פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ערן,
פשוט להגיד את האמת. ורצוי מראש. תראה השאלה האמיתית היא לא איך להסביר את עצם העניין אלא איך להסביר שזה הוסתר מהם עד עכשיו, ולא ברור מדוע.
לא עשית שום דבר רע, ופשוט צריך להגיד להן, מראש, לפני שהן באות, שהכרת אשה נחמדה, שאתה מאוד אוהב אותה, ונולדה לכם תינוקת מתוקה לפני 10 חודשים, לשאול ואתן אם הן רוצות לראות תמונה שלה. להגיד להן שבת זוגך מאוד מחכה להן, ורוצה להכיר אותן, ושאתה מקווה שיהיה כיף ביחד.לתת לבת זוגך לדבר איתן בסקייפצ אם יש אפשרות, לתת להן להתרגל לרעיון, לא להעלב ולא להיבהל אם הן יכעסו, בצדק, על כך שזה הוסתר מהן, ובכלל יקח להן זמן להסתגל לרעיון, וזה בסדר. אל תצפה שהן מיד תקבלנה את המצב החדש, מכיוון שזו לא אשמתן שלא הותרת להן זמן לעכל ולהתסגל אליו.

שלום אופיר,
אני מצטערת לשמוע על האובדן שלכם.
לילד, בכל גיל, אומרים את האמת.אין צרוך לפרט לגבי מחלות וכו' כמובן. יש הורים שמתאים להם להגיד משהו כמו :"סבא נפטר, הוא עלה לשמיים והוא שומר עלינו משם" אם זה מתאים לכם אתם יכולים להגיד את זה, או משהו דומה לזה לפי מערכת האמונות שלכם. למשל שהוא נמצא בגן עדן, אפשר לצייר את המקום לפי הדמיון של הילד וכו'. הכי חשוב זה בעצם לדבר איתו ריגשית על כך שהוא בטח מתגעגע וקשה לו, ולכן כשקשה לו הוא יכול לצייר ציור לסבא או לדבר על כך איתכם ההורים. אפשר להיזכר ביחד בדברים שהם עשו ביחד והם היו כיף, ושוב לצייר אותם וכו'. כלומר לתת לילד הרגשה שזה בסדר לדבר על זה, שזה בסדר להיות עצוב וכו' ושאתם פתוחים לדבר על כך.

שלום אפי,
נשמע לי לפי השפה שאתה נוקט בה לגבי הילדה שהילדה אובחנה כבר ואולי נמצאת בתהליך טיפולי כזה או אחר, אם כן אני מניחה שהצוות שמכיר אותה ואת המשפחה יוכל לתת הנחיות מתאימות יותר מאשר כאן בפורום.
אני לא מכירה אתכם ולא יודעת דבר על מהות הקושי בוויסות הריגשי של הילדה וממה הוא נובע.
אני יכולה לשער, לפי מה שתארת, שנוצרו מאבקי כוח ביניכם לבין הילדה, ומהתאור פחות נשמע לי שזה עניין של וויסות ריגשי אלא יותר של קושי בקשר ביניכם. יכול להיות שיש יותר מדי גבולות בבית והם יותר מדי נוקשים, אולי אין מספיק רגישות לגבי הצרכים של הילדה וכל התנהגות שלה שלא מתאימה לכללים נתפסת כבעיה בוויסות, ולא תמיד זו חייבת להיות הסיבה.
נוצר גם כבר מצב שהילדה מסומנת כבעייתית וזה סוג של תפקיד בבית שאולי כבר קשה לצאת ממנו ומבחינתה זו הפכה היות הדרך הכמעט יחידה לקבל מקום והתייחסות.
אני מציעה לכם ללחשוב על הכיוון שהעליתי, ואם נראה לכם שואלי יש בו משהו, ייתכן שכדאי לכם לפנות להדרכת הורים מסודרת כדי לבדוק איך נענים בצורה יותר מותאמת לצרכים של הילדה ועוזרים לה לצאת מהתפקיד המשפחתי שנכנסה אליו בעל כורחה בגיל כה קטן.

שלום דולי,
אם מדובר בילדים שהתנהגותם סבירה, ובריאותם תקינה, אפשר בהחלט להסביר להם שאתם יורדים, לבקש מהם לנעול אחריכם את הדלת, לצייד אותם בדרכים להשיג אתכם או את הקבלה במלון טלפונית אם יש בעיה, וזה נראה לי בסדר גמור, אין כאן שום חוסר אחריות.

