פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת שנתיים, מזה תקופה ארוכה לאחר שאנו משכיבים אותה, היא יוצאת מהמיטה ומגיעה אלינו לסלון/ חדר שינה וכו'.
למעשה אינה מוכנה להשאר במיטה אלא אם אנו יושבים בחדר עד שהיא נרדמת, וזה לוקח לעיתים קרובות למעלה משעתיים....
כל נסיונותינו השונים עלו בתוהו-
ניסינו להסביר יפה, ניסינו לכעוס, להרים מעט את הקול, להחזירה למיטה (יכול להגיע גם לשניים עשר החזרות בערב). ניסינו להתעלם ממנה (נעמדת מול הטלווזיה, מורידה את המכנסיים והחיתול, ומנסה לעשות פרובוקציות (נשברנו כשברח לה פיפי על הריצפה...) וכו'.
אציין כי כל שיטה יושמה משך זמן ממושך, ושראינו שאינה מועילה עברנו לשיטה הבאה.
מה אנו יכולים לעשות כדי להפוך את ההשכבה ליעילה, ולא לבזבז למעלה משעתיים כל ערב?

שלום,יש לי ילד בן 4 הוא מרביץ,משקר,לא יכול לשבת במקום,לא מקשיב-זה תלונות של הגננת בגן והמליצה להזמין פסיכולוג לגן.
אני לא מסכימה איתה,כי הוא באמת קשה לא לשבת בלי לעשות דבר,הוא מאוד אוהב משחק' מחשבה,לצבוע ,לטייל ,חיות,יש לא ארבה חברים שבאים אלינו ואני רואה שהם משחקים ביחד מאוד יפה
אבל אם אני שואלת אך הייה בגן הוא אומר:כייף ושהוא לא מרביץ לאף אחד,למרות שהגננת מספרת הפוך שהוא כן מרביץ....
אני לא יודעת מה לעשות,אני לא רואה שום בעיה אבל אולי אני טועה ?
אשמח לקבל תגובה מהירה.

שלום לכולם,

חשבנו לצאת לטיול בן שבועיים למזרח. אופי הטיול לא אינו מתאים לפעוטות.
יש לנו ילד בן כשנה וחצי, שנמצא יום יום (מלבד סופי שבוע) עם הסבתא מהבוקר ועד לשעות הערב. למותר לציין שהקשר עם הסבים הוא מעולה והילד אוהב אותם מאוד.
שאלתנו היא האם השארת הילד עימם למשך שבועיים עלולה לפגוע בו מבחינה ריגשית או נפשית.

בברכה,

אלישע

בני בן השנה ושבעה חודשים ישן מידי לילה בשעה עשר וחצי - אחד עשרה ורק מול הטלויזיה בסלון. נסיונות להרדים אותו בחדר שלו בשעות מוקדמות יותר מלוות בבכי וצרחות.
מה עלינו לעשות על מנת להקנות לו הרגלי שינה נכונים?
אציין כי נולד לו אח לפני חודשיים.

שלום רב!בזמן האחרון הבת שלי (בת 12) יש לה כל מיני מחשבות שמפחידות אותה והיא נכנסת ללחץ ואני נותנת לה טיפות:באך רסקיו רמדי וזה לפעמים עובד זה טבע שיש בגיל ההתבגרות מחשבות רעות?

בתי מאוננת זה תקופה - פעם הדבר היה בחדר אבל עכשיו הענינים כאילו יצאו משליטה. על השולחן בסלון, על הכסא במטבח, בכל רגע פנוי, גם כסבא נמצא. כשהתחילה הסברתי לה שאפשר לעשות זאת רק בחדר, ב"פרטיות" ורוב הזמן הדבר היה כך. בשנה שעברה בגן היתה תקופה שהיתה מאוננת ולאחר שדיברתי איתה הפסיקה לעשות זאת בגן. אבל עכשיו כל פעם צריך לומר לה שוב ושוב.
לעיתים יש לי הרגשה שהעניין קשור לבדיקת גבולות. יש לה גם תקופות של עצירויות (שהיא בכוונה לא הולכת לשירותים) ואז יתכן שגם האוננות מתגברת. מה לעשות? מה לומר לה?
תודה

