פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גלי,
ההעובדה שעניתי אתמול בערב לשאלות אחרות באותה שעה לא אומרת שיש לי את הזמן והיכולת לענות להכל בבת אחת.זה גם לא אומר שמישהו רוצה להתעלם ממך. מענה בפורום יכול להגיע עד 24 שעות, וגם בזה אנחנו לא תמיד עומדות. קצת סבלנות.
ולגופו של עניין.
כל הכבוד לך שהתנתקת ממערכת יחסים אלימה. צפויות לך עוד תקופות קשות, אך הצעד הקשה ביותר מאחורייך ואני מקווה שעם הזמן יהיה יותר ויותר קל.
אני לא חושבת שיהיה אחראי ורציני מצידי להתיימר לתת מענה בפורום לכל המורכבות של מצב בלי להכיר אתכם.
נראה לי שחשוב שתפני לייעוץ מסודר שילווה אותך בתקופה הקשה הזו.
לגבי שהאלה אם לספר לילדים שאביהם מגיע - אכן אין טעם לדעתי אלא אחרי שהוא יודיע שהוא רוצה לפגוש אותם.
לגבי שאר השאלות אני מציעה שתפני כאמור לייעוץ מסודר ומעמיק יותר.
את יוכלהל לברר בויצ"ו, יש להם מענים טיפוליים למשפחות שעברו אלימות במשפחה, במחיר נמוך או בחינם, אני לא יודעת.
בהצלחה.

שלום לך,
הדרך לגרום לה להפסיק עם הנוהג הזה היא לגרום לכך שהוא לא ישתלם לה. כלומר, כל פעםן שהיא משיגה מה שהיא רוצה בדרך הזו, זה מחזק את הדפוס. צריך להימנע מלתת לה להרוויח מכך. יש להגיד לה שאם היא תתבכיין זה לא יעזור לה, כי היא לא תקבל, ולעמוד בכך. בהתחלה יהיה מאוד קשה, היא תצרח ותבכה ויהיה לכם קשה לעמדו בכך, אבל אם תתמידו כמה שנדרש, אפילו שבוע שבועיים ותשמרו על עיקביות בלי להישבר - זה ישתלם.

שלום קרן,
כדי להבין מה ניתן לעשות בנושא כדאי קודם להבין ממה זה נובע. ייתכן שזה נובע מחסך ריגשי כלשהו שהוא חש, אולי הממתקים הם סוג של פיצוי על משהו אחר שהוא במאת צריך. כדאי לחשוב מתי החלה התופעה, מה עוד אם בכלל קרה במקביל, מה סדר היום שלו, מה מערכת היחסים בבית ביניכם לבינו ובינו לבין האחים האחרים אם יש וכו'.
ייתכן גם שההיבט האובססיבי מצביע על מרכיב חרדתי מסויים, אולי יש שם חרדות וכך הוא מרגיע את עצמו. כדי להבין את זה צריך לקבל רקע הרבה יותר רחב.

אם היית מציעה לנו לגשת לשוחח עם איש מקצוע? התופעה מתרחשת בכל מקום בו נמצא. הוא בכל הזדמנות מחפש את הממתקים/ מעדנים/ חטיפים ונמנע מכל מאכל בריא (אני ובעלי מאוד מקפידים על תזונה בריאה). מדובר בבן בכור שעד לפני חודש היה יחיד אך מאז ומתמיד התעסק במזון . והחרדות שמביע לא שונות מאלו של ילדים בני גילו (מפלצות, חושך וכו)

שלום קרן,
אם הבעיה הייתה קיימת תמיד, ייתכן שאכן כדאי לפנות לאיש מקצוע ולברר יותר לעומק את מקורה ובהתאם לזאת תהיה גם ההחלטה איך לטפל בה.
בהצלחה.

שלום אוקסנה,
מה בעצם את שואלת? האם זה בסדר? או שזה מפריע לך ואת שואלת איך להפסיק את זה? אומשהו אחר?

