פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לאחרונה עברנו לארה"ב עם שני בנים (1.3 ו 3).
בן ה3, הוא ילד מאוד רגיש ועדין, מאוד קשור לאמא (תמיד היה ככה). בזמן האחרון הוא רוצה להיות כל הזמן לידי, איתי בבית, לא רוצה חברים או ללכת לשום מקום, בא אלי למיטה בלילה עם כל הדברים כי הוא רוצה לישון במיטה עם אמא, לא משחרר אותי בבוקר בגן (גם זה תמיד היה, גם במשפחתון בארץ הפרידה הייתה מלווה בבכי, למרות שהוא מאוד אהב להיות שם, אבל עכשיו הכל חמור הרבה יותר).
שאלתי בגן ואמרו לי שאין לו בעיות מיוחדות, שהוא לא מתבודד וילדים אחרים לא מציקים לו ומקבלים אותו יפה. הגננת כל יום אומרת שהוא מאוד נהנה בגן ושכל הקושי שלו מרוכז ב 10 דקות בבוקר.
אני רואה עכשיו גם קושי בפרידה אצל הבן הקטן ואני תוהה האם אני עושה משהו לא נכון. איך אני יכולה לעזור להם להיות יותר עצמאיים ופחות קשורים אלי, במיוחד לגדול שאצלו זה כבר ממש מגיע למצב של חרדות.
תודה רבה

אקדים ואספר שלאחרונה חזרנו לארץ משנתיים בחו"ל. טרם התקבענו על בית ואנחנו עדיין נודדים בין ההורים. הוא התחיל גן חדש ועוברים עליו הרבה שינויים.
בשלושה שבועות האחרונים אני שמה לם שהוא כל הזמן מהמהם. משהו מונוטוני כל 2-3 שניות הוא עושה מין "הםם.. הםם.. הםם.." הוא עושה את זה במיטה לפני השינה אבל גם במשך היום תוך כדי סיפור או משחק.
מה זה בדיוק???

שלום,
בני מפחד מדברים חדשים. למשל, החלפתי לו ולאחותו התאומה את כסאות האמבטיה מדפני לטבעות בישיבה. כששמתי אותו פעם ראשונה הוא בכה מאד מאד עד היסטריה. אחותו לעומת זאת נהנתה מאד והוא ראה אותה מולו וזה לא עזר. כך קורה גם בגן משחקים כשאני שמה אותו על נדנדה או קרוסלה.

שאלתי היא איך להתנהל - מצד אחד, אני צריכה לתת לו להתמודד עם הפחדים והדברים החדשים שהוא נחשף אליהם וזה אומר לתת לו לבכות ולנסות לדבר איתו ולהר גיע אותו. מצד שני, אם הוא לא מפסיק לבכות, וזה מה שקורה, האם אין סיכוי שזה יכניס אותו עוד יותר עמוק לפחד.

תודה מראש

שלום, אני ובעלי רוצים לנסוע ל- 3 לילות לחו"ל, ולהשאיר תינוק בן 8 חודשים אצל סבא וסבתא שהוא מכיר היטב. מדי פעם ישן שם לילה. לציין גם שאנחנו גרים בשכנות אליהם, והתינוק רואה אותם יום יום ואוהב להיות שם.
אני קצת חוששת להשאיר אותו, אך האם יש סיבה לדאוג? והאם כדי לנסוע?

שלום רב,
האחיין שלי בן 4, לפני שנה התחיל לגמגם (לפתע) בהתחלת הדיבור ובאמצע. (בשנה בה התחיל לגמגם נולד לו אח והצטרף לגן).
היה אצל קלינאי תקשורת כמה פעמים וזה לא עזר. בפניו אנו מתעלמים מהגמגום ונותנים לו להמשיך בדיבור ולא ממשיכים את מה שהוא רוצה להגיד אלא ממתינים עד שמסיים את דיבוריו .בנוסף, נסינו להעצים את הביטחון העצמי שלו.
היום המצב שלו השתפר קצת אך עדיין הוא מגמגם בהתחלת הדיבור.
מה הסיבה של גמגום לפתע? ומה עלינו לעשות?