שלום לך,
האופן שבו זה מוצג הוא אכן בעייתי. בודאי שלא נכון לעשות שימוש בילד כדי לזעזע את האמא. הייתי דוחה את המפגש הזה, ומנסה להבין יותר טוב מהצוות איך הם מתכוונים להתייחס לצרכים של הילד במפגש ולא רק לצרכים של האמא, איך הם מתכוונים לטפל בתחושות שלו לאורך המפגש ולאחריו ואיך המפגש הזה עונה על הצרכים שלו אם בכלל. בכל מקרה לא כדאי להילחץ ולעשות דברים באופן דחו במקרה הזה, נראה לי שמותר לכם לעמוד על זכותכם לחשוב על הדברים גם אם הם לא יקרו בשבת הזו.

שלום אלינה,
אם פגשו אתכם והמליצו לכם על טיפול פסיכולוגי, ייעוץ בפורום לא יכול להחליף את זה. זה לא נכון שטיפול חייב להיות יקר כיוון שיש מרפאות ציבוריות שבהן הטיפול הוא בחינם.

שלום שירי,
לא ציינתם איך והאם אתם מטפלים בבעיה החברתית שלה. לגבי איך להגיב, הייתי אומרת שאני מבינה שמאוד קשה לה והיא עצובה שאין לה חברים אמיתיים, ושנעשה את הכל לעזור לה כדי שיהיו לה.

שלום ליאת,
קדום כל כדאי לפנות לרופא ולשלול סיבה רפואית. אם אין סיבה רפואית, אז כנראה מדובר בתופעה שנקראת "אנקופרזיס" ויש לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם.

תודה רבה סמדר

שלום מעיין,
לא נתת שום פרטים נוספים על הילדה ועל המשפחה, כך שקשה להבין ממה המצב הזה נובע.
בכל אופן מה שאת מתארת הוא בהחלט מצוקה קשה של הילדה, ולכן ייעוץ בפורום הוא לא מספיק למצב כזה, ואני ממליצה לך בחום לפנות איתה לטיפול.

אשמח מאוד אם תוכלי להמליץ לי על מטפלת באזור באר שבע והסביבה

שלום מעיין,
לצערי אני לא מכירה מטפלים באזור, את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש בעיר, או להתייעץ עם הפסיכולוגית החינוכית של המסגרת שבה בתך לומדת.
בהצלחה.

שלום אורית,
חשוב לשאול את הפסיכולוגית שהמליצה על הדרכת הורים, על מה לדעתה כדאי להדריך אתכם. ציינתם שכל הגורמים המאבחנים שללו PDD, אך לא ציינת מה לדעתם כן הבעיה.
לא ברור לי מדוע הבן שלכם לא מתחבר עם ילדים, אם זה מחוסר ביטחון, או מחוסר מיומנויות חברתיות או מסיבה אחרת.
האם ניסיתם לסייע לו ולהזמין ילדים הבייתה? האם ראיתם אותו אי פעם מתעניין בילדים ומשחק איתם?
מתוך מה שכתבתם לא ברור מה הבעיה וממה היא נובעת, ולכן קשה לי לייעץ לכם על טיפול מתאים.

שלום איילת,
נראה שיש קושי מהותי בסמכות ההורית שלכם. ייתכן שהאופן שבו אתם מדברים אליו, מבחינת הטון, העיקביות והתוכן לא נתפס אצלו כמספיק חזק, והוא חש צורך לבדוק אתכם כל הזמן. אני ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים כדי לנסות לשפר את נושא הסמכות ההורית אצלכם בבית.

שלום לך,
מאחר וכבר הייתה יכולת לילד להרדים את עצמו לבד, אכן אין צורך שתשבו לידו. חשוב שתעשו טקס שינה קצר ומספק, של הקראת סיפור, שיר ער, חיבוק ונשיקה, ותניחו לו. אם הוא קם יש להחזיר אותו באופן ברור ותקיף ובלי כעס חזר למיטה. לא לעשות מזה עניין ולא לדבר אליו או להתחיל תקשורת חדשה, אלא פשוט להוביל אותו למיטה ולהגיד :"עכשיו ישנים" וזהו. גם אם זה חוזר על עצמו המון פעמים, לא להתעייף, פשוט לחזור על כך עד שהוא יפנים שאתם עקביים ויתעייף לפניכם.

שלום יעל,
חושב לא להעלב. כנראה שאימך מאוד מתגעגעת אליה, וגם להיפך, ויכול להיות שמאך משדרת משהו שלא משחרר ויכול להיות שהילדה נענית לשדר וגם בעצמה מאוד שמחה לראות את סבתא. אם זה קורה רק פעם בשבוע, ולא מפריע לתפקוד הכללי של אף אחד הייתי מנסה להניח לזה. זה לא כל כך חשוב.

