פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אנו זוג הורים עם ילד בן 2 וחודש, עתידים לעבור לחול בחודשים הקרובים
כאשר בן זוגי עתיד לעבור כחודש וחצי לפנינו
אנו מתלבטים במס' דברים
1. האם להשאיר אותו בביתנו עד המעבר או לעבור לגור אצל הסבא והסבתא(תקופה של 3 חודשים לערך)
2. האם בתק זו עד המעבר ) להשאירו בסביבתו הטבעית ללא אביו או להעבירו לגן ומגורים אצל סבו וסבתו (איתי כמובן - אמו )
3. האם יש צורך להתייעץ עם קלינאית תקשורת לפני המעבר

תודה

שלום
הבת לי בת שנה עוד מעט וכבר מגיל שמונה חודשים שמתי לב לתופעה מוזרה בה היא צובטת את עצמה בחוזקה, בעיקר באזור הישבן הגב התחתון והבטן. המקום הופך לאדום נורא ולעיתים אף פצוע ושרוט. התופעה מתרחשת בזמן בו היא מופשטת. ברגע שמפשיטים אותה מבגד או חיתול זה מתחיל. אנחנו נתנים לה ברגעים אלה משחק ביד או כל דבר שעשוי למשוך את תשומת ליבה או להסיח דעתה אך לא תמיד זה עוזר. האם התנהגות זו מעידה על בעיה כלשהי? רגשית??? היינו אצל רופא שחשב שאולי מדובר בגרד או בגירוי אך השערה זו הופרכה!! מה עלינו לעשות???

שלום רב,
בתי בת השנה עוד מעט מזה תקופה של כארבעה חודשים מסרבת לאכול מאכלים המורכבים מבשר, עוף או דגים. עד גיל 7-8 חודשים אכלה את המרק שלה ובו ירקות ועוף ללא בעיה ואפילו גילתה חיבה גדולה אליו. אך לא עוד!!! אני מגוונת לה את מאכלי הבשר והעוף, צורות שונות טעמים שונים אך לאחר שתיים שלוש טעימות היא פשוט מסרבת בכל תוקף לפתוח את הפה ולאכול. כתחליף למנת הבשר אני מאכילה אותה בגבינה לבנה אותה היא אוכלת בשקיקה ובהתלהבות רבה. לפעמים היא גם מוכנה לאכול רבע מהחביתה....מה עושים??? ייתכן שבגיל כזה הילדה שלי מסננת אוכל?? אני ממשיכה כרגע לתת לה תוספת של טיפות ברזל.....אך האם עליי לוותר עם מאכלי ה"בשר" או להמשיך לנסות ולהתעקש???

שלום!
בני בן שנה וחצי עוד כמה ימים,הוא מאוד קשור אליי! יש לציין כי הייתי איתו בבית עד לפני שבועיים (עכשיו יצאתי לעבוד) וכן הנקתי אותו עד לפני כחודש,עד שגמלתי אותו!
הוא מאוד מאוד קשור אליי,הוא אמנם משחק עם הסבתות שלו ואף נשאר איתן כ 8 שע' עד שאני מסיימת לעבוד ובאה לאסוף אותו. פעם אחת לפני כשבועיים הוא אפילו נשאר לישון אצל סבתו (היא הרדימה אותו,הוא התעורר בלילה וחזר לישון איתה),ואספתי אותו רק בבוקר. העניין הוא שהוא כל כמה זמן כאילו פתאום נזכר בי ומתחיל לצרוח ולבכות "אימא אימא"....
אני ובעלי אמורים לטוס בשבוע הבא ל-6 ימים לחו"ל ופשוט אין באפשרותנו לקחת אותו איתנו מסיבות רבות! אני מאוד מאוד חרדה להשאיר אותו, למרות שהוא נשאר הן עם סבתא האהובה עליו,(גם אימא שלי תהיה איתו חלק מן הזמן), וגם אחותי תבוא אליו ותיקח אותו אליה כדי לשחק עם האחיינית שלי (יש ביניהם הפרש של 3 חוד' והם מאוד קשורים אחד לשני ממש צילי וגילי!!! מתראים כל יום ובוכים אם יום אחד לא יוצא להתראות!)
אך בכל זאת אני נורא חרדה כי הוא ילד מאוד מפותח,(התפתחות שמתאימה לגיל שנתיים),הוא מבין הכל ולכן אני מפחדת שנגרום לו טראומה אם ניעלם ככה פתאום!
אמנם עכשיו אנחנו עושים ניסויים כמו להשאיר אותו ליממה או שתיים אצל הסבתא שיתרגל,אך זה נורא מבהיל שנגרום לו עגמת נפש!
מה יכולות להיות השלכות של "נטישה" כזאת (ואני ממש מרגישה רגשות אשם שאני אימא רעה שמשאירה ילד כ"כ קטן בלי אימא ל-6 ימים!!!!!)?
מה אפשר לעשות כדי למזער את הטראומה? או אולי אף לבטל את הטיסה?
אשמח מאוד לתשובה מהירה כך שאוכל ליישם ולחשוב!
תודה רבה מראש

