פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

בני הקטן (אחיו בן 14), עוד 3 חודשים יהיה בן 4.
לא נמצא במסגרת מרצוני. רשמתי אותו השנה ונכנס כמה ימים וחלה עם 40 חום.

אני רוצה להכניס אותו חזרה לגן מחר אך מתנהג נורא, מקיא לי בכוונה, כל דבר שאני אוכלת הוא מריח ואומר שזה מגעיל ואז מקיא בזמן שאני אוכלת.
הוא צורח לי שרע לו בגן ושאשאיר אותו בבית, ממש משחק לי על הרגשות עם בכי וצרחות.
זה היה מתאים לי שיישאר בבית עד גיל 3 אך לא בגיל 4. אני מרגישה לא מאושרת שהוא איתי, כי הוא לא נותן לי לעשות כלום בבית, לא כלים, לא רצפה, לא כביסה, אני מרגישה כעבד נרצע, שכל היום סביבו. גם שאני מקדישה לו זמן איכות עם משחק מסויים, אז אחרי חצי שעה הוא דורש שאמשיך לשבת איתו כל היום למרות שיש לי מה לעשות. אמנם אינני עובדת כרגע בחוץ אך גם בבית לא חסרה לי עבודה. מאחר ואין לי תמיכה משפחתית עם הילד אז אני נאלצת לקחת אותו איתי לכל מקום, לקניות, לתור לרופא, לכל דבר שצץ.
כשוחחתי עם הגננת, היא יעצה לי לשלב את הילד בעדינות דרך פסיכולוגית של הגן אך שמעתי שאם "מקטלגים" את הילד כאחד שמטופל מהגן עם פסיכולוגית אז לנצח זה יהיה רשום בתיק שלו כבעייתי. אינני רוצה בכך, הוא ילד רגיל אך מאוד מפונק בהיותי אם חד הורית וכל היום איתו, הוא רגיש מאוד בצורה מוגזמת .

אנא עזרתכם, ממש זקוקה להכוונה, ואשמח לייעוצכם עוד היום כי מחר גן ואין לי עם מי לדבר על כך.

תודה מראש

שלום!
בני בן 11 וסובל מבעית אי שליטה בצרכים,כל השיחות שעשינו איתו לא עזרו,עידודים ומתנות לא עזרו.הבטחות הילד סבל בעבר מעצירות ומפה זה התחיל.
אנחנו גרים באזור עוטף עזה והיו ימים של חוסר שקט שגרמו להצפת הבעיה.
אני חייבת עזרה והפניה צקצועית

שלום,
יש לי ילדה בית 5, מפלפית ונבונה. אביה ואני נפרדנו לפני כשנתיים. בחודשיים האחרונים החלה לשקר- להמציא סיפורים שליליים על אביה (שמכה אותה באגרופים, שעושה לה סימנים כחולים בגוף, ששונאת אותו, שלא רוצה ללכת אליו וכיו"ב). מאידך, מספרת לו שקרים עלי- שאני לא שומרת כפי שצריך על אחיה הקטן, שאני לא מתייחסת אליה וכיו"ב. (אני בטוחה שיש דברים נוספים, שאיני מודעת אליהם). חשוב לציין שאני ואביה בסכסוך משפטי, והיא רק מלבה את היצרים והכעס ביננו, למרות ששנינו יודעים שהיא משקרת. מהצד שלי לפחות, אני מעמידה אותה על שקריה ומסבירה לה שהם רק עלולים להביא ללכעסים מיותרים, וששקרים שלה עלולים לפגוע באבא, ושאני בטוחה שהיא לא היתה רוצה לגרום לכך. התחושה היא שהיא מנסה למצוא חן בכל פעם אצל הצד השני. אני לא מערבת אותה בסכסוך ביני לבין אביה, אבל אין ספק שאת האווירה המתוחה ביננו היא חשה היטב. ממה התנהגות זו נובעת, וכיצד ניתן לטפל?

הי
יש לנו 3 ילדים, היום נפרדנו מחיית המחמד שלנו - הכלבה שגדלנו מזה 3 שנים, הכנו את הילדים הסברנו מדוע אנחנו צריכים להיפרד היה כעס רב אבל בסוף נראה שהיתה הבנה, קבענו פגישה עם המשפחה החדשה נראה שהכל עובר בסדר וכשהגענו למסור את הכלבה שלושת הילדים התחילו לבכות שאינם רוצים להעביר את הכלבה כל זה היה בבית המשפחה החדשה....היו תגובות קשות ....היינו נבוכים גם המשפחה החדשה היתה נבוכה אבל נתנו להם לחבק ולנשק את הכלבה ולהיפרד ונסענו הביתה...כל הדרך הילדים בכו ואני שואלת איך אפשר להקל עליהם את הפרידה?
או איך למנף אותה?

