פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בעקבות איבחון דידקטי ואיבחון של פסיכיאטר להפרעות קשב וריכוז
הומלץ לי לעשות לילדה גם איבחון פסיכולוגי לברור מה הרמה והיכות האישית של הילדה
ילדה בת 9 בבית ספר רגיל
אשמח לקבל המלצות לאיבחון פסיכולוגי בצפון גליל ועמקים
תודה

שלום אני אמא לילדה חכמה ומקסימה וילד בן 2 מקסים הילדה בת ה3 וחצי בוכה על כל דבר זה מגיע למצב של צרחות איומות ואפילו משטרה כבר הגיע אלי פעם אחת לפעמים היא רוצה משהו והיא לא מבקשת היא פשוט מתחילה בבכי ואני לא יכולה להבין מה היא רוצה יש לה בכי ממש חזק כולל צעקות אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות

ביתי ילידת ינואר 08 מה שאומר שבינואר 10 תהיה בע"ה בת 3. אני לא יודעת אם להעביר אותה לגן עירייה או לסחוב עוד שנה בגן הפרטי...מבחינה שיכלית היא מאוד בוגרת ויש לאן לשאוף מבחינה רגשית יש בקרים שהיא עדיין נצמדת אליי ואחרי שאני הולכת לאחת הגננות ומחפשת חום ביטחון וכו'...בגן עירייה לא ישנים צהריים ולגבי התכנים האם יש הבדל בגיל זה? תודה

ביתי השניה כבת 3.5 ילדה מקסימה בגן מוותרת ממושמעת אוספת מישחקים וכו: אך בבית ילדה אחרת לגמרי מרביצה לי לפעמים מתחצפת קוראת לי חוצפנית ובעיקר עושה הפוך ממה שאני מבקשת מימנה ויתר על כך היא מקשיבה רק למה שבעלי ובני הגדול אומרים לה הבן הגדול בן 4.5...(שהוא די ממושמע יותר בן אבל קצת בבית) לצורך הענין יש בבית עוד תינוק כבן חצי שנה אני לא יודעת אים לדבר על כך עים הגננת או שלא כדי לי להרוס את שמה הטוב של ביתי אנא עיזרו לי תודה מראש!!!

יש לי ילדה מתוקה ומקסימה בת 5.5 שפשוט מדברת בלי הפסקה.
זה לא ברמה של "לדבר הרבה", זה לא ברמה של "לחפש תשומת לב" אלא פשוט דיבור ללא הפסקה ובלי שליטה.
כשאוכלת, לדוגמא, אם לא אזכיר לה כל דקה להפסיק לדבר ולהתחיל לאכול הארוחה תימשך במשך שעתיים. וזה לא רק אצלי אלא בכל מקום שבו מרגישה נוח (כמו בגן לדוגמא)
מכיוון שמוכר לי היטב מאמא שלי... תוהה האם ייתכן שהבעיה קלינית ולא התנהגותית? כיצד מתחילים לבדוק את זה?
תודה

אני יודעת שחשוב להגיד לילד מי יבוא לקחת אותו מהגן (המידה וזה לא אמא או אבא) כי הוא מצפה ורגיל שהם באים
השאלה היא האם צריך להגיד לו בבוקר שסבתא היום תיקח אותו ?
והאם בגיל 1.5 להגיד בכלל בבוקר או שזה רק יצור ציפיה כל היום ?

איך הופכים להיות אמא לא שוטרת,אני מרגישה שאני באה הביתה ואז מתחילה את משמרת במשטרה ואני אסביר,
יש לי שני ילדים 8 ו6 וחצי שאני צריכה להגיד הכול , וזה אומר , מכינה את הבגדים בבקר וצריכה להגיד לצחצח שיניים , לשטופ פנים , כול פעולה אני שם ועם אני לא אומרת לא נעשה ויותר מיזה מכשיר התמי 4 - אני מבקשת בבקשה ילדים להשתמש באותו כוס לחצי יום , כי הם לא יהיה שם כול שתיה מלא כוסות , להרים את הכלים אחרי שאוכלים, , לסגור את האורות אחרי שיוצאים, בקיצור קרציה , מה אני אעשה להפסיק ? להיות משרתת מה ?

שלום לכולם.

אחד מיקיריי עובר בעיה ששמה את המצב המשפחתי והנפשי שלו במשבר,
לא ידעתי לאן ולפנות וממי לבקש עזרה למרות ההתעניינות הגדולה שלי בפסיכולוגיה.

אחיין שלי בן 7, והוא לא מפסיק להכות את עמיתיו ללימודים,
הוא לומד בכיתה ב', הוא לא צריך יותר מתירוץ בשביל להכות מישהו,
בנוסף, הוא לא מסתפק בלהכות ולקבל בחזרה, הוא מכה עד חירוף נפש.
שתי ההורים במצב כלכלי טוב המשפחה חיה מעל המעמד הבינוני,
לילד יש הכל מהכל, הוא מקבל אהבה, ועם זאת גם מקשיבים לו ומדברים איתו (יחס).

