פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ביתי בת 6.5 (כיתה א') ולאחרונה שמתי לבכי גם בימים החמים, בימי השרב היא מתעקשת ללכת לבי"הס עם חולצה ארוכה.
בשיחה איתה התברר לי כי היא מתביישת מאוד בשיער שעל ידיה והיא חוששת שיקראו לה בשמות.
למקומות אחרים היא לובשת חולצה קצרה.
ניסיתי לדבר איתה על השוני בין בני אדם ושעליה וסמוך על חבריה (למרותשאני יודעת כמה אכזריים הם הילדים)
מה לעשות???
להסיר שיער בגיל כזה? איפה הגבול...
אני בספק אם אקבל סיוע ממחנכת הכיתה כך שאני די לבדי בעניין...
עזרו לי!!!
**אין בעיה הורמונלית-נבדק!***

היי,

הבוקר איחרנו לביה"ס בשתי דקות, ביתי בת ה7 שאיננה מבינה שאיחור של 2 דקות הוא לא דבר משמעותי. ראתה את השער סגור ונכנסה להיסטריה שהיא לא מוכנה לצאת מהמכונית,
בכי וצרחות..לא מוכנה שאביה ילווה אותה לכיתה ויסביר את האיחור.
הקיצר ..לאחר נסיונות שכנוע רבים שלא צלחו נאלץ בעלי להחזיר אותה הביתה מתוסכל ומיואש. ורק לאחר שהיא חזרה הביתה , אחרי שעה של בכי , אני הצלחתי להרגיע אותה ולשכנע אותה שלא קרה שום דבר רציני וקורה שלפעמים מאחרים ...שאני יחזיר אותה לביה"ס (מה שכמובן גרם לה להפסיד את השעתיים הראשונות ) .
זו כבר פעם פעם שלישית השנה שאנו נמצאים בסיטואציה הזו בנושא איחורים .
(למרות שאנחנו מאוד משתדלים להקפיד בנושא ולא לאחר היות ואני מבינה שזה מכניס אותה לסטרס רציני )
אבל בכלל זה מאפיין אותה.. כל פעם שמשהו לא מתנהל לפי איך שהיא רגילה או מצפה היא מגיבה בהיסטריה, כאלו נכנס בה שד, אי אפשר לדבר בהגיון איתה, היא פשוט מתנהגת כמו ילדה בת שנתיים צועקת וצורחת ..ומגיבה באופן קיצוני ובלתי נשלט.
התחושה שלנו שהיא לא סומכת עלינו שנעזור לה ...נורא עקשנית שמה שהיא חושבת ומרגישה כך יקרה והיא לא מקשיבה לשום ניסיונות שיכנוע.

רציתי לשמוע מה דעתך בנושא? האם אפשר לצפות מילדה בת 7.5 להבין שהעולם לא מתנהל על פי אידיליה שלה..ולפעמים קורים דברים שאנחנו לא מתכננים (בלת"מים )והיא לא צריכה להתנהג ולהגיב כפי שהיא מגיבה. האם זה נכון להעניש אותה על ההתנהגות כזו? ולצפות ממנה להגיב קצת יותר בבגרות?

שלום אני אמא לשני ילדים, בן 6 ו3 . אני מתקשה עם הגדול, הבעיה היא שהוא לא מסכים ללכת לשום מקום בלעדי ( בן 6) מקסימום הוא הולך אצל הסבים , לא הולך אצל בני גילו לשחק הוא רוצה שרק הם יבואו אצלנו , צמוד אלי כמעט כל הזמן , ניסיתי לעזור לו להתגבר על זה דרך היותי איתו כל הזמן אצל החברים אבל זה לא מסתדר כך כל הזמן , כמעט ואין לי זמן להיות לבד וגם הוא . בבית הספר המורה מאוד מאוד מרוצה ממנו , ילד חכם, משחק עם כולם, משתתף בכל הפעילויות , לא ביישן. אבל כשחוזר הביתה הוא נצמד אלי, נסיתי הרבה לשכנע אותו לכנס לחוגים השונים שיש בכפר ולא הצלחתי, הוא עושה בכוונה .