תודה אוראל

שלום ותודה על הפורום הנהדר !!!
יש לי שאלה לגבי חפץ מעבר ומוצץ
אני ובעלי מתלבטים האם צריך לגמול או להגביל את השימוש בשניהם לילדתינו בת 3 ו3 חודשים.
בגן הם רק ישנים צהרים עם מוצץ, בבית כשהיא מגיעה היא ישר רצה לשניהם, בשבתות כל עוד אנחנו בבית היא מסתובבת איתם.
אנחנו לא מוציאים אותם מהבית אלא אם נוסעים נסיעה בסופ"ש שכוללת שינה.
המוצץ כבר עושה לה איזה עיוות בפה והבובת סמרטוט שלה "דבוקה" לה ליד בבית.
היא ילדה מקסימה, בוגרת, מקבלת חיזוקים ואנחנו מרגישים שהמוצץ הפך ליותר הרגל מצורך.
השאלה באיזה גיל צריך לגמול או להגביל אפילו יותר (למשל רק במיטה) או לחכות שזה יבוא ממנה ?
תודה

בני בן שנתיים וחודשיים ובמהלך השלושה ימים האחרונים נגמל יפה מחיתול.
הוא עושה פיפי בשרותים ולפעמים בסיר ולא מפספס.
האם זה נכון להזכיר לו מדי פעם ולשאול אותו אם צריך לשרותים (אני עושה זאת כדי שלא ישכח עצמו שהוא משחק) וכמו כן, בעניין הצואה טרם הסכים לעשות בשרותים (חושש) היום הוא ממש החזיק עצמו ומנע מעצמו לעשות יציאה...
האם להחזיר את החיתול?
אני חוששת שמחר שיחזור לגן יפספס שם או שיגיע לעצירויות....

ימי

בתי בת 5, מאובחנת כילדה עם פיגור קל וcp קל.
סובלת מאפילפסיה ומקבלת דפלפט.
בנוסף, הנוירולוגית שאבחנה הפרעות התנהגות קשות נתנה לה רספרידל. זה עוזר לסירוגין אך שמתי לב שהתנהגותה (הלקאה עצמית בעיקר) היא על רקע של חוסר הבנה (לא מבינים אותה או לא נותנים לה מה שהיא רוצה).
כל שיטת חינוך שנקטנו - כמו לילד רגיל לא ממש עזרה.
מזה 5 שנים שאנו לא יכולים כמעט לצאת איתה מהבית בלי שיש לנו דרמה והסטריה של צרחות, צעקות, היא מכה את עצמה ומטיחה את הראש ברצפה עד כדי פגיעה עצמית קשה (עד זוב דם).
האם תוכלי להפנות אותי לגורם שיכול לסייע לנו מכיוון שאני סבורה שזה כבר לא נוירולוגי.
תודה מראש.

שלום רב,
יש לי תאומות בנות שנה וארבעה חודשים שאנו נוהגים לקלחן יחד. לא הייתה לנו בעיה מלבד שאחת מהן מסרבת לשבת על כסא, אז המשכנו להשכיבה על ה"דפני" ומדי פעם להושיבה.
הן משחקות יחד, באמבטיה עם צעצועים ומלבד העובדה שהן שונאות לחפוף את השיער ובוכות (דבר שמשותף לתינוקות רבים אני רואה...), חוויית האמבטיה עברה בהצלחה.
מזה מספר ימים אחת מהן (זו שמסרבת לשבת בכסא) מסרבת בכל תוקף להיכנס לאמבטיה, צורחת בלי הפסקה בשנייה שאנו לוקחים אותן לחדר האמבטיה / מזכירים את המילה אמבטיה / מורידים לה בגדים. היא ממש בהיסטריה בלתי מוסברת, משתוללת ולא מפסיקה לבכות.
איני יודעת מה קרה לשינוי הפתאומי בהתנהגותה ואיננו זוכרים ארוע חריג שיכול היה להשפיע על כך (הן גם בחופש כבר שבוע וחצי ,כך שאיני חושבת שזה קשור למעון).
אני חסרת אונים מאחר ונראה כי היא ממש סובלת! ניסיתי להיכנס איתה לאמבטיה ולשחק איתה, ניסיתי אף להשאירה עם חולצה מבלי להפשיטה לגמרי אך דבר לא עזר...
מה ניתן לעשות? ממה נובע השינוי הפתאומי הזה? גם קשה להרגיעה לאחר סיום האמבטיה...
(אציין גם שהיא אינה אוהבת גם שמניחים אותה להחליף חיתול ובוכה. אמנם לא בהיסטריה כמו למקלחת, אבל בוכה וגם כאן לא זכור לנו אירוע שיכל היה לגרום לה לכך.)