בבית עצמו אף פעם אין אנרגיה חיובית או אווירה, אפשר להבין מאיפה מגיעים הסטרסים,
לאור החיים החומרניים שההורים חיים התיסכול של רדיפה אחרי הזנב משפיעה על הילדים ומתסכלת אותם.

אני לא איש מקצוע ואני לא יכול להגיד שאין אהבה במשפחה, אינני מסוגל לראות את דודתי סובלת ואת אחייני הקטן מסולק מכל ביתספר שהוא מתקבל אליו.

הצעתי לעשות איבחון פסיכולוגי, אך שוב אינני איש מקצוע.
אשמח להצעות לפתרונות ועזרה מקצועית.

אני חייב לציין שהילד הוא ילד טוב הוא ילד שכן מסוגל להראות חיבה
שכן מסוגל לאהוב ולחייך, אבל משהו יושב לו שם על הלב ואני דואג שאם הבעיה
תיפול בין הכיסאות בשלב כזה מוקדם, בשלב מאוחר יהיה קשה להציל את הילד הזה.
תודה.

שלום, יש לי בת, בת 2.8 שנים ואני שוקלת להעביר אותה גן החודש, עקב מעבר דירה. האם היא תגלה קשיים במעבר ובהסתגלות? אשמח לקבל טיפים ועצות.
תודה

שלום רב,
שמי אפרת אמא לנועה בת 3.5 והדר בת חודשיים.
ביתי נועה מגיל שנה בערך סובלת משני סוגים של פחד:

1. מעין חרדת נטישה אני לא יודעת אם בגלל שעזבתי אותה בגיל תשעה חודשים למשך חודשים בגלל ניתוח, או בגלל שאביה איש קבע שמגיע בסופי שבוע הביתה והיא מפחדת שאעזוב אותה. היא לא מוכנה ללכת לשום מקום לבד, היא נמצאת בגן וצהרון עד השעה 16:00 אבל אחרי זה היא צמודה.

2. היא פוחדת מכל מה שקשור לתחפושות, או תלבושות אפילו תלבושת של מורה לחוג קרטה שהיא ראתה. היא היסטרית, בוכה, רוצה ידיים, ולא מוכנה לשמוע על ימי הולדת בגלל הליצן, על פורים או כל הצגה או מסיבה.
הפחד נראה לי קיצוני מאד.

בזמן האחרון היא מראה לי סימני מצוקה, חרדה, פחד, למרות כל הניסיונות שלי להרגיע אותה.

אשמח לקבל חוות דעת, ואם נראה שהיא באמת סובלת מחרדה כל שהיא אשמח לקבל טלפון של פסיכולוגית ילדים.

תודה מראש על העזרה
אפרת טולדנו

שלום רב
בתי שהיא בכיתה ב',תלמידה טובה וילדה מאד חיובית ועדינה מושפעת לאחרונה משתי בנות "בעייתיות" בכיתה שכל הזמן מחליטות להציק לילדה אחרת בכיתה. בתי מעריצה את אחת הבנות הללו ופועלת לפי הוראותיה, כלומר החברה אומרת לה להוציא לשון או לקלל ועם מי להיות או לא להיות חברה והיא עושה כדבריה. אמא של אחת הילדות ה"נפגעות" התקשרה לספר לי שבתי נהגה כך (קיללה והעליבה) כלפי ביתה וידוע לה שזה בהשפעת אותה ילדה. מה אני אמורה לעשות ואיך לנהוג עם ביתי? לשוחח על כך? היא נכנסת למין אנטי ומסרב להקשיב. להעניש אותה? לומר לה להתרחק ולא להזמין יותר אלינו את אותה ילדה? אבל הרי אינני יכולה לשלוט בנעשה בכיתה. בקיצור- אובדת עצות....

ערב טוב

יש לי ילדה בת 3 וחודשים, היא בת יחידה. הילדה נמצאת בגן מגיל שנה ושמונה.
לאחרונה התחלתי לעבוד, ולכן הילדה נשארת לישון בגן. (ללא כל בעיה)
בזמן האחרון שמתי לב לשינוי בהתנהגות שלה, היא נהייתה יותר אלימה וחוצפנית, בבוקר היא עושה לי בעיות כאשר אנחנו מגיעות לגן, הילדה פשוט נתלית עליי ואינה מוכנה לעזוב אותי. דבר שמעולם לא היה. כאשר אני מנסה לשאול אותה על הגן או על הגננות האם היא אוהבת אותם היא אומרת שלא ולגבי מטפלת אחרת מסוימת היא אמרה שהיא הרביצה לה, לי היא אמרה ברגל, כשבעלי שעל אותה היא אמרה לא שהיא נתנה לה מכה בראש. לגבי שאר הצות היא אמרה שלא הרביצו לה.
איך ניתן לדובב אותה יותר לעומק, אנחנו לא יודעים איך להמשיך אלה , אנא עזרתכם.

