פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי, מעולם לא נעזרתי בטיפול פסיכולוגי לי או לילדיי. אני שוקלת לתת לבת שלי שיחות עם פסיכולוג. השאלה היא כיצד זה מתנהל? מדובר בילדה בת 8. האם הפסיכולוג מחוייב לדווח לי מה קורה ומה נאמר בפגישות בצורה שקופה ? או שישנה טענה של שמירה על פרטיות הילדה? (מדובר בשמירה נגד ההורים, כן...?)וכמובן הבקשה היא לא לשאול את הילדה מה היה בפגישות כדי לא לפגוע בתהליך? נשמע לכם הגיוני כשמדובר בילדים כאלו קטנים ? אשמח לתשובה של הצוות ושלכם הגולשים מנסיונכם. תודה רבה!

בס"ד

שלום בני בן 8 , מזה שנה הוא משמיע קולות חזקים וזורק את רגליו באמצע הלילה מספר פעמים . הוא ילד רגיל ככל הילדים ורגיש . כיצד עלי להתייחס לעניין ? תודה .

היי
אחיין שלי שאני מאד אוהב יליד נובמבר הולך כנראה להישאר בגן
שנה נוספת. בטענה שהוא אינו בשל רגשית. אני די מכיר אותו
ואוהב אותו ולא מבין את ההחלטה. אני חש שאת הילד זה מעליב
אבל הוא לא יודע לבטא את התחושות שלו. מדובר בילד שכל מפגש
מספר לי בפירוט מרשים את הדינמיקה בגן. ילד שמגלה אמפטיה שלא
מביישת אדם בוגר. ילד שעמד לצידו של ילד מנודה בגן ולא היה איכפת
לו מה הילדים האחרים חושבים. ילד שמדבר על צורך לעזור לילדים
שעה שמרבית החברים שלו עסוקים בעיקר בעצמם מן הסתם...
בקיצור אנחנו קוראים לילד הזה לב במשפחה. אין מקום לילדים רגישים
ומלאי חמלה בכיתה א'?
אז איך ילד כזה לא בשל רגשית לבית ספר. קוגנטיבית הוא בסדר.
מה זה לא בשל רגשית? לפעמים נדמה לי שההורים לא בשלים
רגשית כי הם חוששים שמא הילד יתקשה ויעשה להם בושות.... לא
יהיה גאוותם כמו אחיו הבכור.
תודה

בתי בת ה 6 בשבוע האחרון פיתחה משהו חדש.
היא הולכת לשירותים לפני השינה, נשכבת במיטה ולאחר דקות ספורות היא אומרת שהיא מרגישה שוב שהיא צריכה לשירותים ואז הולכת שוב ויוצא לה קצת (ככל הנראה, לא בדקתי). היום הגדילה לעשות והלכה 3 פעמים ואפילו בכתה שהיא לא יודעת מה לעשות וזה מעיר אותה והיא מרגישה כל הזמן שהיא צריכה לעשות.

שאלתי אותה אם יצא לה משהו, ואמרה שכן, ואז אמרתי לה פשוט אל תחשבי על זה ותראי שתרדמי ובאמת נרדמה.

אני ממש ממש מודאגת מהדבר ופוחדת שהיא מפתחת משהו...

מה יש לכם לייעץ לי?

