פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יפית,

ראשית- אל תכניסי אותו כרגע למסגרת.
רצוי מאד לא לערוך מס' שינויים בו זמנית. פרידה למסגרת ו אז "העלמות" זה יכול להיות יותר מידי.
במקביל, ההנקה יכולה להקשות ולכן כדאי להמעיט בה כבר עכשיו, אם ממילא בגן ינוק מעט בהמשך.

עדיף שבהעדרך, גם כשסבתא תהיה איתו, שהוא יהיה בביתו, במיטתו, בסביבתו הטבעית, בעיקר בלילה ובשעות אחה"צ בהם עייפים יותר.

לא אידיאלי לנסוע בשלב זה, אך תמזערי נזקים כמה שניתן.

את מוזמנת לקרוא על כך כתבה ומאמר באתר שלי.

בברכה,

נעמה סבג שמש, רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים בשיטת הצילום
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה

כעיקרון אני מאוד מאושרת מזה שאנחנו לפני פרידה כי רציתי את זה אני מראה לילד רק שמחה והמון אכפתיות כולל יציאות לבחוץ קניוינים וכו אף פעם אני לא מראה לא התנהגות שלילית בכול מקרה ממה שאני מבינה אין שום צורך לדאוג באופן מיוחד או לקחת אותו לבדיקה או משהו כזה...?וזאת תקופה שתעבור?

שלום כנרת,
לא,, אני לא בטוחה שזו תקופה שתעבור. אני חושבת שהילד במצוקה עקב הפרידה. גם אם את לא מראה לו רגשות שליליים הוא מבין שמשהו קרה, ודווקא ההכחשה שלך וההתנהגות כאילו הכל בסדר, יכול להיות שהיא גם קשורה להתנהגות הבעייתית שלו, כי הוא כאילו מרגיש שקרה משהו אבל לא מצליח להבין מה כי הכל כאילו נורא בסדר. יותר ויותר נראה לי שכדאי שתפני לקבל ייעוץ מסודר לגבי העניין.

שלום כנרת,
המצב שאת מתארת הוא כנראה קצת יותר חריג ממה שאופייני לגיל הזה, עובדה שגם הגננת שמה לב והיא מכירה ילדים בגיל הזה.
כרגע המשפחה במשבר, ובודאי שזה משפיע על הילד. עברו עיו הרבה דברים, הוא עבר מהבית שלו, מהפינה שלו, מהביטחון והקביעות, כל החיים שלו התשנו, גם את לא במיטבך סביר להניח וגם לא אביו, הוא לא מבין את השינוי שנעשה וייתכן שהוא מאבד את היכולת להיבן ולצפות את העולם כרגע.
חשוב להסביר לו באופן שהוא יכול להבי -מה קורה. אולי אפשר להסביר לו שאבא ואמא לא מסתדרים כרגע, אבל ממשיכיםפ לאהוב אותו אותו הדבר. כרגע עברתם לגור אצל סבתא וסבא, ואבא ימשיך לראות אותו (חשוב להגיד את זה גם אם זה בלאו הכי מה שקורה כדי שיבין שזה חלק ממסגרת ותכנון ויכול לבנות על זה). אם ניתן לייצר לו פינה משלו אצל סבא וסבתא, עם קביעות וביטחון, מיטה משלו, עם המשחקים שלו וסדר יום קבוע ככל הניתן. חושב גם לתת מילים למה שהוא מרגיש, לדבר איתו על כך שמוזר לו, שהוא לא מבין מה קורה, שאולי הוא חושש והוא בטח כועס על זה שהכל השתנה לו בלי לשאול אותו, והוא צודק.
חושב גם לידע את הגננת לגבי הפרידה כדי שתוכל לשריין סבלנות והבנה למצב של הילד.
וחשוב שתבינו שמהלך כזה לא יכול להיות שלא ישפיע על ההתנהגות של הילד, ותהיו גם אתם סבלנים ומבינים לכך שקשה לו שזה ייקח זמן עד שהוא יחזור לעצמו, וגם אתם.
יחד עם זאת חשוב להקפיד על הצבת גבולות ולא להיגרר לפינוק ולפיצוי יתר מרוב ריגשי אשמה.

