פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ערב טוב,
בני בן תשע, מתאמן כשלוש שנים בקבוצת כדורסל ביחד עם חמישה מחבריו הטובים מהכתה. זוהי קבוצה מאד מגובשת..וכולם התקבלו שנה הבאה לנבחרת והוא היחיד שלא. מדובר בילד מקסים, בוגר, חכם מאד(מחונן) אך יחד עם זה חברותי מאד וכל עולמו זה הכדורסל. מה לעשות..הוא אומנם גבוה אך לא מתאים לנבחרת מבחינה אוביקטיבית. לי כאמא כואב כמובן אך אני מבינה.., השאלה הגדולה היא איך אני אומרת לו את זה. הוא עוד לא יודע..ומה שגרוע יותר זה שהמאמן הלא בדיוק חכם רמז לו לפני כחצי שנה שהוא בפנים..מה שעוד יותר יגביר את תסכולו. כל הקטע החברותי מסתכם בעיקר בשלושת ימי האימונים ובשבתות בהם החברים נפגשים. איך לספר לו?, אשמח ממש להנחיה מפורטת מה לאמר..?, האם בסגנון של אתה פחות מוכשר בזה אך אלוהים ברך אותך בהרבה מעלות אחרות..או אחרת..?
האם לחכות לסוף השנה עם "הבשורה" או לאמר לו עכשיו. אין לי ספק שהעיניין יכאיב לו מאוד , ברור לי שילדים נוחלים אכזבות וכך מתגברים אך במקרה הזה..הוא בטוח יקח את זה קשה..
תודה מראש, אמא

שלום רגב, יש לי בן 6.5 עדיין מרטיב בלילה, איך גומלים אותו?
גם בתי בת 3 עדיין מרטיבה, איך גומלים אותם?
אשמח לשמוע תובנות והרבה עצות
תודה

שלום בני כמעט בן שלוש, ילד שמח וחברותי. בכל פעם שאני כועסת או אפילו מעירה לו בכל סמכותי ואפילו סתם מעירה- הילד מודאג שמא אני כועסת עליו " אמא לא כועסת?" כשהשאלה נישאלת בקול מודאג,, אני צריכה?
תודה, אירית

הי ,
ברצוני לשאול כיצד עלי להתנהג בסיטואציה הבאה .
ביתי בת ה 4 וקצת רצתה לצאת החוצה בזמן שלא התאים
(קצת הקדמה אנו גרים במקום שניתן לצאת חופשי החוצה יש סביבה עם הרבה ילדים )
אמרתי לה שעכשיו לא יוצאים ואף נעלתי את הדלת באותו הרגע לקחה כסא ומפתח וניסתה לפתוח את הדלת שוב אמרתי לה שאסור
ואז נכנסנו ללופ של כעסים הכנסתי אותה לחדר והיא יצאה בסוף נכנסתי לחדר יחד איתה וסגרתי את הדלת
הכל מלווה בבכיות וכעסים
כל כך מתסכל החוסר הקשבה ...
כיצד ניתן לגרום לכך שהילדה תקשיב בלי כעסים
גם אין שום איום /סנקציה שעולה בדעתי על מנת שתפסיד אם תעשה את המעשה האסור .
מה לעשות איך לעבור את זה בשלום ?

סמדר שלום ותודה על התגובה המהירה.
לפי הבנתי את מתרשמת שהגננת עוד חדשה ויתכן לחוצה ואולי משם התגובה שלה.
אולם, לפי התחושה שלי, זה משהו אישי כלפינו למרות שאין כל סיבה ממשית שאני יודעת עליה. יתכן ומנהלת הגן דיברה איתה בעקבות פנייה שלי שיש אווירה מתוחה בכיתה כי הגננת החליפה אחראית כיתה שכרגע בהריון ועדיין נמצאת בצוות ויש ביניהן כל מיני אינטריגות. פניתי למנהלת הגן והודעתי לה על המצב ואמרתי שהאוירה המתוחה הזו יוצאת אל הילדים. אז יכול להיות שהמנהלת אמרה משהו לגננת (סביר להניח שכן).
השאלה מה עושים עכשיו - להמשיך עם גננת כזו שיש משהו שעומד ביננו ואין לי ספק שיש לה גם רגשי נחיתות והיא מגיבה ממקום של הרגשות הללו ולא באופן מקצועי, או לעבור לגננת החדשה עם הקבוצה החדשה? גם אם לגננת יש "בטן" עלי, אל לה להתעלם מהילדה עם כניסתה לגן בבוקר ואפילו לא לפנות אליה עם חיוך באמירת בוקר טוב.
אשמח לשמוע את חוות דעתך המקצועית לאור הנתונים הללו.

