פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבן שלי בן 2.5 ולצערי הרב אני נעדת מחיו כבר חודש וחצי (מסיבות בריאותיות) נשאר עוד איזה 3 שבועות, הוא רואה אותי מדי פעם אך המפגשים יחסית קצרים . הוא ילד מאוד פעיל עם שמחת חיים. בימים האחרונים הגננת מעדכנת שהוא מרביץ לכל הילדים גן, נושך אותם וכו' . אני מבינה שהוא במצוקה עקב העדרותי. שאלתי היא מה ניתן לעשות ולאמר לו ? וכמו כן האם יישאר בו נזק ריגשי, נפשי , פסיכולוגי מכל הסיפור הזה? אודה לעזרה / לכלים להתמודד עם המצוקה הזו שלו .

הי סמדר כבר התייעצתי איתך לגבי הבת שלי בת השש שעוד בסוף שנה שעברה חברה טובה של הבת שלי לא רוצה להיות חברה שלה ומפעילה סוג של חרם קבוצתי נגדה בגלל שהן היו באותה חבורה אם החברה" לשעבר "לא רוצה להיות חברה שלה היום היא שולחת שליחים ומעבירה את המסר לבת שלי ואז בת שלי מוצאת את עצמה לבד

שאלתי את הבת שלי מה היא מרגישה והיא כמובן אמרה שהיא מרגישה גרוע ובוכה בלילות
אמרתי לה שאפשר לחפש חברים שכן רוצים לשחק איתנו אבל היא לא מוכנה שאני אזמין אף אחד חוץ מהחברה הקודמת
הנקודה היא שנראה לי שהבת שלי מבינה מצויין את המציאות היום בדרך לבית הספר היא סיפרה לי שמותר לחברה לשעבר לא לשחק איתה אבל בצהרון זה הזמן חברות שלהם ביחד (זה קורה פעמיים בשבוע)


הילדה שלי תמיד פונה אלי ומספרת דברים אני לא רוצה להיות שיפוטית כלפיה אבל כשהיא שואלת אני תמיד נותנת רעיון אולי בכלל היא צריכה למצוא את הדרך לבד ????


מה אני אמורה לעשות ????? בימים שהן לא ביחד בצהרון אני באה מוקדם ומקבלת ילדה בוכה בכי קורע לב כי החברה לשעבר משחקת איתה וכשלא מתאים לה היא עושה חרם ????????


תודה סמדר

שלום, בני בן ה 5 אובחן כמחונן. הרבה אמרו כי לילדים מסוג זה בדר"כ יש קשיים חברתיים. הגננת שלו טוענת כי זה קצת מעבר ויש לפנות לגורם שיעזור לו לפתח קשרים חברתיים. בעיקר עם ילדים אחרים. הוא מרבה לשחק לבד. על פניו נראה כי זה לא מפריע לו, והוא נהנה מהלבד שלו. מוותר מראש על הצטרפות לחבורה כי נראה לו שיקבל דחייה.
מה עושים? כיצד ניתן לעזור לו. ו/או איזה טיפול מומלץ לבעיה זו?