רציתי לברר עם מי שביקר|ה אצל פסיכולוג התפתחותי טוב באיזור ירושלים והיה|תה מרוצה.
אני צריכה לדעת אם להעלות את ילדי הסובל מויסות חושי לכתה א בשנה הבאה

שלום רב!
ילדתי בת 4 והולכת לגן טרום חובה של העיריה.
לפני כשבועיים הפנתה הסייעת את תשומת ליבי, כי במהלך משחק "רופא וחולה", הורידו לילדתי את המכנס כל מנת, כביכול "לבדוק" אותה.
דיברנו, אני ואישתי עם ילדתנו והסברנו לה, בצורה נינוחה ורגועה כי אין לגעת בגופו של אחר, להפשיט אותו או לתת למשהו אחר לבצע מעשה אינטימי כזה או אחר.
כמו כן, ציינה בפניי הסייעת כי בגן הם מדגישים כל העת, על צנעת הפרט ו"גופי מבצרי".
היום, הפנתה שוב הסייעת את תשומת ליבי, כי ביום שישי האחרון, ניסתה ילדתי להוריד את המכנס לאחד הילדים בגן, על מנת "לבדוק" אותו.
דיברתי עם אישתי, ואני מתלבטים איך להסביר לביתנו שוב על האיסור בדבר.
איננו יודעים אם להיות אגרסיבים, תוקפניים או שוב להסביר בצורה רגועה ושלווה כבעבר.
יש לציין כי אני ואישתי רואים את העיניין בעין לא יפה ואיננו מעוניינים כי דברים אלו יישנו ואף מדגישים את חשיבות הצניעות והפרטיות.
אודה לך על תשובתך.
תודה.

בני בן הארבע עומד לעבור ניתוח בקע טבורי בעוד כשבוע. מדובר בילד שמפחד מבדיקות ונלחם עד חורמה כשמנסים לתת לו תרופה, לקחת דם וכו. איך אני מסבירה לו את עניין הניתוח? תודה מראש

שלום רב,
ברצוני לשאול שאלה לגבי ילד בן 4 אשר מסרב לבצע מטלות יומיומיות כגון : ללכת לישון, לצחצח שיניים, לאכול וכו'.
יש לו אח תאום אשר מבצע את כל המטלות באופן נורמטיבי, ללא שום בעיות. שמנו לב שאחיו התאום מדרבן אותו לעשות כמוהו. זאת אומרת אם הוא יאכל או יתארגן לשינה, וישים לב שאחיו מסרב, הוא יגיד לו "בוא נלך לאכול/לישון". מצד אחד, בדר"כ זה עוזר, מצד שני האם זה לא פוגע בסמכות ההורית שלנו?
האם זה בסדר שהילד מקשיב לאחיו ולא לנו?

תודה,
הדס

יש לנו שתי בנות מקסימות
הקטנה בת שלוש והגדולה בת ארבע וחצי.
בחודש האחרון אנו שמים לב מספר פעמים שהילדה הגדולה מורידה את המכנסיים
והתחתונים ומורה גם לקטנה לעשות כך.
לפני חודש היא עשתה זאת גם עם בין דודה שגדול ממנה בשנה.
אני ואשתי מאוד מודאגים מההתנהגות הזו.
מה לעשות?

שלום רב
ביתי בת שלוש שנים וחמישה חודשים. לפני כשבוע נפטרה אימו של בעלי, שהיתה מבוגרת אך מתפקדת. פטירתה היתה מפתיעה. הקשר של ביתי לסבתה לא היה הדוק, אך עדיין מידי ערב נהגה לדבר עימה בטלפון. אינני יודעת כיצד לבשר לה על מותה.
אני יודעת שעלי לומר שהיא מתה בגלל שהיתה מאוד מבוגרת ולחזק אותה בכך שהיא אהבה אותה מאוד. יחד עם זאת, אינני יודעת כיצד עלי ליזום את השיחה מבלי לעורר בה בהלה. היא כן שואלת על הזקן של בעלי ועל נר הזיכרון ובכל פעם אני מרגישה שהיא תופסת אותי לא מוכנה. אני חוששת שכל אמירה שתקשר בין הדברים למוות תעורר בה חשש. יחד עם זאת, אני מבינה שצריך לספר לה. אשמח לכל עיצה בעניין
בברכה
מיכל

