פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סוזי,
קודם כל את יכולה להרגע, הילדה שלך אוהבת אותך מאוד. עם זאת, כמו כל ילד, כנראה שלפעמים היא כועסת עלייך, או חוששת או חשה תחושות שליליות אחרות, והפיתרון שלה לכך הוא לפנטז על אמא אחרת, טובה יותר. יש הרבה ילדים בגילאים האלה שלמשל מפנטזים על כך שהם מאומצים, ושיש להם הורים טובים יותר במקום אחר. זה נורמלי וטבעי. לא הייתי מגיבה לזה ישירות או כועסת על כך, אבל כן הייתי מבררת איתה לגבי המקומות שיש לה תחושת שליליות כלפייך, ומעודדת אותה לדבר איתך על כך באופן גלוי, כדי שאפשר יהיה להסביר, לפתור, לתקן או פשוט להשלים עם זה שזה ככה. יכול להיות שאם היא תוכל לבטא את חוסר שביעות הרצון שלה בצורה יותר ישירה היא לא תזדקק ל"חילופי אימהות".

תודה רבה סמדר על התשובה המהירה
שאלתי את ילדתי לאחר מקלחת בזמן ההתלבשות למה היא רוצה להחליף, אז היא אומרת שהיא לא רוצה והתבלבלה ומחבקת ומנשקת מיוזמתה.
גם כשהיא מבקשת אמא אחרת היא עושה את זה ברגיעה ולא בודקת את תגובתי (בפעם הראשונה התעלמתי לגמרי, ובפעם השניה שאלתי אותה כאמור לאחר מקלחת ולא מיד)
אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי, אני מרגישה את זה אבל מאוד מפריע לי שאני לא מבינה מאיפה זה מגיע ולא מצליחה להבין גם מאיפה זה מגיע
חשוב לי להבין אותה ולהבין במה אני לא בסדר ומה גורם לה לחשוב/לכעוס אלי
אני לא מכחישה שזה פוגע ומעליב....

שלום סוזי,
זה באמת לא יעיל לשאול אותה למה היא רוצה להחליף, כי היא מרגישה המון אשמה וחרדה סביב המשאלה הזו, וגם הסיבה לא בהכרח נמצאת במודע שלה והיא לא מקשרת בין הסיבות שלה לרצון הזה. הכוונה שלי הייתה לבדוק את הנושא בצורה יותר עקיפה, למשל לשים לב למקומות שקשה לה עם התגובות שלך, מה היא עושה אז? היא אומרת משהו, כועסת, מסתגרת? אולי בכלל נראה לך שאין דבר שהיא לא מרוצה ממנו כי היא ממש ממש לא מראה את זה. הייתי מדברת איתה באופן כללי, על כך שמותר לפעמים לכעוס על אמא או לא להסכים איתה, ושאם היא תרגיש ככה פעם היא מוזמנת להגיד לך בלי לחשוש. והייתי עוזבת את זה. סביר להניח שהיא לא תגיב באותו רגע, אבל יכול להיות שההזמנה שלך תישאר אצלה בלב והיא תעשה בה שימוש כלשהו בהמשך.

תודה רבה סמדר,
אני חושבת שעלית על משהו, לפי דעתי היא מצד אחד ילדה עליזה חייכנית (כמעט לא נתונה למצבי רוח משתנים), הסביבה מתפעלת מהעחיזות שיש בה (כולל הגננות) אבל מצד שני כמעט לא מרוצה מכלום. לדוגמא, איך היה בגן? תשובה "לא טוב", למה? אני שואלת, תשובתה "ככה". לא מרוצה מהבגד שהיא לובשת וטוענת שהלדים בגן יגידו לה שהיא מכוערת, לא מרוצה מהשם שלה, לא מרוצה מהחדר שלה (עברנו דירה לפני כשנתיים). גם לגבי הצגות, סרטים ובילויים תמיד מסתיימים בזה שהיא אומרת לאחר שאני שואלת אותה איך היה ב "לא טוב",ב"לא כייף" בקיצור לא מרוצה מכלום
האם זה קשור לאופי או למשהו אחר?
שוב תודה מקרב לב! סוזי

