקנא. ואת נופלת בפח.אל תדאגי, זה לילדה שלך זה יעבור. הם לא יכולים באמת לקנות אותה במתנות. קשר אם - בת הרבה יותר חזק ממתנות. חשוב מאוד שתאמיני בזה. הבת שלך צריכה אותך חזקה ומאמינה בעצמך.

יש חדש ורציתי לדעת מה לעשות
ביתי דיברה בטלפון עם אבא שלה ופתאום סובבה ממני את הראש ולחשה לו משהו בשקט.
לאחר השיחה שאלתי אותה למה היא סובבה את הראש ודיברה בשקט ,אז היא המציאה כל מיני סיפורים.
נשברתי קשה לי לתאר כמה לא נעים לחיות באוירה כזאת נשברתי ואמרתי לה שזה לא יפה איך שהיא מתנהגת וזה מאוד פוגע בי ואני לא יכולה לחיות בכל האוירה של השושו הזאת ואני אמא שלה והיא כל הזמן מסתירה ממני ומשקרת לי וזה לא נעים לי ועצוב לי. אז היא ראתה שאני מאוד עצובה והיא אמרה אמא מהיום אני יספר לך הכל אני לא יסתיר ממך.
ולמרות ששאלתי שאלות לאחר מכן היא המשיכה לשמור לו אמונים והעדיפה לשקר לי.
חשבתי וחשבתי ואמרתי שז ה אולי לא פייר מצידי שאני באיזה מקום מכריחה אותה לספר לי ולא להסתיר ממני כלום למרות שגם אני מאוד עצובה בגלל כל המצב הזה אז אחכ דיברתי איתה ואמרתי לה שאני לא רוצה להכריח אותה לספר ואני יודעת שאבא שלה אומר לה לא לספר(למרות שהיא אומרת שהוא לא אומר לה לא לספר והיא כל הזמן מגוננת עלין) אז אמרתי לה אם את רוצה תספרי לי ואם לא לא חשוב אני לא ילחיץ אותך אבל אם יגידו משהו רע עלי או עליך או משהו דומה תבואי ותספרי לי היא אמרה בסדר.
היא אמרה לי אמא אבא מספר לי סוד והוא אומר שהוא סומך עלי שאני ממש בוגרת ושאני לא יספר זה החיים האישיים שלו(זה הכל מילים שלו אמר לה זה החיים האישיים שלי ואנו כבר לא ביחד ואני לא רוצה שתספרי).
היא אמרה לי גם אם את תספרי לי משהו ותרצי שאני לא יספר אני לא יספר לו.
אני יודעת שאמרת לי לא להגיד לה כלום ולהניח לה אבל היה לי קשה נשברתי ולא יצא לי מזה כלום היא המשיכה לשקר ובטח אמרה לו שאמא חוקרת אותה והוא אמר לה לא לדבר על זה בטלפון ככה נראה לי כדי שאני לא ירגיש שמדברים סודות.
הילדה אמרה לי שנמאס לה שאני חוקרת אותה כל הזמן על הידידיה הזאת.
לא יודעת מה לעשות קשה לי לחיות ככה אני מרגישה שהיא בוגדת בי .
אני ממש שבורה כבר אין לי אמון באף אחד .

שלום אנני,
זה אכן קשה, למרות שאת מבינה שזה לא לעניין לחקור את הילדה קשה לך להחזיק את עצמך. נראה שאת זקוקה לתמיכה. לא בטוח שהמענה כאן בפורום מספיק לך. אולי כדאי שתפני לטיפול מסודר, או לפחות תעזרי בחברה שאת סומכת עליה או קרוב משפחה כלשהו, כי את באמת נורא לבד.
חשוב גם שתנסי להפסיק לחשוב על העניין הזה. אין שום הכרח שתהיי עסוקה בו כל הזמן. מיצאי לך עניינים אחרים, תחביבים, בילויים חברתיים, תכוניות בטלוויזיה וכו'. ונסי להניח לבת שלך עם העניין הזה ולהתעלם ממנו.