תודה מראש,

יש לנו בעיה חמורה עם בתנו השלישית בת השנה ועשרה חודשים שמכניסה כל הזמן דברים/חפצים לפה, לועסת בשיניים משחקים קטנים העלולים להיבלע, אבנים קטנות כשיוצאים לגינה ציבורית, כמובן שאוכל שמוצאת ברצפה לא עובר סינון ומוצא דרכו לפה, גם אם הוא יבש/מלוכלך. פעם הגדילה לעשות והוציאה מהפח משהו ושמה בפה... ועוד דוג' כיוצ"ב.
חשוב לי לתאר שמדובר בתופעה שאינה מוכרת לי מאחיה הגדולים (בת ה-6 ובן ה-4),
שהכניסו חפצים לפה רק בגיל קטן מאוד בו התינוק מתחיל לשלוט בתנועות הידיים ומתחיל לבחון את החפצים בדרך של "טעימה" בין השאר, לעסו נשכנים בגיל ינקות וכו'.
עוד חשוב לתאר שמדובר בילדה נבונה מאוד, כבר מדברת ומבינה היטב את שנאמר לה.
כל הזמן אנו מדגישים בתקיפות שאין לשים בפה חפצים/אבנים כיוון שזה מסוכן, ושרק אוכל אנו מכניסים לפה וכו'. מדגישים שאסור לאכול אוכל מהרצפה, ושפח זה מלולכך ואוסרים עליה בכלל לגעת בפח....
אך גם השגחה בשבעים עיניים לא מונעת את הישנות התופעה, ובתנו פשוט לא מקשיבה, וגם כאשר מעירים בתקיפות- ממשיכה בשלה, תוך חיוך המביע הבנה ותשדורת שהיא עושה "דווקא",
וגם אם מפסיקים באותו רגע את שעושה, ולוקחים ממנה את החפץ וכו', כעבור זמן קצר ביותר זה נשנה.
מעבר לחששנו מסכנת החנק הקיימת בהתנהגות זו, בתנו סובלת משלשולים וטפילים חוזרים ונשנים שלהערכתנו מופיעים בגלל התנהגותה הזו.
אנו ממש חסרי אונים ולא יודעים כיצד למגר את התופעה.
נציין שהילדה ינקה עד גיל 8 חודשים, משתמשת במוצץ וגם בחיתול בד מרגיע בשינה וגם ביום כשזקוקה ומבקשת.
בתנו שוהה במעון עד 15:45 ושם כמובן אין לנו שליטה על התופעה.
נודה לעצתכן בהקדם.

שלום, בתי בת ה- 10 מאופיינת בכך שלוקח לה המון זמן יחסית לחברותיה להכין שיעורי בית . בנוסף כמעט אף פעם היא לא מסיימת את המבחנים שניתנים בכיתה עד הסוף (ביחד עם עוד ילד או שניים) והמורה נותנת להם לסיים את המבחן ביום נוסף.וכך תמיד: תמיד היא מסיימת את המבחן אחרונה בכיתה או לא מסיימת כאמור. בשיחה עם המורה לא עלה שיש לה בעיות ריכוז בכיתה בכיתה היא ילדה טובה לא מפריעה ומואוד מחוייבת לנעשה. האם עליי לקחת אותה לאבחון של בעיות קשב וריכוז? יכול להיות שקיימ מות סיבות אחרות שבגללן היא מסיימת תמיד אחרונה? בכל מה שלא קשור ללימודים היא מאוד זריזה ואין לה בעיות התארגנות ילדה חכמה וזריזה. רק בלימודים מסתמנת האיטיות הזאת ובהכנת שיעורי הבית מהם היא סולדת וכל שנייה קמה מהשולחן (אני מתעקשת שהיא תעשה שיעורים בחדר שלה בגלל בעיות הריכוז הללו) וחוזרת. במידה ואת ממליצה לאבחן על איזה סוג אבחון את ממליצה?

יש לי ילד בן שש וחצי בשם אופק שעלה לכיתה א' הוא ילד חכם שיש לו יכולות שכליות מעבר לגיל שלו. הבעיה היא שתמיד צריך לעבור אחריו, הוא מתחיל משהו
ועובר למשהו אחר בלי להחזיר את מה שהתחיל, מזלזל במה שנותנים לו לוקח אותם כמובן מאליו שהוא מקבל,
בגלל שהוא מקבל מה שהוא רוצה רק שמרימים עליו את הקול זה עובד.
יש לציין, שכשהוא רוצה הוא יודע לעשות את כל הדברים ולהיות מסודר מבלי שיגידו לו.
איך גורמים לו לקחת אחריות להיות מסודר בצורה שוטפת ולא רק שהוא רוצה או שיש לו אינטרס.
לשני הילדים שלנו יש סדר יום די מסודר וקבוע מרגע ההתעוררות בבוקר ועד לשעת השינה בלילה. אופק בכללותו הוא ילד מדהים, מנומס, אדיב, שקט ואוהב.