יש לי ילד בן 6.5 אח לתאומה ולילד בן שנתיים.
הוא תמיד היה יותר רגיש. הבעיה שהוא בוכה וצועק על כל שטות. לדוגמא, הגשתי ארוחת צהריים שניצלים הוא יכול לצרוח ולבכות שהוא רצה עוף. ממש על כל דבר קטן שלא לרוחו צרחות ובכי. בדרכ אני מנסה להסביר לו ששום דבר לא סוף העולם ושחבל שהוא בוכה. הוא כמובן לא מקשיב וממשיך. אני שולחת אותו לחדר להרגע ואחרי כמה דק הוא נרגע ואני אומרת לו שהוא יכול לצאת. בדרכ מבקש חיבוק, אני נותנת לו ולרוב זה נגמר שם. חשוב לציין שבגן הוא לא מתנהג ככה, והוא הרבה יותר מאופק.
כמה דברים נוספים. אם למשל מאחר לחוג או ליום הולדת זה מוציא אותו מאיזון והוא לא מסוגל להשתתף. כשלא מאחר, משתתף מאוד. הוא מסביר לי שהוא לא יכול...
יש לו המון חברים ואיתם הוא הרבה יותר מאופק ולעיתים רחוקות מגיב כך.
חשוב לציין שמגיל קטן הוא יותר רגיש וביישן. גם די חשדן אפילו בנו ההורים (למשל כשהיה בן 3.5 והיינו בטיול הלך לשירותים 10 פעמים לפני שיצאנו כי לא האמין לנו שכשיצטרך בדרך באמת נעצור את האוטו). יכול לשאול 10 פעמים אם נגיע בזמן לקחת אותו לחוג ואם אנחנו יודעים את השעה ואת הדרך....בעיקר בחוגים שחשובים לו מאוד. אני חיייבת לציין שאולי פעם אחת אחרנו לו וגם כי חזרנו איתו מרופא והסברנו לו מראש שיכולה להיות אפשרות שנאחר.
השאלה אם זה משהו אופייני לגיל או ששווה ללכת להתייעצות עם פסיכולוג
תודה

היי, בתי מזה כמה ימים סובלת מתופעת הקוליק, ושמתי לב שהתופעה מזכירה בצורה מדהימה את הצירים. מן התקפי כאב חזקים שבאים כל כמה זמן ונעלמים כלא היו,
לתופעת הקוליק הרי אין הסבר וודאי, אף אחד לא יודע מהי או מה הגורמים לה.
ייתכן כי עליתי על משהו כשחשבתי שאולי מדובר בטראומה של התינוק מהלידה עצמה?

בני בן שנה וחודש, התפתחות תקינה, עדיין יונק. אני איתו בבית והוא קשור מאוד אלי ולאביו. הבעיה שלי שהוא אובססיבי לגבי ההנקה. הוא מבקש לינוק בתכיפות גבוהה (למרות שמקבל רק בבוקר, צהריים וערב), כשלא מקבל, מתחיל לינוק את העור סביב החזה או הכתף והזרוע ובוכה מאוד. ההנקות לפני/אחרי השינה הן מאוד ארוכות (יכולות להמשך חצי שעה). לתחושתי ההנקה משמשת אותו כמצבי מפלט משיעמום כדי לזכות בתשומת לב כאשר אני נמצאת איתו ועם אחותו יחד וכערוץ ליצירת קרבה (אוכל יפה מוצקים – אין הצדקה תזונתית...). לא מוכן לקחת בקבוק (בעבר היה צם ימים שלמים אם לא הייתי באזור). לאחרונה נגמל מהנקות ליליות, אך אם אני ניגשת אליו בלילה אינני יכולה להרגיע אותו, הוא זועם על כך אני לא מניקה אותו. שאלתי היא: כיצד ניתן לעזור לו להיגמל מבלי לפגוע בו רגשית? בספטמבר יכנס למסגרת, האם זהו זמן נכון להתחיל בו תהליך גמילה?

שלום רב
יש לי ילד בן שלוש ו9 חודשים שהתחיל לאחרונה לקרוא לעצמו ולהציג את עצמו כששואלים לשמו בשם של חברו מהגן.
הוא מבקש גם ממני ומאביו לקרוא לו כך ( לא תמיד )
איך להגיב לסיטואציה זו.
תודה רבה

שלום,
אני חד הורית מבחירה ונולד לי ילד מקסים שהיום הוא בן 3, לפני כשנה וחצי הכרתי בן זוג, שממנו יש לי ילד בן חצי שנה, במשך השנה האחרונה הוא שימש גם אבא לכל דבר לילד בן ה 3, הילד קורא לו אבא ומתייחס אליו כאבא. היחסים שלנו הגיעו לפירוק, ועכשיו נשאלת השאלה איך להגיב להתייחס לילד בן ה 3 כאשר הוא יראה את "אבא" שלו בא ולוקח את אחיו הקטן לביקורים ואותו לא.
אשמח לקבל תגובות , הנושא קורע לי את הנשמה.