אודה לתשובתכם / עצתכם...

בת משפחה אצלנו בת 12, (כיתה ז.)בזמן האחרון התחילה להסתגר בחדר, להוציא את כל המשפחה מהפיסבוק,לא באה איתנו ליציאות משופתפות כל היום עם חברות שלה מעדיפה את חברותיה על פני משפחתה. היא גורם עיקרי למריבות בבית
מה לעשות? צריך התערבות פסיכולוגית?

אני כבר נואשת ולא יודעת מה לעשות, אחי הקטן בן ה-12 מתנהג כמו ילד בן 4. הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז אך אני ומשפחתי לא יודעים איך להתמודד איתו יותר. מאז שהיה בגן חובה מאובחנת אצלו הבעיה, אך זה הלך והחמיר בשנה וחצי האחרונות. הוא מקלל, מרביץ, וחוטף התקפי זעם מוגזמים (מאוד!). הבעיה היא שבבית הספר הוא בסדר גמור, ותלמיד מעולה, ובבית הוא מרשה לעצמו להתפרק ולהשתולל. אשמח אם תעני לי כי אין לי ולהוריי מושג איך לגרום לו להירגע.

שלום,
בני בן ארבע (עוד 3 חודשים ליתר דיוק), ובנוסף יש לנו ילד נוסף בן 8 חוד'.
הבן הגדול היה ילד מדהים ונפלא, עוזר, מקשיב "מקפיד על שמירת הגבולות" בקיצור ילד מדהים.גם היום הוא מדהים ועוזר רק ש...
לאחרונה אני חשה בשינוי רב אצלו.
חשוב לציין כי הוא נשאר שנה נוספת בגן בו הוא נמצא (יחד עם עוד 4 ילדים שנולדו כמוהו בחודש דצמבר) ורוב חבריו כולל חברו הטוב ביותר עלו לגן הבוגר יותר.
חשבתי שזה יהפוך אותו למוביל ומנהיג היות ובשנה שעברה הוא הרבה להיגרר אחרי ילד גדול יותר ולצערי קצת אלים ולדברי הגננת הרבה לחקות את מעשיו השליליים.
לצערי השינוי של הרכב החברים בגן לא גורם לו להרגיש גדול יותר, להיפך, אני חשה כי הוא "נמשך" שוב אחר 2 הילדים ה"שובבים" בגן. נגרר אחר מעשה אלימות ולצערי חוטף מהקטנים לא מעט מכות (אנחנו מלמדים אותו שאצלנו לא מרביצים לכן הוא לרוב לא מחזיר), מה שכן בבית הוא פורק לדעתי את כל התסכול הנ"ל. הוא ממש מנסה אותנו בכל תחום, מציק לאחיו התינוק, מבצע תעלולים מסוכנים (חרט במברג על מסך המחשב) וכל מיני דברים שאינני יודעת מאיפה קיבל את הרעיונות למעשיו...
מצד אחד אני שמחה, סופסוף הוא מגלה עצמאות ועקשנות ועומד על שלו מולנו (גיל שנתיים הנורא הגיע בגיל 4) וזו דרך טובה לדעתי עבורו ללמוד על יכולותיו.
מצד שני אני מרגישה רע עם כל העונשים והבכי שאנחנו והוא סופגים, במיוחד שנראה כאילו כלום לא עוזר, לוקחים לו צעצוע אהוב, וזה מפריע לשעה ולמחרת הוא בכלל שכח ממנו ועושה עוד תעלול...
מה דעתך? כיצד צריך לנהוג? עשיתי טעות שהתעקשתי שיישאר עוד שנה בגן של הקטנים?
כדאי להעבירו לגדולים (אנחנו גרים בקיבוץ ואולי זה עוד אפשרי)..
אשמח לעיצה .
תודה וחג שמח!

שלום
בתי בת ה- 9 קשורה קשר חזק למספר שמיכות תינוק, שתיים מהן מלוות אותה מימי ינקותה. מדובר בילדה בוגרת , חכמה, חברותית שבאופן כללי לא סובלת מכל בעיה פסיכולוגית כזאת או אחרת . אציין שהיא יותר קשורה לאבא שלה מאשר אליי, פרט לכך אין שום דבר מיוחד. לילה אחד השמיכות היו בכביסה ולא התייבשו עד לכתה לישון והיא לא יכלה להרדם עד שהן התייבשו ואף בכתה דבר שאינו מאפיין אותה בכלל. מדובר בקשר לשמיכות שלמעשה לא הסתיים מאז שהייתה תינוקת ... מה עושים?