הילדה היתה היום איתי בעבודה ואבא שלה בא לקחת אותה אז רציתי לצאת איתה החוצה להגיד לו משהואז זה לא ככ מצא חן בעיניה והיא אמרה לי אמא תגידי לו ותכנסי לעבודה כי אני רוצה להיות עם אבא לבד. הרגשתי ככ רע אני אמא שלה ככה ילדה בת 11 מדברת?
בערב חג של שמחת תורה היא נשארה אצלי למרות שרצתה לעשות איתו את החג ואמרתי לה שהחג הזה היא איתי בערב סוכות היתה איתו.
היא דיברה איתו בטלפון ואמרה שהיא מתגעגעת אליו ואחרי השיחה איתו היא מאוד בכתה ואמרה שהיא מתגעגעת לאבא אז היה שלב שאמרתי לה טוב אז אני יגיד לו שיבוא לקחת אותך אז היא אמרה לא אני צריכ ה להיות איתך(היא לא רוצה ,היא צריכה).
אז היא המשיכה לבכות ואמרתי לה שלאט לאט היא תתרגל ויהייה לה הרבה יותר קל.
אני מרגישה שהיא רוצה להיות איתו יותר מאשר איתי למרות שאני תמיד הייתי איתה יותר גוננתי עליה(גם מפניו שהגזים בכעסים שלו)
מה אתם אומרים על ההתנהגות שלה ,שהיא קשורה אליו יותר? אוהבת יותר?
שלא תבינו לא נכון אני לא בתחרות איתו אבל בכל זאת כל ההתנהגות שלה עושה לי לפעמים הרגשה לא ככ טובה.

שלום אנני,
אני חושבת שהיא מרגישה שאביה חזק יותר. היא מרגישה אותך כחלשה. היא מרשה לעצמה קצת יותר מדי. היא לא אמרוה לתת לך הוראות איך ומתי לדבר עם אביה ומתי לצאת אליו.
התגובה שלך היא תגובה לא טובה. את נעלבת במקום להציב גבול. הצבת גבול לא קשורה לכעס ועלבון. הצבת גבול באה ממקום שאת מבינה שאת מבוגרת והיא ילדה, והיא לא קובעת. פשוט ככה. היא מרגישה שאת מאוד חלשה וזה גורם לה לזלזל בך מצד אחד ולרחם עלייך מצד שני. חשוב שתנסי להיות יותר אסרטיבית ופחות עסוקה בעלבון. אם את לא מצליחה אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול בעניין.

שלום גלית,
יעזור לי מאוד לעזור לך אם תיתני דוגמא למשהו שבגללו הוא מתפרץ, גם אם הוא נראה לך פעוט או לא רלוונטי.

שלום סמדר,
דוגמאות לסיבות להתפרצות: אמא באה לקחת אותו מהגן במקום אבא (כשבכל יום אני זו שלוקחת אותו והכל בסדר), בכל סיטואציה שבה הוא רצה שדבר מסוים יעשה בדרך שלו והוא לא מקבל זאת, כי לפעמים זה מוגזם ואנחנו לא משתפים איתו פעולה, למשל - רוצה שאלך מחדר לחדר מהמסלול שהוא בוחר, כשמניחים את הכסא באופן מסוים וזה לא מוצא חן בעיניו וכו'...

שלום גלית,
נשמע שבנך נמצא בחרדה והוא זקוק להמון שליטה בסביבה מתוך ניסיון להחזיר לעצמו שליטה. נסיון שלא מצליח כמבון בצדק. אתם לא אמורים לשתף פעולה עם הטרור שאת מתארת. חשוב לבדוק יותר לעומק ממה נובעת החרדה. אם זה נבוע משינוי כלשהו שגרם לו להרגיש ללא שליטה באופן חד ופתאומי, או מכך שמשום מה הוא חש אתכם חלשים מדי, וזה מערער את הביטחון שלו, וכתגובה הוא מנסה להיות חזק ולנהל אתכם.
חשוב מאוד אכן לא לשתף פעולה עם הטרור שהוא מפעיל, זה לא נורא אם הוא בוכה ומתפרץ. אתם לא חייבים להרגיע אותו. מותר לו להתעצבן, חשוב שתענו לו בצורה ברורה וקצרה, שמה שהוא מבקש בלתי אפשרי, או שאתם לא מתכוונים למלא אותו, וזהו. אחרי משפט אחד קצר וברור לא להתייחס יותר, גם אם הוא נורא צורח. חשוב מאוד להיות עיקביים בהתנהגות הזו, לא להתחיל להסביר לו, לא לנסות להרגיע אותו, וכמובן לא לוותר ולעשות את מה שהוא ביקש. לאחר תקופה שתעמדו בזה, זה יירגע.
אם זה לא עוזר, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

