פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

סוף השנה מתקרב והבן שלי עושה בעיות ללכת לבית הספר. סוף לבגרויות ועכשיו עושה בעיות. איך להביא אותו למצב שלא יוותר על הבגרויות .הוא בורח ונעלם בשעות הלימודים .מה לעשות?

שלום רב,
יש לי בת בת 3.9 ואני בהריון בחודש חמישי(אציין שהילדה מצפה ומחכה לבוא התינוק מחבקת ומנשקת את הבטן כל הזמן)
לאחרונה חל שינוי משמעותי בהתנהגותה.
עם חברים: היא מלאת בטחון ומשתלטת על המשחק מנסה להוביל אותו איך שהיא רוצה ובמידה ומסרבים לה היא מתעצבנת ואפילו מכה, ואז כשאנחנו מבררים מה קרה היא משקרת ואומרת שהרביצו לה למרות שהיא יודעת שאני נמצאת לידה ורואה הכל.(כך גם בגן)
בבית: הכל הפך להיות קשה מאז שקמים בבוקר כל דבר זה לא רוצה, עוד מעט , כל מה שמבקשים מממנה היא עושה הפוך כמו: עמדי על השטיח את יחפה אז היא עונה " לא רוצה אני רוצה על הרצפה לא בא לי.." או " נו..מה את רוצה ממני" , אציין שאני מאוד עדינה ומבקשת יפה אפילו מציעה לה שנעשה את הפעולות ביחד וכו'...אבל זה לא עוזר היא פשוט עונה הפוך ומתמרדת ממצבים רגילים ופשוטים של היום יום.
דבר שרציתי להוסיף:
היא מאוד "חוצפנית" עונה לא יפה ומשתמשת במילים שלעולם לא דיברנו איתה בבית,
לדוגמא: אם משהו לא מוצא חן בענייה אז היא אומרת לי "..את חוצפנית ומגעילה.." אני אומרת לה שלא מדברים ככה בבית והיא ממשיכה..אז אני מפסיקה לה את הפעילות שהיא עושה ואומרת לה שכרגע אני לא מעוניינת לדבר איתה כי היא מתנהגת לא יפה.
הדבר חוזר על עצמו אני ממש אובדת עצות ואני ממש לא מוכנה שהיא תדבר אליי ככה כבר בגיל הזה..(מה יהיה הגיל 6??) ועוד דוגמא: אם אני אוסרת עליה משהו (כמו לא משחקים עכשיו) היא עונה: "..את תראי שכן.."
אציין שאני ובעלי היינו בכמה מפגשים של הדרכת הורים ואני מנסה לעשות כפי שלמדנו וזה מאוד קשה.
הילדה מקבלת מאתנו תשומת לב, חיזוקים עידודים וכו'. על התנהגות טובה אבל ברגע שמשהו לא מוצא חן בעניה זה הופך למלחמה.
אנחנו רוצים לחזור על המפגשים שוב אבל אין כרגע תאריך חדש באזורינו.
בבקשה אודה לכמה טיפים ועצות ממך בנתיים איך להתמודד ולהגיב באותו רגע על ההתנהגות הזו ועם השקרים שלה .
אודה לתשובתך.

שרון

שלום,
לבתי בת ה - 6 יש שיער מקורזל, מלא בנפח, עבה מאוד עם תלתלים צפופים עד אמצע הגב. אני אוספת לה אותו בצמה.
בשעת הסירוק עם מרכך היא סובלת מאוד שכן פעולת הסרוק מאוד כואבת לה.
היא לא מסתפרת - כי אחרת לא יהיה ניתן לאסוף את השיער לצמה.
מה ניתן לעשות?
החשש העיקרי הוא מהידבקות בכינים ואד הפירוש שלא יהיה ניתן להעביר בראשה את המסרק הקטן והצפוף.
אודה לכם מאוד על תשובתכם.

שלום שמי מירל
יש לי בת בת שנה ותשעה חודשיים לפני 4 חודשים היא סבלה מדלקת אוזניים קשה לאחר טיפול של מספר אנטביוטיקות זה עבר לקח כמעט חודש במשך הזמן הזה היא התחילה לאכול חלב גם בלילה לפני זה היא לא אכלה מה שקורה שבמשך היום היא לא אוכלת הרבה אבל היא קמה פעמיים בלילה ורוצה חלב אני מנסה לתת לה מים אבל היא בוכה ורוצה חלב איך גומלים אותה מאכילה בלילה
לתשובתכם אודה

הי,
בני בן שנה ו-3 חודשים.
לאחרונה התחילו לו התקפי זעם במינון יותר ויותר גבוה.
כל פעם שנותנים לו משהו אחר כך הוא צורח ובוכה כמה דקות אח"כ ולוקח לו טיפה זמן להרגע.
כשבאים לתת לו לאכול ((אוכל/בקבוק) הוא צורח בביס הראשון או בהכנסת הבקבוק , צורח כשהוא מסיים.
בקיצור כמעט כל אירוע מלווה בצרחות. (גם החתלות....)
יש לציין שבנוכחות האם הוא מרשה לעצמו יותר לצרוח ויותר דורש ידיים וכיו"ב.
מה עושים? האם זו פאזה טבעית? האם צריך לעשות משהו מנגד?

