פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מרים,
חשוב מאוד שבתך תישן לבד. זה לא התאים גם קודם כשהיא ישנה איתך. את יכולה לנסות להציע לה את קרבתך בדרכים אחרות במהלך היום אבל לא בזמן השינה בלילה. אפשר להבין אותה שזה קשה לה, אפשר ללוות אותה בקושי, להרגיע אותה, לנחם אותה אבל חייבים להפסיק את השינה המשותפת. אם יש לך אפשרות אפשר לנסות להפסיק את זה באופן הדרגתי, כלומר שתשינו בואתו חדר אבל לא באותה מיטה (כמבון שבשלב הזה בעלך הטרי עדיין לא יישן איתך באותו חדר)ורק אחר כך לעבור חדר.אם את זקוקה לעזרה מעבר לזה חשוב שתיפני להדרכת הורים מסודרת.

שלום דורון,
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אמצעים תקיפים"?
אני לא מכירה אתכם ולא שמעתי את הצד של גרושתך, ואני לא יכולה לדעת אם במקרה אני לא נכנסת כאן לסכסוך גירושין, ואינני רוצה לתת תשובה שתשמש חלילה את אחד הצדדים לליבוי הסכסוך הזה.
שינה משותפת של ילד בגיל הזה עם הורה היא לא רצויה. יחד עם זאת, זה גם לא מאוד חריג, זה קורה במשפחות רבות.
אם ניסית לדבר על כך עם האם, ולא הצלחת, לא נראה לי, למיטב ידיעתי שיש משהו נוסף שאתה יכול לעשות, כיוון שמטבע הדברים היכולת שלך להתערב בדרכי החינוך של גרושתך היא מוגבלת, במיוחד לאור העובדה שהיא חיה בארה"ב אבל לא רק.
אני מציעה לך להתרכז במה שאתה יכול לתורם לחינוך הילד כשהוא איתך, פיזית או בטלפון או בסקייפ, בלי להכפיש את אימו כמובן.
בהצלחה.

אמצעים תקיפים זה מניעה פיזית של השינה הזו, זה לא משהוא שחייב לקרות. חבל שהשאלה התמימה התפרשה כניסיון להכניס אותך לסכסוך. רציתי לדעת אם זה משהוא שמחייב טיפול או משהוא שניתן לתת לו להימשך.

תודה

שלום דורון,
אני לא פירשתי את שאלתך בהכרח כניסיון להכניס אותי לסכסוך. שים לב לניסוח הזהיר שבו נקטתי. אמרתי שאני לא מכירה אתכם וזה יכול להיות נסיון כזה. פורומים באינטנרט הם מדיה אנונימית. אני לא יכולה לדעת מי אתה, ובמה אתה מעוניין. עצם הסיטואציה שבה מישהו שואל לגבי מישהו אחר, בלי שהצד השני חושב שיש בעיה בכלל יש בה משהו שיכול להיות לא תמים.

שלום אוראל,
אני לא רואה כרגע סיבה שתגידי לה משהו. אני גם לא בטוחה שהבנתי מדוע אמרת את מה שאמרת. האם גם עושה את זה לא בחדרה? אם כן, אז יש מקום להגיד לה שעושים את זה רק בפרטיות. אם היא בלאו הכי עושה את זה רק בחדרה, אין טעם להגיד על זה דבר, כי זה פרטי שלה.

שלום סיוון,
זה מצויין שילד מבטא את התוקפנות שלו ואמר איכסה, מגעיל, ובא לי להרביץ. זו דרך הרבה יותר טובה מלהרביץ באמת. אין שום סיבה לכעוס עליו על זה. למעשה, התגובה הרצויה ביותר היא להתעלם מזה. כל תגובה אחרת שלך לאורך זמן תחמיר את ההתנהגות כמו שאת בעצמך רואה. לכולנו מותר לכעוס ולהתעצבן, ולבטא את התוקפנות הטבעית שלנו. תוקפנות היא לא פשע, ואין שבה שום רוע. והיא גם חיונית מאוד להתפתחות תקינה. בלי תוקפנות אין הישגיות, אין תחרותיות, אין יצר הישרדות ואין סקרנות. אם את מאוד לא רגועה כביכול כיוון שנדמה לך שאת נותנת אישור להתנהגות לא נאותה, את יכולה להגיד שאלה מילים לא יפות. זהו. אחר כך, כדאי פשוט להניח לזה. אפשר גם ללמד אותו דרכים חלופיות ולא מזיקות נוספות לבטא את תוקפנותו, כמו למשל להרביץ לכרית כשהוא כועס, או לשק איגרוף קטן.
תוקפנות הי אדבר חשוב וחיוני כל עוד היא לא פגועת במישהן אחר. כאשר מדכאים תוקפנות טבעית שלא לצורך, אז היא כבר באמת הופכת לאלימות ואז זו בעיה אחרת.