שלום סוזי,
זה לא אופי, אלא סוג של חוסר ביטחון או חרדה. למעשה היא לא מרוצה מעצמה או לא בטוחה שאם יש משהו טוב הוא יישאר טוב ולא יהרס ולכן אולי עדיף מראש להחליט שהוא רע כדי לחסוך את החרדה לאבד אותו. . מה הסיבה - אני לא יודעת, זה יכול להיות קשור לביקורתיות רבה בבית, או לתחושה שדברים טובים נהרסים מהר, ועיקר הדגש הוא על מה שרע. תנסו לבדוק האם גם מישהו מההורים מסתכל ככה על העולם, או עליה באופן ספציפי, ייתכן שזה עובר אליה גם אם אתם לא מתכוונים.כמו כן תבדקו האם מישהו סובל מחרדה או סבל מחרדה על לפני כמה זמן.

שלום מאיה,
את כנראה מאוד מתרשמת מכך שהילדה בוכה ומיד נענית לה או מגיבה בחוסר אונים. חשוב שתנסי להיות יותר תקיפה וברורה עם הילדה, ותנסי לא התייס לבכי שלה ולהעמיד גבולות ברורים, לא כל דבר שהיא רוצה היא יכולה לקבל באותו רגע, גם אם הדבר הזה זו את.
אם את לא מצליחה, כדאי לפנות הדרכת הורים מסודרת.

שלום קרן,
חשוב מאוד להשתדל לא לשקר לילדים. לקנות מתנות בשמו זה סוג של שקר. לעומת זאת לתת להם לצייר ציורים שאכן מגיעים אליו זו אמת, ולמה להפסיק את זה?
זה אבא שלהם, ואין סיבה להפסיק לדבר עליו, הוא חלק מהחיים שלהם וימשיך להיות חלק מהחיים שלהם, אומנם באופן אחר גם מהכלא.
לגבי ביקור בכלא, זה נשמע לי מוזר ולא מובן כשאת אומרת "יעצור את הזמן בשבילם" לא ברור לי למה את מתכוונת. הרי בשלב כלשהו הם יפגשו אותו בכלא, את הרי לא מעלה בדעתך שהם לא יראו אותו עכשיו שמונה שנים. אם לנסוע לשם כך לארה"ב או לא, אני לא יודעת להגיד לך, זה תלוי כמה זמן הוא עומד להישאר שם, ואם לא עדיף לחכות לזמן שהוא יעבור לארץ ולעשות את הביקור פה.
לפני שעושים ביקור כזה, צריך לעשות הכנה, גם לך וגם לילדים.
אני בהחלט מסכימה שאת צריכה ייעוץ וליווי בתקופה המורכבת הזו.
את מוזמנת לפנות אלי אם את רוצה להמשך ייעוץ או להתקשר למנהלת אחרת בפורום ולברר אם ניתן לקבל אצלה ייעוץ כזה.
בהצלחה.

היי סמדר תודה שענית לי מהר זה הקל עליי היום אני מיתקשרת אליךךךךךךך תודה ועל הדרך יש לי חברה שזקוקה לייעוץ לבת שלה קוראים לה אסתי היא תתיקשר אליךךך גם
תודה

שלחתי שאלה וקיבלתי תשובה אני מעוניינת לקבל עוד ייעוץ בבקשה .
אשמח לקבל עוד דעה בעניין זה

שלום ציפי,
אני לא חושבת שזה בהכרח דורש התייחסות מקצועית, אבל זה כן דורש התייחסות שלכם, שמרגיעה אותו ומסבירה לו מה הרעש הזה, ושהוא לא מסוכן, להתקרב ביחד למקור הרעש, אם יש צורך לגעת בו ביחד ולהיווכח שלא קורה כלום וכו', כמו שמנסים להתמודד עם כל פחד אחר של ילדים, על ידי סבלנות, הסבר והרגעה.

