פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
בני בן 5.5 הוא ילד ללא בעיות מיוחדות (מעט במוטוריקה עדינה).

לאורך חצי השנה האחרונה אנו מגלים שהוא כל הזמן מחפש מגע, בעבר עם ילדים וכעת יותר ויותר עם מבוגרים (הורים, גננת, משפחה).
הדבר נעשה באופן מוגזם ולעיתים הוא גם מקבל תגובות עדינות כמו "זה לא נעים לי" "אתה כמו דבק (בהומור), וכו'.

כשמעירים לו הוא לפעמים נפגע, אבל לא חדל, ולעיתים אף מגביר את ההתנהגות ונהיה אף יותר "מציק".

ממה זה נובע לדעתכם?
מה אפשר לעשות?

היי, אני אמא לשלושה, בן7, בן 4 וחצי ובת חצי שנה, כרגע אני בחל"ת לאחר הלידה ומתכוונת להשאר עד ספטמבר2011. בעלי יוצא מוקדם לעבודה, כך שמלאכת ההתארגנות והפיזור בבוקר עליי( כך יהיה גם כשאחזור לעבודה אך זו לא הנק'). שני בני מתקשים להתארגן בצורה נעימה וכיפית, למרות שהם קמים בשעה סבירה המאפשרת להם לעשות כן. הם מרבים להציק זה לזה, להתגושש, לעיתים להרביץ ובעיקר לאטום את האזניים שלהם ולא להקשיב לי,במיוחד הבן הגדול. כך שיוצא שאנו יוצאים "עם הלשון בחוץ" כמו שנאמר לאחר כעס, עצבים וצעקות. ניסיתי לעבוד בשיטת הנק' ואז קבלת פרס לאחר מס' נק', זה עבד למשך זמן קצר ואיבד מומנטום, ניסיתי להגיד" בשעה X נצא מהבית ואיך שתהיו כך תגיעו לגן\ בי"ס", ניסיתי להגיד להם שלא נעים לי להתחיל כך את הבוקר,ניסיתי להפריד" אחד מתלבש, אחד הולך לאמבטיה וכו'" ניסיתי לכעוס, לצעוק ולעיתים אני ממש על סף דמעות. אני מרגישה שאין לי סמכות עליהם, הם לא מקשיבים לי ולא מכבדים אותי. באופן כללי מאז הלידה וגם עוד קודם הם מרבים להציק אחד לשני, לריב ואף להרביץ, אני יודעת שחלק מזה זה למשוך תשומת לב וחלק זה התנהגות נורמלית של אחים ובמיוחד שני בנים. יש לציין שזה קורה גם בהתארגנות לסתם יציאה מהבית אחרה"צ, שבת וכו', המצב הזה ממש מציק ומעיק עליי, לא נעים לי להתחיל את היום בכעס ובעצבים במיוחד כאשר אחזור לעבודה ובכלל איך אפשר להשיג יותר הקשבה, אני מרגישה שלעיתים אני ממש לא קיימת עבורם, אשמח לפתרונות, הצעות וכו'

שלום
בתי בת שנתיים תולשת שיער נראה שזה מרגיע אותה והיא עושה את זה יחד עם מציצת אצבע
פעמיים כבר סיפרנו אותה קצוץ מתוך מחשבה שאם לא יהיה שיער לתלוש היא תתגבר על הצורך הזה וזה לא עזר
מה עושים? למי פונים?
תודה
אורלי

שלום רב,
אני פונה אליכם לאחר בוקר קשה עם הילדה בביה"ס ולהלן הדברים: ילדתי בכיתה א', ילדה חברותית, חכמה מאוד, מסודרת, נבונה ובעלת כל כך הרבה תכונות טובות.
בשנתיים האחרונות החלה בתגובות מאוד קיצוניות לדברים מסוימים לדוגמא: פעם בכמה חודשים מתעוררת מזיעה בלילות מסיוט ומאוד קשה להרדים אותה אח"כ, בתקופה האחרונה אינה מוכנה לישון לבד במיטה ומגיעה כל לילה למיטת ההורים תוך שהיא מחבקת אותי חזק, מיום שישי לקראת יום השואה ולאחר שהמורה חשפה תכנים של יום השואה (הבנתי מהמורה שהיא מודעת לבעיה שלה והיא לא חשפה יותר מידי פרטים) אך הילדה הגיבה בבכי ורעידות בגוף ומאז היא חוששת להגיע לביה"ס ביום השואה ומפחדת שידברו על זה, הבוקר עמדתי שעה שלמה וכולם ניסו לשכנע אותה להכנס לכיתה והיא פחדה מהיום הזה, מהסיפורים, הבטיחו לה שהיא לא תרד לטקס ולא יספרו סיפורי שואה והיא עדיין בכתה והתרגשה מאוד. היו מקרים שמורה סיפרה סיפורים על מלחמות, ילדים נכים לדוגמא המורה סיפרה על ילד שנפגע מקפצונים של פורים והילדה מאוד רעדה מלחץ.