סמדר שלום
תודה על תגובתך המהירה. עדיין לא ברור לי כל כך, ברגע שהילד מתחיל להעיף דברים בבית ,להטיח חפצים על הרצפה ולצרוח בקולי קולות, פשוט להתעלם? האם ההתעלמות לא תגרום לו למתוח את הגבול בכל פעם יותר ויותר על מנת למשוך את תשומת ליבי?
בנוסף, הצעתי לו כבר בעבר להכות את המיטה או הכרית כשהוא כועס והוא סרב בתוקף...
סיון

שלום סיוון,
כל עוד הוא לא מסכן אף אחד, כן. הפיתרון היחיד הוא להתעלם. צריכים להיות מאוד עיקביים בזה, ולא להישבר. אם הוא פוגע במישהו, כלומר מעיף חפצים וא מרביץ, יש להפסיק את פיזית בצורה חדה ובוררה, אבל לא לעשות מזה עניין, לא להעניש, להתחנן, לכעוס, לנאום נאומים וכו'. את הצורך שלו בתשומת לב יש למלא בדרכים אחרות, לא שהוא יוזם אלא שאת יוזמת, סביב התנהגויות חיוביות שלו, או סתם כשהוא רגוע ונינוח.

שלום שירן,
אבא לא אמור לשיון עם ביתו בכלל. לא בשבתות, לא כשיש לו בת זוג ולא כשאין לו. זה לא בריא עבורה. ילדים ישנים לחוד ומבוגרים ישנים לחוד. בודאי שזה טוב את מביעה את דעתך ואני מציעה לך להראות לו את התשובה הזו, כי קודם כל זה לא טוב עבור בתו. זו לא הדרך לפצות אותה על משהו או לקבל את הסכמתה למשהו או להרגיל אותה למשהו. הוא גם לא זקוק להסכמתה לעבור לגור עם בת זוג, זה גם לא בריא עבורה. זה מטשטש את הגבולות ואת הסמכות בין הורה לילד, ויוצר מערכת יחסים מבלבלת שבה ביתו עלולה להאמין שהיא בת הזוג שלו באמת. בקיצור לא מומלץ.

תודה רבה לך, נתת לי תחושה שאני חושבת נכון ולא בצורה אגואיסטית.

למרבה הפלא - בן זוגי התחיל לישון במיטה שלנו ולהסביר לביתו בעדינות שזה לא נכון שהוא יישן איתה, על אף שהיא מנסה להתחכם ולהגיד "אם אני אגלה שאתה לא ישן איתי אני ישר אקרא לך" או להגיד "זה כן נכון לישון איתי"... אבל היא ישנה טוב, לא קמה ואף אחד לא סובל מזה :)
בבוקר הראשון הוא הלך לישון איתה לפני שהתעוררה - ואמר לה בצהריים כל הכבוד שהיא ישנה לבד והיא אפילו לא הרגישה :)

אז תודה על התמיכה ועל הנכונות לעזור.