תודה רבה וכל טוב
אמא

שלום רב. בתי בת שנה וחודש. לפני 3 חודשים הכנסנו אותה לגן ומאז היא בעיקר בבית - אחרי הדבקויות בכל מה שרק אפשר שם . הכניסה לגן היתה לא קלה במזנו ולוותה כמובן בבכי קורע לב כל עזיבה שלנו אבל חשוב לציין כי דקה אחרי זה נראגעה לגמרי לכל היום!
עכשיו משהו השתנה. לפני 3 שבועותהיא היתה חולה שוב ובשל חג הפסח יצא שנעדרה מהגן כמעט 3 שבועות . השבוע החזרנו אותה סופסוף אבל זה נהיהה קשה הרבה יותר. היא כל הזמן בוכה שם, מסרבת לאכול ועושה חיים קשים לגננות.פעמיים הן הקפיצו אותנו שניקח אותה ועכשיו התעקשתי לתת לה להתרגל. חשוב לציין כי באופן כללי היא תינוקת מאוד אסרטיבית שלא מוותרת בקלות ....
מה עושים ????? האם זה אומר שמשהו שם לא תקין ???

הי,
בתי בת חמש פוחדת מאד מכלבים. היא מוכנה ללכת לבתים שיש בהם כלב רק אם מבטיחים לה שהוא ייסגר בחדר אחר או בחצר.
הוזמנו לחברה ביום העצמאות ויש לה כלבה קטנה. בתי לא מוכנה ללכת לשם והחברה לא מוכנה לסגור את הכלבה בחדר. יש לציין שזה אירוע שישתתפו בו עוד הרבה משפחות ויש שם עוד כ-20 ילדים.
מתלבטת אם להיות קשובה לפחד של בתי עד כדי ויתור על האירוע או שבכך אני למעשה מחזקת את העניין ולא מעודדת אותה להתמודד. ברור לי שאם נלך היא תהיה צמודה אלי ומתוחה מאד. מה נכון לעשות?

שלום רב ,אני אם חד הורית ומגדלת את ילדי לבדי מאז היותו בן שמונה חודשים האב היה מעורב בגידולו עד גיל שמונה חודשים בארה"ב ואז חזרנו לארץ אני וילדי האב נשאר שם עוד שנה נוספת,האב היה בקשר עם בני מספר פעמים, לאחרונה הקשר חודש ילדי כבר כמעט בן 3, ובחודשיים האחרונים אנחנו מתחלקים שבוע אני נוסעת לאיזור מגוריו לכמה שעות ושבוע לאחר מכן הוא מגיע. הילד שלי יודע שזה אביו הוא קורא לו אבא הוא מאוד מחכה לראות אותו ושמח שהם נפגשים ,הם משחקים ונהנים מאוד ביחד.
האב מאוד רוצה לקחת אותו לסופ"ש שלם שיהיה איתו וילון אצלו .
מאוד חשוב לי הקשר שלו עם אביו אך איך אדע שזה נכון מבחינה רגשית לילד להתעורר ולא לראות אותי לידו? אני מפחדת שהוא יחשוב שנטשתי או שזה יגרום לו לנזק נפשי,מתי אדע שהגיע הזמן והילד מוכן? בבקשה זקוקה לעצה דחופה.

שלום רב,

בתי בת 1.7 נכנסה לפני שבוע לגן. עדיין בתקופת הסתגלות. אני לא מרוצה מהגננת (שאגב גם היא חדשה, לפני חודש הגיעה) היות ויש מתח בינה לבין הצוות וגם היא לא נותנת חום, אהבה, לא לבבית ואפילו בוקר טוב אומרת עם הגב אלי.
גם הבת שלי לא רוצה ללכת אליה, למרות שלסייעות אחרות פחות מתנגדת.
באותו מתחם של גנים, בכיתה סמוכה יש קבוצה גדולה יותר עם גננת טובה שאיתה הבת שלי אמורה להמשיך גם שנה הבאה. אני שוקלת להכניס אותה לקבוצה החדשה. הבעיה היא שכל ילדי הקבוצה (21 ילד) הם גדולים ממנה בשנה. השאלה אם זה לא יפגע בבת שלי, בביטחון שלה, שלא ירמסו אותה וכד'?
אשמח לקבל הארות והמלצות לגבי טובת הילדה.