זה קורה רק כשחושפים אותה לסיפורים ופחד בלילה. במשך היום היא ילדה שמחה, משחקת, מבקשת כל הזמן חברים אומנם ביישנית אבל נראית מצוין.

מה עושים? איך מטפלים? האם אני צריכה לקחת אותה לשיחות אצל פסיכולוגית?

תודה רבה.
אמא מודאגת

שלום לכן,
אני מתנצל מראש על האורך, אודה לעזרתכם בהתלבטויות עם בני המתוק.

אני אנסה קצת לתאר אותו, בשביל הרקע:
הוא כמעט בן 3, ילד מקסים, חכם, רגיש לפרטים, ילד שיודע להשתולל ולהוציא מרץ, אבל גם זהיר ועדין בסיטואציות לא נוחות לא. בדרך כלל נרתע מסיטואציות חברתיות לא מוכרות, ונצמד להורים/סבתא. בבית הוא יותר משוחרר, יכול לשחק בפאזלים ממש לזמן ארוך. בקיצור ילד מתוק ושובה לב.
יש לו אח בן שבעה חודשים, והם מאוד נהנים זה עם זה (למרות ההרבצות...)

בתקופה האחרונה הוא נוטה להביע פחדים. 'מפחיד אותי, קח אותי עלי...' וכדומה. בדרך כלל אין משהו ברור שהוא מפחד ממנו. כשאני מנסה לשאול לפעמים, הוא יכול להצביע על הדבר הראשון שהוא רואה (מה מפחיד? פרח...). אני מנסה לחדד ולהבחין אם יש רעש או משהו אחר שמעורר פחד, ואינני מוצא סיבה ברורה. יש סיטואציות קבועות שבהן הוא כבר היה עצמאי עד עכשיו והסתדר די לבד - כמו הליכה מהבית לאוטו, הירדמות במיטה - שעכשיו הוא חוזר ואומר 'מפחיד אותי'.
יש לי מין תחושה שהוא רוצה את הפינוק שמגיע ממני/מאיתנו בתגובה (מפחיד אותך? בוא אני אשמור עליך..). כשהוא אומר 'מפחיד', יש לי רושם שהוא מבקש, מתחנן... 'מפחיד אותי'. אני לא יודע מתי זה פחד אמיתי ומתי זה בקשת צומי... ואולי זה כבר הגיל שמתחילים הפחדים? זה לא ממש ברור לנו

אודה לעצות

שלום רב
לפני כחודש ילדי בן 10 צפה בסרט אימה "הטינה" עם בת דודתו (לא כשהייתי בבית).
בערב הוא סיפר לי שצפה בסרט ומאותו יום הילד חי בחרדות נוראיות.
הוא מסרב להשהות בבית לבד אחרי הביה"ס, דבר שהיה עושה אותו תמיד, מפחד לישון לבד,
להדליק את האור בחדר, להתקלח לבד ובכלל חיינו השתנו מהקצה לקצה והעניין רק רק מחריף.
מה עלי לעשות ? האם יש איזה שהוא דבר / טיפול שניתן לעשות.
בהקדם האפשרי

מחכה לתשובה
תודה
אדוה

בני בן ה4 נוטה כל הזמן לשאול.. מה? מה?.. כאילו הוא לא שומע והבדיקת שמיעה תקינה מדוע זה??
ובנוסף הוא נוטה לשאול שאלות שהוא כבר יודע את התשובה שלהם וזה כל כך הרבה פעמיים ביום שזה כבר משגע אותי שאלות כמו..: מי בא ? או איפה נועם ? ( שזה אחיו הקטן והוא יושב לצידו ואני אומרת לו איפה הוא אז הוא עונה לי פה לידיי.. ) שאלות שהוא מודע לתשובות..

