פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דורית,
תראי,ף זה אכן חשוב לחנך ילדים לדרך ארץ. מצד שני, זה לא אשמתה של בתך, ולא בעייה שלה שסבתא שלה עוזרת כל כך הרבה. זו לא דאגה שלה גם לתגמל את הסבתא על מאמציה. היא בסך הכל ילדה. אולי כדאי להקשיב למה שהיא אומרת. למשל לנסות להבין למה הכוונה כשהיא אומרת שסבתא מתערבת יותר מדי. לא שזה מצדיק התהנגות לא יפה, אבל יכול להיות שהיא מרגישה שסבתא יותר מדי חודרנית, חונקת, לא נותנת מרחב, והיא לא יודעת איך לבקש קצת ספייס ואם היא מבקשת אף אחד לא מבין וזה לא עוזר לה. אולי כדאי לעשות קצת סדר בעניין הזה, לנסות לבקש מאימך, עם כל הכבוד לעזרה שלה, לשים לב למה נעים ומה לא נעים לילדים קטנים. זה שמישהו עוזר זה לא אומר שאי אפשר לבקש ממנו לפעמים לתקן משהו לא נעים שהוא עושה רק בגלל שלא נעים להגיד לו כי הוא עושה טובה. אם אימא שלך תהיה מוכנה להקשיב, ולנסות לעשות את זה אחרת,ף אז גם יהיה בהחלט מקום לבקש מבתך להתנהג יותר יפה.

שלום לך,
לא הבנתי מדוע האלימות המילולית יותר מדאיגה בעיניכם מהאלימות הפיזית?
גם לא הבנתי מדוע את משתמשת במילה לסרס. את באמת רוצה לסרס את הבן שלך?
יכול להיות שהבעיה נבועת מזה שאין בבית שלכם דרך לבטא כעס ותוקפנות. או לפחות לבן שלכם אין. ואת זה צריך ללמד אותו. תוקפנות לא מסרסים. תוקפנים מווסתים. התוקפנות עצמה היא חשובה מאוד ובריאה מאוד. בלי תוקפנות אין הישגיות, אין שאפתנות, אין תחרות אין הישרדות ואין סקרנות. אני מניחה שאת לא באמת רוצה לסרס את כל זה. חשוב ללמד אותו דרכים אחרות לבטא את בכעס והתוקפנות שלו. להקשיב לסיבות שלו, מדוע הוא אומר את הדברים האלה, מה מציק לו, וללמד ואתו לבטא את זה (מרגיז אותי שאחותי קיבלה ואני לא, אני רוצה גם, זה לא פייר) ולחשוב ביחד מה עושים במקרים כאלה. את הלימוד הזה לא עושים בגע ההתפרצות שלו, באותו רגע חשוב כן להתעלם. ייתכן שההתעלמות שלכם לא עזרה כי לא התמדתם בה. יש הורים מצפים באותו אירוע שהטקטיקה שהם נוקטים בה תעקור את ההתנהגות הלא רצויה מהשורש. זה לא עובד כך.חשוב להתמיד בכך מספר רב של פעמים עד שהילד מפנים שהו אלא מקבל את תשומת הלב (גם אם היא שלילית) על ההתנהגות ואז ההתנהגות תפחת. את הלימוד יש לעושת איתו אחר כך, כשהוא רגוע. וכמובן על ידי דוגמא אישית, איך אתם מבטאים את הכעסים שלכם? זה גם חשוב. אם אתם לא מבטאים בכלל, זה לא עוזר, חשוב שתהיה בבית תקשורת פתוחה גם על דברים לא נעימים, אבל לא אלימה.
בהצלחה.
בהצלחה.

שלום ותודה על התגובה!
כשכתבתי לסרס התכוונתי לסרס את ההתנהגות הנוראית .
נכון, אנחנו מבינים שתוקפנות היא בריאה ואין אנו רוצים לסרס הישגיות ושאפתנות וכמובן לא לסרס את בבנו, להיפך אנו רוצים להקל עליו את מידת התסכול ולעזור לו להרגיש טוב!! גם לנו הרבה פעמים כבר לא נעים לכעוס על ההתנהגות שלו.
אני חייבת לציין שכן אנו מנסים לתת לו את הכלים להתבטאויות נאימות יותר כאשר מעצבנים אותו (אפילו אחותו) ובבית יש אוירה דיי פתוחה לשיח ביננו ....
אני דואגת כי אני מנסה להבין מה גורם לילד להיות כל כך עצבני.... יכולות להיות המון סיבות אבל לתרץ את זה ולהגיד זו תקופה זה יעבור זה קלות ראש בעייני...
תודה רבה על התמיכה
כשאת עונה זה לא נראה כל כך נורא....