שלום עדנה,
בודאי שהיא חושבת על העניינים האלה, ובמידה מסויימת זה טבעי, לילדים, גם יותר קטנים יש סקרנות מינית וזה חלק מההתפתחות התקינה. חשוב שתתני ילדה הסבר מסודר, אפשר להעזר בספר שמותאם לגיל שלה, על איך מגיעים ילדים לעולם, על גוף האדם ועל ההבדלים בין המינים. בלי לכעוס ובלי לתת לה תחושה שהיא אשמה. היא לא באמת עשתה משהו רע. מעבר לזה כדאי ברוגע לדבר איתה - על מאיפה היא חשבה על הרעיון, האם נתקלה בכך במקום כלשהו, כדי להבין טוב יותר האם נחשפה למשהו חריג. זה הכל. מעבר לזה לא הייתי נלחצת ולא עושה עניין ובודאי לא נותנת לה להרגיש שמין זה דבר מלוכלך והסקרנות שלה לא במקום, כי היא כן. כמובן עדיף שזה ייעשה בצורה מסודרת, ובהסבר מוסמך שבא ממכם ולא דרך האינטרנט.

שלום גלית,
נשמע שבתך מפותחת מעבר לגילה, למשל את מסבירה לה הסבר מאוד מורכב והיא מבינה אותו ונרגעת ממנו. מצד אחד אכן יש בזה משהו מקסים, מצד שני ייתכן שזה מעמיס עליה מאוד וגורם גם לתגובות הקיצוניות ולכניסה לשלב האדיפלי בצורה מאוד מובהקת בגיל מאוד קטן.
הייתי בודקת האם אתם מצפים ממנה להמון? האם זו בת ראשונה? וגם נכדה ראשונה? ייתכןם שיש עליה עומס גדול להיות בוגרת וחכמה מעבר ליכולת הריגשית שלה להכיל זאת וייתכן שכדאי להוריד ממנה עומס ולנסות במידת האפשר לתת לה היות תינוקת בגילה.

תודה על תגובתך,
ביתי אכן ביתי הבכורה והנכדה הראשונה משני הצדדים.
אני חושבת שהיא מאוד מפותחת ובוגרת, אך לא כל אם חושבת כך?!
ביתי, מסתכלת לי בתוך העיניים בכל פעם שאני מדברת אליה. אני מקפידה מגיל צעיר מאוד להסביר את מעשי ואת רוצוני בצורה פשוטה שביתי תוכל להבין בהתאם לניסיון החיים שלה :) . זה הרבה יותר פשוט מאשר לקרא על הכתוב. אני פשוט מדברת אליה.. לא כתינוקת.. ואם היא לא מבינה אני מנסה להסביר שוב ואם לא אז אני מוותרת..
למשל,היא מאוד מסודרת.. היא מחזירה הכל למקום - אני ממש לא כזאת.. אני המבולגנת בבית ואני זאת שמבלה איתה את רוב שעות היום ..
אני מנסה לומר שלדעתי היא נולדה כזו... אני לא מבקשת ממנה דבר... עדיין...
אני מחנכת אותה בדברים שחשובים לנו...אני לא שומרת עליה בצמר גפן ... אני קשוחה.
אבל זה הכל.
איזו מעמסה ריגשית אני יכולה לעשות לה? היא מוקפת בחום ואהבה...
מה זה אומר שהיא מפותחת לגילה?
את חושבת שהיא רואה בו כנחמה ? משהו מיני- אני לא רואה התפתחות מינית אצלה עדיין.. אולי היא רואה את אבי כמשהו שפשוט לא מצפה ממנה לדבר(כי הוא באמת לא מצפה ולא מבקש) .. יכול להיות שאני נוקשה מידיי?
אני רוצה ילדה מכונכת ומתורבת. אני מתעקשת על הליכה יד ביד (כי היא כל הזמן רצה ואני כשאנחנו קרובים לכביר לא יעזור היא תלך איתי יד ביד ואם היא לא מסכימה היא עולה על הידיים - והיא לא מרוצה מזה), אחרי חודשים ארוכים של משחק באוכל אני מתחילה להסביר לה שאסור לזרוק אוכל לריצפה.. הכל מותר לה בבית - כל מה שאסור לה סגור בחדר והיא לא יכולה להכנס אליו. אני מקפידה לא לומר לה "לא" אלא אם מדובר מקרה מסכן חיים .. היא אפילו הגיע לשלב שבו היא ביקשה להחליף חולצה לחולצה אחרת - ואני עושה כל מה שהיא מבקשת..