בני בן שנתיים וחצי, נגמל לגמרי מטיטולים, בצורה חלקה למדי וכמעט ללא פיספוסים.
יחד עם זאת, הוא מסרב בתוקף, להשתמש באסלה בגן ומתאפק כל היום פשוט.
ניסינו עם מקטין אסלה, עם/בלי ילדים נוספים, הפתעות...
מה ניתן לעשות?

שלום רב,
הבן הבכור שלי בן 6 והוא נמצא בגן חובה. זו תקופה די ארוכה, עוד מהשנה הארוכה שהילד שלי סובל מהצקה בלתי נפסקת מילד בגן. זה התחיל באמירת מילה לא נעימה כלפי בני ועד שלל הצקות נוספות . תחילה שוחחנו עם הגננות בעניין והן מצידן טענו שהן דיברו עם שני הצדדים והמעשה לא ישוב. אך זה לא הופסק.
אנו נותנים לילד שלנו את כל הכלים להתמודד עם הנעשה אך הוא רק בן 6 והוא לא תמיד זוכר מה לעשות במצבים בהם הילד השני מציק, הוא יודע רק להיפגע ולחזור הביתה שפוף. יש לציין כי בני חברותי בגן ואיננו סובל מדיכוי חברתי.
לאחרונה שוב, בפעם המי יודע כמה , פנינו לגננות והסברנו להם שההצקה נמשכת, הן מצידן טענו כי הילד המציק הוא ילד טוב ושהבן שלי כבר גדול והוא צריך לדעת להתמודד לבד. אנו מרגישים כי ידינו כבולות . אנא עזרו לנו....
בברכה
ההורים של הילד

שלום ,

הבת שלי בת שש וחצי ילדה מאוד חביבה, ותרנית ואוהבת חברה.
הבעיה איתה שהיא חייבת לתקן כל אחד שטועה ולא חשוב במה. כל מה שהיא שומעת ולא אומרים נכון היא ממש כועסת ולא חשוב כמה נאמר לה שמותר להתבלבל ונביא דוגמאות לכך היא תמיד חוזרת לזה וכועסת מאוד כאשר זה קורה. זה יכול להיות ילד וגם מבוגר. גם אם משהו לא מסתדר לה במשחק היא כועסת ומיד בוכה אני ממש לא יודעת מה לעשות ומסבירה לה יפה ולעיתים אף כועסת עליה מחוסר אונים. מה אני יכולה לעשות למענה נראה לי שזה לא בשליטתה כי בסך הכל מדובר בילדה טובת לב .

אשמח לתשובה מקצועית.

שלום . בני בן שנתיים ושמונה חודשים . נמצא במסגרת כבר כשנה שאותה הוא מכיר והתרגל אליה. היינו בחופשת פסח שבה הגן לא היה פעיל במשך כעשרה ימים. כשחזרנו לגן קרה מה שצפיתי ממש שיקרה : קושי ובכי כל בוקר כשמגיעים לגן, ממש בכי עם דמעות .הסייעת אומרת שאחרי שאני הולכת הוא נרגע ואני מניחה שזה נכון. ( לפני שיצאנו לחופש הוא לא היה בוכה בכניסה לגן ) . זה כאילו שהתחלנו מסגרת חדשה. אנחנו כמובן מנסים לא להתרגש יותר מדיי ולא לשדר לו לחץ , אך כבר כמה ימים זה ככה. שאלה נוספת: הוא נורא חושש מאנשים שאינו מכיר. עם הבני דודים לדוגמא הוא אוהב לשחק ולחבק אותם , אבל אנשים זרים שאנו פוגשים הוא ממש נרתע מהם. אם הוא על הידיים שלי ואני מדברת עם מישהו שהוא לא מכיר או עוד לפני שאני מדברת עם מישהו אחר אז הילד מיד מסובב את הראש לכיוון השני, העיקר להימנע ממפגש עם אדם זר. דוג' נוספת: במסיבת חנוכה בגן -הילד לא השתתף כללל ולא רצה לרדת מהידיים שלי ובכה ( מה שעיצבן את הגננת ) לאורך כל המסיבה היה עצבני . כשנגמרה המסיבה והלכנו הבייתה הוא נשם לרווחה . אתמול היינו במסיבת יומולדת של אחיינית שלי גם לא רצה לרדת מהידייים ולא רצה לעשות כלום ממש מפחד .היו שם הרבה אנשים יחסית משהו כמו 10 מבוגרים ועוד 10 ילדים בגילאים שונים . רק כאנשים התחילו ללכת אז הוא השתחרר והרגיש יותר בנוח ( הוא גם מכיר את הבית שלהם כי אנחנו מגיעים לעתים קורובות ) . הרבה פעמים אני חושבת עם עצמי מה הבעיה ? כל הילדים אתמול היו ממש רגועים ומשחקים ולא צמודים להורים ואילו רק שלי על הידיים לא מתעניין בסביבה...
למה זה קשור? לבטחון עצמי? ( הגננת אומרת שאין לו ) לחרדה? ביישנות?
איך לעזור לו?
עוד מספר חודשים הוא עולה לגן עירייה והוא כמובן יהיה בין הקטנים שמה ואני קצת דואגת..
תודה על המענה.