בכבוד רב,
סלוא

ילדה בת 4 רגילה בכל הנושאים , מבינה ענין וחיה את המציאות הבעיות הם הפחד הנורא שלה המביא אותה להיסטריה . מקרי הפחד הם שונים ולהלן דוגמאות מספר

בארוע עם אנשים רבים גילתה לפתע אשה מבוגרת על כסא גלגלים , התחילה בצעקות היסטריות עד שהרחיקו אותה ממנה ועדיין לא נרגעה למשך זמן רב למרות שמיקומה הוחלף.
קבוע יש לה בעיה שהיא שומעת רעש של טרקטור בכל מקום. אין אפשרות להפעיל מיקסר בזמן שהותה במטבח כי הצעקות הם היסטריות.

בעת עמידה בחניון רכב (שרכבים לא נוסעים) נכנסת לפחד וטוענת לפתע כי רגליה כואבת והיא חייבת להכנס מיד למכונית ובכניסתה הכל נרגע.

ההסטריה מוציאה מהדעת ואנו מנסים להרגיעה ע"י לקיחה לידיים או פעולות אחרות אולם הפחד העיקרי ממשיך להיות קיים.

ואני חוזר ומציין שמדובר בילדה מבינה ענין.

אודה על תשובה או הפניה לגורם כל שהוא

אנחנו מאזור אשדוד

שלום רב
יש לי שתי שאלות. הראשונה היא : מה אומרים ואיך לילדה בת שלוש שהורים מתגרשים ?
השאלה השניה יותר מורכבת : איזה הסדר יהיה הכי טוב באופן זמני מהבחינה הפסיכולוגית עבור הילדה במצב הבא:

אנחנו גרים ברמת גן , אמא של בעלי ברמת גן , היא גם אוספת אותה מהגן בתחילת השבוע ובעלי ברביעי וחמישי. אמא שלי ואחותי גרות בחיפה.
עקב אילוצים כלכליים והתנהלות בעלי מולי , רוב הסיכויים שאי לא אוכל להמשיך לקיים שגרת חיים רגילה עבור הילדה ברמת גן ועש שתהיה פסיקה של שופט מה גובה המזונות שאב יתחיל להעביר אליי לחשבון אני לא אוכל לשכור דירה ברמת גן ולשלם גן לבד ולכן יאלץ לעבור לחיפה באופן זמני. אבל אני כן רוצה לשמור על כך שגם כשנהיה בחיפה האב יראה את הילדה.
במצב כזה , מבחינה פסיכולוגית , איזה הסדר ראיה יהיה הכי טוב?

בני בן ארבע וחצי (האמצעי בבית מתוך שלושה) ילד חכם ומוכשר מאד,חברותי ואהוב, הבעיה שלי איתו שהוא מאד תובעני ומאד קפדן, הוא רוצה שאני אעשה בדיוק מה שהוא ביקש ובסדר שביקש, אם לא ביצעו את הפעולה כפי שרצה, הוא רוצה שיחזרו על הפעולה פעם נוספת בסדר ה"נכון". דוגמה: הןא מבקש שאני אביא לו משחק ואתן לו לשתות, אם הכנתי את השתיה לפני שהבאתי לו משחק הוא רוצה שאשפוך את השתיה וקודם אביב לו משחק.
(כמובן שאם לא עושים כרצונו הוא מעורר סנקציות שאין לנו כח להכנס אליהם)
שאלתי - האם זוהי כפייתיות? איך עלי להגיב ולטפל בבעיה?
דבר נוסף (אינני יודעת אם קשור) בכל פם שאני או בעלי נפרדים ממנו - הוא חיב לאמר שלום כמה פעמים. ולפעמים אחרי שאמר ונפרד - הוא בוכה שלא אמר שלום.
אשמח לקבל תגובות.