קצת הלחצת אותי עם תסביך אדיפילי - אבל בעצם זהו שלב רגיל והכרחי להתפתחות תקינה, נכון?

בבקשה יעצי לי מה עלי לעשות אחרת או שונה.
תודה מראש,
(מאמינה ששמת לב למידת הלחץ העולה תוך כדי כתיבת ההודעה..)
גלית

שלום גלית,
לא רק את חושבת שאת שלך מפותחת לגילה, גם אני חושבת כך, מהתאור שנתת. יש רמות מסויימות של מפותחות שהן מעמיסות. זה קשה לילד לרצות את ההורה כל הזמן ולשאוף להיות חכם ומבין מעבר לגיל שלו. את אומרת שאת מדברת אליה כאדם מבוגר ולא כתינוקת. זו בדיוק הבעיה, היא לא בן אדם מבוגר!!! זו ילדה שאם תמשיכי איתה כך, בעצם המשמעות היא שהיא מוותרת על הילדות שלה כדי שאת תהיי מרוצה מההתנהגות שלה, וזה מעמיס מאוד. תינוקת לא אמורה כל כך להבין כל הזמן, היא אמורה להיות תינוקת ושיבינו אותה. מה שאת עושה אכן יוצר עומס ריגשי אדיר על הילדה ועלולים להיות לזה מחירים בהמשך. העניין המיני והאדיפלי הוא לא קריטי פה. זה לא העיקר. אין כאן סכנה מינית. יש כאן סכנה ריגשית.
טוב מאוד שאת נלחצת, צר לי על כך, אבל עדיף שתילחצי עכשיו ותנסי לוותר קצת על חלק מהשאיפות הלא תואמות גיל שיש לך לגבי הילדה מאשר תצטערו יותר אחר כך.
אני ממליצה לך בחום לפנות להדרכת הורים בעניין.

שוב תודה סמדר.
הבהרה קטנה ואחרונה.
כל מה שקורה עם אבי תקין ואין לי מה לעשות או לשנות. נכון?
בנוגע לכך שאני מדברת אליה כילדה בוגרת- למען האמת זה נעשה במחשבה חיובית ...
לשם ההבהרה היא שולטת בי ובמצב, אנו עושים כל מה שהיא מבקשת פרט לדברים שעלולים לסכן את חייה או את חיי הסובבים שלה או בין אם הדברים עוברים על הגבולות שהקצבנו לה.
אני אפסיק לזמן מה ללמד אותה, לתרגיל איתה, היא ילדה שמבינה 2שפות ועוצר המילים שלה מורכב משתי השפות היא התחילה לדבר בצמדים אבל אף אחד לא מבקש ממנה. היא כל פעם מפתיעה אותנו.. למשל הבוקר היא נגשה לבעלי ובמקום לומר לו אממ אממ היא אמרה אבא אוהל- אוכל.. ואנחנו לא לימדנו אותה את זה ..
אשמח אם תוכלי לתת לי דוגמה קצרה מהיא פניה באופן תינוקי עמ שאוכל לשים לב להבדלים.