סמדר קודם כול תודה רבה עזרת לי מאוד... רק חשוב לי לציין שאני ובעלי גרים אצל הורי מזה 5 שניה ועילאי נולד וגדל עם הורי ויש לו יחס מיוחד מצד אימי וכולם יש לו חדר משלו מיטה ומשחקים ופינה חמה בבית שעברנו אליו גרנו שבועיים יחד ושוב חזרנו לפה ואז שוב אחרי תקופה חזרנו שוב לבית ועוד הפעם חזרה להורי את הפינה פה הוא מכיר הכי טוב..וגם אביו עובד שני עבודות והוא לא מרבה לראות אותו אז זה לא עקרוני המרחק בינינו השאלה אם לאור כול זה ההיתנהגות שלו חריגה שדרושה טיפול או בדיקה או תקופה שתחלוף?.ואיך בכול זאת אפשר לעבור אותה?..תודה רבה

שלום כנרת,
את מתארת מעברים רבים של הילד ושלכם, וכן עדיין היד משופע מאוד גם מהמעברים וגם ממכם. הילד חי איתך ומצבך בודאי משפיע עליו, לכן, אם את שואלת איך בכל זאת לעבור את התקופה הזו, אני הייתי ממליצה לך על תמיכה פסיכולוגית עבורך, זה גם ישפיע עליו.

אכו בעיה.
לדעתי זו זכותו של בן זוגך לארח את ביתו ולא נכון למנוע זאת.
זו גם טעות להעיר לה באופן ישיר על דברים, בעיקר כאשר היא הולכת להתלונן לאביה.
מצד שני, את גם לא צריכה לשלם מחיר כה גבוה. פתרון חלקי יכול להתקבל מכך שתדברי איתו. תסבירי לו מה מפריע לך ברמה המעשית ובקשי ממנו להעיר לה על דברים מסויימים.( למשל על לקיחת דברים שאינם שלה) במקביל בקשי ממנו לעשות יותר מאמץ לנקות אחריה.
מאחלת לך שהילדה תסיים לימודים מהר ותעבור לבית משלה. ..

שלום עוזי
חרדות בכלל וחרדות סביב עניינים בריאותיים בפרט זו תופעה הרבה יותר שכיחה ממה שנדמה. אז קודם כל תדע שיש עוד רבים...וטובים.
לחצים וחרדות אכן פוגעים באיכות החיים ולעיתים אף במצב הבריאותי.
יש דברים שניתן לעשות. לא מוכרחים לחיות ככה!!!!
הפתרון הטוב ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי בחרדות במקביל לטיפול פסיכולוגי. כאשר הטיפול הפסיכולוגי עוזר ניתן להפחית בהדרגה גם הטיפול התרופתי עד להפסקתו המלאה.
לא להיבהל , לא מהרעיון התרופתי ולא הפסיכולוגי. באמת שלא.
אם אתה ממש מתנגד נסה את אחד הדברים. יותר טוב מכלום.
הכי גרוע זה לא לעשות כלום וכך בסופו של דבר אתה באמת עלול לפגוע במצב הבריאותי...
זו יכול להיות רק משבר זמני אם תטפל עכשיו!

אני מעדיף אולי שתביאי לי עצה ואם זה לא יעזור אני ינסה טיפול פסיכולוגי או תרופתי זה האופציה האחרונה שהייתי רוצה. תודה בכל מקרה

שלום רועי
אכן שאלה ברומו של עולם...
בגיל 17.5 רבים מתלבטים בשאלות מעין אלו. אני זוכרת התלבטויות דומות שניהלתי עם עצמי בגיל זה, בעיקר בתקופות בהן המציאות החיצונית לא הייתה מספיק מלאה ומספקת. פילוסופים רבים התעסקו בשאלת מהות הקיום. יש הרבה דיעות אבל בעצם אין תשובה. לדעתי האישית , אכן הדת נותנת פתרון לשאלה אך זוהי רק עוד נקודת מבט.אולי נכונה ואולי לא.
העניין הוא שבלי קשר לתשובה, החיים ממשיכים להתקדם וכולנו בסוף נמות. לחיות בלי תשובה וידיעה ברורה זה קשה אבל אפשרי. לחיות בלי משמעות זו כבר בעיה.
בדר"כ עם הגיל כל אחד מוצא לו את המשמעות שלו. לדעתי המשמעות היא הגשמה עצמית הן במובן המאישי קצועי והן במובן המשפחתי- בין אישי. הנאה מהחיים זה לא מספיק אך הנאה לצד עשייה לצד נתינה לצד למידה לצד התפתחות זה הפתרון שאני מצאתי. ואני באמת מאושרת.
הגיל עושה את שלו. עוד 3-4 שנים מקסימום דברים יראו לך אחרת לגמרי. אני מציעה לא לקבל החלטות גורליות עד אז.

מקווה שנגעתי
הצלחה

כשאני חושב על זה שוב פעם ומעמיק יותר אניי מגלה דווקה שמשמעות היא לא הבעייה שלי,הבעיה שלי היא כשאני חושב על זה שבסוף נמות אז כאילו זה מוריד לי קצת את המורל את המוטיבציה בטיפה,אבל אני כבר מרגיש שאחרי שקראתי את מה שכתבת אני קצת יותר ממוקד בבעיה,תודה רבה!!

שלום ענת,
את צריכה לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים ונותן גם הדרכת הורים. התחום הרלוונטי לגבייך הוא בעיקר הדרכת הורים.