יש לי ילד בן 5 אשר כול הזמן בתזוזה אינו רגוע גם בבית וגם בגן הוא מתנהג לא יפה מרביץ לילדים לא מקשיב כאשר אני שומעת מהגננת על כך אני שואלת ומנסה לברר למה הוא מתנהג כך הוא אומר לי הילד שזה לא בשליטתו אני מענישה אותו בכך שלא נותנת לו דברים שהוא אוהב שזה טלויזיה אייפד הפרעת התנהגות הולכת וגוברת הגננת הציעה לי לפנות לגורמים מקצועים דרך אגב יש לו אחות בת שנה אולי זה מה שמגביר את ההתנהגות הלא יפה מה לעשות במצב זה הוא גם כול הזמן בודק אותנו ההורים בגבולות

שלום וברכה

ילדי בן 5.5 הוא בגן של עיריה הוא ילד מפותח וגבוהה יותר מכל ילדי הגן
כל ילדי הגן מציקים לו ,מעליבים אותו וקוראים לו "שמן" והוא מאוד נפגע
פעם אחת גם הורידו לו את מכנסיו וראו לו את ישבנו וצחקו עליו כולם.
כיצד עלי לנהוג ????


.

אני אמא לילדה בת 4, ואני קצת מודאגת- בתי מאוד אוהבת לראות טלוויזיה, ברגע שנכנסת הביתה מהגן היא רצה אל הטלויזיה ולא מצליחה להתנקת ממנה- בימי חול זה עוד סביר ,הקושי הגדול חל בשבת - הטלויזיה פותחת את הבוקר... זה יכול להיות שעות ולה זה לא מספיק.... כאשר אני מכבה היא בוכה וצועקת... כמה זמן בגיל הזה ילדים יכולים לראות טלויזיה ואיך לשים לזה גבול? תודה

שלום רב,

בני יהיה בדצמבר הקרוב בן 4.

הכנסתי אותו רק עתה לגן טרום חובה כי הרגשתי שדי, אין בי כוחות יותר להשאיר בבית למרות שאני "דוגלת" בכמה שפחות חינוך בגני עיריה.....מפאת מצב כלכלי נאלצת לשים בגן עיריה עד 2. ( חד הורית).

הבעיה היא שיש לו עודף מרץ. זה לא קשור לגן כי הוצאתי אותו אחרי שעתיים כל פעם כי כך הגננת החליטה לאחר שיחה עם פסיכולוגית הגן שזה עדיף לילד לאור הטראומה שעבר בתחילת שנה. כעקרון התחלנו הכל מההתחלה.

עודף המרץ מתבטא בכך שרוצה 24 שעות כמעט........לשחק איתו, לעשות איתו דברים, לנסוע איתו לעיר באוטובוס, לטייל, לחזור ושוב לשחק במרפסת עם מכוניות ולגו ומה לא. גם בערב שעות דורש לראות תכניות שלו בחדר שהוא איתי יחד, גם בגלל שאין חדר נוסף, הבן המתבגר שלי בחדר השני.

אני סחוטה, מותשת ומדוכאת. אין לי זמן לעצמי לדקה !!!!!!

לעיתים מוצאת עצמי בבית חולים לאחר שלא שתיתי כל היום.....כי לא יצא לי, אני כל הזמן לידו, ואיך שהולכת צרחות. ניסיתי ללכת לעשות דברים למרות הצרחות אך ללא הועיל. הוא פורץ בצווחות והקאות.....מבינה שזה סוג של תשומי.
ניסיתי לדבר איתו שגם לאמא יש מה לעשות ולפעמים אני עושה כביסה, כלים או מבשלת. זה לא עוזר. הילד בשלו, מלא מרץ, סוער בעל מזג נוראי ומעייף.

האם זה גיל שנתיים הנורא קרוב לגיל 4??? יש לציין שהוא החל את הגיל הנורא ב3 ולא בשנתיים כמו הרוב. לא יודעת איך לצאת ממצב כזה בו ילד משבית לי את החיים ואני אמורה לעמוד דום לכל מילה או צרחה. אני מבינה את הצורך שלו בזמן איכות, אבל זה כבר עבר ממזמן את גבול הטעם הטוב, הוא מנצל, גם מכה אותי, צובט וצורח בכוונה.

אני יודעת שאין ילד "רע"- יש ילד שרע לו.
אבל- הוא מלך בבית. מכל הבחינות, מפונק, הקטן בנכדים של הוריי, הם מטורפים עליו.

איך אפשר להרגיע לו את המצב הנוראי שהוא דורש 16 שעות ביממה צמוד אליי, וזה לא סתם, עשיתי חישוב, אני 16 שעות איתו צמוד. לפעמים מאחלת לעצמי להתאשפז בבית חולים שיהיה לי שעה של שקט במוח. (ואני עוד מיגרנותית....שזה בדיחה לחיות כך).