תודה סמדר על התשובה. מתוך מה שכתבת יש לי מס' שאלות: האם הצטרפותה של האחות למשפחה יכולה להביא לחרדה מסוג זה? כשאת כותבת שאולי הוא רואה בנו חלשים, האם זה מכיוון שאנו לא עיקביים בהתמדדות שלנו איתו? (הרי אנו מנסים דרכים שונות להתמדדות ובוחנים מה באמת עובד. בד"כ אנו אכן מתעלמים) ושאלה נוספת, כאשר הוא מגיע למצב שהוא לא נרגע לאחר ההתעלמות מצידנו ונראה כי לגמרי איבד שליטה האם זה בסדר בכל זאת לעזור לו להירגע? מה שאני בד"כ עושה - אני שואלת אותו אם הוא צריך שאעזור לו להירגע. אם הוא עונה שכן, אני מחבקת עד שזה עובר ולאחר מכן מדברת איתו על המקרה.לרוב זה עובד.

שלום גלית,
אין כמובן תשובות חד ערכיות וחד משמעיות לשלאות ששאלת, אלא רק טנטניביות. יכול הליות שהולדת האחות השפיעה באופן עקיף על מצבו. אם כי לא בטוח שזה הגורם הישיר והיחיד. יכול להיות שבעקבות הולדת אחותו אתם פחות פנויים אליו, או פחות עם כוחות, הווא חש את זה. יכול גם להיות שזו נהפכה להיות דרך לקבל תשומת לב. העדר עקביות מצידכם יכולה לתרום למצב החרדה, אבל שוב, אני לא בטוחה שזה גורם יחיד.
צריך לזכור כמובן שהתפרצויות זעם הם בהחלט דבר שבמינון מסיים מאפיין את הגיל והן לכשעצמו לא מהוות בעיה, כל עוד מתמודדים איתן היטב.
זה בסדר גמור שאת מציעה לו חיבוק כדי להרגע והוא נעזר בו. זה בעצם קורה אחרי שההתפרצות איבדה את המומנטום, הוא כבר לא מתעקש על הדבר שיקבל אלא רק רוצה "לחזור הבייתה" ולחזור לאיזון, וזה בסדר גמור שאת עוזרת לו שם.

שלום לך,
את מתארת את החרדה שלך, אבל לא תארת מה קורה במציאות. האם במציאות היא אומנם ננשכת לשחק רק איתו ולא משחקת עם ילדים אחרים? האם הוא באמת משפיע עליה בצורה כל כך קריטית? האם יכול להיות שאם תבדקי את העובדות לגבי מה קורה ביום יום עם ביתך תגלי שהשד אינו נורא כל כך?
לי נדמה שאת שמה קצת יותר מדי על ילד אחד קטן. יש גם הרבה שתלוי בך, בילדה ובחיים בכלל. האם את מעורבת עם אימהות אחרות? קובעת מפגשים אחה"צ לביתך עם ילדים וילדות מהגן? זה נראה לי קצת יותר משמעותי משהותו של בן הדוד באותו גן.
חשוב שתנסי להתמודד עם הדברים שיש לך שליטה עליהם ולא על מה שאין. את אכן לא יכולה לקבוע לאיזה גן קרובי משפחתך ירשמו את בנם אבל את כן יכולה להשפיע על הכישורים החברתיים של בתך בכל מיני דרכים אחרות.
בהצלחה.

