פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,

בני בן שנתיים, ילד חברותי מאוד, נמצא בגן ילדים (מאז גיל שמונה חודשים).
"הבעיה" היא שהוא ותרן יתר על המידה (מה שלא אופייני לגילו).
לדוגמא, אם הוא מחזיק משחק שלו וילד אחר צורח כי הוא רוצה את המשחק הוא פשוט ייגש אליו ויתן לו אותו.
דוגמא נוספת, אם ילד ירביץ לו או יחטוף לו משהו, הוא לא יחזיר לעולם ולא יעמוד על שלו ורץ אליי בבכי שאושיע אותו.
שאלותיי הן:
א. האם לתת לו להמשיך בויתורים כל כך גדולים מצדו של ילד בגילו או שאני צריכה ללמד אותו שזה שמישהו אחר רוצה משהו שיש לו לא בהכרח אומר שהוא צריך לתת.
ב. איך להתייחס לריצות שלו אליי ברגע שהוא במצוקה, האם להתערב? איפה הגבול?

תודה רבה,

שלום
יש לי אחיין בן 4 וחצי מקסים חכם ואוהב
הוא ילד אמצעי בן שלושה אחים.
לאחרונה הוא מספר לי שאמא אומרת
לו לנגב לאח הקטן אחרי השירותים.
והאחיין כמובן שנענה לבקשת אמא שלו.
אבל הוא מספיק חכם לשתף אותי במה
שעובר עליו....
אין לי כוונה להעיר לגיסתי אבל מה אפשר
לעשות? איזו השפעה יכולה להיות לאקט
כזה?
תודה

הבת שלי בת שלוש שנים היא הבכורה היחידה והמפונקת היא ילדה מקסימה וחברותית ויחד עם זאת יש לה התקפי עצבים שאני לא מסוגלת להשתלט עליהם, כשיש משהו שהוא לא לרוחה או כשהיא לא מקבלת את הדבר שרצתה, מתחיל בכי וצרחות היסטריות שאי אפשר לשמוע ולהרגיע אותה אני לא מסגלת לשמוע את הצעקות ובאופן אירוני אני מתחילה גם לצעוק ,בשלב הזה הבכי שלה רק מחריף ואני נתקפת ברגשות אשם.
הצורת דיבור שלה וכל דבר שהיא רוצה היא בצעקות ובכי אני מנסה להסביר לה שכשהיא צועקת אני לא מבינה אותה אך זה לא עוזר לי,
אני משתדלת להעמיד גבולות בבית ומחוצה לו, לרוב כשאני אוסרת משהו ואמרת לא היא יודעת שזה לא והיא לא תקבל ,זה מביא אותה להתנהגות שלילית .(השתטחות על הרצפה פעם היא אפילו קראה לי סתומה וחוצפנית- בשלב הזה אני פשוט לוקחת אותה הביתה עקב ההתנהגות שלה ואם אנחנו בבית היא הולכת לעונש עד שהיא נרגעת).
הילדה מאד קשורה לבעלי בכל פעם שאני מסה "לחנך" היא רצה לקטר לאבא שלה מכיוון שרוב היום אני איתה ואבא מגיע לשחק ולנשק וכל מה שהיא רוצה הוא קונה לה באופן טבעי היא מעדיפה אותו על פניי וזה מתבא בכל דבר כמעט היא צורחת שאני לא אלביש אותה בבוקר וגם לא רוצה לתת לי נשיקה שהיא הולכת לגן אני מרגישה לפעמים שהיא שונאת אותי אני מרגישה שאני נלחמת לחינם אני משתדלת להיות ההורה המחנך וזה לא עוזר ליוני חוששת שזה רק יחריף עם הגיל מה עליי לעשות?