אנא עזרתכם, ממש קורסת.

תודה.

שלום,

אני אמא לילד בן שלוש וחמישה חודשים ולבת בת שנתיים וארבעה חודשים
אני ובעלי פרודים מעל לשנה, הילדים גרים איתי
אבא שלהם כבר גר בבית של אישה אחרת שלה שני ילדים משלה
עד היום לא דיברתי עם הילדים על המצב (היו קטנים מידיי) ורוב המידע שיש להם הגיע מהאב (שמדבר איתם בגובה העיניים כאילו היו מבוגרים בני גילו)
אני רוצה להתחיל לדבר איתם על המצב אבל לא רוצה להעמיס עליהם רגשית או להכניס להם פחדים, איך כדאי לעשות את זה ? כל טיפ יתקבל בברכה

תודה

שלום רב,
יש לי בן בן 11 שנים, מזה שנה וחצי אנחנו מתמודדים עם הצקות כלפיו,הרגשנו שגם לו יש חלק בעיניין ,רק לא ברור לנו מה,
היום אנחנו חושבים שיש בו משהו שהוא מקרין-מעט חנוניות עם חולשה ומנגד עומד על שלו, לא נגרר אחריהם והם לא שולטים עליו, , מנסה לענות שמציקים לו, ושוב הם רואים שהוא מתעצבן והם יודעים גם שהוא חלש פיזית,
הילד אומלל, כל יום חוזר עם תלונות, בי"ס לא מצליח להבין מה קורה ואולי גם חושבים שיש לו חלק בהצקות, ובוא נאמר שהוא מרגיז את המורות כשהוא פונה אליהן שהציקו לו.
מה לעשות? איך לעזור לילד להתמודד, איך עליו בכלל להתמודד?

יש לי ילד בן 14 שהוא הכי קטן במשפחה.. הציונים שלו בבית ספר כל שנה יורדים עוד ועוד..גם ההתהגות שלו עם המורים לא מקובלת במיוחד עם המורות הוא לא אוהב שנותנים לו פקודות גם בבית גם כשבקשים את זה הוא לא מושמע .. לא עושה שיעורים לא אומר לי בכלל שיש לו מבחנים אני חייבת תמיד להזכיר לו את הכל וגם כשאני מזכירה הוא מוציא תירוצים עצמו כדי להתחמק מכל דבר. הוא שוכח הכל חפצים מכתבים מבית הספר. הוא תמיד אומר לא יכפת לי מאף אחד ואני לא מפחד לא ממך ולא מהמורים..ניסיתי כמה וכמה להסביר לו שזה לא עניין של פחד אלא כבוד לאחרים שהם רוצים את הטוב לך.. אני והמורים .. אך לא יעזור כל פעם הוא מבטיח שהוא ישתנה וכלום לא משתנה אלא להפך יותר גרוע.. נסיתי את רוב השיטות איתו לשבת לשיחה.. להעניש לפעמים.. הוא מסרב עזרה הצעתי להביא לו מורה פרטית הוא סירב כי לדעתו הוא לא ילד של "חינוך מיוחד והוא מספיק חכם" גם אם האחיות שלו מציעות עזרה הוא לא רוצה ולא מתנהג איתם טוב.. הוא לא סופר אף אחד אפילו אני והוא אומר לי את זה .. באותו זמן הוא משקיע במראה שלו ובבגדים מאוד יותר מכל בני גילו..גם אין לו בעיה לשבת כל היום מול המחשב ולשחק למרות שהמשחקים קשים ובשפה זרה ..ולאחרונה הוא מרבה להגיד אני הכי יפה אני הכי חזק הכי חכם אני היותר טוב מכולם ומה שסיפרתי זה רק בקטנה... אני לא יודעת מה לעשות ואם זה בעית קשב וריכוז או בעייה התנהגותית או שתיהם .. הוא גורם לי לאבד עצבים ..איך אני יכולה לגרום לו לשינוי ?