כולי תקווה כי תעזרו לי

שלום רב, אבקש לדעת אם מי אפשר להתייעץ בצורה אישית, לא באינטרנט חגבי תאומים בני 3 שאביהם נפטר. - איך, מה, מתי מספרים . כמה אפשר ל"ייפות"את האמת.
תודה
סבתא אוהבת ומוטרדת

שלום,
בני בן 3.2 פעמים רבות הוא הביע את רצונות לשבת באסלה ולעשות פיפי וקקי.
כשהתחיל לבקש לפני חצי שנה שמחנו מאוד.
פעלנו לפי כל ההמלצות: קנינו סיר הצגנו אותו ושמחנו בו - הילד לא היתלהב ורצה את השירותים. איפשרנו לו ואכן הקקי המיוחל נפרד ממנו לביתו שבים.
שמחנו מאוד ובגאווה סיפרנו לסבתות ואיפילו קנינו הפתעה צנוע.
מאז ניסה הילד שוב ושוב והקקי המיוחל לא יצא, אנחנו כמובן שניחמנו ב"לא נורא" והמשכנו הלאה.
חשוב לצין שהיה גם שלב שבו ניסינו את שיטת המדבקות על כל קקי מוצלח בתיקווה שהילד יתלהב והקקי יצא.
אפילו קנינו תחתונים כמתנת כל הכבוד והילד היה מאושר.
אלא שמאז שמנו לב שאחרי כל ניסיון כזה מבקרת אותנו עצירות של 4 ימים, האחרונה שבהם חייבה אותנו בנר אחרי כאבים רבים ובכי ארוך.
חשוב לצין שהילד מבקש יותר ויותר להישאר בלי חיתול וחוץ מכמה פיספוסי פיפי קטנים הוא הולך לשירותים ועושה פיפי באסלה.
הדילמה היא מצד אחד לתת לו את הזמן שלו לעשית קקי ולא לדבר ולהזכיר דבר על הורדה של חיתול. ומצד שני כן להאתר לבקשותיו להישאר בלי חיתול ולעשות פיפי באסלה.

אגב הגננת הציעה להסביר לו שהוא לא גמול לגמרי ועד שענין הקקי לא מסתדר לא לאפשר לו להיות בלי חיתול.

אנחנו ממש זקוקים לעצה.

אח לשתי בנות גדולות (הבדל יותר מעשר שנים) כבן יחיד...
חכם מאוד..אוהב חברים למרות שנדבק דווקא לאחד שפחות מסתדר איתו (יחד מגיל שנתיים) המצב החברתי משתפר..בעבר היו בעיות של כישוריים חברתיים,אך עם העבודה
איתו בבית המצב השתנה לטובה.

מרטיב בלילה...אם זאת יש פתאום הפסקות של שבוע בין הרטבה להרטבה,או הרטבות קטנות ממש. לאחרונה התחיל לעוות את פניו..מעיין טיקים במקומות משתנים בפנים.ולפעמים בליווי קולות בליעה חזקים.או כיחוך בגרון..

אני יודעת וכמעט בטוחה שהכל עקב רגישותו...ילד רגיש ופגיע מאוד.

בבדיקות לנושא השתן לא נמצאה בעיה אקוטית.

גם נושא הטיקים מפסיק ומתחיל בוורסייה אחרת.אין בעיות לימודים או אחרות.

מה נכון לעשות כדי לעזור לילד..