שלום , אני דוד (ובעצמי אבא למשפחה ברוכת ילדים) לילד בן 7, בכיתה ב', הילד אובחן כסובל מבעיות רגשיות לדעתי עוד מגיל 3, וכנראה בהמלצת הפסיכולוגית שלו, (עליי להדגיש שחוץ מההורים של הילד אף אחד לא דיבר איתה)הומלץ כי הילד צריך להימצא מידי יום ביומו אחרי בית הספר אצל הסבתא והסבא עד שעות אחר הצהריים כאשר שבע שנים טופל וגודל ע"י הוריי, כאשר הסבא והסבתא הם אנשים מבוגרים, ובשבע שנים האלה הם לא נעשים צעירים ובריאים יותר וסבלנים יותר, אינם נחים לרגע אפילו לא בצהריים והם מרוטים מעייפות למשך כל היום, הילד צופה יחד עם אחותו בטלויזיה כל השעות, וכן הילד מכין את שיעוריו רק עם עזרה מצד הסבא. האם הפסיכולוגית לא מיהרה להמליץ שכן הילד וכן אחותו נראים כל הזמן הוזים מול הטלויזיה, אני אינני איש חינוך, אבל אשתי כן והיא טוענת שמוטב שהילדים יהיו במסגרת עם ילדים בני גילם ולא עם אנשים מבוגרים בני 60 ,במסגרת עם ילדים בני גילם הילדים יתפתחו מבחינה חברתית, ילמדו כלים בסיסיים בתקשורת בין בני גילם האין היא צודקת? ידוע לי כי ההורים הם אלה שאחראים לביטחון הבסיסי והעצמי של הילדים עד גיל מסויים אבל עם הזמן ילד מפתח את הדימוי העצמי כשהוא בקשר עם ילדים בני גילו, האם זה נכון??? ראוי לציין שההורים שלי מרגישים שהרבה דברים הם מפסידים בגלל המחוייבות לילדים שנפלה עליהם בגלל "ההמלצה*" של "הפסיכולוגית*", והיה הכי עדיף בשבילם להתראות עם הילדים פעם בשבוע או שבועיים. אבל בגלל "המלצת" "הפסיכולוגית" הם קורעים את עצמם בגילם המבוגר


*המילים המלצה ופסיכולוגית בגרשיים, כי חוץ מההורים של הילד אף אחד לא דיבר , התייעץ וראה אותה...

דוד מודאג לאחיינים ולרווחת הוריו המבוגרים

שלום,

שמי רותם נשואה 3 שנים .
יש לנו תינוק בן שנה וחודש.
לפני כחודש בעלי עזה את הבית ( קדמו לזה 3 חודשים של התרחקות
ושיחות ...). הוא טוען שהתחתן צעיר ולא מיצה את חייו, בגרסה אחרת הוא
טוען שאינו בנוי לנישואים...
אני נשארתי בבית ואני עם הילד, הוא מבקרו פעמיים בשבוע.
בקרוב נתחיל בתהליך הפרידה.

רציתי לדעת כיוון שהילד קטן, איך זה יכול להשפיע עליו?
הוא קורא לפעמים אבא ואני עונה לו שאבא יבוא בקרוב.
אני מניחה שבהמשך יהיה יותר קשה, אך בינתיים בגיל זה
כיצד להתמודד?

יש לציין שאני משקיעה ומטפלת בילד מעל ומעבר, ואינני זונחת לרגע
את חשיבותו וסיפוקיו.
אני מורה במקצועי ומודעת לסביבת ילד שהוריו פרודים ואני נותנת לו המון תשומת לב ולרגע
לא נותנת לו להרגיש שחסר לו דבר.

אשמח לקבל כיוון
תודה רותם

שלום.
אני בחודש חמישי להריון ועלי לערוך הסכם עם אבי התינוק, שהיה חבר שלי במשך כמה חודשים (גיליתי שאני בהריון לאחר הפרידה). אנחנו לא יודעים מה נכון לעשות ביחס להסדרי לינה; ברור לשנינו שכל עוד אני בחופשת לידה, הילד ישן בביתי. אך מה קורה לאחר מכן? ביחס להסדרי ראיה ושהות של האבא עם התינוק נסתדר. אך מה נכון לתינוק ביחס ללינה- לישון בבית האם עד גיל שנתיים- שלוש (או יותר) ואז להרגילו בהדרגה שיש עוד בית שישן בו, או שכבר בגיל 3 חודשים עליו לישון חצי שבוע עם האב וחצי עם האם?
יש חומר מקצועי שאפשר לקרוא בנושא?

תודה