שלום לך,
נשמע שהילדה שלך מגיבה בחרדה גדולה להעדרות שלך מחייה עקב ההפלה. אם הילדה לא ידעה על קיום ההריון, על מה כן היא ידעה? איך הוסברה לה ההעדרות שלך? חשוב שיהיה הסבר כלשהו, כי הסבר נותן תחושה של שליטה, חלקית לפחות במצב שאין לה שליטה עליו. יכול להיות שמה שקורה זה שהיא מצד אחד היא פוחדת לאבד אותך שוב ומצד שני היא לא ממש רוצ הלהיקשר לאף אחד אחר.
צריך קודם כל לנסות לעזור לה עם החרדה. הפגיעה של שאר בני המשםחה מהתנהגותה כרגע, היא משנית בעיניף עם כל הכבוד. יש כאן מצחקה של הילדה וקדם צירך לפתור אותה ואז לדאוג להתנהגות. אם לא הסברתם לה דבר ולא דובר על ההעדרות שלך, כדאי לעושת את זה, ולחבר עבורה, בין ההעדרות לבין זה שהיא מרגישה חשש, ולדב רעל כך שאין סיבה שזה יקרה שוב, כי עכשיו אימא בסדר.
כמו כן את מוזמנת לעיין במעודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדי ילדים ולראות אם יש משהו שיכול לעזור לכם. אם אתם עדיין לא מצליחים לעזור לילדה, כדאי לפנות לעזרה מצקועית.

ראשית תודה לךעל תשובתך המהירה והעניינית, עלי לציין כי הוסבר לבתי כי ל"אמא יש כאבי בטן לכן היא בבית חולים בכדי שהרופאים ימצאו מה לא בסדר בכדי שיוכלו לתת טיפול מתאים ושאמא תחזור מהר הבייתה אז כרגע היא בהשגחה". כל יום אני מסבירה לה כי אני מרגישה מצויין והיא עדה לכך כי היא רואה את תיפקודי בבית "חוזרת לתפקוד מלא ושוטף", האם ישנה דרך נוספת להגיע אליה בכדי ש"תשחרר קצת"?
תודה על תשובותייך.

שלום לף
כמו שציינתי, אני ממליצה לך לבדוק בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדי ילדים.

שלום דנה,
תמיד תמיד לפני שמחליטים איך לנהוג חשוב להבין מה קרה. כי בזה תלויה התשובה. לא ברור עדיין מה קרה לילדה בת 8 וחצי שמחה חברותית ועצמאית שפתאום נהייתה חרדה. זה משהו שחייבים לברר אותו ולטפל בו ולא להזניח. אם אתם לא מצליחים מסיבה כלשהי להבין את זה ממנה, על ידי שאלות ישירות, כדאי לפנות בהקדם לאיש מקצוע כדי לנסות להבין את זה בכל זאת. עד אז לא הייתי משנה כלום בהתנהגות כרגע באופן זמני ולא מתנגדת לבקשות שלה עד שיהיה בירור יותר מעמיק של מה שקורה.

תודה על התשובה.הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא שאולי היא תעבור בית ספר.היא לא מתלהבת מהענין אבל גם לא מראה התנגדות נחרצת.יכול להיות שזה מה שמשפיע עליה עג כדי כך?

שלום דנה,
הכל יכול ליהות ויכול להיות גם שלא, יש דברים שאנחנו לא יודעים, גם אם אנחנו ההורים ומכירים את הילד שלנו היטב.לכן, אם יש שינוי כל כך קיצוני ופתאומי בהתנהגות של ילד, עדיף לבדוק זאת לעומק ולא להסתפק בניחוש.

שלום ליאת,
שלום ליאת,
לא הייתי מרבה במעברים. נראה לי שעדיף להשאיר במסגרת המוכרת, וגם לעזור לה בהקדם לפגוש ילדים חדשים שמגייעם לגן אחה"צ על ידי תאום עם האימהות שלהם, נראה לי שמעבר לגן עם 35 ילדים כאשר היא ביישנית ומתקשה לתקשר עם דמויות הסמכות יהיה לה קשה מדי, מה גם שלא נעשתה לכך מספיק הכנה, המעבר הוא די קרוב, והייתי מחכה איתו לשנה הבאה.