שלום,
יש לנו 2 בנות בגילאי 5, 7 שנים. בקרוב אני אמורה ללדת בניתוח מתוכנן. עליי להתאשפז ערב קודם. הבנות יודעות את השבוע של הלידה אבל לא התאריך המדויק. רציתי לדעת מה כדאי לומר להן בערב בו אני יוצאת מהבית. חשבתי לומר שאני הולכת לרופא וכשבבוקר לא תראנה אותי, אבא שלהן יאמר להן שנשארתי בבית חולים וכנראה שבקרוב אלד. אני לא רוצה לנקוב בזמנים ספציפיים על מנת לא להלחיץ אותן, גם כך הן מאוד מתרגשות ומחכות ללידה בכליון עיניים וכל יום שואלות מתי התינוק יצא (במיוחד הקטנה). האם נכון לנהוג כפי שתארתי? בגדול אני כל הזמן משתפת אותן בבדיקות, בתור לרופא, בעיטות, וכו'.
שאלה נוספת, אני יודעת שנהוג לקנות מתנה מהתינוק לילדים הגדולים, האם אכן כדאי? משום מה אני מרגישה שהן גדולות ולא צריכות את זה. אשמח לחוות דעת גן בסוגייה זו.

תודה רבה!

שלום רב
שאלתי מתייחסת לבני הבכור בן 6 עוד מעט. יש לי שני ילדים נוספים, בת 4 ושליש ובן שנתיים ושליש. אני מרגישה חסרת אונים מול ההתבטאויות החוזרות של הבן שלי: "אני לא אוהב אותך" (מאוד כואב גם כשאני מנסה להתעלם) ולעיתים יותר רחוקות "נכון שאת לא אוהבת אותי" ולפעמים מדבר לעצמו "אף אחד לא אוהב אותי". לא ברור לי למה, אולי קשור לכך שיש אחריו שני ילדים בהפרשי גילאים קטנים, אבל אני מרגישה קצת קצר עם ילדי הבכור. עד כה ניסיתי להתעלם ולחכות שיעבור לו אבל פתאום קלטתי שהמצב נמשך כבר יותר מדי זמן.
להערכתי הכל התחיל כאשר נולדה ביתי, שאז בעלי התחיל להיות מעורב יותר בטיפול בבני הבכור ואז לאט לאט התחיל בני הבכור להראות סוג של ההעדפה לאבא. בהריון של ילדי השלישי התחילו המשפטים כגון אני לא אוהב אותך וסוג מסויים של דחייה. זה לא כל הזמן כמובן אבל כשזה קורה זה מאוד מבלבל אותי ומעציב אותי.
אני מבינה שמשהו מציק לילד שלי וממש הייתי רוצה להבין מה וכן לפעול בצורה כזו שתעזור לו וכן שתאפשר לנו תקשורת נעימה ונטולת משפטים מהסוג שתארתי למעלה.
איך אוכל לגלות זאת? וכיצד לנהוג כאשר מדבר כך??
תודה על העזרה

שלום, בני בן 3.7, גמול מחיתול גם ביום וגם בלילה. אך קקי אינו מצליח לעשות באסלה. הדבר בא לא מחרדה, הוא מסכים לשבת אך אינו מצליח פיסית. הוא עושה בתחתונים ורגיל לעשות קקי בעמידה כשגופו מכופף קדימה. אני מבינה שזוהי הסיבה מדוע אינו מצליח לעשות זאת בשירותים. אנא עזרו לי, אינני יודעת כיצד לעזור לו, אך אני כבר מתוסכלת וגם הוא.

בתודה מראש

שלום!
בני בן שנתיים וחצי הולך לגן כחודשיים או שלושה והייתי רוצה בבקשה ללמוד לזהות אם טוב לו שם או לא בעקבות כל מיניי התנהגויות לאחרונה. האם קיימים סימנים ספציפים חוץ מבכי כל בוקר ואגרסיביות אחריי שעות הגן? אם קיימים אשמח עד מאוד לקבל לפחות חלק מהם או שאפשר להפנות אותי למאמרים ו או הרצאות בנושא. תודה רבה רבה

בני בן 5, ואנו מצןיים במלחמה מתמדת איתו.
ראשית , הוא אינו מקבל את העובדה כי הוא יכול ומסוגל לעשות דברים בכוחות עצמו, ומבקש בכל פעם שנעשה את הדברים עבורו, לדוגמא: בכל בוקר ישנו ויכוח כאשר אני מכינה לו את הבגדים שהוא צריך ללבוש, ואיו הוא דורש כי אני אלביש אותו. וכאשר הוא אינו מקבל את רצונו הוא צורך, משליך חפצים בורח בצחוק של ניצחון.
בעיצה אחת עם בעלי החלטנו שאנו לא מוותרים, ופשוט ניקח אותו עם הפיג'מה לגן.