לא משחקים יחד ואילו בבית הם קשורים אחד לשנייה

שלום ענת,
יכולות להיות סיבות רבות, בלי להכיר אתכם לא ניתן לדעת. החל מהולדת אח או אחות או הריון (גם אם נדמה לכם שהיא עדיין לא יודעת, מצוקה כלשהי שנובעת מהגן, או מהבית, קושי בקשר איתכם וכו'. עליכם לתת יותר פרטים או לחילופין לפנות לייעוץ מסודר.

שלום לך,
לא ניתן לדעת בלי להכיר אותו מה קרה. ניתן לנסות לדובב אותו בצורה עקיפה, למשל על ידי ציור או סיפור משותף, לצייר ביחד ילד ומשפחה ולכתוב עליהם ביחד סיפור ולראות אילו תכנים עולים. אם אתם לא מצליחים לדובב אותו בצורה עקיפה, אפשר גם לשאול בצורה ישירה, מדוע הוא לא רוצה שתראו את איבריו הפרטיים ואם קרה שמישהו שהוא לא רצה ראה אותם. אם כלום לא עוזר והתופעה ממשיכה אולי כדאי לשקול לפנות לייעוץ מסודר.

שלום מרים,
אני מבינה את כאבך ואת חוסר הואנים לראות את כאבה של הילדה.
אולי הדבר שאתן יכולות לעשות, הוא לא רק להעניק לילדה את תשומת הלב, אלא גם להוריה. אתן מבינות שלכולן יש נסיבות מקלות. אבל אולי צריך להוסיך להבנה הזו גם ביטוי מעשי. יכול להיות שאם ההורים ירגישו תמיכה ריגשית יותר מבוססת, הם יכולו להתפנות גם לצרכיה של הילדה הגדולה. או במילים אחרות כאשר אתם תוכלו לעזור להם עםהצרכים שלהם הם יוכלו לעזר לידלה הגדולה עם הצרכים שלה.
כמו שאתן בודאי מבינות הם עברו תקופה קשה, מלאת חרדה עם הבת הקטנה, וכעת הם עדיין חרדים, מותשים, ובודאי מרגישים אשמה רבה גם אם לא מוצדקת לגבי הילדה הקטנה, ואין להם כוח ויכולת להרגיש אשמה כלפי הגדולה ובודאי שלא להיות מואשמים ומבוקרים, גם אם הביקורת מוצדקת.
אולי יש דרך לחבור אליהם, ולהתייחס אליהם ריגשית גם כבני אדם ולא רק כהורים שמצופה מהם לטפל בילדה הגדולה והם לא עושים את זה.
בהצלחה.

שלום סמדר,
לא כל כך הבנתי מדוע לא התאימה לכם הדרך של הפסיכולוג שבחרתם בו. אם הסיבה היא תשומת לב, הרי שהשיטה שהוא מציע היא בדיוק השיטה לעזור לה לקבל תשומת לב בדרכים חיוביות.
כלומר אם הסיבה העמוקה היא קבלת תשומת לב, זה לא יעזור אם המטפל ישאל אותה וידבר איתה מה הסיבות העמוקות לכך, אלא פשוט לא לתת תשומת לב להתנהגויות האלה ולתת תשומת לב להתנהגויות חיוביות.
בכל אופן אם אתם חשים שהדרך הזו לא מתאימה לכם, יכול להיות שיותר כדאי לפנות לטיפול משפחתי, אם את מחפשת סיבות עמוקות, יכול להיות שקל יותר יהיה לאתר אותן כשתמרשמים מכל המערכת המשפחתית. לפעמים הסיבות העמוקות נעוצות בדינמיקה משפחתית ולא במשהו שהוא רק של הילדה.
בהצלחה.

שלום רונית,
את צודקת שאוננות היא דבר טבעי, ואת גם צודקת שאם התכיפות היא גבוהה מדי ואם זה קורה ליד אנשים למרות ההערות שלכם, אז משהו לא תקין.
כדאי לפנות בהקדם לטיפול.