אני אוהב מישהי אהבה א-מינית. ההורים שלה לא נותנים לי לראות אותה. זה גורם לי לברוח מהמציאות, וגורם לי לרגעים של דיכאון ואז רגעים של שיגעונות שבהם אני בורח למשל לסקס עם גברים, ואז שוב נכנס לדאון עמוק שבו אין לי חשק לכלום וכל דבר משעמם אותי.
אני נע בין רגעים של הדאון לבין רגעים של בריחות מהצער של הגעגועים ממנה. כשאני בדאון אני נזכר בה. וכשאני בבריחות אני כאילו בורח מקודש (כאשר קודש זה הצער שלי על האובדן שלי ממנה) לחול ועושה הפרדה בין קודש לחול. כשאני בבריחות אני מרגיש שאני בחול ואסור להיזכר בה כי היא שייכת לקודש. ואז אחרי שאני מסיים את הבריחות אני נכנס שוב לדאון עמוק שבו אני מתגעגע אליה ורוצה לפתח תמונות שלה בבית.
איך מתמודדים ומעבירים את הזמן כי אני כבר במשך יותר משנה מעביר את הזמן בצורה הזאת וזה לא בריא לי כי ככל שהזמן עובר כשאני לא רואה אותה אז כך אני יותר משתגע בבריחות מהמחשבות עליה (חול) ובדאון (קודש כשאני כן חושב עליה ומתגעגע אליה)?
עוד דבר שמטריד אותי הוא שהיא תאהב אנשים אחרים ואז הכימיה ביננו תיעלם אחרי שהרבה זמן לא ראיתי אותה, איך אני מתמודד עם זה.

בת 1.9 חוד' העברנו אותה למיטת נוער נמוכה ויפייפיה. הילדה תמיד ישנה ברצון מהשעה 19:00 עד 7:00 בבוקר כל יום.
מאז שהעברנו אותה למיטה החדשה (ואח שלה בן ה-7 חוד' עבר למיטת התינוק שלה) היא לא מוכנה לישון במיטה.
היא יורדת מהמיטה ובוכה.
היא נרדמת אך ורק כשאנחנו איתה בחדר(שוכבים לידה או יושבים ליד המיטה) ולפעמים זה לוקח שעתיים ויותר.
דיי מייאש להרדים ילדה שתמיד ישנה ברצון ובלי כל בעיה. באופן כללי היא ילדה מאוד טובה קשובה וחכמה. אך כשמגיע רגע השינה אני אבודה.
באיזה דרך להרדים אותה?? מה לעשות עם הבעיה הזו?
עזרה בבקשה