שלום רב.
אני מאוד מודאגת לגבי בתי בת שש וחצי תלמידה בכיתה א'. ילדה שהיתה תמיד מאוד מפותחת, ורבלית ואינטלגנטית. מאז שעלתה לכתה א' השתנתה בצורה בלתי רגילה. אני רואה שמאוד קשה לה ללמודוזאת למרות שהיא שולטת בחומר. יש להישגים יפים אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה המצב הנפשי שלה. היא מאוד מוטרדת מלימודים, חסרת ביטחון ויש לה חרדה ממבחנים. היא כל הזמן אומרת: "אני לא אצליח", "אני טפשה" וכדו'. למשל אתמול לאחר שהשכבתי אותה לישון כעבור כעשר דקות היא באה לחדרי ולחשה לי באוזן: "אמא, מחרותיים חוזרים ללימודים ויהיו מבחנים. אני כל הזמן חושבת על זה ולא יכולה להרדם". הלכתי איתה לחדר ואמרתי לה" אין לך ממה לחשוש. כבר עשית מבחנים בעבר והצליחת. כשיקבע מועד למבחן אני אעזור לך להתכונן כמו שאנחנו עושים תמיד והכל יהיה בסדר". ואז היא שינתה נושא ואפילו התחילה לצחוק. לפני שיצאתי מהחדר שוב אמרתי לה שהכל יהיה בסדר בבית ספר. והיא אמרה: "למה את מזכירה לי את זה?". זאת אומרת שהיא לא נרגעת אלא פשוט מדחיקה את הדאגות שלה לזמן מה. היא כל כך מוטרדת ומתוסכלת. מה עושים? כל יום שהיא יוצאת מהבית ספר היא מאוד עצבנית מצד אחד ומאוד רגישה מצד שני. נראה כאילו היא בזמן הלימודים היא נמצאת לחץ איסטרי. מה לעשות?

אני אמא גרושה לילדה בת ארבע וחצי, הילדה מתגוררת אצלי ועל פי הסכם נמצאת פעמיים בשבוע אצל האבא. הוא חיי עם חברתו +2 ילדיה.
ילדתי קוראת לחברה שלו אמא איני יודעת בוודאות אם זה בתמימות או שהתבקשה לכך.
הסברתי לה פעמיים (כשהייתי נוכחת לסיטואציה) שאני אמא שלה בכל מצב גם שהיא אצל אבא, והפוך שאבא שלה הוא האבא היחידי שלה. תקופה מסויימת היא ממש ניסתה להוכיח לי שהיא קוראת בשמה ולא קוראת לחברתו אמא. ולפני שבוע שוב נפלט לה ... ילדתי הייתה נסערת ובכתה רבות. הסברתי לה שאני לא כועסת בכלל ואני אוהבת אותה ואם ככה הכי נוח לה אז שזה בסדר.
שאלתי: האם לעזוב את הנושא ולא לגעת בו?
האם יש צורך לדבר על כך- חשתי שהיא חשה בלבול רב

אני רוצה לציין שסה"כ הילדה חשה בבית אביה בנוח לעיתים מקנא בילדים אך ישנם יחסים טובים וסה"כ מתמודדת בצורה יפה עם נושא הגירושין, והיא ילדה שמחה ומאושרת.
תודה,

שלום
הבן שלי בן 9 חודשים, עד כה אני איתו בבית ,נכנס בימים אלו למשפחתון
עיקר התזונה שלו היא הנקה, אוכל יפה מוצקים, לא הרגלתי אותו לבקבוק, הוא לא סרבן אך לא שמח לאכול מבקבוק..( לא מתנגד לתחליף חלב)
יש לציין שהוא ילד שני
מבחינת מקום העבודה שלי, אני עובדת 4 ימים בשבוע ובקשתי לעבוד 5 ימים ולהפחית שעות כדי להגיע מוקדם יותר לקחת אותו מהמשפחתון
ההתלבטות שלי לגבי היום בשבוע שאני אהיה איתו ויתר 4 הימים יהיה במשפחתון, מה דעתך האם עלול לבלבל אותו היום בשבוע שהוא איתי?
או שעדיף שיהיה יום יום ובמשפחתון וכך לשמור על שגרה עבורו?
תודה