כל טוב וחג שמח
אמא

יש לי נכד שמאז ומתמיד גדל איתנו, עם הבנות שלי ואמא שלו, האבא שלו לא שומר איתו על קשר הדוק, והאמא (בתי) נפטרה לפני כשנתיים +.
בנה (הנכד), נער פרובקטיבי ואוהב ליצור עניין סביבו,
המכנסיים שלו יושבים על מתחת לתחתונים, והוא נהנה שמסתכלים עליו שרואים את איבר המין בולט ושהמכנס יורד לגמרי עד לסוף התחתונים, צבע השיער שלו מובהר, הוא משתמש במייקאפ, מתעטר בפירסינגים ומצטלם בעירום כמעט מלא, ששמתי לב בימים האחרונים שהוא מפרסם בפרופילים אינטרנטים חברתיים, חשוב לי לציין שהחברים שלו הם לא ככה, הוא היחידי מבינהם שמנסה להתלבט ולהבליט את עצמו, להיות שונה, הבגדים שלו לא ממש רגילים, הוא לא משתמש בסמים, וזה נבדק לעומק, הוא מעשן סיגריות ושותה לעתים רחוקות אלכוהול, הבנתי שמסיבות הוא מוריד את המכנסיים והחולצה ונשאר עם נעליים ותחתונים בלבד, הוא נהנה מלעצבן אנשים דרך הדעות שלהם, אנשים שיאהבו למשל חיות, הוא יגיד להם שהוא נגד צער בעלי חיים,
בתקופה האחרונה הדאיג אותי משהו קצת יותר רציני, בכך שהוא לקח מגן דויד ומצא "ציור" של צלב בתוך המגן דויד, הוא יצר את זה משיפודים והדביק, ולאחר מכן צילם איך הוא שורף את שניהם
הוא אמר שזה הדרך 'לסמל' את החיבור בין הדתות, מה לעשות? יש משהו מדאיג או שזה נער מתבגר בדרך משלו?

שלום,

בני בן 4 וחצי ילד שני במשפחה לאחות בת 15ובימים האחרונים (3 ימים) החל לבכות בגן בסמוך לשעה שאני אוספת אותו מהגן. מאוד חשוב לי לציין כי הוא לומד בגן זה זו השנה השלישית. הוא ילד ביישן ומופנם בחברה. ניתן לומר כי הוא יצר קשר טוב עם הגננת ועם הילדים בגן משחק אך יש לו 2-4 חברים שהוא מעדיף לשהות בחברתם. הגננת טוענת גם כן שהוא פעיל בגן, משתף פעולה, אך בשעת המפגש אין הוא יוזם לענות על שאלות אלא אם פונים אליו.אני רואה לנכון לציין כי אכן הוא ביישן, עם זאת הוא ילד שמח שיודע להעסיק את עצמו במהלך היום. באופן חד משמעי אני רוצה לומר כי בבית בין אם זה כלפי הקרובים במשפחה(אמא,אבא,אחות) ובין אם זה לקרובים כמו: דודים, בני דודים הוא יותר מעז לומר את דעתו, מדבר המון מפגין אפילו שובבות במידה מסוימת אך בנוגע לדברים שהוא רוצה לאכול או לשחק לדוגמה עדיין זקוק לתיווך.
בגן הוא לא מהילדים הדומיננטיים ונראה כי לא מביא את עצמו לידי ביטוי כמו בבית. לדוגמה: בבית שר את שירי הגן, מזהה את אותיות ה-א',ב' כבר מגיל 3 וחצי, מגלה ידע רב יחסית לגילו,מחקה את האופן בו הגננת מלמדת אותם, כועס ואף מרים את קולו במעט. כמובן שבגן הוא לא מתבלט ומתאפיין בצורה הזו. הוא ידוע כילד ביישן ושקט. אני אתן דוגמה קצת יותר קיצונית: בשעת ארוחת הצהריים הגישו לילדים אוכל ובני אפילו לא ביקש, ישב בשקט עד שאחד הילדים בגן הסב את תשומת לבה של הגננת. תכונה מאוד בולטת אצל בני שהוא לא יבקש, ולא ידווח על הצקה כזו או אחרת בפני הגננת או כל גורם סמכותי אחר (סייעת). הוא יעדיף לסבול ולא לשתף את אחד הגורמים בגן. אני יכולה לומר כי מיד כשאני אוספת אותו (בשעה 1:30) הוא מספר על שנעשה בגן ומשתף פעולה.

לומר את האמת, ההקדמה הייתה די חשובה לי על-מנת להכניס אתכם לתמונה.כפי שציינתי, בשלושת הימים האחרונים הילד החל לבכות בסמוך להוצאתו מהגן. אני באופן אישי לא נתקלתי בהתנהגות חריגה שכזו. היום לקראת ערב, החל לבכות ולספר כי הוא חרד להישאר בגן מפני שמגיעות בנות והן מציקות לו נורא הוא תיאר שהן מכות אותו. בנות אלה מצטרפות אך ורק בשעה הזו של היום לצהרון (שעה 1:20). תוך כדי שהוא מתאר ומספר את שקורה לו בגן הוא בוכה אני שוב מציינת כי זו הפעם הראשונה שהוא בוכה כאילו הוא תחת איום. אני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת כיצד להגיב כאימא, מה לומר לילד,ואיך להעצים אותו. אגב, שיתפנו את הגננת ולטענתה לא יכול להיות שב-10 דק' האלה הבנות מציקות לו. הגננת סיימה באותם ימים את עבודתה בשעה 13:00.מה שלא ציינתי זה שאמרתי לילד שאני נורא שמחה שיידע אותי ואמר לי אך במקביל אמרתי לו בפעם אחרת לפנות גם לגננת ולומר לה כשמפריע לו.

