פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מורן,
זה קרה רק פעם אחת וקשה עדיין להסיק מסקנות מזה. לא ברור לי מהשאלה שלך מה עשיתם עד עתה כדי לטפל בעניין ההרטבה בלילה. כדאי לפנות ולטפל בעניין עם עדיין לא עשיתם את זה. אם עניין הקקי חוזר על עצמו שוב, כדאי לפנות לטיפול.

שלום דנה,
יש כאן כמה בירורים שכדאי לעשות. אחד זה מול המערכת, אני לא ידועת למה את כל כך בטוחה שבכיתה א' באמת לא תהיה מסגרת שתוכל לטפל בזה. נראה יש לך מעט מאוד אמון במערכות ואולי את גם חוששת וחרדה מהמעבר לכיתה א'. במידה ובכיתה א' הדינמיקה הזו תחזור על עצמה, חשוב מאוד לפנות ולדבר עפם פסיכולגוית בית הספר. לפסיכולגים של בית הספר יש כלים לאבחן מצבים כיתתיים כאלה ולטפל בהם. הדבר השני שצריך לחשוב עליו, הוא מדוע דווקא בנך, מכל הילדים הוא זה שנקלע למצב הזה, ואם יש משהו שניתן לעשות כדי לעזור לו לצאת מהמצב בנוסף להתערבות הכיתתית. גם בזה פסיכולוגית בית הספר יכולה לעזור לכם.
לכן הייתי מתחילה להתכונן לכיתה א' קודם כל ברמת החשיבה - האם לבנך יש התנהגויות שתורמות למצב אליו הגיע, החל מחוסר ביטחון, קושי במיומנות חברתית, קושי לקבל הפסדים, לוותר, או להיפך, התנהגות קורבנית, אולי מציק בסתר ולא מבין אחרי זה למה נטפלים אליו, אולי משהו אחר, שלא מניתי. אחר כך פשוט לתת לו להיכנס גבישה אופטימית ככל הניתן לכיתה א' ולראות מה יקרה ואם אכן הבעיות חוזרות על עצמן (לא בטוח שזה מה שיקרה), לפנות בהקדם לפסיכולוגית בית הספר.
בהצלחה.

יתכן שלא הסברתי מספיק ברור, עברנו רק לפני 3 שבועות, אין לו כל התנהגויות חריגות, להפך זה קורה [ואת כאשת מקצוע אמורה לדעת] כי הוא כריזמתי , נבון וחכם וילדי הגן הספציפים האלו פשוט בוחנים את מעמדו אל מול מעמדם, אין לו התנהגות חריגה, הוא כן ביישן במידת מה ולא משתמש בכוח שלו [למעט בסיוע לילד יותר חלש ממנו]
אני לא צרכה לספר לך שבנים בגיל הזה תחרותיים מאוד ובוחנים כל אחד חדש,
וזה חלק מהבחינה,
אין לי שום חוסר אמון במערכת...
לא מקצועי מבחינתך מיד להפנות לטיפול
ניראה שלא הובנתי עלידך נכון
אני שאלתי מהמומלץ לעשות וזהו
אודה אם למישהו יש תשובה
כמו כן כמה נהוג לבקר או להזמין לחברים בגיל הזה

שלום דנה,
נראה שגם את לא הבנת אותי, והתגובה שלך היא קצת תוקפנית יחסית לעובדה שניסיתי לעזור לך.
בכלל לא הפניתי אותך לטיפול. הפנייה לפסיכולוגית בית הספר היא לא הפנייה לטיפול, אלא קבלת העזרה שאת מצפה לקבל מהמערכת שאת מרגישה שיש בעיה קבוצתית. זה לא טיפול נפשי ולא טיפול עבור הבן שלך, אלא עזרה למורה ולכיתה וגם לבן שלך, להתמודד אם יש בעיה חברתית.
אם עברתם רק לפני שלושה שבועות, אז כל העניין הוא טרי מאוד, ודרוש זמן, ועירוב של המערכת כדי לטפל בו. חשוב שתפני לגננת, ו/או לפסיכולגית הגן כדי לבקש את התערבותן, זה נראה לי יותר יעיל מלפנות בעצמך להורי הגן.
בהצלחה.