איל להפסיק שילד יחשוב שאני קוסמת? כי הוא מתצבן אם אני לא נוגעת כשכואב לא גרון. ומה יכולה להיות סיבה שילד מבקש הרבה לחבק אותו לפני שינה (אסור לי להזיז את היד) או בכלל יכול לישון על הבטן שלי. כשאני לא עושה מה שהוא רוצה הוא מתצבן עלי. כשהוא היה קטן עשינו ככה, שהוא יקבל הכל לפני שיבקש. עכשיו כשהוא כבר יודע לבקש אסור לנו להגיד לא.
תודה

שלום אוקסנה,
מותר לכם להגיד לו. אתם צרכים להגיד לא. גם אם הוא בוכה. זה לא נורא. עם זאת חשוב לא להתחיל בבת אחת, אלא בהדרגה. לא צריך להסביר לו, זה לא ההסבר שמשנה אלא העיקביות, ההתמדה והנחרצות שלכם בסירוב לתת לו להפעיל אתכם בצורה כזו.
זה לא משנה אם הוא מבין או לא. אל תחכי שהוא יבין. הוא יצטרך להשלים עם זה ההבנה לא תעזור לו, רק ההתמדה והעיקביות שלכם.

מדובר בילד חברותי ואהוב ויש לו חברים , הילד מתחבר מהר.

נסי לחשוב מה הרווח שמשיג מהתנהגות זו וחישבי אם אפשר להעניק לו מענה לצורך הזה דווקא במצבים בהם מראה עצמאות ולא כאשר מראה תלות.

שלום לך

את מתארת תופעה שכיחה יחסית אך יש לפעול בחכמה על מנת לא לשמר את המצב. הסוד לפתרון הוא להגן ולא לגונן. לא לתת לפחד להשתלט יותר מידי על סדר היום שלו ושלכם. לתמוך בו אבל לא לרחם ולא לשדר לו שהוא מסכן או לא מסוגל. חשוב להעביר מסר של" אני יודעת שאתה פוחד אבל אתה מסוגל". בהדרגה צריך להחזיר לו את העצמאות.
לשבת בחוג כל פעם לפחות זמן. להישאר ביום ההולדת 15 דקות ואז להגיד שאת הולכת והוא יכול לבחור אם לבוא איתך ולהפסיד את יום ההולדת או להישאר קצת לבד ואת תחזרי לפני הסוף. כנ"ל לגבי תחומים אחרים.
מאוד חשוב לא לשקר ולא להיעלם בלי להגיד. הכל חייב להיות בידיעתו. בנוסף חשוב לא להיכנע לפחד כלומר להיות עקביים ולא לוותר בסוף אחרי שבוכה. מצד שני יש מקום לחיבוק, הבנה וחום. תהיי עצובה יחד איתו שמפסיד חוג או יומולדת ולא נגדו ב" זו בחירה שלך, אתה סתם פחדן". הוא צריך להפסיד מהמצב יותר ממה שמרוויח.
מקווה שהצלחתי להסביר.
זו התמודדות לא פשוטה כהורה. אם קשה פני לליווי מקצועי.
ואל תדאגי, אם תפעלי נכון זה יעלם באותה מהירות בה זה התחיל.(פחות או יותר)

בהצלחה
ליאת

שלום לך,
אכן התלבטות. קודם כל כדאי לברר האם יש עוד סיבות שבגללן הילדה "זוכה" ליחס כזה בכיתה. האם היא משדרת חוסר ביטחון, האם חסרות לה מיומנויות חברתיות, האם ההתנהגות שלה "קורבנית" במידה מסויימת? וכו'. אני מעלה זאת כיוון שאם זה כך, ייתכן שטיפול בעניין הגבות לא יועיל ותיוותר רק אכזבה. הרי בכל ילד יש פגם כלשהו בדרך כלל - יש ילדים עם משקפיים, ילדים שמנמנים, וכו', בכל זאת לא תמיד לכולם מציקים, ואם מציקים אז מציקים לא רק להם. לכן חשוב לברר האם רק לה מתנכלים או שזו תופעה כיתתית וכללית שצריך להתייחס אליה בהתאם ופחות לקחת אותה אישית?בנוסף לא ציינת האם מעבר לעניין הבנים שמציקים לה יש לה חברות? האם היא "מקובלת" באופן כללי או דחויה? כי אם כן ייתכן שמדובר בבעיה חברתית יותר רחבה.
אם בכל זאת אתם מתרשמים שעניין הגבות הוא משמעותי, זה מה שגורם לבעיה, זה קורה רק לה ואין לזה קשר לבעיה חברתית יותר רחבה שלה, אין מניעה לעשות התאמות ולטפל בעניין, זו לא "הודאה" אלא הסתגלות, וכדאי לעשות זאת בצורה הדרגתית ככל הניתן או מינורית כדי שלא יהיה מאוד בולט שהיא שינתה את ההופעה שלה בגלל הלחץ.