בתי עולה לכיתה א'.
הציעו לה להצטרף לכיתת מצויינות לספורט בתחום התעמלות אומנותית.
האימונים הם לאחר שעות הלימודים: 3 פעמים בשבוע האימון מיד לאחר סיום הלימודים ו 3 פעמים בשבוע אחרי ביום הלימודים ילדי הכיתה הולכים לצהרון הכולל ארוחת צהריים והכנת שיעורים ולאחר מכן מתעמלים משעה 15:00-18:00.
מדובר בכיתה קטנה יחסית (עד 30 תלמידים) והמימון ברובו של משרד החינוך.
בחודש האחרון בתי הצטרפה לאימונים וגילתה הרבה התלהבות ומוטיבציה. ואנחנו מרגישים שייתכן ויש בכך מקום להגשמה עצמית שלה וחינוך להישגיות ומצויינות.
מצד שני, אני מאד חוששת...נראה לי שזה עומס לילדה בכיתה א', במיוחד הימים הארוכים. מה גם, שמדובר בבי"ס בשכונה סמוכה לשכונה שלנו.
מה דעתך??????

שלום רב.
בתי בת שנה וחמישה חודשים. ילדה רגועה בדרך-כלל. לאחרונה משהו מאוד השתנה בהתנהגות שלה ואנחנו לא מציליחים להבין האם זו התחלה של "בדיקת גבולות" או סבל ממשי:
מצד אחד הילדה קצת חולה כרגע ו"מתבשלות" לה שן או שתיים (בעבר לא היו בעיות בגדילה של שיניים). מצד שני, אפילו שהיא עוד לא מדברת, היא בדרך-כלל מצליחה להסביר את עצמה.
מה שקורה לאחרונה: זה יכול להתחיל מזה שהיא לא רוצה להכנס לעגלה, או לא רוצה להתנדנד (כשלפני רגע בכתה כי רצתה להתנדנד), או כי רצתה להמשיך לעשות משהו שבעיניינו הגיע הזמן להפסיק. לפעמים הבכי מתחיל בלי סיבה נראת לעין ואז היא מבקשת מוצץ (למשל) וזורקת אותו ברוגז ומייד שוב בוכה כי רוצה אותו...
בקיצור, אנחנו פשוט לא מצליחים להבין מה היא רוצה ולמה היא בוכה. עוד ארגומנטים: זה קורה יותר אחר הצהריים; היא עדיין לא מדברת אבל ייתכן שמאוד רוצה וזה לא מצליח.
אשמח מאוד לשמוע דעה בנושא.
תודה,
טניה

שלום רב,
בעלי נמצא בחו"ל במסגרת העבודה
יש לי הזדמנות להצטרף אליו ל 4-5 ימים. האם זה בסדר שאשאיר את בני בן השנה ועשרה חודשים אצל סבתא וסבא? חשוב לי לציין כי הילד מאוד קשור לסבתא ורואה אותה בכל אחד מימי השבוע באופן קבוע ונמצא שם ממש כל יום. הוא גם ישן שם מדי פעם (בסדר גודל של אחת לחודשיים).בנוסף, בגיל 10 חודשים נעדרנו שנינו ל 3 ימים והוא הגיב בסדר גמור.
האם זה בסדר להשאיר אותו ל 4-5 ימים או שזה עלול לגרום לו לחרדה או תגובה קיצונית כלשהי?

אודה לתשובה,
המשך שבוע מקסים,
סיון

שלום,
שמתי לב כל הזמן שבתי בת ה- 3 תמיד נועלת נעליים הפוך. כשאני מעירה לה על זה ומבקשת ממנה לנעול נכון, היא טוענת שהיא נועלת בסדר. החשש שלי הוא האם זה יכול לנבא לקויות למידה מכיוון שהיא תמיד חושבת שהנעליים שלה יושבות על כפות הרגליים שלה בסדר (מה שמזכיר לי ילדים שרואים אותיות או מספרים דומים בצורה הפוכה).
אשמח לתגובה,
רוזאן