שלום, הילד שלנו בן 7 ובוגר יחסית לבני גילו. בדרך כלל מתעניין מאוד בחדשות ושואל המון שאלות. אתמול הראו בטלוויזיה כל מיני דברים על השואה ולא ידענו כל כך איך לענות - מה אפשר לספר בגיל 7 על השואה, ומה עדיף להשאיר לגיל יותר מאוחר, כך שלא ירגיש שמסתירים ממנו דברים ובכל זאת יקבל הסבר על השאלות, אך יחד עם זאת שלא ליצור אצלו פחדים שישנם אצלו לאחרונה גם ככה בגלל שמתחיל להיות מודע לכל מיני עובדות בעולם כמו מוות, עוני של ילדים וכו'. רצינו לשאול מבחינה פסיכולוגית מה כדאי לספר ומה לא בגיל כזה על השואה?
תודה

שלום

שלום

זה כבר למעלה משנה שבני מתקשה להירדם לבד, למרות שישן בחדר עם אחיו (קטן ממנו) עד כה אני יושבת לידו מידי לילה ומחכה שירדם. הוא לא מסכים שאלך גם אם יש אור דולק במסדרון וגם אם אני מקפלת כביסה בחדר שליד.
האמת היא שכבר התעייפתי וזה שואב ממני את שארית הכוחות של היום, יתרה מכך - אחיו מתחיל להשמיע את אותם משפטים "אני פוחד לישון לבד" " בואי שבי לידי" " אל תכבי את האור"

אני רוצה לעשות משהו בנידון, נראה לי שלטובתו, לטובת הדימוי העצמי שלו - הוא כבר צריך להרגיש בטוח לישון לבד,

מה עושים?

תודה
יפעת

כיו

שלום לכן,
בני בן ה-5 מפגין כלפינו התקפי זעם ואינני יודעת כיצד לנהוג עמו.
לדוגמא: הילד שואף לעשות דברים לבד בעצמו. בכל פעם שמשהו הכי קטן לא מצליח לו או לא לפי רוחו הוא מתפרץ, זורק חפצים, מבלגן את החדר ומתחיל לדבר אלי ואל אביו באופן לא ראוי לדוגמא " אני לא רוצה אותכם" , " אני אברח מהבית הזה" ואמרות מהסוג הזה.
מדי פעם הוא מסתגר בחדרו ואומר שהוא כועס, מפריע ומציק לאחותו הגדולה (בת 8),
ממעט להעסיק את עצמו, רב הפעילות שהוא מעדיף זה לראות טלויזיה למרות שאני משדלת אותו לעשות דברים אחרים.
אינו יודע לדחות סיפוקים, מרבה לבכות ולעשות סצנות.
שאלתי היא כיצד עלי לנהוג, איך עלי להגיב בשעה שבה הדברים הללו מתרחשים, האם גישה רכה ומפייסת או גישה קשה וקשוחה. האם עלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי?לציין אין שינוי במשפחה או בבית ולא עברנו שום ארוע ש"יצדיק" את ההתנהגות הזאת
אני ממש מודה לכן.דנה

שלום לכם יש בת בת שנתיים היא נמצאת בבפעטון עד היום לא היתה לי שום קושי היתה הולכת לפעוטון בלי שום בעיה לאחרונה לאחר חופשת פסח הבית לא רוצה ללכת היא בוכה מאוד בכי חזק אני לא יודעת מה לעשות ולמה זה קורא . ובנוסף היא קמה בללילה בבכי ללא שום סיבה יש לה אחות חדשה בבית בת חמישה חודשים והיא הבכורה אודה לכם אם תתנו עצה מה לעשות בנידון
בתודה סיגלית