אני נורא אשמח לתגובה מהירה.

שלום וערב טוב.בני בכורי בן שבע וחצי ,כל יום תחתוניו מלוכלכים למעט חופשות שאז יש ליכלוך אולי פעם בשבוע ומעט,ניגמל בגיל שנתיים לבדו .הכל היה תקין עד ''שניתקל' בגננת שהעירה לו על ישיבה ממושכת בשרותים .וזה קרה בגיל 4 .ומאז עליות ומורדות לטענת הרופא וכמו שלמדתי יש פקק בבטן ,היינו גם אצל מטפל שטען שהבעיה פיזיולוגית אך למיטב הבנתי יש מעבר אשמח לקבל מספר טלפון באזור חיפה של פסיכולוג המיתמחה בתחום כואב לי כל כך לראות את האהוב הקטן הזה סובל. תודה מאם כואבת

יהונתן בן 5 ילד מקסים ונבון.
לאחרונה יהונתן מצוי בהתקפי זעם נוראים כלפי כולנו, אבא אמא ואחות. התפרצויות של צעקות חזקות מילים לא יפות ואפילו מכות. חוסר התחשבות, רוצה משהו ואם לא מקבל או צריך להמתין, אין לו סובלנות, ואז הזעם יוצא ופשוט ילד חמום ועצבני שלא שולט ברגשותיו.
בבקרים קשה לו לקום כועס וכולנו מתחילים את היום בעצבים.

אנחנו מנסים לחבק לדבר, לא עוזר הוא חוזר לסורו.
משחוזרים מהגן, אני מנסה לחבק לדבר לאהוב, ואיכשהו זה חוזר לצעקות לכעסים.
עוד דבר, הניקיון חשוב לו מאוד ברמה הגבוהה + כל הזמן שוטף ידיים לא אוהב שנוגעים בו כו...

שלום,
בני בן השנה מסרב ללמוד כיצד להרדים את עצמו...
כאשר התחלנו את התהליך הוא היה בוכה זמן רב (ואנחנו איתו בחדר) עד שהיה נרדם. לאחר כמה ימים היה צועק כאשר מכניסים אותו למיטה אבל לאחר כמה שניות היה פשוט "מדבר" עד שנרדם.
אני קראתי שתהליך כזה לוקח זמן לא רב עד שהתינוק לומד לבד ללכת לישון. עברו כבר חודשיים לפחות והוא עדיין צועק כאשר מכניסים אותו למיטה ובשני הלילות האחרונים כאילו חלה נסיגה והוא שוב בוכה עד שנרדם.
האם באמת יש ילשים שזה לוקח להם כל כך הרבה זמן ללמוד? האם זה מרמז על איזושהיא בעיה?
אנחנו כבר ממש אובדי עצות...
תודה ושבוע טוב.

שלום,בני בן ארבע וחצי,התפתחות שכלית ורגשית לדברי הגננת גבוהה לגילו.הוא נמצא בגן תת חובה-חובה.בסיטואציות מסוימות אינו אוהב לשתף ילדים במשחק.
לדוגמא כ שאביו יורד עימו לשחק כדורגל בגינה וילד אחר בגילו (שאינם מכירים ) מבקש לבמקרה להצטרף אז בני אינו מעוניין,מתרחק ושואל "בשביל מה הצעת לילד הזה לשחק איתנו?",אומר שנעלב מאביו .מקרים דומים קורים גם עם בת דודתו לדוגמא שהיא בת 7 והם חברים טובים,ובמקרה שילד אחר רוצה להשתתף איתם במשחק אז הוא לא מסכים.אני לא יודעת האם זה נובע מרכושנות/קנאה לאבא/לבת דודה וכו'. או שאולי זה צורה לבטא חוסר ביטחון.מעבר לזה שזה מפריע לי ,זה גם מעמיד אותנו בפני מצבים לא נעימים כלפי הורי אותם הילדים.אנחנו מסבירים שזה כיף לשתף וכו'
חשוב לציין שבגן הוא ילד מאד חברותי ונחשב מאד אהוד ופעיל בגן לדברי הגננת,הוא ילד חכם ובוגר רגשית לגילו בהרבה מובנים אחרים.
אגב,הוא הבכור,יש לי בן נוסף בן שנתיים וחצי ,הם חברים טובים ומסתדרים מאד רב הזמן,מידי פעם קנאה טבעית ולגיטימית.תודה מראש על תשובתכם