לעשות את שלו,
לא להתערב
בינתיים אני רואה איך הבן שלי נסוג ונסגר
מה לעשות
ומה לגבי שאלתי השניה? כמה נהוג? מה נורמתיבי? מה חריג?

שלום דנה,
אני חושבת שאחרי שלושה שבועות זה קצת מוקדם לחשוב שאם הילד שלך לאמזמין או לא מוזמן אז יש משהו חריג. זה סביר שאחרי הכרות והשתלבות, יהיו מפגשים אחת לכמה זמן אחה"צ בין הילדים. מספיק עם ילד אחד או שניים, פעם בשבוע עו שבועיים, אפשר גם יותר.
תגובת הגננת היא הגיונית יחסית לפרק הזמן שעבר מאז התחיל את הגן. אני מציע שתמשיכי להיות איתה בקשר ותפני את תשומת ליבה לכך שנראה לך שבנך נסגר. נסי לקבל ממנה מידע מה קורה במלהך היום, יכול להיות שהתמונה שהיא רואה במהלך היום קצת שונה מההתרשמות שלך, אולי כן יש ילדים שמשחקים איתו חלק מהזמן, וואולי כשהילד אומר לך שהכל בסדר, יש בזה משהו גם. עצם העובדה שבמשך שלושה שבועות לא הזמינו אותו או לא באו אליו, למעט השבוע הראשון ממש ממש לא מעידה על חריגה כלשהי.
עכשיו תראי דנה, בחרתי לענות לך כי את נשמעת חרדה מאוד וזקוקה לעזרה. עם זאת, אפרופו מיומנויות חברתיות, היה מתאים שתתנצלי על התוקפנות שלך בתגובתך הקודמת, במיוחד לאור העובדה שהערתי לך עליה. אני עונה כאן בהתנדבות. אני לא חושבת שמגיע לי לשמוע הערות על המקצועיות שלי, מפונה שגם לא הבינה את התשובה, וגם מסיבה כלשהי התשובה לא מצאה חן בעיניה. ומותר גם להודות לי על עצם הניסיון שלי לענות גם אם הוא ל אכל כך עזר לך. זה חלק מיחסים עם בני אדם, וזה חלק ממה שהבן שלך לומד ממך כשהוא מנסה להיכנס לחברה. לתשומת ליבך.

מתנצלת אם נשמעתי תוקפנית
בנוסף אני סומכת על הגננת והסייעת הן מקצועיות מאוד
אבל אנירואה מגמה
אותה ילדה שאתמול שיחקה היום כבר נכנעה ללחץ הילד ולא שיחקה...
תודה על התשובה

אוקסנה,
לקחת לאן?

שלום,
להפרעות אכילה עם כל מצב החרדות שלו!
הסבר מלא בהודעה הקודמת.
תודה

שלום אוקסנה,
לא הבנתי להכין הפנו אותו בדיוק. אני מניחה שהפנו אתכם למקום שמטפל בהפרעות אכילה. זה בסך הכל סוג של טיפול, וזה אמור לעוזר לכם. זה לא מקום רע, ולא אמור להזיק לו, קיבעי שם פגישה ונסי להתרשם ברוגע, ואני מאמינה שיהיה בסדר.
בהצלחה.

תודה על תגובתך,
כי איש מקצועה האם היית ממליצה לגשת למקום בטיפול בהפרעת אכילה לילד שחרד מאוד?
הילד מפחד להיות חולה, הילד מפחד מילדים גם אם הם בוכים וגם אם לא, הילד מפחד משינוי באוכל, אם יהיה לידו ילד שמפחד להסתפר גם הילד שלי אחרי זה יפחד (וזה כבר יש שלא היה בכלל).....
האם זה לא נזק לגשת לטיפול בהפרעת אכילה?
סמדר אם לילד שלי יהיה מה שהוא יותר גרועה, לאנשים שמטפלים בהפרעת אכילה ולאנשים שממליצים ללכת לטיפול בהפרעת אכילה ממש לא יהיה חשוב מה עם הילד.
הצוות שממליץ לנו לטיפול בהפרעת אכילה לא רואים מה הילד מרגיש כשהוא חולה או רואה שינוי באוכל - הילד יותר חרד. כשאנחנו מסביר את כל זה הם חושבים שאנחנו לא רוצים לשתף פעולה.
ואנחנו לא לא רוצים לא יכולים, כי רק אנחנו יודעים מה עובר על הילד בגלל החרדות.
האם היית ממליצה לגשת למקום בטיפול בהפרעת אכילה לילד שחרד מאוד?
סליחה ותודה.