תודה רבה,
האם יש מישהו שאת
ממליצה מאזור השרון?

שלום ענת,
אני לא מכירה מישהו ספציפי מאיזור השרון, את יכולה לפנות למחלקת הרווחה ברמת השרון יש להם שירות בתשלום שפתוח לקהל גם שלא גר ברמת השרון ושייך לתחנה לייעוץ זוגי ומשפחתי, וכן לשירות הפסיכולוגי המשלים בעיריית רעננה.

שלום טלי,
לא ברור מה את שואלת? איך זה לא יהפוך להרגל? האם זה בסדר שהו אישן עם אמא?
בכל זאת אני אגיד לך מה אני חושבת, כדאי מאוד שלא תאפשרי שינה משותפת איתך. חשוב שתהיי תקיפה וברורה בעניין הזה ותעמדי על כך.
שינה משותפת עם הורה במיוחד עם הורה מהמין הנגדי כאשר דמות האב לא נוכחת עלולה לגרום לסיבוכים רבים בהמשך, גם חזרה של הפחדים וגם קושי לקבל גבולות, תוקפנות ובעיות התנהגות.
שינה של בן שמיטת אימו מצטרפת בצורה לא טובה לשלב האדיפלי שבו הוא נמצא והוא לומד להאמין, שהוא בעצם בן הזוג שלך, והוא חלק מיחידת ההורים בבית, והוא לומד לחשוב על עצמו בתור הגבר בבית. באופן הזה יקשה עליו מאוד לקבל ממך גבולות בצורה תקינה. לכן אני ממליצה לך לעצור את התהליך הזה ולחזור לסדרי שינה רגילים.

אפעל בנדון...

שלום דריה,
הילד צבר חוסר ביטחון כיוון שעד היום היה לבד והוא מיומן בתקשורת עם ילדים. צריך למצוא דרך הדרגתית. למשל להזמין ילד אחד הבייתה לטרירטוריה מוגנת שהוא מכיר, ולתת לו לשחק עם ילד אחד כל פעם בבית, אחר כך לבדוק אם הוא מסוגל ללכת לבית של הילד האחר ולהיות עדיין עם ילד אחד בטריטוריה פחות מוגנת אבל שאת עדיין בסביבה, אחר כך שאת תעזבי ותחזרי, אחר כך לשחק בחוץ וכו'.

שלום אוקסנה,
הילד מתנהג כך איתך כי הוא מרגיש את חוסר הביטחון שלך וכמה חשוב לך שהוא יעריך אותך.
אמא חייבת להגיד לא לפעמים. אז מה אם הוא אומר שאת אמא לא טובה?
ההברה "לא" לא מרודיה את הביטחון העצמי של הילד. אלא אם כן משתמשים רק בה או משתמשים בה יותר מדי. ילד חייב לשמוע לא לפעמים.
את חייבת להפסיק להתרגש כשהוא אומר שאת אמא לא טובה ולהמשיך בדרך שלך, את האמא היחידה שלו, והוא רק ילד ולא חייבים לקבל את האישור שלו כל הזמן שהוא מרוצה ממך כאמא. זה לא תפקידו לתת ציונים לתפקוד האימהי שלך.
את אמא מספיק טובה, זה לא משנה מה הוא אומר ולא הוא קובע את זה.

שלום מיכל,
לא ציינת שום פרטים לגבי הילדה ולגבי המשפחה. כך שקשה מאוד להבין מאין נובע הקושי החברתי של בתך. האם מחוסר ביטחון? האם משתלטנות שלה? האם מהקשר ביניכן שמגונן מאוד ולא מאפשר לילדה להתמודד, כמו שאת מנסה לעושת לגבי יום ההולדת שלה?
נסי להבין טוב יותר ממה נובעת הבעיה, שוחחי עם המחנכת, צפי בילדה כשהיא עם חברות, ואם את לא מצליחה - כדאי לפנות לייועץ מסודר כדי לבדוק את הבעיה לעומק.

שלום רבקי,
קודם כל יש לבדוק מבחינה רפואית האם נגרם לה נזק עקב כך. אם זה לא המצב - אז פשוט להניח לזה. כל לחץ בעניין יגביר את ההתנגדות שלה.
אם צורת האכילה שלה מזיקה לה כדאי לפנות לתזונאית על מנת למצוא דרך להעשיר את התפריט שלה בדרך הכי קרובה למה שניתן להשיג את שיתוף הפעולה שלה אליו.