את "נגעת" בדברים נכונים.
ביתי לא מהמקובלות ביותר בקרב הבנות. היא לא דחויה אך כל הנושא החברתי לא בא לה חלק. זה משהו שהיא כביכול צריכה להתאמץ בשבילו.
אני יודעת בוודאות שהבנים מציקים לעוד ילדה מהכיתה שלה , מסיבה שלא ידועה לי.
בכלל , בכיתה יש הרבה בעיות התנהגותיות בקרב הבנים , והכיתה באופן כללי לא מגובשת.
איך אני עוזרת לה???????
דרך אגב אנחנו תושבי רמת גן. האם ידוע לך עך מפגש או חוג שיוכל לעזור לה?

שוב תודה רבה

שלום רוחמה,
אם כך, אז זה לא לגמרי עניין הגבות. עדיין אפשר לטפל בגבות, אבל לא לצפות שזה ישנה את כל התמונה בהכרח.
אני לא מכירה "מפגש" או חוג באזור רמת גן, אבל אם תחפשו בגוגל "קבוצות למיומנויות חברתיות" ייתכן שיעלה מידע שיוכל לעזור לכם, יש כל מיני מכונים באזור המרכז שפותחים מדי פעם קבוצות כאלה זה תלוי בהיצע וביקוש בנקודת זמן נתונה.
כמו כן אפשר למצוא חוג שמשהו שהי אמ אוד טובה בו ואוהבת לעשות שיחזק את ביטחונה העצמי והיא תוכל ל"הראות" זאת גם בכיתה ולקחת כך מקום יותר טוב - כמו ספורט, ריקוד, נגינה, בישול וכדו'.
מעבר לזה, אם אתם לא מצליחים לעזור לה על ידי החיזוקים שאתם נותנים ולה ולא מוצאים קבוצה כזו בזמן הקרוב, והבעיה ממשיכה מאוד להטריד אולי כדאי לפנות לטיפול פרטני עבורה ולא קבוצתי, אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים.

החיתול והמוצץ הם אביזרי מעבר והרגעה. היא כנראה זקוקה להם בשלב זה והם עוזרים לה לקחת משהו מהביטחון של הבית לגן. בגיל זה , ובשלב הזה בשנה (בהנחה והיא במסגרת חדשה מספטמבר) לא הייתי נלחמת בזה רק להגיד שכשתגדל קצת כבר לא תצטרך את זה.
אם ימשיך לאורך זמן נסו לתת לה פרס כלשהוא אם תצליח להתמודד גם בלי. אם לא תשתף עם זה פעולה סימן שהצורך בהרגעה גדול. תנו לה. חזקו את בטחונה ועצמאותה בתחומים אחרים. לא להילחץ...החיתול לא ילך איתה לביחת הספר...

שלום אוסנת,
כן, זה עלול ליצור טראומה מסויימת אם חודש אחרי הולדת האח שולחים אותה לגן, ובהחלט עדיף לעשות זאת קודם.

שלום אורית,
עושנים בדרך כלל לא עוזרים ורק משפילים את הילד. צריך לבדוק יותר לעמוק מה קורה לו ולמה קשה לו. ייתכן שהמנסיון שהיה לו בגן הוא רגיל שאת מאשימה את הגננת, ואולי הוא חושב שגם עכשיו את תאשימי את המורה וזה גם מה שהוא עושה. אז אולי לגבי הגננת זה היה נכון, אבל לא כל כך הגיוני שזה יהיה בכל מקום. לכן קודם כל כדאי לדבר איתו על כך, שכנראה שהמורה צודקת, ושהוא צריך להשתדל יותר לשבת בשקט בכיתה ולא להפריע. ייתכן שעצם העובדה שהפעם את מצפה ממנו לקחת אחריות ושבמקרה הזה אין לו גיבוי, תעזור לו להתארגן על עצמו אחרת. מעבר לזה, לא ציינת דבר על הגבולות שלו וההרגלים שלו בדרך כלל, גם בבית, ואולי גם לזה כדאי לשים לב.

שלום נירה,
את מוזמנת לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה על פחדים אצל ילדים. פחדים ממוות הן דבר נפוץ ושכיח בקבוצת הגיל הזו, ואחרי שתגמור לעבד את הנושא עם עצמה יש להניח שהתופעה תחלוף.