שלום

הבן שלי בן 5 שנים מקנא מאוד מאחותו בת החודש, הוא מתנהג בצורה מאוד מוזרה הוא נעשה ילד לא רגוע בכלל, עצבני צועק . כאשר התנהגות זו אופיינית רק מאז הלידה .
והכי גרוע מהכל הוא מנסה לגרום נזק לאחותו , הוא מנסה לקפוץ עליה ולאחוז הידיים והרגליים שלה בלחץ.לעורר אותה...
הוא לא רוצה לשאר בבית רוצה לשון אצל דודה, סבתא... מה שאף פעם לא עשה כי תמיד סירב לשון מחוץ לבית...וכמובן אצלם הוא ילד אחר לגמרי שקט ורגוע.
חשוב לציין שאני מאוד משתפת אותו בכל מה שקשור לאחותו מאז ההריון.אני מנסה להיות איתו לבד אפילו יוצאת איתו לבד למשחקים, לקניות...( בזמן זה הוא ילד נחמד מאוד!).
אני ואבא שלו כבר לא יודעים איך להתנהג איתו, להתעלם, לשאר רגועים , לצעוק....מה לעשות? במיוחד שאני מפחדת שיגרום נזק לאחותו. וגם אני מודאגת מרמת הריכוז שלו במיוחד שעוד שבועיים כמעט מתחילים גן חובה.

שלום רב, בתי עולה לכיתה ו'.תלמידה מחוננת.יש לה רק חברה אחת טובה ומקסימה ברמה ממוצעת ואפילו פחות מזה. הם נורא נהנות ביחד.האם זה בסדר שבתי תשאר בקשר רק איתה?

שלום רב!
אני לא יודעת מה עובר עליי, אני היום רגישה ומגזימה....
הבן שלנו עוד מעט בן שנתיים ילד מקסים, חייכן וחכם....
כל פעם שקורה משהו ש"כביכול" לא אמור לקרות אני אוכלת על זה סרטים חודשים.
הוא איתי בבית מהלידה ואנחנו קשורים אחד לשני מאוד , עד לא מזמן לא היה מסוגל לנשום בלעדיי היה מחפש אותי וקורא לי בכל רגע אפשרי...
היה צורח כשאני הולכת, ולא מזמן התחלתי לעבוד (הספקתי לעזוב מכל מיני סיבות מקצועיות) ואז בכלל הוא לא היה עוזב אותי, עברו מאז שעזבתי את העבודה כבר שלושה חודשים אני איתו בבית שוב.
בימים האחרונים פתאום ביום אחד הילד לא מעניין אותו מה מי מו ואיפה אמא, עצמאי, משחק ונהנה אפילו יותר מבדרך כלל מחברת אנשים אחרים (מוכרים, משפחה) אני מאושרת שיש לי ילד חברותי ועצמאי אבל עצוב לי ואני מתגעגעת ל"קנאה " שלו אליי.... אל תחשבו שאני חולה בראש, אני פשוט מרגישה ככה, ובטוחה שהוא אולי הפסיק לאהוב אותי כי אני מחנכת אותו,ומרימה לפעמים את הטונים....

ועוד דבר- הוא היה ממש עקשן, ולא מוותר, ואם היה רוצה משהו לא היה מוותר , אם מישהו מרים אותו ולא היה רוצה היה מתעקש ויורד, עכשיו אני מרגישה שינוי מהותי בהתנהגות שלו, גם כשהוא לא רוצה משהו, גם שלוקחים לו משחק, שאומרים לו מה לעשות, הוא נעשה וותרן ו"טוב מדי" ואני קצת מודאגת- כמובן שהדבר הראשון אני מאשימה את עצמי, בזמן האחרון התחלתי קצת יותר להציב לו גבולות, אולי אני לא עושה כמו שצריך? אולי הוא שונא אותי על כך? אולי אני מבלבלת אותו והוא חושב שאם אני מציבה לו גבולות בדברים מהותיים אז הוא צריך לוותר על כל דבר אחר?
בגיל שנה וחצי התחיל לו מרד של גיל שנתיים, התנהג ממש על פי הספר ועכשיו זה כאילו עבר וחלף, אני מרגישה שהוא כבר לא מתעקש על דברים שממש חשובים לו, נגיד צעצוע שלוקחים לו, או שמושכים לו בשיער והוא בוכה ולא מחזיר.....
אני פשוט מרגישה שאני אשמה בכך, ושבגלל הצבת הגבולות המזורגגת הזו דפקתי לו את כל האופי.....
איך אני אמורה להתנהג איתו כדי שידע, שאם הוא לא רוצה שיעשו לו משהו הוא יכול ללכת ולזוז משם, שאם לוקחים לו משחק הוא צריך לחטוף בחזרה, שלא כל דבר שאומרים לו הוא צריך לציית....
איך אני מראה לו מהי הדרך הנכונה?
זה די דחוף...