בנוסף, קשה לו להמתין עד שהוא מקבל את מבוקשו. " אין לי סבלנות", הוא אומר. אם הוא מבקש לשתות או משחק כלשהו או שנתקן לו משהו במחשב הוא דורש, צועק וצורח שהדבר יעשה מייד. הוא אינו מסוגל להמתין. וגם כאשר אנו יוצאים לטייל, הוא שואל אם יהיו תורות.

אנו מרגישים שהמצב מחמיר, הצעקות ההשתתחויות על הרצפה, זריקת החפצים והמכות שהוא נותן לסובבים אותו, גורמים לנו לוותר על הרבה יציאות מחוץ לבית.

חשוב לציין כי בגן אותו הוא מבקר, ההתנהגות הזו לא נרמזת.
הוא יודע שההתנהגות הזו אסורה, הוא איננו צועק, מדבר בשקט מתנהג למופת. אבל בבית יש לי ילד אחר.

איך מכניסים שקט הבייתה?
תודה

בני בן שנתיים , התפתחות תקינה ככל הנראה - מבטא עצמו יפה ואומר 1-2 מילים.
שמנו לב כי כשיש רעש כמו מכונית חולפת או סתם בלי משהו ספציפי הוא הופך חרדתי מאוד ונצמד אלי ואומר במין בעתת בהלה "פוחד אמא" ..
אנו משתדלים לפי המלצת הגננת והסביבה להרגיע ולא לעשות סיפור יותר מדי..אך זה ממש מעיק ומתגבר. נראה כי הסף גירוי שלו ממש גבוהה לרעשים ופחדים.. אגב, הפחד הוא לא ממשהו ממש ספציפי כגון מפלצות וכדו'...
זקוקה לעזרה! (בכל מקרה אני ממתינה לתור בהתפתחות הילד אך אשמח להמלצה בנתיים!)

בני בן ה-5 אח לילדה בת 13 ולילדה בת 10 כל הזמן נוגע ומקפל את האזניים במשך כבר מספר חודשים. ילד מאד אנרגטי ופעלתן מטופל אצל קלינאית תקשורת בגלל בעיות שפה, נמצא בגן רגיל שאותו מאד אוהב. בכל הזדמנות מתעסק עם האזניים ומקפל אותן. נבדק במכון שמיעה לפני 5 חודשים והכל תקין ואף עבר בדיקה מקיפה אצל רופא אזניים שגם שם הכל נמצא תקין. האם יש הסבר לתופעה???

שלום,
הבן שלי הוא בן שלוש והוא בן יחיד. הוא זוכה להמון אהבה ותשומת לב מאיתנו ההורים מאז ומתמיד. הוא ילד מפותח, מדבר טוב, בעל כישורים חברתיים לא רעים. יש לו הרבה חברים בני גילו (ילדים של חברים/שכנים/אחותי).הולך לגן. בגן מספרים, כי הוא ילד שמתנהג טוב (לא מהילדים הבעייתיים, שמרביצים ומציקים).
לדעתי, הוא ילד טמפרמנטי, בעל אופי חזק, יודע לדרוש, לעמוד על שלו וגם לקבל.
שמתי לב (כשהיה לקראת גיל שנתיים), כי הוא יודע להפעיל מוניפולציות עלינו ההורים, על מנת להשיג את מבוקשו. לקראת גיל שנתיים, הוא עוד היה קטן ונהגנו לתת לו מה שביקש ובמקביל להסביר. מאז אנחנו בהתמודדות יומיומית איתו. אין דבר שאני מבקשת לעשות והוא מנסה ההיפך, אין דבר שאמרתי לו- לא, והוא מנסה שיהיה כן. בערך מגיל שנתיים וקצת, נהיה לו חבר בגן , שהיה נוהג לחתוף לו דברים, להציק לו ביד /בכתף ולברוח הצידה, על מנת לקבל תגובתו של בן שלי. בן שלי היה מתחיל לבכות במקום להחזיר לו. אחר כך גם נפגשנו איתו ועם הוריו גם אחרי הגן. בעלי החליט ללמד את בני להגיב, בכך שהוא לימד אותו להחזיר לחבר זה, ואם זה מרביץ אז להרביץ לו בחזרה, ואם זה מציק ובורח, אז לא לבכות אלא להגיד: "אם את מציק לי אז אתה לא חבר שלי". מאז הבן שלי למד שאפשר להרים ידיים ולא רק על חבר שמרביץ אלא גם על הוריו. הוא היה מרים עלינו ידיים על כל דבר וממש מרביץ. על זה, היו באים ההסברים שאסור להרביץ ושזה לא נעים ו...., אם לא היה עוזר, אז הוא היה עומד בפינה( אני הייתי עומדת איתו ביחד בפינה). הייתי אומרת לו, שלא נעים כשמרביצים. העניינים נרגעו בהמשך, אך ההתנהגות של "אם לא נותנים אז ישר לבכות עד שישיג את מבוקשו" חוזרת על עצמה מדי פעם. אשמח לשמוע מכן , איך ניתן לשפר את ההתנהגות של בני במצבי קיצון? מה נהוג להסביר לילד שמרביץ? מה אומרים לילד, שמנסה להשיג את מה שבא לו בבכי?