שלום גלית,

על ההריון ניתן לספר בסמוך ללידה. לילדה אין מדד של זמן ולספר מוקדם מידי רק עלול להקשות.
כשמדובר בילדים גדולים יותר שכבר שואלים שאלות, צריך לספר כבר אז.

את מוזמנת לקרוא באתר שלי מאמרים בנושא.

בהצלחה!

נעמה.

שלום שלי. נשמע משאלתך שאת בעצם כבר יודעת את התשובה.
לילדה מאד נעים שאתם יושבים לידה. היא גם התרגלה למצב זה. זה כבר לא קל לשנות את ההרגל. אבל יש בו גם מחירים. גם לה, וגם לכם יותר טוב אם לטווח רחוק (לא רחוק מאד) היא תוכל להירדם לבד. רק כך תלמד להרגיע עצמה לבד. רק כך תוכל לפתח עצמאות בריאה.
על מנת לשנות את המצב צריך סבלנות וקור רוח. הכי גרוע זה להתחיל ולהיכנע. כך אתם מלמדים אותה שבכי עובד ואז בפעם הבאה תבכה יותר חזק לאורך יותר זמן עד שתישברו. לא הייתי עוזבת לגמרי. התנהלות הדרגתית כמו ישיבה במקום בו תוכל לראות אתכם היא נכונה .
אז כן,,, היא תבכה קצת ותתרגל אבל רק אם אתם תהיו רגועים, תבינו שאתם לא עושים לה נזק ושעלול להיגרם לה נזק אם תישארו לשבת לידה לאורך זמן. בלי ייסורי מצפון. זה סבל הדדי של מקסימום 10 ימים (הערכה גסה). אחרי שתבין שאין לה ברירה ותתרגל , סביר שתצליח להירדם יותר מהר. ברור שבהתחלה תילחם ותנסה ללחוץ (בבכי). היא תבקש מים, עוד חיבוק וכו וכו'.לא להיכנע.
אל תתחילו את התהליך אם אתם לא בטוחים שתוכלו לעמוד בו. אני מבטיחה אישית שלא ייגרם לה נזק בלתי הפיך.
העובדה שהייתה כלכך מרוצה מהצלחתה רק מוכיחה שזה בעצם הצורך שלה היום. תיזכרו בחיוך שלה בבוקר, קחו נשימה עמוקה, ובהצלחה

ליאת

מתי לדעתך כדי לצאת מטווח הראיה שלה? כרגע אנחנו יושבים בכניסה לחדר. אחרי שיעבור זעם והיא תלמד שאחנו יושבים בכניסה לחדר ותלמד להירדם לבד, אז לעבור לשלב של לשבת בסלון או לחכות עוד?

שלום מיכל,
את צריכה לחפש פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים. סוג הטיפול שניתן תלוי באבחנה ובהערכה שתהיה למהות הבעיה וסיבתה. בכל אופן עם ילדים עובדים באמצעות משחק, וכן חשובה מאוד הדרכת ההורים שמלווה את הטיפול.

שלום דלית,
אני לא יודעת אם יש כאן רק מאבקי כוחות, ייתכן שיש כאן זעקה עזרה מסוג אחר לגמרי, וייתכן שלא. ליתר ביטחון - בהחלט רצוי לפנות לעזרה טיפולית. אני לא מכירה אישית מטפלים במכבי, וגם לא ציינתם את האזור בו אתם גרים. נסו לברר דרך הקופה מי המטפלים בילדים בגיל הרך באזור מגוריכם, ייתכן ובכלל יפנו אתכם למכון להתפתחות הילד של הקופה.

תודה על התגובה.
היכן יש מרפאה לבדיקת רגישות יתר כדי שאוכל למנוע שזה משהו פיזי, האזור חולון.
כמו כן, התחלנו ללכת ליעוץ/טיפול אצל פסיכולוג ילדים, מקווה שזה יעזור.

שלום דלית,
אני לא מכירה מרפאה לרגישות יתר, אני חושבת שזה דבר שיכול להיבדק אצל מרפאה בעיסוק, ואולי אפשר להתייעץ גם עם רופא ילדים. באופן כללי במכונים להתפתחות הילד של קופת החולים אפשר בדרך כלל לקבל מענה מהסוג הזה.
טוב מאוד שפניתם לעזרה פסיכולוגית,
בהצלחה.

שלום אירית,
לשתי ההחלטות יש מחיר, אבל לי נראה שמדובר ביותר מדי מעברים והסתגלויות ועדיף לחסוך לו אותן, אני הייתי משאירה אותו בבית.