שלום לימור,
הילדה שלך לא רגשית מדי. היא מגיבה נכון. באמת לא הבנת על מה הבכי? לא הבנת שהיא מתגעגעת לאבא שלה?לא הבנת שהיא מרגישה שמשהו מאוד מאוד לא בסדר לא משנה מה תספרי היא חשה ומבינה שמשהו מאוד לא טוב קורה, והיא לא יודעת מה לעשות כי אף אחד לא אומר לה מה קורה באמת? חשוב מאוד להגיד לבת שלך את האמת, שאת ואבא לא מסתדרים, ולא תגורו ביחד יותר, וחשוב מאוד מאוד להגיד לה, שזה לא קשור אליה, היא לא אשמה, ואת ואבא תמשיכו לאהוב אותה. אומנם אבא כרגע לא מתקשר אליה, אבל זה לא בגלל שהוא לא אוהב אותה אלא בגלל סיבות שלו, ואת מאוד מקווה שהוא יתקשר בהמשך, ואת מבינה שקשה לה והיא מתגעגעת ורוצה שתחזרו להיות יחד ושאבא יגור בבית. חשוב לתת לה לבכות, לכעוס אם היא רוצה, שלאול שלאות, ולא לטייח את האמת ולחשוב שאם לא תגידי או תספרי סיפור אחר היא תחשוב שהכל בסדר. את רואה בעצמך שזה לא עובד. תמיד כדאי לבחור באמת.
אני מתארת שזה קל להגיד והרבה יותר קשה לבצע. גם לך בעצמך ממש לא קל עכשיו.
הכי טוב היה אם היית יכולה להשיג עזרה ותמיכה עבור עצמך, גם תמיכה ממשפחה וחברים, גם אם זה דורש לספר גם להם את האמת, שאולי לא באלך לדבר עליה עם אף אחד, וגם עזרה מקצועית, אפילו במחיר מסובסד או בחינם במרפאה ציבורית או דרך קופת חולים או נעמ"ת או ויצ"ו או שירותי הרווחה, כל מי שיכול לתמוך בך בתקופה הזו, כי תזדקקי להרבה עזרה.
בהצלחה.

ראשית תודה על התגובה המהירה , אבל אני לא יכולה לספר את הכול פה בכתב ולכן כל הדברים שנאמרו הם טעות בגלל שאינך יודעת הכול .

ראשית אני בכל עניין הגירושין וילדים אני חקרתי קראתי שוחחתי ועוד ועוד
ופועלת לפי הקו שאני רואה לנכון , הילדות יודעות שאני ואבא שלהן לא חיים יחד
שאנחנו כל אחד לכוד אוהבים אותן הרבה מאוד , ויש הרבה הרבה מעורבות של האב לפעמים בניגוד לרצונו (לחץ שלי אליו כמו להגיע ליום הולדת בגן כמו לקחת חופש לקחת את הבת שלו לגן וכו ...)

הבנות שניהם רואות אותו פעמיים בשבוע ובכל סופ"ש שני , חוץ מזה מכיוון שכולנו גרים בקרבת מקום יש עוד ימים שהבנות רואותו אותו ,
אני אמתיתית עם הבנות כל הזמן , ופועלת תמיד לטובתנו .

שלום לימור,
אכן אני הבנתי מזה שתארת שאביה אף פעם לא מתקשר אליה כאילו אין קשר ביניהם ומה שסיפרת לה כדי להסביר מדוע אין קשר, זה שהוא במילואים ולא שנפרדתם. טעות שלי.
עם זאת, עדיין לא ברור לי למה את לא מבינה מדוע הילדה בוכה. משהו כל כך משמעותי קורה בחיים שלה, התגובות שלה הן הכי נורמליות שיש, תגובה של נסיגה לגיל קטן יותר (רצון לעשות בטיטול) בכי רב...זו תגובה נורמלית מאוד למה שקורה.
זו ממש לא ילדה ריגשית מדי, זו ילדה שמגיבה בצורה צפויה.
חשוב מאוד שההתנהגות שלה תזכה להבנה ריגשית מצידך. אם הקושי שלה נתקל בתגובה שלך שלא מבינה על מה המצוקה, היא נותרת לבד עם תחושות מאוד קשות. גם אם היא יודעת את האמת, חושב לתת לה גם התייחסות רגשית, להבין שאת מבינה שקשה לה, שהיא מתגעגעת לאבא וכו'.