תודה על עצותייך, אדאג לחשוב ולשפרם לטובת עתיד ורוד ובריא לביתי!!!
גלית

שלום גלית,
לא בנוגע לאביך אין לך מה לעשות וזה גם לא משנה.
אני בטוחה שכל מעשייך מכוונות טובות, אין על זה מחלוקת. דרך אגב זה לא משנה אם את לא מבקשת ממנה, אתם משדרים לה כולכם, כנראה ציפיות ולחץ בלי לשים לב. זה גם לא כל כך טוב שהיא מקבלת מה שהיא רוצה. מי אמר שזה כן טוב? זה לא העניין, ובטח שזה לא טוב שהיא מנהלת אותכם, זה גם גדול מעבר לגיל שלה. נראה שאתם זקוקים להמשך הכוונה. אני מקווה שתמצאי את הדרך לעשות זאת.

שלום כנרת,
את מוזמנת לעיין ב"עמודת שאלות נפוצות" בתשובה העוסקת בפחדי ילדים. אם כלום לא עוזר כדאי לפנות לטיפול.

שלום אילנה,
את מוזמנת לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" ולעיין שם בתשובה העוסקת בפחדי ילדים. עם זאת לדעתי המצב שאת מתארת הוא קצת חמור ולדעתי כדאי לא להמתין ולפנות לטיפול.

שלום אפי,
תראי, בעצם את מעבירה מסר כפול לילד. את משאירה אותו אחראי לבד על האחים שלו כמה שעות ביום, אך לא מקבלת את השתלטנות שלו. זו משימה קשה וכבדה לילד בן 11.5 להיות אחראי על האחים שלו כל יום כל השבוע. זה בעצם מסר שהוא לא חלק מיחידת הילדים בבית אלא חלק מיחידת ההורים, הוא צריך לוותר על חברים, על פעילויות, על זמן לעצמו להכנת שיעורים והוא חייב להיות ערני ואחראי ולשמור על האחים ולהעסיק אותם. זו משימה שלפעמים הורים לא מצליחים להתמודד איתה אחה"צ שלם, ובטח לא ילד בגילו. המצב הזה גורם לו להיות בסטרס, כי זו משימה קשה ומלחיצה מצד אחד, מצד שני, אם מצפים ממנו להיות הבוס אז הוא יהיה הבוס כמו שהוא יודע.
אז אם הבנתי נכון, והוא נשאר עם הילדים לבד כל השעות האלה, אין ברירה אלא להפסיק את הסידור הזה, זה סידור שעושה לכולם עוול. אם יש לך אפשרות לרשום את הילדים הקטנים לצהרונית, או לבקש עזרה כלשהי משכנה, בביבי סיטר, סבתא או אבי הידים זה עדיף. כל עוד זה לא מתאפשר, לא נראה לי שיש פיתרון שיעזור לבנך להיות פחות שתלטן כי הוא לא הורה ולא מכיר דרך ולא אמור להכיר דרך להיות אחראי מעבר לגיל שלו באופן אחר.
אם לא הבנתי נכון, ויש איתם מבוגר אחראי אחה"צ, אז זו אחריות שלו לשים גבולות לשתלטנות של בנך.
בכל אופן, הבעיה לפי מה שאת מתארת היא לא עם הבן שלך, אלא עם הסיטואציה הבלתי אפשרית שהוא נאלץ לתפקד בה.

שלום דנה,
תראי, לא בטוח שאפשר. לפעמים צריך להשלים עם זה שאין דרך מושלמת לגדל ילדים ולפעמים יהיה להם קצת קשה, וזה לא תמיד כל כך נורא או גורם נזק בלתי הפיך.
כמובן שאם שניכם נמצאים ושני הילדים רוצים הורה אחד, אז ההורה השני יכול לעזור, לקחת את הילד השני, להסיח את דעתו ולהקל על הסיטואציה. זה לא סוף העולם אם לפעמים הראשון יהיה יותר עם אבא והשני עם אמא במקום, אם אתם כהורים תקחו את זה בקלות, ואת כאמא תמצאי דרך ללכת איתו לחדר אחר ולהסיח את דעתו בקלילות ובסבלנות בלי הרבה רגישי אשמה מיותרים גם לו יהיה יותר קל.

