פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אושרת,
הוא רק בן שנה וחודשיים, נראה לי חשוב שתכבדי את הקצב שלו, ותני לו לבחור לבד מה שחיוני כרגע לעניין שהוא מגלה בעולם. עצם הלחץ שאת חשה סביב העניין מורגש אצל הילד והוא מנוגד לכ הכיף והיצירתיות שהן מטרותיו של המשחק. לכן חשוב מאוד שתרפי המענייןו הזה, עד גיל שנתיים לפחות , אם לא יותר.

ראשית, תודה על תשובתך.
שנית, הוא בן שנה ו-7 חודשים ולא שנה וחודשיים.
עד אתמול ממש לא הייתי לחוצה מהנושא וזה הרגיש לי נכון שהוא משחק במה שמעניין אותו, והעובדה שהוא יכול להתעסק בזה שעות אף הרגיעה אותי.
אבל, אתמול היינו בהתפתחות הילד, ורופאת ההתפתחות אמרה שזה לא בסדר שהוא מתעניין רק במשחק אחד, לא מגלה עניין במשחקים האחרים שהיא ניסתה לעורר בו רצון לשחק בהם, וציינה שהוא מתקבע על משחק אחד לאורך זמן, וזה לא נראה תקין בעיניה.
כמובן, שלשמוע דברים שכאלה מפי רופאה שההתמחות שלה זה התפתחות תינוקות, לשמוע את זה על הבן שלי, זה מלחיץ.

תודה.

שלום אושרת,
אני מבינה אותך.לי זה נשמע פחות מלחיץ. עם זאת אם הרופאה ראתה אותו ייתכן שהיא ראתה דברים שאני לא יכולה לאבחן רק לפי התאור שלך בפורום, ואם את מודאגת ייתכן שכדאי לך לפנות לגוםר נוסף, אולי פסיכולוג התפתחותי או רופא אחר, כדי לקבל התרשמות נוספת.

שלום מיטל.
אם הילד נלחם שעתיים למרות שעייף , ובהנחה שאין לו פחדים או כאבים בלילה, סימן שמרויח משהו בשעתיים אלו. מרוויח עוד זמן הורים, מרוויח קצת טלויזיה, פינוק יחס בלעדי ? מה כלכך חושש להפסיד?
נסו להיות מאד מאד מאד החלטיים. אחרי מקלחת וסיפור הולך לישון . אם קורה לכם תענו פעם אחת ש"נדבר מחר" ואז אל תגיבו יותר. אל תגיבו יותר! אם יוצא מהחדר קחו אותו בהחלטיות למיטתו ואימרו לו "עכשיו את הצריך לישון" .אל תיכנסו למשא ומתן או מתן מענה לבקשותיו. אם מבקש מים/אוכל תאמרו לו בקצרה "מחר". זהו!!!! אם יצא שוב תחזירו אותו מייד למיטה באותו אופו. בלי צעקות אבל באופן החלטי ותקיף. אם זה ממש לא עוזר נסו להשתמש באיום:" אם אתה יוצא מהחדר אז אני אכעס מאד/ מחר אין טלויזיה/לא תקבל... וכו'".
אני מאמינה שאם לא תיכנעו, ותהיו מוכנים לכמה ימים קשים לפני שיהיה קל, הוא וגם אתם תהיו ערניים ומאושרים יותר.
בהצלחה

בהצלחה

שוב תודה
הפעם זו תשובה אני מסכימה איתה יותר היות שייתכן שאני זקוקה להכוונה ביחס לגבול בין למה שקראת כפייתיות לבין התמדה או עקשנות ללמד משהו שנראה חיובי על מנת ליצור בסיס טוב לעתיד