לאחייניתי כמעט בת 8 יש התנהות קיצונית לאחרונה לכאן ולכא, למשל לאחרונה היא פיתחה אובססיה לסדר וניקיון והיא מתעקשת לסדר את הבית ולפעמים אף דורשת בתוקף ממני ומאחותי כ"א לחוד לעזור לה לסדר את הבית,, הנ"ל קורה לעיתים תכופות ביום שישי האחרון אף היתה אצלי והתעקשה לסדר לי את הבית, גם בצהרון היא התנדבה לסדר . היום למשל כשחזרה מבית הספר יחד עם אחותי הכל היה נינוח חיבוקים נשיקות וכו' עד שהגיעה הביתה והיא החלה להתפרץ ולצעוק שוב בנושא הסדר והניקיון וכך היה במשך זמן רב עד שנרגעה, ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה מצד אחד הפגנתן עצבים צעקות קללות ואח"כ באה החרטה נשיקות וחיבוקים מצידה וביוזמתה.
אגב, היא נוהגת כבר זמן רב לקלל את אחותי (אימה) ו/או אותי (לעיתים) ובעיקר נוהגת להגיד "בת זונה" על כל פיפס קטן שמעצבן אתה
מה לעשות בעניין? האם לפנות לייעוץ התנהגותי - אני די מודאגת

בתקופה האחרונה (חודש+-) ובעיקר בשבוע האחרון אחי נהיה מאוד שונה, מוזר.
הוא בן 11, ילד מאוד רגיש אבל עם הרבה חברים.
כבר תקופה ארוכה שהוא אומר כי צצות לו מחשבות בראש על המוות ועוד כל מיני נושאים כאלה ואחרים רעים וקשים.
עכשיו בשבוע האחרון היה ממש הדרדרות במצב שלו.
הוא פשוט מתנתק מהסביבה שלו, כאילו הוא יכול להיות איתך ושנייה אחר כך פתאום לא.
למשל: הסיעו אותו לחבר, אבי עצר שנייה בצד לבדוק משהו עם האוטו
ופתאום אחי יצא מהאוטו נעמד על המדרכה, עכשיו אבא שלי שאל אותו "מה קרה לך" אז הוא אמר לו "אני עומד פה לידך".
או שהוא מתחיל לזוז לכל מיני מקומות וללכת במעגלים או דברים בסגנון.
יש לו קטעים מאוד משונים כאילו הוא בעולם משלו והוא כבר מתחיל מאוד להפחיד אותנו.

אני מאוד, מאוד, מאוד מודאגת לגביו
אז בבקשה תענו לי כמה שיותר מהר.
תודה

הבן הבכור שלנו כמעט בן 5 ויש לו פחד מאוד גדול להיות לבד בחדר, להיות רחוק מאיתנו.
זה התחיל בערך מגיל 2.5 עם קושי גדול להפרד מאיתנו בבוקר בגן וגם בפחד "מדברים רעים" כמו נמרים בעיקר לפני השינה. הקושי בפרדה בגן נמשך עד היום אך בעוצמה נמוכה יותר ואת הפחד לפני השינה פתרנו בזמנו ע"י תלית שלטים לגירוש נמרים ובהעמדת חיות מפלסטיק על גב המיטה שישמרו אליו.
בגיל 3.5 עברנו מדירת 3 חדרים קטנה לבית פרטי בן 3 קומות והפחד מדברים רעים חזר והתעצם והוא לא היה מסוגל להיות לבד בסלון בקומה התחתונה ושאנחנו נהיה בקומה השניה בחדר השינה. הוא התחיל בנוסף לדבר על מוות ועל סבא רבה שלו שנפטר בגיל שנתיים וחצי וכמוה שהוא מתגעגע אליו ולא רוצה שהוא ימות ולמה אנשים מתים ומתי מתים...
בשבוע שעבר הפחדים עלו שלב נוסף הוא לא מסוגל להיות מעל כמה מטרים רחוק מאיתנו כאשר אין קשר עין (לדוגמא להכנס לשירותים לבד). בנוסף כל לילה הוא מתעורר בסביבות 23:00 כאשר אנחנו עדין ערים ובא אלינו בבכי ואחרי שהוא נרדם שוב אז הוא מגיע אלינו למיטה עוד פעם באמצע הלילה ומסרב לישון בחדר שלו.
הוא מודע לזה שהוא מפחד ולא מתבייש בכך ובגיל 3.5 כבר אמר לנו "שיש ילדים שמפחדים ויש כאלה שלא מפחדים - אני מפחד"
כל ניסיון שלנו לעזור לו להתמודד עם הפחדים כעת לא עזר.
מה אנחנו צריכים לעשות?