שלום רב
יש לי ילדה בת שנתיים ו3 חודשים מבחינה מוטרית הלכה רק בגיל שנה ו 8 חודשים
מבחינת דיבור יש לה איחור בשפה יודעת להגיד כמה מילים לאחרונה אני מרגישה שהיא מוסיפה יותר הבהרות אבל מבחינה הדיבור היא באיחור עוד לא יודעת לדבר.
היא הייתי איתי עד עכשיו בבית ואני במרץ מתכוונת להכניס אותה לגן לקבוצה של 15 ילדים הקטנים ממנה כלומר בני שנה וחצי עד שנתיים.
הבעיה שלי שהילדה מאוד חרדתית היא מפחדת מרעשים, למשל פעם שראינו פח אשפה היא לא פחדה עכשיו כל פעם שעוברים ליד פח אשפה גדול היא אומרת פההה (פח) בחרדה ומפחדת שנעבור ליד, היא מפחדת מילים אם ילד קטן מתקרב אליה היא ישר רצה אלי ונצמדת אלי או שעומדת "קופאת" ובוכה.
עוד דבר שקורה שבימי שישי ושבת אני מגיעה להורים שלי שאותם היא מכירה מגיל אפס והיא אוהבת אותם אבל כאשר אני אומרת לה הולכים להסתבא היא אומרת לא כי היא מפחדת שבעלי יסע לסידורים אז היא מתחילה לצרוח, היום הגעתי להורים שלי ובעלי היה צריל לסוע כי שכח נו משהו אז אני והילדה נשארנו אצל הססבתא והסבא והיא התחילה לבכות בלי להפסיק אבא אבא אבא שאמא שלי התקרבה אליה היא כאילו לא הכירה אותה וצרחה ואני חייבת לציין שבמשך השבוע שבעלי לא בתמונה זה לא קורה היא מאוד אוהבת את הסבתא הזו אני כבר משתגעת מה אפשר לעשות עם התופעה הזו ואיך בכלל ילדה כזו יכולה להיכנס לגן במצב כזה.


תודה
רבה

שלום,
יש לי ילדה בת 4 וחודשיים, יש לה דובי שהיא מאוד אוהבת וכל היום מסתובבת איתו. העניין הוא שהיא לא מסכימה לעשות שום דבר ללא הדובי שלה. למשל בשביל שהיא תסכים לאכול אני קודם צריכה להושיב את הדובי בשולחן, ולהגיד לה שהדובי גם אוכל איתנו, ורק אז היא תבוא לאכול. וככה זה בכל דבר. אני מבינה שזה נורמלי לגילה, אבל השאלה היא האם זה לא יוצר תלות גדולה מדי בסביבה? זאת אומרת האם היא לא צריכה ללמוד לעשות דברים לבדה? למשל, ללמוד שצריך לאכול ולא רק בגלל שהדובי כביכול עושה את זה?

תודה, ליטל

יש לי ילדה בת 5 שניראה לי שהיא רגישה מדי וזה החל לאחרונה כל שיר שהיא שומעת שקצת עצוב היא בוכה ואפילו שיש מנגינה עצובה היא בוכה מתרגשת מכל דבר
אנחנו נמצאים בגינה היא משחקת עם חברים ופתאום היא בוכה אני שואלת למה? היא עונה "יש לי את השיר של אמא בלב" (הם למדו שירים בגן ליום המשפחה) הבנתי שצריך לתת חיבוק ולדבר איתה שאני אוהבת ולא יעזוב אותה והכל אבל זה כבר לא עוזר אני חוששת שהרגישות הזו תמשיך איתה הלאה אני לא רוצה שהיא תהיה כל כך רגישה
אין לי כלים להתמודד עם זה, האם זה תקופה וזה יעבור? האם להתעלם ? האם להמשיך בחיבוקים ומילים יפות שאנחנו אוהבים אותה?
בבקשה תעזרי לי
אמא מודאגת