ילדנו בן התשע וחצי ילד מקסים, חרוץ, משקיע, חברותי ובסה"כ ילד טוב. לאחרונה, אנחנו מזהים שכדי לא להתמודד עם הכעס שלנו או אי נעימות הוא מעדיף לשקר. לדוגמא אם שוכח משהו בכיתה, אם לא מחזיר עודף, אם רב עם ילד כלשהו. מעדיף להימנע מלספר ואם נשאל - אז הוא משקר שקרים לבנים (לא מחזיר עודף ואומר שהחזיר ושם במקום כלשהו לדוגמא..) יש לציין כי אין לנו הורות קשוחה, ואין לו שום סיבה לפחד מלספר את האמת. יש לו אח בן 7.5 וגם יש לנו תינוק בן חצי שנה... אולי יש קשר? אולי לא... מה עושים ? הסברנו לו שאנחנו מעדיפים שיאמר את האמת , מעודדים אותו לספר לנו הכל, מבלים איתו זמן איכות בנפרד, משקיעים בו בחוגים, בחברים, בטיולים באמת בהכל. האם זה יכול להיות אופי? אשמח לתשובה.בתודה.

יש לי שאלה:
הבת שלי בכיתה ז', ילדה מאוד חכמה, די חברותית (למיטב ידיעתי עד עכשיו), יפה ותלמידה מצויינת.
בסוף שנה שעברה היא הופנתה לכיתת מופ"ת בחטיבה - זו כיתת מצטיינים, שאליה מגיעים מספר מאוד מצומצם של ילדים מבתי הספר השונים ואחרי סינון מאוד קפדני.
כמובן שמאוד שמחתי וגם עודדתי ללכת למיונים (שנמשכים כמה חודשים אחרי שעות הלימודים).
במהלך המיונים היא עברה כמה מבחנים ובזמן שאחרים החלו לנשור לאט לאט היא עברה את כל המבחנים בהצלחה ובלי עבודה קשה בבית.
אחרי כחודש וחצי של מיונים, עוד לפני שעברה את מבחני הסוף היא הודיעה לי חד משמעית שהיא לא מעוניינת ללמוד בכיתת מופ"ת, שהיא לא רוצה להשקיע את רוב זמנה בלימודים ובעיקר מהסיבה שרוב החברות שלה לא לומדות בכיתת מופ"ת ו"זו כיתה של חנונים".
בסופו של דבר הסכמתי שהיא תלך עם כל החברות שלה לכיתה רגילה.

בתחילת השנה, שוב ניתנה הזדמנות לחלק מילדי הכיתה ללכת למגמה טכנולוגית מדעית (היא תמשיך ללמוד בכיתה הרגילה שלה, ולימודי הטכנולוגיה והמדעים דורשים השקעה של עוד כשלוש-ארבע שעות בשבוע מעבר לשעות הלימודים - ומבטיח לה להמשיך ישר למסלול מדעי בתיכון). היא התקבלה ביחד עם עוד 4 ילדים מהכיתה.
ושוב, גם הפעם, התחילה בשבוע שעבר את המסלול והודיעה לי הבוקר שהיא רוצה לפרוש מהכיתה המדעית - אבל לא מהסיבות הנכונות, אלא כי אין לה שם חברות.

אני מבינה שהיא רק בכיתה ז' ואולי עוד מוקדם לקבל החלטות לחיים.
אבל מפריעים לי סדרי העדיפויות שלה. היא ילדה חכמה ויכולה לעשות משהו שיקדם אותה בחיים, ניתנות לה הזדמנויות בזו אחר זו והיא זורקת אותן! ומרימה ידיים - ולא מהסיבות הנכונות.

אני מכירה אותה כילדה מאוד חברותית.
בכל המפגשים החברתיים שאני עדה להם היא ישר מכירה חברים חדשים, היא מדברת הרבה וחברים מאוד אוהבים אותה.
את המגמה הטכנולוגית מדעית היא התחילה רק בשבוע שעבר, בית ספר חדש (חטיבת ביניים), תלמידים חדשים שהיא עוד לא מכירה את כולם, סביר להניח שאם היא תיתן לזה קצת זמן היא תכיר חברים חדשים. סביר להניח גם שאם היא היתה ממשיכה עם כיתת מופ"ת במשך הזמן היא היתה מוצאת חברים חדשים - חברים לחיים.

אני מצד אחד לא רוצה להכריח אותה להיות במקום שלא טוב לה, מצד שני אני לא רוצה לתת לה את התחושה שזה בסדר להרים ידיים כל כך מהר - אני רוצה שהיא תדע להבחין בין עיקר לטפל - למרות שברור לי שבגילה יחסים עם חברים זה העיקר...

מה לעשות? איך להגיב?