יש לי ילד בן 5.9 חכם, מקסים, בוגר, פעיל חברתית ובכל זאת, יש משהו שמפריע לי ואני לא יכולה להגדיר, לדוגמא, לפני כמה ימים ילד מהגן שהוא גם שכן חיכה בחדר המדרגות עד שהילד שלי יעלה וכשראה אותו צחק. הילד שלי אמר אני יודע למה הוא צוחק הוא צוחק עלי. או שהיו פעמים בעבר ששמענו אותו אומר "אני טמבל" "אבא לא אוהב אותי". בכל דבר שאנחנו עושים, גם אם הטיול היה הכי כייפי הוא ישים לב רק לשלילי שקרה באותו יום. אני חייבת לציין שמאז ומעולם הוא קיבל חיזוקים גם מבית וגם מהגן על היותו בעל ידע כללי רחב, שהוא חכם, שהוא יכול שהוא מצליח, אני לא מבינה מאיפה זה מגיע זה מתסכל אותי, אני רוצה לעזור לו ולא יודעת מה לעשות? האם לפנות לפסיכולוג? האם יש משהו שאנחנו בבית יכולים לעשות?? אני מוצאת את עצמי לעיתים מבטאת את הכעס שלי על המחשבות שלו בפניו. לאיזה כוון לפנות???

שלום רב,

הינני אם לתאומים (בת ובן PDD בתפקוד גבוה), המשולבים בגני עירייה רגילים בנפרד. למרות היותם בני 6 (ולמרות שיש להם ידע אקדמי נרחב: קריאה, כתיבה), החלטנו להשאיר אותם עוד שנה מטעמי חוסר בשלות רגשית מי יותר ומי פחות (הבת נשארה בהתלבטות גדולה בעיקר בשל היותה תאומה...).
מה ואיך מסבירים לילדים שיאלצו להיפרד ממרבית חבריהם הטובים שיעלו לכתה א' (משני הגנים נשארים אולי 3 ילדים מכל גן), ושחשבו עד לא מזמן שהם עצמם עולים?

תודה רבה.

יש לי ילד בן שנה ושמונה חודשים ותינוק בן חודשיים.
ילדי הבכור נמצא אצל מטפלת עם עוד ילדה בגילה. אני נתקלת בבעיות אכילה מצידו מההתחלה וגם בעיות התנהגותיות כמו צעקות, עצבים, בכ, דחיפותי ואיפלו הרמת ידיים.
הוא לא מוכן שמישהו יגע במשחק כלשהו אפילו שלא שייכים לו, לכן המטפלת שמה אחד בלול כהשני בחוץ ואני מתארת כי קשה לה להשתלט על בני יותר ומן הסתם הוא מבלה יותר בלול.

מצד שני האכילה. בבור הוא אוכל בקבוק מטרנה עם דייסה ולאחר מכן אצל המטפלת הוא אוכל מעדן, בצהריים בעבר אכל מרק טחון והיום אוכל שלנו. בגלל היותי בעיתי בזמן אכילה המטפלת היום מאכליה אותו מול טלויזיה וגם זה כבר לא עובד והוא מסרב לאכול.

בבית בסופי השבוע הוא מדלג על המעדן וישר אוכל ארוחת צהריים. אני לא מביאה לו כל חטיף שמא ישבע ויסרב לאוכל בצהרים שמלווה בבכי, בסירוב ולפעמים רק כמות קטנה בהסכמה.
בני נראה לי חלש גופנית אך בהיותו סקרן ופזיז אין זה ניכר באופן חד חסרון בכוח והעייפות שהוא חווה.

אני לא תולה נושא זה בהולדת הבן השני מכיוון שהמצב הינו מההתחלה כך.

לאחר הולדת בני הראשון חוויתי דכאון מסוים וחוסר יציבות המלווה בצעקות ומריבות בבית. זה קרוה גם היום לעתים רחוקות מרוב הנטל שאנו חויים בגידולם.

אני חוששת שהדבר יפגע בבני לעתיד והמצב יחמיר להפרעות אכילה, קשב וריכוז כון התנהגותיות.