שלום ע',
לגבי הקשר לגידול -זה לא הפורום המתאים לשאלה כזו, כדאי לפנות לנוירולוג.
ייתכן שקיים קושי אצלכם בבית בנמוגע להצבת גבולות ולהכלה ריגשית. לפעמים ילדים חכמים נוטים להטעות ואנחנו חושבים שהם אינם זקוקים להכלה ריגשית שמתיאמה לגיל שלהם ושהם כבר גדולים ויכולים להסתדר לבד. בידקו עם עצמכם אם אתם נוטים ליפול לטעות הזו. האם קורה לכם שאתם דורשים ממנו הרבה כי הוא גדול וחכם אבל אחר כך מצפים ממנו לקבל מרות כי הוא עוד קטן. זה מבלבל ולא הוגן ובהחלט יכול לגרום להתפרצויות זעם, ובצדק, בלי קשר לגידול.
אם זה לא העניין ושללתם בעיה רפואית, כדאי לפנות לייעוץ מסודר כדי לבדוק יותר לעומק מה קורה.

שלום רינת
השקעה אימהית היא לא רק מחוץ לבית אלא בעיקר בתוכו.
עשי את מירב המאמצים להיות פנויה ממתי שאת מגיעה ועד שהם ישנים. אל תעסקי בעבודות הבית ואל תשוחחי בטלפון. שעתיים-שלוש רק איתם. תאכלי איתם, תספרי להם סיפור, תצחקי, תשחקי וכו'. שעתיים כאלו ביום הם המון.
גאת יכולה להיות איתם ם ביחד וגם לחוד. אפשר גם לבלות עם כל אחד לבד כאשר השני נוכח למשל רואה טלויזיה או נח.
רגשי האשם אינם מועילים.דאגי שיהיו איתם אנשים חמים ואוהבים כאשר את לא נמצאת. הכי טוב אבא. אם לא פנוי רצוי סבא/סבתא.
עשי הכי טוב שאת יכולה ותנסי להשלים עם מה שיש.

שלום מיקי,
קודם כל אני חושבת שכדאי שתתאמו את תשובותיכם עם הבת שלכם, היא ההורה שלו, והיא יודעת מה מבחינתה היא לא רוצה שהוא ישמע ועליכם לכבד זאת.
אני באופן כללי הייתי אומרת לו שיש כל מיני אנשים, יש אנשים דתיים ויש אנשים חילוניים ולכל אחד יש את המנהגים שלו, ומה שחשוב זה שכולם יכבדו זה את זה, כנ"ל לגבי גויים וערבים.

שלום יפה,
נשמע שנכנסתם במשפחה למאבקי כוח. כאן צריך לבדוק יותר לעמוק מדוע כוח הוא הדרך העיקרית שבה אתם משתמשים כדי להעביר את רצונכם לילד. הילד מצידו מגבי בכוחנות בחזרה, ואם אין לו ברירה הכוחנות מופנית נגד עצמו.
באופן כללי, עונשים הם לא דבר יעיל, הם גורמים להשפלה של הילד ולא להעברה של המסר בצורה יעילה.
יש דרכים אחרות, לא פחות יעילות להציב גבולות.
נראה לי שחשוב שתנסו לדבר עם הילד ותנסו להגיע לדיאלוג פורה יותר. לפעמים אין ברירה וצריך להציב גבול באופן נחרץ, ואז אם הוא לא מרוצה,לא נורא, אבל אם זה קורה כל הזמן, סימן שמשהו בתקשורת ביניכם לא עובד, וכדאי לבדוק יותר לעומק מדוע.

תודה שהגבת לבעייתי. מיד לאחר שכתבתי לך את הבעיה ניסיתי באמת לחשוב לעומק מה יכול להוביל את בני למצב הזה. וכל מה שכתבת לי אני מסכימה כ"כ חיזקת לי את מחשבותי.
רשמתי אותו להידרותרפיה. בלי להודיע לו מראש... והחלטתי שישמע יותר כן מאשר לא כל היום( כמובן בגבולות).
נראה לי שאם פחות נוקשות תרד החוצפה והכעס על כל דבר.
כיצד להתייחס לחוצפה אם תגיע... התעלמות?

שלום יפה,
לרשורם את הילד להידרותרפיה בלי להודיע לו מראש , שלא לומר - לשאול אם הוא בכלל רוצה זו גם כוחנות. לא פלא שהוא שהוא מתחצף. יכול להיות שאתם עושים דברים נורא מכעיסים חודרניים ומשתלטים. בפעם הבאה שהוא יתחצף, אני הייתי מנסה להבין על מה כועס, כי יש סיכוי שהוא צודק...

זהו חוג שחיה שהוא מאוד אוהב. הוא התרגש והיה לו כייף מאוד. לא הודעתי לו מראש
כדי שלא יצפה ויהיה מתוסכל אם זה לא ייצא. לא הבנת אותי .
חשבתי שכדאי לא להודיע לו כל דבר הרבה זמן לפני ואז הוא מתוסכל אם זה לא יוצא לפועל. בכלל לא מכוחניות .זו היתה פתיחה טובה לשיוני דרך. דברנו בדרך והיה מצויין.