שלום אודליה,
את מוזמנת לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדי ילדים. כמו כן טוב שאת ערה לכך שיש לך השפעה על החרדה. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעושת הוא קודם כל לטפל בחרדה שלך. זה הכי יעזור לו.
כמו כן, שימי לב שאת יודעת להרגיע אותו. עובדה שהרגעת אותו והוא הלך לישון. מה עשית? מה שעשית היה כנראה טוב, ואת יכולה לסמוך על היכולות שלך להרגיע אותו, הן עובדות יפה.
אפשר לדבר איתו על זה שהוא חרד, ולחוץ, וזה מה שגורם לו להרגיש כאב ראש, ובעצם מה שצריך זה להרגע ואז גם הכאב ראש עובר. אפשר גם ללמד אותו לעשות נשימות, למשל עלי ידי ניפוח בועות סבון גדולות, דבר שמערב צורך בנשיפות ארוכות ואיטיות וזה מאוד מרגיע. נסו לעשות את זה פעמיים ביום למשךל חמש דקות, פעם אחת מהן לפני השינה, יש לזה אפקט מרגיע.
בהצלחה.

שלום שגית,
כדאי לפנולת למכון להתפתחות הילד ולבדוק את השאלות שלך בנושא.

שלום שגית,
רצוי קודם כל לפנות לרופא. אם קיימת בעיית אכילה ואת גרה באיזור המרכז, את יכולה לפנות למרפאת אם תינוק באיכילוב או למרפאת גיל הינקות ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה.

שלום יהלי,
אין צורך להכחיד זאת, אם לא תתייחסו לכך במיוחד זה ייעלם עם הזמן. הדבר היחד שמכחיד התנהגות זה העדר התייחסות אליה.

שלום מירי,
קודם כל זה בסדר גמור להשאיר אור, למשל אור קטן. אפשר גם לתת לה בובת אריה שתשמור עליה, או כל בובה אחרת שנראית לה מתאימה, להקריא לפני השינה סיפורים לילדים שעוסקים בילדים שמתגברים על הפחד מפני החושך, יש המון כאלה בכל חנות ספרים. בלילה כשהיא מתעוררת, להתייחס בצורה עניינית וקצרה ולהחזיר אותה לישון ("בובת האריה שומרת עלייך ועכשיו חוזרים לישון").
אתם יכולים גם לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדי ילדים.

שלום שרון,
גם כאן, צריך להתעלם. כמובן שאם היא מקיאה צריך להחליף את מה שצריך להחליף, אבל בלי דיבורים, בלי עניינים, ואחרי ההחלפה היא ממשיכה להיות במיטה. בשום פנים ואופן לא לוותר ולהרדים אותה בסלון. לאל לכעוס, לא להתחנן, ולהיפך לא לחבק או לדבר יותר מדי. טקס שינה רגיל שכולל, סיפור, שיר ערש, חביוק ונשיקה, ואחריו, אפשר להשאיר אור קטן, לתת לישון עם דובי או בובה שששומרת עליה וכו', ואם היא מסרבת פשוט לצאת ולהתעלם. אם היא מקיאה, כמו שציינתי, מחליפים בשקט בלי דרמה, בלי כעס, ובלי דיבורים, ומחזירים אותה בהקדם למיטה להמשך תהליך ההירדמות.

שלום שירנה,
יכול להיות שבנך סובל מחרדת אסלה. קודם כל חשוב לא ללחוץ עליו. אני גם מפנה אותך לתשובה בנושא ב"עמודת שאלות נפוצות". חרדת אסלה נובעת הרבה פעמים מהתחושה של ילדים קטנים שהקקי והפיפי הוא חלק מהגוף שלהם וההיפרדות מהקקי והפיפי גורמת להםתחושה כאילו איבדו חלק מהגוף וזה נפל והלך לאיבוד. התחושה הזו פחות קיימת כשמשתמשים בטיטול. לכן אחת הטקטיקות היא לאפשר להם לשבת עם הטיטול על האסלה ולעשות. ואחר כך בהדרגה לאפשר להם לשבת עם הטיטול כשהוא קצת פתוח, ובהמשך לגמרי פתוח, עד שהם מרגישים ביטחון לעשות על האסלה בלי הטיטול לגמרי.
בהצלחה.

שלום עינת,
בהחלט יכול להיגרם נזק מהשארה כזו לשמונה ימים. זו ילדה קטנה שקשורה לדמות מטפלת עיקרית, אחת או שתיים, לא ניתן להסביר לה שאתם נוסעים ווחוזרים ומתי תחזרו, והמחיר הפסיכולוגי שהיא עלולה לשלם על כך בטווח הקצר והארוך עלול להיות כבד. בטווח הקצר יכולות להיגרם בעיות שינה, אכילה, בכי מרובה, אי שקט, היצמדות על הידיים וכו'. בטווח הארוך יכולה להיגרם פגיעה באמון וחרדת נטישה שתתבטא בקושי ליצור קשר ולהתפתח בקצב הרגיל לכיוון של עצמאות. מאוד לא מומלץ. עדיף בהחלט לקחת אותה איתכם גם אם תהנו קצת פחות.