תודה

שלום רב,
אני פונה אליכם אובדת עצות בעניין בתי הבכורה שהינה בת 5. היא משולבת השנה בגן טרום חובה, ילדה חכמה ונבונה מאוד יחסית לבני גילה. הגננת אף שקלה להעלותה לכיתה א' בשנה הבאה (במקום לגן חובה).
היא נוהגת לשקר לי במידה שאני חושבת מופרזת מידי. להלן מס' דוגמאות:
1. היא לקחה בתיק הגן שלה בובה, כשהיא יודעת שאני לא מרשה לעשות זאת. כשהדבר התברר לי, היא פשוט טענה בתחילה שהבובה הייתה בתיק כשהיא שיחקה בה בבית קודם לכן ועל כן הכניסה אותה לתיק. לאחר בירור נוסף עמה, השיבה שאכן לקחה את הבובה במכוון ללא רשותי.
2. באחד הימים היא חזרה מהצהרון עם 2 צמידים. כששאלתי אותה מאיפה הצמידים השיבה שכול הבנות קיבלו צמידים בצהרון, אך לא ידעה להגיד לי לכבוד מה. כששאלתי במקרה את המטפלת בצהרון לכבוד מה הצמידים, השיבה שלא חילקו צמידים. כשבדקתי זאת עם בתי, היא אמרה שלקחה אותם מארונית שהייתה בצהרון, כשזה למעשה לא שייך לה.

אציין, כי כשאני מאמתת את בתי בפעם השנייה, אז היא ישר מספרת לי את האמת.

אני במצבים אלו אומרת לבתי שזה נקרא לשקר, ושצריך להבדיל בין התנהגות טובה ללא טובה. היא כמובן מבטיחה לא לשקר בפעם הבאה, הבטחה זו תקפה מבחינתה עד זה עד לשקר הבא.

האם תופעה זו טבעית ולגיטמית, או שזה מוקצן?
איך אני כאמא אמורה להתמודד עם השקרים?
האם לנקוט בעונש? ואם כן איזה?

אודה להתייחסותכם בהקדם

שלום,

בני המתוק הוא בן חצי שנה, הוא ילד מאד חייכן, סקרן ונמרץ, מגיל ארבעה וחצי חודשים בערך, מהרגע בו הוא החל לעמוד עמידת שש הוא מגיע למצבים בהם הוא על הרצפה (על ארבע) צורח ומתוסכל.
בתחילה חשבנו שזה קורה כי הוא עדיין לא יודע להתקדם קדימה והוא מתוסכל כי הצעצועים שלו רחוקים, עכשיו כשהוא כבר מתקדם קדימה - אנחנו לא מבינים מדוע הוא כ"כ זועם. יש לציין כי יש לו סדר יום כבר מגיל חודש וחצי, הוא אוכל טוב וישן כשלוש שעות במהלך היום והולך לישון כבר בשבע וחצי בערב, אין לנו שום בעיה באוכל ובשינה. אך במהלך היום הוא צורח המון כשהוא על הרצפה ולמעשה לא נוצר מצב בו הוא יודע לשחק לבד כי צריך להרגיע את הצרחות שלו. הבית שלנו הוא בית רגוע ושליו והוא לא חשוף בסביבה שלו לצעקות או מתחים.
כאשר הוא צורח אני משתדלת לא להרים אותו מיד, אלא להסיח את דעתו, להרגיע אותו ורק אז להרימו. אני גם מסבירה לו באופן חד משמעי שאצלנו בבית לא צועקים (אבל הוא עדיין קטן...).
יש לי כמה שאלות:
1. האם זה טבעי בהתפתחות?
2. איך אני יכולה לעזור לו (ולנו???)?

תודה מראש