שלום,
רציתי לשאול כיצד עלי להגיב ומה עלי לעשות כאשר ילד בן 4 צפה מס דקות בסרט פורנוגרפי בזמן שהייתו אצל הסבא והסבתא?

שלום רב,

זקוקה מאוד לעצה מה עלי לעשות- יש לי שני ילדים ילד בן שנתיים וחצי וילדה בת שמונה חודשים, כרגע כולנו ישנים בחדר משותף בדירה שכורה אבל בשבוע הבא עוברים לבית גדול יותר ומתלבטים מאוד איך למקם את הילדים בחדרים. לכל ארוך הדרך ידעתי שאני אשים אותם בחדר משותף ויעשה חדר משחקים, אבל עכשיו אני כבר לר בטוחה מכיוון שאני לא אהיה רגועה להשאיר את הילדה לבד עם בני בחדר, רק היום גיליתי אותו בתוך המיטה שלה, מאוד נבהלתי וגם היא וזה ממש מסוכן, הוא לעיתים מרביץ לה ואף מעיר אותה במכות שהיא ישנה. החלטתי לותר על הרעיון של לינה משותפת לעת עתה. השאלה היא אם אני אשים את ביתי איתנו בדר זה יהיה נכון, היא עדיין יונקת בלילה וקטנה, אך אני פוחדת שזה יעורר עוד יותר קנאה אצל בני שכן אנחנו כל הזמן מאז שהוא נולד היינו איתו בחדר ופתאום הוא ימצא את עצמו לבד... או לעשות שני חדרים לכל ילד חדר? מה שאני פחות מתחברת כרגע..
אשמח לעזרה מתלבטת מאוד ובעיקר חוששת
תודה.

בני בן שנתיים ושמונה חודשים. בסוף החופש יעלה לגן טרום טרום חובה עירוני.
התחלנו גמילה מטיטולים וזה התחיל נחמד. אבלך ברגע שהחלטנו להוריד לחלוטין את הטיטול הילד הפסיק לעשות בשירותים.
בשעות הלילה ושנת הצהריים הוא עם טיטול (ועושה בטיטול), בשעות העירות הוא ללא טיטול. אני לוקחת אותו לשירותים, מושיבה אותו אבל הוא טוען ש"אין לו פיפי".
הוא מצליח להתאפק המון שעות. אנחנו יחד בבית כרגע, אבל הוא כמעט לא מפספס. מתאפק הרבה מאוד.

לצייןם שהוא ילד שלישי, בוגר, ורבלי. מקסים...
מה לעשות עם הגמילה הזו?? איך לשכנע את הילד שלא צריך להתאפק?

שלום,
בני בן שנתיים היה הולך לישון בצורה מסודרת במיטתו ב 7 וחצי בערב ומתעורר בבוקר ולאחרונה (מזה חודשיים) אינו מוכן להרדם בחדר . כל ניסיון שלי נגמר בבכי וצרחות ובסוף הוא נרדם בסלון ורק אז אני מעבירה אותו לחדר. בנוסף הוא מתעורר באמצע הלילה גם בצרכות ובכי ולא מוכן לישון עד שנרדם איתנו במיטה. אני מנסה להבין ממה זה נובע ולא כל כך מצליחה. הוא היה מאושפז שבוע בביה"ח ואני חושבת שזה אולי סוג של טראומה שפיתח של פחד בעקבות כך שהיו מעירים אותו משנתו לקבלת תרופה. או אולי בעקבות זה שנולד לו אח לפני חצי שנה ( אבל בכל זאת עבר די הרבה זמן ולא היו לו מצבי קנאה ותשומת לב חריגים כי בכל זאת היה קטן בן שנה וחצי) או שזה אולי כתוצאה מזה שהעברנו את אחיו לישון איתו בחדר.(למרות שבהתחלה לא היה לו בעיה עם זה וכן היה הולך לישון) אני ממש לא יודעת מה לעשות ואיך לעזור לו לחזור לישון כמו בעבר?
תודה.