שלום לורה,
בודאי לא להתעלם, וגם לא הסבר. לא הכל עניין של הסברים בחיים. כאן לא דרוש הסבר שמיועד לשכל, אלא התייחסות שמיועדת לרגש. הבת שלך מדקלמת את ההסבר יפה, אבל כואב לה וקשה לה שלכולם יש אבא ולה אין. ולזה בדיוק את צריכה להתייחס, למרות שסביר להניח שזה בדיוק הכי קשה לך. ברור שגם כמשפחה חד הורית אתם יכולים להיות משפחה מצויינת, אבל תמיד אנחנו מרגישים כאב על מה שאין לנו, ואי אפשר ללמד ילד לשמוח במה שיש לו על ידי זה שמנסים להתעלם מהכאב של מה שאין לו. רק אחרי שתוכלי לעזור לה להכיל את הכאב הזה, היא תוכל לגדול ולהעריך את מה שיש לה גם אם אין אבא. ולכן חשוב שתשתתפי איתה בכאב שלה, תגידי לה שאת מבינה שהיא הייתה נורא רוצה שגם לה יהיה אבא, כמו לרומי או לנועה בגן, וזה כיף שיש אבא, ובאמת חבל שאין לכם. ורק אחרי (!!!) שהיא תגיב לזה, גם אם לא באותו רגע, ותגיד נכון, או תשאל שוב למה לה אין ולכולם יש או תבכה או לא משנה מה, רק אחרי זה, יש מקום להגיד לה, אבל לנו יש אחת את השניה, את סבא וסבתא וכו'.
בהצלחה.

תודה רבה על ההתייחסות
עזרת לי מאוד.

שלום לך,
יכול להיות שהדבר מעיד על נטייה מינית, אבל זה עוד מוקדם מדי לדעת בודאות. חשוב מאוד מצד אחד לשדר לו קבלה, כי אם זה מה שהוא מרגיש זה לא יעזור אם תגנו את זה. מצד שני, אני בהחלט מבינה את רצונכם למנוע ממנו פגיעה על ידי ילדים אחרים, אתם יכולים לדבר איתו בלי קשר לעניין הנטייה המינית שאולי לא נעים לילדים אחרים שהו אמנשק ומחבק אותם, וללמד אותו בלי שום קשר שמירה על גבולות הגוף ופרטיותו.

שלום סיגל,
לא ברור מהתאור שלך בנך נגמל לחלוטין ואחרי זה החל להתאפק או שבעצם עדיין לא נגמל לגמרי. כמו כן לא בורר האם בדקתם את העניין העצירויות מבחינה רפואית. אחרי מתן תשובות לשאלות אלה נוכל להמשיך.

לשאלתך האם הוא נגמל אז אכן כן בסביבות גיל שנתיים ושמונה חודשים ובקשר לעצירויות קיבלנו מהרופא נרות ואנו נותנים לו במצבים שצריך , הבעיה היא שהוא בוחר לעשות בתחתונים גם במצב רגיל כשאין לו עצירות, הוא עושה ואחר כך קורה לי להחליף לו.

שלום סיגל,
מהתאור אני מתרשמת שייתכן ובנך סובל מאנקופרזיס. במקרה כזה יש לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם, שמשלב הדרכת הורים. כדאי לעשות זאת בדחיפות כיוון שזו בעיה שנוטה להחמיר ועם הזמן יותר קשה לטפל בה.

שלום יעל,
כן, בעייתי. לא קשור לסבא ולסבתא, קשור לעצם הנסיעה, שלא ניתן להסביר אותה לתינוקת בגיל הזה, ולומר לה שתחזרו ומתי. אני ל אממליצה. אם אתם בכל זאת נוסעים, במידה וזה אפשרי עדיף שהסבא והסבתא יבואו אליכם, כדי כמה שפחות לגרום לשינויים וכמה שפחות לערער את היציבות עבור הילדה.