פנייתי לא זכתה לתגובה בכתב. אומנם באותו יום נכנסו יתר היועצות ומסרו תשובות אך מאז המצב חזר לקדמותו ואף הגב' סמדר ויינר הגבירה את תדירות מתן המענה. מתן מענה לשאלות הנשאלות ע"י ההורים חשוב להם ביותר. זה כמובן לא בא במקום ייעוץ פרטני, במידת הצורך, אך עונה על צורך מיידי לפתרון בעיה. מדוע, אם כן, יתר היועצות מוסרות מענה פעם בשבוע בלבד?????

אני אמא חד הורית לילד בן 9. הבעייה היא שהילד לא רוצה להכין שיעורים וללמוד למבחנים. לדבריו הוא כן רוצה אבל בזמן שצריך ללמוד הוא רעב, אף על פי שבזמן שהוא חוזר מבית הספר הוא אוכל ארוחה גדולה בדרך כלל מול הטלויזיה מה שנמשך קרוב לשעתיים (!!!). בשורה התחתונה, אם אני לא כועסת, וזה מגיע לרמה של מריבות, צעקות והרגשה לא נעימה, הוא לא יישב ללמוד. וגם כשלבסוף הוא יושב איתי, הוא דיי מנותק, קובע שנלמד חצי שעה, ואחר כך זקוק להפסקה קצרה,של אוכל, נשנושים, משחק. כמו כן עליי לציין, שהילד בעל פוטנציאל גבוה, ילד חכם, בבית הספר התנהגות למופת. מבחינה חברתית הוא ילד אהוב ואהוד גם על ידי ילדי הכיתה וגם ע"י המורים.
שאלתי, כיצד להגיע למצב שבו הילד יבקש מעצמו להכין שיעורים וללמוד למבחנים? כיצד להביא אותו למצב שיבין שההצלחה היא שלו ולא רק שלי? עליי לציין שאביו אינו בא לעיתים תכופות וכלל לא מעורב בחינוך. הביקורים שלו הם אחת למספר חודשים ואם בכלל, והביקור עצמו כשהוא מגיע, ביקור קצר (כאילו כדי לצאת לידיי חובה), חסר נוכחות אבהית. ועוד שאלה קטנה: הוא עדיין ישן איתי במיטה בטענה שהוא מפחד לישון לבד בחדר, עשיתי נסיונות אך ללא הועיל. אודה לך מאוד אם תוכלי לייעץ לי כיצד לנהוג משום שאני רוצה את הטוב ביותר לבני. סליחה על ההודעה הארוכה..