יש לי ילדה בת 4.5 שפוגשת את אביה במרכז קשר. עברנו במרכז לא מעט טלטלות רגשיות/נפשיות כשהיו לה רגרסיות ולא רצתה ללכת לשם אז שלחתי מכתב לפקידת סעד מחוזית. בפעם האחרונה שלא רצתה להישאר לבד זה היה אחרי נוכחות האב במסיבת חנוכה לראשונה לפני שנה כשזה כנראה היה חדש לה שראתה אותו בשגרת היומיום שלה כביכול בגן וחששתי שזה מה שיקרה. מאז חנוכה האחרון אני נוכחת בפגישות. הילדה לא רוצה שאני אצא מה גם שאני לא מסוגלת לצאת בניגוד לרצונה. במיוחד שם. שזה מקום שאין לי אמון לא ברווחה ולא באב. על פניו נראה שהילדה נהנית מהמפגשים. לאב יכולות להיות הערות לא נורמטיביות אם אפשר להגדיר את זה כך כמו לעמוד איתה על שטיפת ידיים תוך נידנוד מתמיד של בין 4-5 פעמים אחרי שנגעה במשהו שמצריך שטיפה לדג' ולא עשתה כן. בעצם היותי נוכחת שם דיוחתי וקלטתי הרבה דברים שהעו"ס לא קלטה. אבל לא על זה אני מדברת. רציתי לדעת איך אפשר לעשות את ההליך בצורה בריאה וטובה ולהקנות לילדה ביטחון. כפי שציינתי גם לי מאוד קשה עקב המצב, קשה לי לעזוב אותה ומנגד העו"ס מבקשת שאנסה לצאת בתקיפות ולזה אני לא מסוגלת. יצא לי לנסות להכין אותה מראש ולהגיד לה שזה הזמן שלה עם אבא ושלי אין מה לעשות שם אך היא לא רוצה שאלך. בין היתר עשיתי גם טעות שאמרתי פעם שהעו"ס (נגיד מיכל) אמרה שאני צריכה לצאת כי אין הורים שנשארים ואולי גרמתי לה בכך לחשוב שהם ה"רעים" כי אז כשבקשה שלא אלך אמרתי לה שאני לא אלך ושאשאר. לא יודעת. בכל אופן לא יודעת מה לעשות. מה הכי טוב לילדה. איך אפשר לעשות דברים בלי שתבכה. אם מקרה כזה היה קורה בגן לדג' היה לי יותר קל כי על הגננת אני סומכת. יש לציין כי אני וביתי מאוד קשורות אחת לשניה. תודה רבה .

לום. בתי בת 4 ושלושה חודשים. לפני כשבועיים עברו לגור זמנית אצל הוריי (עד למעבר לדירה חדשה). מאותו יום שעברנו היא טוענת שהידיים שלה "דביקיות" מידיי פעם ורצה לשטוף אותם.
לאחר השטיפה-אינה מוכנה בשום אופן לנגב במגבת.
כמו כן,אינה מוכנה לתת לי יד,מוכנה שאני אחזיק לה באמה אך לא בכף היד בטענה שהידיים שלי דביקות.
חשוב לציין שהגננת טוענת שלא נתקלה בתופעה זו בגן. ומלבד שהזכרתי לעיל היא נוגעת בחול,בצבעי גועש וכו בלי שום בעיה..
מה עליי לעשות? עד עתה נקטתי בהתעמלות. פשוט נותנת לה לשטוף ידיים בכל פעם שהיא טוענת שהידיים שלה דביקות, לא מנגבת לה ידיים ולא נותנת לה יד. האם להמשיך כך?ממה נובע?

תודה רבה