שלום לך,
נראה שאת יודעת מה צריך לעשות אבל לא מצליחה. לכן כדאי שתפני להדרכת הורים מסודרת כדי לברר יותר לעומק מה מונע ממך להגיד את הדברים בתקיפות ובצורה ברורה מספיק. ייתכן שקיים קושי בסמכות ההורית שלכם וזה משהו שאפשר ללמוד.

שלום ליהיא,
תראי, זה באמת לא עניינך, וגם לא אתי ולא מקצועי מצידי לענות לשאלה על ילד שלא ההורים שאלו ולא אישרו לי להתייחס אליה.
עם זאת , אני יכולה לשים לב לדבר מעניין. היצמדות למשפחה היא לא דבר שמאפיין רק את האמא של הילד שאת מתארת. אלא כל המשפחה הזו חיה בעצם כמו חמולה, זוגות זוגות ביחד כמו בתיבת נוח ואף אחד לא באמת יוצא לעצמאות שלו.
אולי במקום להעיר לאחרים, כל אחד יתחיל מעצמו, ואוי תבדקי עם עצמך למה את לא חיה עם בן זוגך חיים עצמאיים בבית משלכם, זה הרבה יותר בריא מכל הבחינות.

שלום,
אני בת 19 ובעלי בן 23.. כרדע אני מסיימת את שירותי הצבאי ואין בידי אפשרות לשלם על דירה מופרדת.. הם לא גרים כחמולה... רק אמא שלו סבתא והילד...מסיבות כספיות בלבד שהסבתא לא תוכל לגור לבד ואנחנו יבנתיים לא יכולים להרשות לעצמינו. זה מאוד יעזור אם אולי תוכלי לתת לי איזו תשובה כי אינני יכולה להרגיע את מצפוני שאני רואה ולא אומרת כלום.

שלום ליהיא,
את אכן צעירה מאוד, ואכן קשה לצאת לעצמאות בגיל הזה. עדיין, סיבות כספיות הן פעמים רבות בחיים סוג של סיבה טכנית שעליה מועמסות סיבות אחרות. למרות כל מה שאמרת שאותו אני מאוד מבינה, עדיין מבנה המשפחה והמגורים שלכם הוא חריג יחסית למשפחות ישראליות (למעט במגזרים מסויימים) וייתכן שיש לו משמעות מעבר למשמעות הכספית וייתכן גם שלא..
את בחורה צעירה ואיכפתית, ולא התכוונתי להעליב אותך. את צודקת לגמרי שמה שאת רואה הוא לא טוב. עם זאת את חייבת להבין שהכוח שלנו לשנות את זולתנו הוא מוגבל, ויש דברים שהם כל כך עמוקים שגם אם מאוד נרצה, הערות והסברים לא ישנו אותם. הדבר היחיד שאת אולי יכולה לעשות הוא לנסות לעודד את גיסתך לפנות לטיפול.
בהצלחה.

אני לא נעלבתי בשום דרך. תודה על התייחסותך לשאלתי. פשוט לפי איך שאני מכירה גיסתי האהובה לא תוכל לממן זאת או אפילו לא תרצה בכך...כמה חבל לי שאני לא יכולה לרשות לעצמי פשוט לדבר איתה ולתת לה טיפה ממה שאני רואה בלי לקחת סיכון על עירעור יחסינו הטובים איתה. אולי בכל זאת יש דרך אחרת?

שלום ליהיא,
יש טיפולים בחינם במסגרות מסובסדות. לא כל טיפול עולה כסף. את יכולה להגיד לה הרבה דברים ברוח טובה, בדיוק כמו שכתבת אותם בפורום. אם זה נאמר בטון המתאים, ומתוך דאגה אין סיבה שזה לא יתקבל. עם זאת, להערכתי ולצערי הרב אני לא מאמינה שזה יספיק כדי לעזור. משום שלא מדובר פה בהבנה, הרבה פעמים אנחנו מבינים דברים אבל עדיין מתקשים מאוד לשנות אותם, במיוחד דברים שאנחנו עושים שנים. יש סיבות עמוקות נפשיות ולא מודעות שבגללן גיסתך מתנהגת עם בנה כפי שהיא מתנהגת. את הסיבות האלה לא תפתרי על ידי הסבר. יש פה משהו מורכב ועמוק, והוא כנראה קצת גדול עלייך, לא כי את לא בסדר במשהו, אלא כי ככה זה.
אני ממליצה לך בחום להגיד לה בדיוק את הדברים שכתבת כדי לשכנע אותה לפנות לטיפול.
בהצלחה.