יש לי בן בכור בן 4 ו-3 חודשים ותאומים בני שנה ו-8 חודשים. במהלך הזמן חל שינוי ביחסו כלפיהם כאשר ככל שעובר הזמן נראה כי הוא מקנא יותר ולפיכך מציק להם המון. מצד שני אולי זו הפרשנות שלנו (הקנאה) ולמעשה בדרך הזו מצא כי משיג את מרב תשומת הלב מאיתנו. כואב לי שבזמן האחרון ובייחוד בחודשיים האחרונים הוא הופך מיום ליום לילד שממש לא נעים להיות בחברתו. יש הרגשה כי מן הרגע שמתעורר ועד הרגע שהולך לישון הוא מנסה – ומצליח - להציק לאחיו וכמובן לעורר אותנו לתגובה. חשוב לציין כי אנו מחזקים אותו כל הזמן – בלי קשר לאחיו בכלל - על התנהגות "טובה", מעודדים אותו ותומכים בו. הוא מקבל תשומת לב מספקת לכל הדעות על התנהגויות חיוביות ולו הקטנות ביותר. אמנם אין לנו הרבה זמן נטו לבד איתו, אבל למרות זאת אנו משתדלים ככל שניתן להקדיש לו תשומת לב אישית – מדי ערב לאחר שהקטנים הלכו לישון ובהזדמנויות שונות. למדתי כי הכחדת התנהגות שלילית מתבצעת בדרך הטובה ביותר ע"י התעלמות ממנה עם זאת, כאשר הוא קם בבוקר ונצמד אליהם, שם חפצים על הראש, לוקח מידיהם כל דבר שמתעניינים בו – לא ניתן להתעלם ! . אם אני מנסה להתעלם ומציעה לאחיו לשחק בדבר מה אחר, הרי שזה מה שיעניין אותו כרגע והוא יקח את הצעצוע או ינסה להשתלט על המשחק. זה גם מה שקורה לרוב כאשר אני מציעה משחק משותף כדי להזמין אותו ושירגיש רצוי ולא דחוי. כשאני אומרת "בבית שלנו לא מרביצים" כי בזמן האחרון כל כעס קטן שלו גורר מיד מכה, הוא עונה בצורה שלא מוכרת לנו "אתם לא תחליטו עלי ואני ....לכם ו....לבית הזה". אם אני מעירה לו שיפסיק להציק עם חפץ מסוים אחרת אצטרך לקחת אותו וכמובן בפעם הבאה מיד לוקחת, הוא מתחיל להשתולל ולהרביץ אם לנו או לאחיו. אלו דברים שלא מוכרים לנו כמעט כי אם היו התקפי זעם פה ושם לפני כן, החזקת חיבוק שלו עד שהיה נרגע הייתה עוזרת וכעת זה ממש לא המצב. הוא משתולל וצועק ומעיף. לא ניתן להתעלם מכיוון שזה מסוכן ומצד שני אני יודעת שכל ההתעסקות סביבו עד שנרגע היא תשומת לב עצומה. באחרונה גם נאמר לי ע"י הגננת כי נהיה אלים בגן – לא כל הזמן אבל מופיעים גילויי אלימות שלא היו. אפילו חשבתי לנסות לעבוד בשיטת המדבקות שעל כל יום רגוע נדביק מדבקה ובסוף כל שבוע יבחר פרס קטן, אבל : א. קשה לי לחשוב במונחים כ"כ התנהגותיים מכיוון שתמיד הצלחנו להשיג את מטרותינו בדרך תבונית של שיחות, תוצאות של התנהגות וכו' ב. אם תמליצי לי כן ליישם זאת – על מה לחזק ? יום רגוע ? ביקור רגוע של חבר ? בוקר רגוע לפני יציאה מהבית ? אני לא רוצה להציב מטרה גבוהה שלא יוכל לעמוד בה במצב הנוכחי ולמעשה ייכשל כל הזמן. אלפי תודות !!!

שלום
בתי בת 7 עברה ניתו ח לב פתוח לפני כחודשיים - ASD שעבר בהצלחה.
סביב הניתוח ועד עכשיו התברר כי היא סובלת ממה שנקרא אנקופרזיס.
תופעה זו היתה בעבר בגיל 4, אבל לא במצב חמור כמו עכשיו.
בגיל 4 זה הופיע וזה חדל לבד ללא שום טיפול ובעצם לא ידענו שיש לזה שם,
עכשיו כשבעיה חזרה ובגדול עירבתי את יועצת ופסיכולוג ביה"ס שנתנו לי כלים איך לטפל ולהתמודד ולעזור לילדה.

אשמח לשמוע גם מכם ולקבל עוד מידע וכלים איך להתמודד, והאם יש צורך לפנות באופן פרטי לפסיכולוג/איש מקצוע מומחה בנושא, והאם גם הילדה אמורה להיפגש לשיחות.

תודה רבה

שלום בני בן 3 ו 4 חודשים בבית בני מתנהג רגיל לחלוטין די ממושמע מדבר ברור והכל רגיל אך בגן המצב הפוך לגמרי לטענת הגננת הוא לא יושב בריכוז, משחק לבד, אינו מסוגל לקבל משמעת ולטענתה ילד יוצא דופן. הייתי עם בני אצל רופאה התפתחותית שהיא גם נוירולוגית ולפי דעתה אין לילד שום בעיות התפתחויות ואין בעיה של קשב וריכוז. חשוב לציין שבעלי היה בתצפית על הילד וראה שכל מה שהגננת טוענת אכן נכון. איני יודעת מה לעשות מכאן והלאה אודב לך על עצתך...