שלום,
אני אמא לשתי בנות מתוקות, בת 4.5 ובת שנתיים וחצי. הילד הגדולה שלי היא ילדה מקסימה, חברותית ובעלת חוש הומור. היא מאוד נבונה ואני מרגישה שאפשר להסביר לה הכל והיא תבין. יחד עם זאת, היא ילדה די ביישנית ורגישה, אך מקבלת המון אהבה וחיזוקים, גם מהמשפחה וגם בגן. הבעיה שהחלה להטריד אותי לאחרונה היא שהיא מביעה רגשות או מחשבות "פרנואידיות". היא טוענת בעת כעס,שכולם נגדה, כולם מעליבים אותה וכולם "מטופשים". ברגעים אלה של כעס היא ממש צועקת ומשתוללת, שלא כהרגלה. אני שוקלת לפנות לטיפול פסיכולוגי או לפחות להדרכה כיצד נכון להתנהג במצבים אלה - האם ייתכן כי באמת מרגישה שכולם נגדה? לאיזה איש מקצוע נכון לפנות?
תודה
מיכל

שלום. בתי בת 4 ו3 חודשים.
הבקרים איתה מאוד קשים. גם אם היא קמה לבד וגם אם אנחנו מעירים אותה תוך כמה דקות מגיע בכי שמקורו בשטות זו או אחרת (למשל פתיחת התריס) והיא פשוט בוכה ללא הפסק.. בזמן האחרון אנחנו מנסים לאמר לה שאנו לא נקשיב לה אם היא לא תפסיק לבכות ויוצאים מהחדר . בסופו של דבר אני מציעה לה שנספור ביחד עד 10 ואז זה בד"כ מסתיים. הבכי החזה חוזר לעיתים גם כשאני מוציאה אותה מהגן-הכל טוב ויפה אך ברגע שנכנסים לאוטו היא פתאום מתחילה לבכות והרבה פעמים אני ממש לא מבינה למה. לאחר שהיא נרגעת אני שואלת אותה למה היא בכתה והיא בעצמה אומרת שהיא לא יודעת למה..
יכול להיות שמדובר באיזהשהי בעיה עם תחושות? אני יודעת שהחגורות של הכיסא בטיחות מאוד מפריעות לה והיא מתלוננת על זה כל הזמן (גם על התחתונים..)
אנו רואים כי השיטה שלנו לא עובדת כי הבכיות ממשיכות...
מה אנו לא עושים טוב?
תודה רבה

בתי בת שנתיים ותשעה חודשים, ילדה מקסימה וטובת לב, ממושמעת יחסית, אחראית ובעלת שמחת חיים. יש לה אחות קטנה בת שנה וחודשיים, שהיא ברוב הפעמים מאוד מסתדרת איתה. לפני כחודש עברנו דירה (היא נשארה באותו הגן) ולפני כשלושה שבועות החלה גמילה מחיתול (לבקשתה) וזה הולך נהדר.
העניין הוא שבשבוע האחרון היא החלה "למרוד" - לסרב לעשות פעולות שגרתיות כמו לצחצח שיניים ולשים סנדלים לפני שיוצאים; היא יותר אגרסיבית עם אחותה (אם כי עדיין מחבקת ומנשקת אותה); היא צוחקת לנו בפנים כשאנחנו כועסים עליה. מערכת היחסים הופכת להתמודדות קשה, במיוחד כאשר רק אחד מההורים נמצא איתה. נוצר מצב שכועסים עליה די הרבה, וזה מצב שממש לא רציתי להגיע אליו. אנחנו מנסים להחמיא לה על כך שהיא ילדה טובה, ואחות מקסימה, ונותנים המון חיזוקים חיוביים אבל בזמן האחרון זה ממש לא עוזר. התחלתי לחשוב שאולי זה בגלל שהיא רואה באחותה איום-היא מתחילה יותר ויותר לאיים על המעמד שלה, הן משחקות באותם הצעצועים, היא כבר לא "בובה" אלא ילדה נוספת בבית. יכול להיות שזו הדרך שלה לעורר יותר תשומת לב. העניין הוא שאנחנו חסרי אונים באשר להתמודדות איתה. נשמח לקבל טיפים.