שלום לילך,
לא ניתן לדעת על מה זה מעיד ללא פרטים נוספים על הילדה. גם לא בטוח שזה מעיד על משהו, יכול היות שזו רק דרך לקבל התייחסות. השאלה אם זה מפריע, מדאיג, ואם כן למה.

שלום דוד,
כדי לדעת איך לטפל בבעיה צריך לשמוע יותר פרטים, על הילד, המשפחה, דוגמאות לשקרים כאלה וכו'. כיוון שחשוב לנסות להבין ממה נובע הצורך שלו לשקר. צורך כזה יכול נבוע מסביות שונות ולפי הסיבה נגזרת גם דרך הטיפול, אם זו למשל דרך להשיג תשומת לב זה עניין אחד, אם זה סוג של איתות מצוקה זה עניין אחר, אם זה נסיון להשוויץ כדי לחפות על תחושת נחיתות וחוסר ביטחון זה נושא שלישי וכו'.

חגית שלום,
מבחינה התפתחותית לא נכון להחזיר את המוצץ. בתך הגיעה להחלטה מוצדקת מאוד והצליחה להיפרד מהמוצץ. כנראה שהוא מאוד עזר לה להירגע ולווסת את עצמה בעבר, והיא עדיין לא פיתחה דרכים טובות אחרות להשיג את ההקלה שהמוצץ נתן. זהו התפקיד שלכם ההורים לסייע לה בכך.
מעט הפתיע אותי כשכתבת שבתך גמלה את עצמה - היכן הייתם אתם, והאם עודדתם אותו או דרשתם ממנה לעשות זאת קודם? (שכן לרוב מומלץ להפסיק שימוש במוצץ קודם לכן). כעת תוכלו לעזור לה להרגיע את עצמה ולבטא את קשייה באופן שיותר תואם לגיל ארבע וחצי - לדבר על מה שמטריד או מכעיס אותה, לצייר זאת, לשחק עם בובת בד וכדומה, כדי שיהיה לה קל יותר.
בהצלחה,
שירי

שלום רוית,
את מוזמנת לעיין במעודת "שאלות נפוצות" בתשובה המתייחסת לעניין.

שלום אלה,
באמת לכעוס זה לא עוזר. לכעוס זו לא דרך חינוך. להציב גבולות זה משהו אחר. קודם כל אתם צריכים לקבל את זה שלילד שלכם יש תוקפנות מולדת כמו לכל אחד, וזה דבר חיובי וטוב, כי אנחנו חייבים את התוקפנות כדי להתחרות, לשאוף, לדאוג לאינטרסים שלנו, להגן על עצמנו וכו'. כל זה כשזה מווסת ובמידה. מה שאתם צריכים לנסות עכשיו זה לעזור לו לווסת את התוקפנות. למשל דרך ביטוי מילולי של מה שגרם לו לתסכול. למשל להגיד במילים : " זה לא נעים לך שלא קיבלת את הממתק, זה מכעיס" ובאמת זה מכעיס, בהמשך, הוא יוכל להשתמש במילים ולהגיד מה מציק לו במקום לבכות ולהתעצבן. מעבר לזה, אתם לא חייבים להתייחס לסצינה שהוא עושה, והוא ילמד שזה לא מקדם אותו ועם הזמן זה יפסיק. כשאתם כועסים, אתם בעצם נותנים תשומת לב להתנהגות שאתם לא אמורים להמשיך להתייחס אליה, כי כל התייחסות מגבירה את ההתנהגות, גם התייחסות שלילית.

סמדר, תודה רבה על התשובה!
אנו מאוד נשתדל ליישם את מה שאמרת.