שלום רוניק,
אם יש לך התלבטויות לגבי טיפול תרופתי שניתן על ידי רופא הדבר שבדרך כלל עושים הוא לפנות לקבלת חוות דעת שניה. נסי לפנות לפסיכיאטר אחר דרך קופת החולים או באופן פרטי חד פעמי, ודברי על חששותייך ונסי לקבל תשובה או פיתרון. את יכולה לדבר על חששותייך ולשאול את השאלות שלך גם את הפסיכיאטרית שבדקה את הילד.
בהצלחה.

יש שלוש גישות מרכזיות המסבירות מה גורם ל-OCD, ולפיכך כיצד ניתן לטפל בו. הגישה הראשונה היא הפסיכודינמית, המגדירה את הסובלים מ-OCD, כבעלי קונפליקט לא פתור, בין האיד לאגו, שבכדי להלחם במחשבות ובדחפים הנוצרים מהאיד, האובססיות, נעשה שימוש במנגנוני הגנה, אשר מתבטאים בקומפולסיות. הטיפול בשיטה זו כולל הצפה של הקונפליקט הלא מודע ופתירתו, בתהליך של טיפול פסיכודינמי. המחקרים מצאו את הטיפול הזה כלא יעיל במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, ואף יש חשד כי הוא מערים קשיים על הסובלים מ-OCD, שכן הוא מחייב אותם לעסוק אפילו יותר במחשבות הטורדניות שלהם.

הגישה השניה היא הגישה הניורולוגית טוענת כי הסובלים מ-OCD, הם אנשים בעלי פעילות יתר במסלול הקורטיקלי-סטיראטלי-תלמי, שאינם מצליחים להגביל את המחשבות והמעשים החוזרים שלהם. תאוריה נוספת מדברת על פעילות נמוכה של סרוטנין (Serotonin), כפי שקורה בדכאון. הטיפול אותו מציעה גישה זו הינו תרופתי (תרופות כגון ציפרמיל, ציפרלקס, פרוזאק, פקסיל, זולופט, לובוקס ועוד), ומטרתו להגביל את הפעילות של מסלול זה, שיעורי ההצלחה בו נעים בין 40-60%, אך קיימות תופעות לוואי אפשריות.

הגישה השלישית היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), לפיה אנשים שסובלים מ-OCD מתקשים להסיח את דעתם מהמחשבות הטורדניות ולא מצליחים להתנגד לדחפים הכפייתיים. בטיפול קוגניטיבי הסובלים מ-OCD לומדים לסמוך על עצמם ולא להכנע לפחדים או להשתמש במנגנוני הגנה כמו פרפקציוניזם או שליטת יתר. בטיפול התנהגותי הסובלים מההפרעה נחשפים למצבי חרדה ומתבקשים להמנע מביצוע קומפולסיות, בכדי לגלות שהללו לא עוזרות להפחית חרדה או לבטל את המצב. ניתן לבצע טיפול זה באופן פרטני ובקבוצה, והמחקרים מצביעים על שיפור ניכר של 55%-85% בקרב מי שטופלו ב-CBT.

שלום יעלי,
זו כנראה הדרך של הבת שלך להרגע, ואולי כדאי לעזור לה לנרגע בדרכים אחרות. למשל כשמחזיקים אותה והיא עושה את זה, משהו כנראה בכל זאת לא מרגיש לה מוחזק, אולי כדאי לדבר אליה דיבור מרגיע, להתייחס אליה בכל מיני אופנים, לא לאוננות בהכרח אלא אליה, להסית את תשומת ליבה, ליצור עבורה גירויים אחרים, וכו'. כרגע לא הייתי מתייחסת לאוננות עצמה, אלא בגיל יותר מאוחר כשהיא קצת יותר תבין, ואז מסבירים שזה דבר שאומנם הוא נעים וטבעי אבל עושים אותו בפרטיות.

שלום שרית,
בהחלט כן. מאוד לא מומלץ. עדיף לחכות לגיל שבו היא קצת יותר מבינה, אפשר להסביר לה שנוסעים וחוזרים, ואפשר לדבר איתה בטלפון. מומלץ לחכות לפחות לגיל שנתיים, או לקחת אותה איתכם.

שלום לך,
חשוב מאוד להגיד לו בהקדם כדי שיכול להתכונן נפשית. את שאר הפרידה כדאי לתאם עם הגננת. זה בהחלט תפקיד שלה לנהל את הפרידה מהילדים, מהגן וממנה.

אני מדברת עם הילד ואומרת לו שאלו הימים האחרונים שלו בגן.
דיברתי עם הגננת - לטענתה, הוא הילד היחיד שעוזב את הגן ויתר הילדים ממילא ממשיכים לקייטנה, אז אין להם היפרדות ממשית.
בשורה התחתונה - היא לא עושה כלום בעניין.

יש משהו שאני יכולה לעשות לטובת הפרידה , מלבד זה שאני מדברת איתו ?

תודה.

שלום לך,
אפשר לתאם עם הגננת שתביאו עוגה ביום האחרון שלו בגן, ולבקש ממנה להקדיש כמה דקות לעוגה ולפרידה בזמן המפגש באותו יום, אני בטוחה שזה משהו שאפשר לארגן.