תודה רבה!
מאיזה גיל אפשר לנסוע?

שלום יעל,
מגיל שנתיים, או מגיל שבו את מתרשמת שהילד מבין ואפשר להסביר לו, וכמובן תלוי במצב הילד באותה תקופה. וגם אז לתקופות קצרות, לא יותר מחמישה ימים לדעתי.

שלום לך,
לא תארת מה עשיתם לגבי האירוע עצמו, כלומר האם דיברתם עם אותה מטפלת? האם דאגתם שאותו ילד לא יגיע יותר לקייטנה? קודם כל צריך לדאוג שהילד שלך יהיה מוגן.
אם הילד מראה סימני מצוקה לאחר האירוע, ומה שאת מתארת אלה סימינים כאלה, יש מקום לפנות לאיש מקצוע בהקדם.

המקרה דווח לרשויות הילד והמטפלת הורחקו מהקייטנה. איזה סוג של איש מקצוע עליי לפנות?

שלום לך,
את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים.

שלום ירון,
אם אישתך לא מכונה לקחת אותו לטיפול, אתה יכול לפנות לטיפול והדרכת הורים איתה או בלעדיה. נראה שאתה מתקשה לקחת מקום בבית ולהשליט את סמכותך, ויש מין ברית בין אשתך ובנך שאתה נשאר מחוץ לה. כדי להתמודד עם זה כדאי שאתה תפנה לקבל עזרה וזה כבר ישפיע על הבן שלך, כשההתנהגות שלך תשתנה בעקבות העזרה שתקבל.

שלום דנה,
בודאי שזה לא בסדר שזה הפך להיות המקום שלך. אני חושבת שאולי כדאי שבמקום לקחת את המקום הזה, להתיש את עצמך ולפגוע בעצמך ובאחייך, כדאי שתנסי להפנות את שתומת לב הורייך לקלבת עזרה. ואם הם לא מוכנים לקבל אותה, אולי את יכולה לפנות ליועצת בית הספר של אחים או לרווחה כדי לבקש מהמערכת להתערב. לך אין כלים לגדל את שני הילדים האלה לבד וזה גם לא הוגן כלפייך, וגם לא כלפיהם.

שלום אילנית,
זו לא נראית לי סיבה לפנות לגורם טיפולי. אם זה לא מפריע לו, זה בסדר גמור להניח לו.

אני יודעת שאין מדריך נכון לגידול ילדים, כל הורה צריך לבחור את הדרך שלו וללמוד מהטעויות של עצמו, ובכל זאת רציתי לשאול, איזה טעויות נפוצות הורים לילד ראשון עושים? תודה.

שלוםן אלכס,
זו שאלה כללית מדי, ואין כאן די מקום לענות אליה. אם תוכלי לפרט לדבי דבר ספיציפי שאת חוששת לגביו שהוא טעות, אולי לעזור לך יותר.

האם קצב ההתפתחות של הילדים היום הוא הרבה יותר מהיר מפעם בגלל שאני רואה בספרים, באינטרנט, בלימודי הפסיכולוגיה שלי ממוצע שבו התינוק צריך לחייך, להחזיק את הראש וכדומה, אבל ממה שאני רואה על בתי ועל פעוטות אחרים ההתפתחות היא לא רק מהירה יותר, היא מתרחשת אפילו שבועות או חודשים לפני הממוצע שננקב בכל מקום.
האם זה אינדיבידואלי או שמה, קשור למה שאלתי בהתחלה של ההודעה?

שלום אלכס,
לא לשאלה הזו הזו התכוונתי שהיא כללית מדי, אלא לשאלתך השנה. את השאלה הזו יש להפנות לפורום שעוסק בהתפתחות תינוקות.