אנו מעוננינים בלתקן את המעוות הן בנו והן בגישה שלנו לילד לשיפור המצב.
אודה להצעות מכם.

שלום רב לכן,
בתי הבכורה והיקרה, בת 7 וחצי, החלה לפתח חרדות מדאיגות מחנק מאוכל, ח"ו.
לפני כחודש וחצי נתקעה לה עצם של דג בגרון, אשר ב"ה הוצאה לאחר זמן קצר ביותר. אך הדקה הזו בה היא הרגישה נחנקת היתה מפחידה עד אימה (גם אותי... ומאד!!!). מאז, לא רק שהיא לא מוכנה לגעת בדגים (שזה מילא...), אלא היא חרדה מאוכל באופן כללי. היא צמצמה לעצמה באופן משמעותי את מגוון סוגי המזון שהיא מסכימה לאכול, היא אוכלת בכמויות קטנות, ואת רוב הדברים שהיא כן אוכלת - היא לועסת המוווןןןןןן, עד שזה נהיה ממש רך ומרוסק, כדי שחס וחלילה לא ייתקע לה..זמן הארוחה אורך המון זמן, וארוחת צהריים רגילה יכולה להימשך גם על פני שעתיים.
הנושא הזה מכניס המון לחץ, גם אצלה וגם אצלי, אני מרחמת עליה, דואגת לה, ודואגת מפני ההשפעות על העתיד. לעיתים אני גם כועסת על ההתנהגות שלה, וכועסת על עצמי שאני כועסת עליה... אני יודעת שהייא לא אשמה, אך זה מאד מדאיג, מאד מעצבן, ומאד מתסכל... אני רוצה לעזור לה, ופשוט לא יודעת איך...
למי לפנות? ממי אפשר לקבל הדרכה בנושא כזה? וכיצד ניתן להפחית חרדות? (התשובה בשאלות הנפוצות לא כ"כ עזרה לי).
אודה לכן מאד על תגובתכן.

שלום רב,

הינני אם לתאומים (בת ובן PDD בתפקוד גבוה), המשולבים בגני עירייה רגילים בנפרד. למרות היותם בני 6 (ולמרות שיש להם ידע אקדמי נרחב: קריאה, כתיבה), החלטנו להשאיר אותם עוד שנה מטעמי חוסר בשלות רגשית מי יותר ומי פחות (הבת נשארה בהתלבטות גדולה בעיקר בשל היותה תאומה...).
מה ואיך מסבירים לילדים שיאלצו להיפרד ממרבית חבריהם הטובים שיעלו לכתה א' (משני הגנים נשארים אולי 3 ילדים מכל גן), ושחשבו עד לא מזמן שהם עצמם עולים?

תודה רבה.

היי ביתי בת 3 וחצי נולדה פגית, ילדה מאוד חכמה נימצאת בגן פרטי.
מפריע לי שהיא כל הזמן צועקת ועצבנית והיא לפעמיים מכה אבל רק אותי או את בעלי בגן היא לא מעזה.
היא מאוד עצבנית (יש לה סיבה ואני מודעת לכך שגם אני וגם בעלי אשמים כי יש הרבה מריבות בבית ואני במיוחד אחרי הלידה שלה נהייתי מאוד עצבנית לא כלפיה כמובן)
מאוד רע לי ואני לא יודעת איך להתמודד אני מנסה לפעמייים להתעלם אבל זה לא עוזר(כי ככה הגננת אמרה לי לעשות פשוט להתלעלם)
איך עליי לנהוג איתה כשהיא צועקת ומרביצה ובכלל לא מתנהגת כראוי?
היא ילדה מדהימה ביופיה ובחוכמתה ובשנינות שלה ואני מאוד רוצה לשנות את ההתנהגות הזאת.
אגב כשסיפרתי לגננת היא לא האמינה שביתי מתנהגת איך שאני מתארת בגן היא ילדה מדהימה.
תודה מראש על התייחסותכם.