שלום רב,
בני בן 4.5 ילד מקסים וחכם, בבית פעיל מאוד ופטפטן אבל מחוץ לבית שקט ובישן. בגן הוא גם לא כ"כ משתתף מיוזמתו ומשחק רק עם 2-3 חברים קבועים. אם אנחנו בגינה ויש שם ילדים מהגן שלו הוא לא ישחק איתם.
האם זו בעיה שמצריכה טיפול או בישנות שתעבור עם הזמן.
תודה רבה

שלום,
הבן שלי בן 2.5 חודשים ברגע שהוא טיפה מתלכלך- נשפך עליו מים, הקוטג' נגע בו או באוכל שלו, הטוש לכלוך לו את הידיים, חול בידיים מהים הוא נכנס לפניקה ומתחיל לבכות ולבקש שננקה אותו, נחליף לו בגדים נשטוף לו ידיים כל מה שאפשר לעשות כדי שהוא לא יהיה מלוכלך, ניסיתי להימנע מלנקות אותו כדי שהוא יבין שזה בסדר אבל זה לא עזר הוא נכנס עוד יותר להיסטריה,עוד משהו הוא כבר גמול בערך חודש עם פיפי אין בעיה אבל עם הקקי יש בעיה רצינית הוא ממש מפחד לעשות קקי והוא אפילו אומר לי אמא אני מפחד,
ולפעמים הוא גם אומר שהוא מפחד להתלכלך מהקקי
אני לא יודעת אם הפחד שלו נובע מהלכלוך ולכן הוא נורא מפחד או שזה משהו סטנדרטי שכל ילד עובר
אני אשמח לקבל תשובה
אולי אפילו כדי לי לקחת את הילד למישהו

תודה !

יש לי ילדה בת 3 וחצי שמסרבת לשבת איתנו ולעבוד בחוברות עבודה גם בגן הגננת מדווחת שהיא ממהרת לסיים את נמטלה וברגע שמעירים לה על אחיזת העיפרון למשל או על יציאה מהמסגרת בצביעה היא עוזבת הכל ומסרבת להמשיך לעבוד. איך ניתן לגרום לה כן לשבת ולעבוד כי מצד אחד חשוב לנו מאוד לשבת איתה ולקדם אותה כי בגן זה לא נעשה ומצד שני לא רוצים ללחוץ מידי שלא תהיה אנטי.תודה

שלום רב,
לאחרונה שמתי לב שבתי, בת 2.5, מאוננת לפני השינה.
היא גם נוגעת באיזור איבר המין במשך היום, נגיעות שפירשתי כצורך שלה להשתין, ואז זה הפך למשהו שנראה כמו הרגל.
לפני השינה, במיטתה היא ממש נשכבת על הבטן ושולחת את שתי הידיים שלה לאיזור החיטול, מתחככת על פני המיטה.
מה עושים במצב כזה?