יש בבית תמיד חטיפים ומתוקים והילד שלי מאוד אוהב ממתקים ומתלהב כאילו זה חסר לו - הוא רואה ממתק ונפתחות לו העיניים כאילו אין בבית ותמיד יש ואני מרשה בגבולות כמובן .שאר הילדים בבית לא מתלהבים. לא הייתי רוצה שזה ילווה אותו במשך השנים אלא רצוני למגר זאת. אין לי בעיה שיאכל ממתקים אבל ללא התלהבות שגם בחוץ שיראה ממתק לא יצאו לו העיניים. אשמח לתגובה שתעזור לי....

אספר את סיפורי בקצרה : הילד שלי נחטף ממני ביותו בגיל שלוש על ידי האם, ילדית ארצות הברית לארצות הברית. לאחר שנתיים של מאבק משפטי במהלכם דיברתי איתו בסקייפ ושלחתי לו חבילות. נחתם הסכם בנינו האומר שהוא יחיה שם עם האם. כיום הוא בן 5.

חזרתי עכשיו מביקור של 10 ימים שם - לאחר שנתיים שלו ראיתי אותו. נראה שאפגש איתו פעמיים שלוש בשנה. פעם אחת לפחות בישראל.

פגשתי ילד שאוהב את אבא שלו ואני אוהב יותר מתמיד את הילד שלי. ילד מקסים רגיש מתפקד בצורה תקינה חכם מאוד אך לו חברותי מאוד לבני גילו, לא בגלל שהוא לא רוצה אלא בגלל שהוא לא יודע איך. עם מספר קשיים וקשור מאוד לאימו.

האם יש לכם מה להגיד ?

לאימא יש בן זוג כשנה שגר איתם בבית חודש וחצי. לבן הזוג שהוא בן 57 יש ילדה אחת גדולה (30+) שרחוקה ממנו. לי זה נראה שנעשתה כאן עיסקת חבילה ושהוא לא שם רק בגלל האישה אלא גם בגלל הילד.

בכול אופן הילד קורא "אבא" גם לבן הזוג של האישה וגם לי. האם יש בכך דבר בריא לילד ? לי לא קל עם זה ונראה לי שבגיל כלשהוא אגיד לו שאבא יש אחד.

שאלתי היא האם כדאי לי לומר משהוא כבר עכשיו בנושא ? להסביר לאם שזו לא טובת הילד ? ואם זה באמת לא טובת הילד ?

תודה

שלום רב,
יש לי ילדה בת 8.5 ואני חושדת שהיא אוכלת ממתקים בסתר.
הילדה חוזרת מבית הספר בשעה 13.30 וכאשר אני חוזרת הביתה לאחר העבודה בשעה 16:00 אני מגלה שאריות של ממתקים מוחבאים בכל מיני ארונות ומקומות (מדובר בכמות די מוגזמת של ממתקים - מספר חטיפים שוקולדים וכב').
כאשר אני שואלת את ביתי האם היא אכלה את הממתקים היא טוענת שאין לה מושג מי אכל.
גם שאני לוחצת הילדה עדיין מסרבת להודות
ברצוני לציין שבבוקר ביציאה מהבית לא היו שאריות בפח ושחזרנו גילינו את שאריות החטיפים ורק הילדה היתה בבית.
הייתי שמחה לקבל יעוץ כיצד לנהוג, מה לעשות?????