אוקי, אני מצטערת, לא הבנתי נכון, אשמח לקבל מענה על השאלה האחרת (:

אלכס,
שאלתך האחרת כפי שכבר אמרתי מנוסחת בכלליות מדי.
אם יש משהו מסויים שמטריד אותך אם את טועה בו או לא, אנא פרטי ואענה לך.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הורים_לתינוקות_הורים_לפעוטות' id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום ליאורה,
זה ממש לא גיל מתאים להשאיר תינוקת ללא הוריה. לא ניתן להסביר לה שאתם חוזרים וכמה זמן זה יקח, וזה עלול לגרום נזק להתפתחות הנפשית ולאמון שלה, לטווח הקרוב וגם לטווח הקצר. בטווח הקר רכשתחזרו עלולות להיות בעיות בשינה, באכילה, בכי מוגבר, הצמדות אליכם וכו', ובהמשך גם עלולות להיות בעיות ביצירת קשר ואמון, וכן חרדות. ממש לא הייתי ממליצה על דבר כזה עד גיל שנתיים לפחות כשאפשר להסביר יותר וגם לדבר איתה בסקייפ או בטלפון תוך כדי.

סמדר , תודה רבה על התשובה המעמיקה, אני שמחה שבדקתי את הנושא לפני שנסענו ,לאור מה שכתבת החלטנו לקחת את התינוקת איתנו לטיול ואני מאמינה שנהנה איתה , מה שבטוח זה שאני עכשיו יותר רגועה ובטוחה שאני עושה את הדבר הטוב בשבילה .

שלום שרון,
זה כבר לא כל כך מתאים לגיל. התגובה שלך נכונה ומתאימה, בתנאי שאת אומרת את זה בקצרה ולא מתחילה לנאום, לכעוס או לצעוק, וכוללת את זה בטעות תחת ההגדרה "אסרטיביות". אפשר גם לתת לה חיזוקים חיוביים על התנהגות טובה, ולהתשדל להוריד למינימום את ההתייחסות ותשומת הלב להתהנגות גרועה. כמו כן חשוב מאוד לשמור על עקביות, ולא לתת לה לפעמים את מבוקשה כשהיא מתנהגת כך, רק בגלל שאין כוח לבכי וצעקות.

שלום שרון,
אתם יכולים לנסות מתן חיזוקים חיוביים כל פעם שהיא כן מרימה, ובסוף השבוע פרס קטן כדי להרגיל אותה לרעיון. דרך אחרת, היא לא אפשר לה לשחק בסלון, ובחדר שלה, אם היא לא אוספת, זה יישאר מבולגן והיא תיפגש עם התוצאה בכך שיהיה לה קשה למצוא דברים שהיא צריכה, והבלאגן יפריע לה.
מעבר לזה ידלים בגיל הזה בדרך כלל לא תמיד אוספים הכל לבד, הם זקוקים לדרבון ולעזרה, וזה בסדר. כך שאני לא בטוחה שכדאי לעשות מזה כזה עניין גדול אם בשאר הנושאים היא בסדר.

הי שרון,
קראתי את שאלתך ואת התשובה שקיבלת, והייתי שמחה להוסיף רעיון נוסף.
1. נסי להודיע לביתך שתי דקות לפני שמתחילים לאסוף, שבעוד רגע נתחיל לאסוף את המשחקים. שתתרגל לעניין במשך שתי דקות ואז תגידי לה שכעת אוספים.
2. תתני לה יד, וברכות אך בצורה מאד ברורה תגידי לה שעכשיו הולכים לאסוף, ותפתחי לה את השקית של הלגו, או תגישי לה את הסלסילה של הכלי מטבח, כלומר, תמקדי אותה את. אם היא לא תרצה, תתני לה ביד את החלק של המשחק ותאפשרי לה לשים אותו במקום הנכון, וכשהיא תכניס את המשחק למקום הנכון תחמיאי לה.
3. תמשיכי באותה צורה, ואל תוותרי לה. לך צריך להיות ברור שהיא זאת שאוספת ואת מוכנה לעזור לה. לא היא עוזרת לאמא לאסוף. כשלך יהיה ברור גם היא תקבל שדר שזה כך, וזה יעזור.
תעשי את זה באווירה נעימה, אבל שיהיה מאד ברור שזה מה שהיא צריכה לעשות. בלי הרבה שיחות איתה על זה, אלא מיקוד ברור, מילים ברורות, ותלכי איתה יחד.
בהצלחה,
אביבה.