שלום,

אני ובעלי צפויים לנסוע בקרוב ל- 6 ימים לחופשה בחו"ל. זו חופשה דרך מקום העבודה, ולצערי אי אפשר לצרף ילדים.
בתי בת שנתיים ו- 4 חודשים, מבינה הכל, מדברת משפטים שלמים, בוגרת לגילה.
מאוד קשורה אליי ולבעלי ואנו כמובן מאוד אליה, והיא תמיד מצפה לשובנו- אם זה להחזיר אותה מהגן ואם זה להגיע לאסוף אותה מאמי כשהיא שומרת עליה. בכל צלצול דלת היא מצפה שזה יהיה אני או בעלי.
מאוד קשה לי המחשבה שאנו ניעלם לה פיזית ל- 6 ימים (אנו כמובן נשוחח איתה בטלפון ונעשה שיחות וידאו כל יום). ושהיא לא תבין למה אמא ואבא לא באים לקחת אותה, ושהיא אולי תפחד כשהיא לא תראה אותנו, ותהיה מאוד עצובה. היא תהיה עם ההורים שלי ואחים שלי, וביקשתי מכולם להיות סביבה בימים האלה, ולשחק איתה המון כדי להסיח את דעתה.

אודה לקבלת עצה איך להתנהל עם העניין בצורה הטובה ביותר בשביל הילדה. איפה להגיד לה שאבא ואמא נמצאים? איך להקל עליה ב- 6 ימים האלה? יש משהו מיוחד שכדאי לעשות לאחר שאנו חוזרים? (לקחנו חופש ביום למחרת החזרה, ואנו מתכוונים לא לשלוח אותה לגן ורק להיות איתה ביום הזה).
מאוד מאוד מאוד קשה גם לי העניין הזה, ואני לא מצפה לנסיעה הזו, בגלל שאהיה רחוקה ממנה.
אודה לעצתכן.

ביתי בת ה- 4.5 ואני התארחנו אצל חברה יחידנית עם בן בן 3.3 למשך שלושה ימים. הילדים לא תמיד הסתדרו ביניהם. ביתי היא אסרטיבית, דעתנית ומאוד נבונה והיא היתה מאוד פעילה בנסיונה לשחק עם הילד ולפעמים גם שיחקה איתו כאמא לילד (נסיון לנעול לו נעלים, להלביש אותו, לחנך אותו למשוך אותו לכיוון כזה או אחר, להרים אותו וכו....) ברוב המקרים לא הערתי ואם כן אמרתי לביתי שתבדוק אם זה נעים לו ואם לא שתניח לו. אמרתי לעצמי שאעיר רק עם יהיו ביניהם מכות ולא דחיפה קלה או חיבוק חזק, שבאו מהמקום של משחק. אבל חברתי חשבה אחרת והתפוצצה מזה שאני לא מעירה לביתי והחלה להעיר לה בעצמה באופן נוקשה ומספר פעמים אף צעקה עליה "את לא תרביצי לבן שלי את שומעת אותי" ולפעמים לבן שלה צעקה "אין לך פה? תגיד לה שזה לא נעים לך". העניין גרם למריבות ביננו והאווירה הפכה לעכורה ורק משום שביתי התעקשה להישאר, כי היא אהבה את המקום והבריכה וכו' וניסתה כל הזמן לזכות בתשומת ליבה של חברתי, נשארתי עד הרגע שבו תיכננתי. שאחרת מזמן הייתי חותכת. אמרתי לחברה כי אני בדעה שככל שמעירים יותר כך יהיו יותר נסיונות לרכישת תשומת ליבנו ושאני מעירה רק במקרים שתיארתי והיא אמרה שמסכנה הבת שלי שצריכה ללמוד על עיוור איך להתנהג. היא גם אמרה שהנסיון של ביתי להיות כאמא לבן שלה אינו לעניין (המילה שהשתמשה באנגלית היא לא פחות ולא יותר (Inappropriate). החופשה הזו עירערה את תפיסת עולמי בחינוך והייתי שמחה מאוד לקבל את תגובתך. תודה.