שלום אסנת,
אין טעם ללחוץ. יש ילדים רבים בגיל 3 שאינם גמולים. הלחץ רק מסבך את הגמילה ומאריך אותה. אפשר גם לנסות להציע לו הדרגתיות. כלומר לשבת בהתחלה על הסיר או על הישבנון עם טיטול וולעשות בטיטול, ואחר כך לשבת על הסיר או הישבנון כשהטיטול רק קצת פתוח ואחרי זה לגמרי פתוח כדי לא ירגיש חשוף מטיטול בבת אחת.

שלום לך,
אם אלה אכן מאבקי שליטה, הפיתרון הוא להניח לו ולא לעשות מזה עניין. אני יודעת שזה קשה כי הוא כבר גדול. אבל אין ברירה. רק כשאת תניחי לזה הוא יהיה מסוגל לשחרר. המלחמות רק מחזקות את המאבק.

תודה על התשובה-האם עליי להניח לנושא זה גם אם הוא גורם לו לכאבים ויכול לגרום לו לבעיה בריאותית? שכן זו הסיבה העיקרית שבגללה אני לוחצת עליו לעשות את הקקי בסיר...

שלום לך,
כן. זה הרי בלאו הכי לא פותר את הבעיה ולא עוזר.

שלום שירי,
קודם כל זה גיל מוקדם מדי. שנית, מדוע חשוב לכם שהיא תהיה מובילה? אי אפשר שהיא סתם תהיה מה שבא לה? לא מובילה זה לא אומר בהכרח נגררת, אלא פשוט כמו כולם...
נראה לי שאתם אכן קצת מגזימים גם בדאגה שלכם וגם בציפיות שלכם מילדה בת שנתיים וחצי (!!!). תנסו להניח לה להיות מה שהיא.

שלום כרמית,
אני לא חושבת שכדאי לתייג את זה תחת מילים כמו נורמלי או לא נורמלי. יכול להיות שקשה לו יותר למצוא את מקומו בקבוצה, יכול להיות שהתחרות קשה לו מדי, או שמשהו אחר מפריע לו. אפשר אולי לנסות להגדיל עבורו את הקבוצה באופן הדרגתי, למשל להזמין אחה:צ שני ילדים לשחק איתם במקום אחד, בבית שלכם במקום יחסית בטוח מבחינתו ומשם להמשיך הלאה.

שלום אושר,
נראה לי שאת מתבלבלת בין מתי צריך לשים גבול ומתי צריך להקשיב למצוקה של הילדה. לא לכל בעיה הפתרון הוא לשים גבול, ולא כל פעם שילד לא עושה בדיוק מה שנאחנו רוצים סימן שצריך להציב לו גבולות. את בעצמך אומרת שהילדה אומרת שהיא מפחדת ללכת לישון. אולי כדאי לנסות לעזור לה עם הפחד במקום לצרוח עליה? ניסית לחשוב איזו הרגשה זו לילדה שכשהיא במצוקה והיא לא יודעת לפתור משהו ובמקום לקבל עזרה היא מקבלת צעקות? נסי להתייחס אליה בסבלנות ולנסות להבין אותה. יוכל להיות שכיש 4 ילדים זה קשה, אין תמיד זמן וסבלנות לכולם, ולפעמים כל מה שאת רוצה זה שיהיה שקט ולא יעשו בעיות. אני יכולה להבין אותך. יחד עם זה זו הייתה בחירה שלך להביא 4 ילדים, וזו לא אשמתה, יש דברים שילד זקוק להם ואם הוא לא מקבל אותם, הוא עושה בעיות, וטוב שכך. תאמיני לי שזה מצב עדיף מאשר אם היא הייתה מתייאשת בשקט. נסי לשבת עם הבת שלך ולהבין מה קשה לה, ונסי לחשוב איך ניתן לעזור לה. נסי למצוא זמן איכות לתת לה לבד פעם בשבוע לשחק איתה, לשוחח איתה, יכול להיות שההתנהגות שלה תשתנה.

שלום דליה,
מדובר בחרדה שבאה לידי ביטוי ב ההתנגות אובססיבית קופולסיבית (OCD). חשוב לפנות לטיפול בהקדם, כדי שזה לא יחמיר.

שלום דליה,
את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים, מתמחה בחרדות, רצוי שעובד בשילוב ביופידבק.