שלום בתי בת 3.3 שנים {ילדה בכורה לאח בן שנה}בוכה כל פעם שילד אומר לה לא גם אם הוא צודק
למשל היא רוצה את המקל של חברה כאשר היא אומרת שהיא לא רוצה אז היא מתפרצת בבכי ומצפה שזה יעזור לשכנע את החברה לתת לה
איך אני צריכה להגיב?
איך אני יכולה להרגיע את הבכי ההסטרי?
תודה

שלום רב,
בני בן שנתיים, נמצא בפעוטון מזה חודשיים. בפעוטון יש בחורה שבאה להחליף יומיים בשבוע, ביום אחד את המטפלת הראשית וביום השני את המטפלת הנוספת.
נתקלתי במספר סיטואציות בהן המחליפה, בעיניי, לא יודעת לתקשר עם הילדים, יש לה גישה קשוחה, כך צריך להיות וכך עושים עכשיו, אין לה את הגישה הנעימה והרכה, הגישה של לדבר במילים חיוביות.
אתאר את הסיטואציה שקרתה היום, עם הבן שלי. כאשר הם מתעוררים משנת הצהריים, הם יושבים אל השולחן ואוכלים עוגיה, בתום אכילת העוגיה הם עוברים לפינת המשחקים/ריקודים. בני רצה להמשיך ולשבת ליד השולחן, המחליפה כנראה שהקימה אותו משם בכוח, כשאני באתי לקחת אותו, ראיתי שהוא בכה, עיניו היו נפוחות ורטובות, שאלתי אותה למה הוא בכה? אז היא ענתה שהוא לא רצה להצטרף אליהם לריקודים ורצה להמשיך לשבת אל השולחן.
הבעיה שלי, כאשר אני שומעת דברים שלא מוצאים חן בעיניי, אני לא מגיבה באותו הרגע, אני שותקת, מעכלת, ורק לאחר מכן מדברת עליהם, וגם אז הם עדיין יוצאים לא ממש טוב.
מה עליי לעשות?
לפני כשבוע התלוננתי עליה שהיא גערה בילד שברח לו הקקי בתחתון, היא ביקשה לדבר איתי ואמרה לי שלמדה שיטה חדשה ושהילד הזה חסר את התחושה של מה שיוצא לו מן הגוף.

אני לא רוצה להיות האמא שמתלוננת כל הזמן, אני לא רוצה להגיע למקום שלא יקחו אותי ברצינות, או שיגידו הנה שוב פעם היא באה להתלונן. אני רוצה שיתייחסו אליי ברצינות כי אני אדם רציני ולעולם איני מתלוננת אם אין סיבה מוצדקת לכך. אני גם לא רוצה שכל זאת יפגע בסופו של דבר בבני.

אודה לכן על הכוונתכן ותשובתכן.

שלום, אחותי התגרשה לפני כ-5 שנים, ועכשיו היא גרה אצלנו עם בנה בן ה-7. אנחנו במשפחה עושים הכל כדי שהילד יקלוט דרכים טובות, ערכים, נימוסים ובקיצור שיתחנך כמו שצריך והוא באמת ילד טוב אך כשהוא הולך לאבא שלו הוא פוגש ילדים שמתנהגים רע ולא עושים טוב לבניית האישיות שלו והוא בהחלט לומד מהם בנוסף גם מאבא שלו שלעיתים תכופות מהווה דוגמה רעה. כשהוא חוזר הביתה אחרי שהוא שוהה אצל אביו, הוא נהייה ילד אחר לגמרי, צועק, מקלל, חסר סבלנות ומתנהג בחוצפה לכולם. כאילו שהוא שכח כל מה שלמד אצלנו. השאלה שלי היא איך אנחנו אמורים להגיב להתנהגות הזאת? איך אנחנו יכולים לשנות אותה?

בני הבכור בן 4.5 ומקטנות אני מבחינה בחוסר ביטחון שלו כלפי ילדים בגינה הצבורית ,בגן הוא מספר לי שמכים אותו הילדים והגננת אומרת שהוא לא מחזיר .הוא לא עוזב אותי לרגע גם בבית (הוא עומד ומשחק לידי)וחשוב לי לציין שבני ילד חכם מאוד.

מה לעשות ???