שיהיה יום טוב /ערב טוב לכולנו

שלום לך,
נראה לי שאת עסוקה מדי בענייני הואכל של ביתך. היא מספיק גדולה ואת לא צריכה כל כך לשבת לה על הראש בעניין הזה, אל תדאגי היא לא תמות מרעב. ייתכן ואם תמשיכי כך תגרמי לה להפרעת אכילה. תניחי לידה את האוכל ותני לה לאכול, בקצב שלה ואיך שבא לה. אם אין לכם זמן כי צריך ללכת תגידי לה מראש שאין זמן, תני לה עוד דקה עוד שתיים ותסיימו את הארוחה, כמה שהיא אכלה היא אכלה. אם היא תהיה רעבה היא בעצמה תרצה לאכול. נמשמע מהתאור שלך שאת יותר מדי כפייתית איתה בענייני האוכל. חשוב מאוד שתרפי. אם את לא מצליחה, יש מקום שתפני לייעוץ בעניין.

מודה לך מאד על תשובתך למרות שאני יודעת שקיימות גישות שונות לאופן ההאכלה או הגשת האוכל לפעוט או ילד צעיר, גם הגננת שלה מאמינה שכדאי לתת כל פעם פריט אחר מן הארוחה ולא הכל בצלחת אחת כי זה מבלבל את הילדים והם לא אוכלים כלום אלא יותר טועמים. אני רואה שמצלחת אחת היא אוכלת רק את מה שהכי פחות חשוב = תפוחי אדמה או תוספת פחמימתית אחרת ולא את הבשר ולא את הירקות הטריים ולא את הדגנים וכו'
בין אם זה ב'מנות' או הפרדה של פריטים על פי חשיבותם או בצלחת אחת היתרון היחיד של ההגשה בצורה הראשונה זה שבתי בבטחון אוכלת את הירק ומנת החלבון ובסוף את הפחמימה כי היא סובלת מעצירויות וחשוב לי שתצרוך את הסיבים מהירקות למשל או שתשתה את כמות המים שניתנת לה כי היא מתלוננת על כאבים ואיני רוצה להרגילה לתוספים לעזור לה לעצירות. כלומר למנוע ממנה את המאמץ יתר על המידה בשירותים ואם היא אכן צורכת את הירק (סיבים טבעיים ולא תוספים מבחוץ) והדגנים אז יש שיפור והשפעה על העצירות לטובה.

ייתכן שאני כפייתית וגם אמי וייתכן גם שאני זקוקה להדרכה בעניין זה אבל אני גם רוצה להקנות לה הרגלי אכילה של מאכלים מגוונים שאינם כוללים מזון מהיר או מתוק במיוחד אלא בריא,
לצערי אמי הרגילה אותנו מגיל צעיר לדברים מתוקים אחה'צ והיא גם כבר הרגילה את בתי לאכול מתוק אחרי האוכל (שאני רואה בכך לא רק הרגל בריאותי קלוקל אלא גם תלות ואכילה בלתי בריאה ונכונה) ועל כן אני לפחות מנסה למלא את הארוחה במזון פשוט טרי ופחות מעובד או מתוק.

בברכה
אורי
גן יבנה

שלום אורי,
הכל טוב ויפה. ואכן חשוב לדאוג לתזונה נאותה של ילדים. את יכולה לשים לה כל דבר לחוד אם את רוצה, זה ללא משנה בעיני. השאלה היא שאלה של מחיר. כשזה גובה מחיר נפשי מהילד ונהפך לעינוי ולמקור למתח רב לילד ולהורה אז משהו נהיה מוגזם. שם צריך לעצור ולבדוק עד כמה ההתעקשות הכרחית ואיפה אפשר להתגמש.

שלום מיטל
עניתי לשאלתך האחרונה

שלום אושרת,
קודם כל כדאי שתשתאלו את הרופאה למה התכוונה. אני יוכלה לומר מה נראה לי אבל תקחו בחשבון שזה עלול להליות לא מדוייק וכדאי שתחזרו לרופאה בכל מקרה.
אני חושבת שמה שהרופאה התכוונה הוא שיש בעיה ביצרית הקשר של הילד והוא לא מבדיל בין חיסרון של חפץ לחיסרון של דמות משמעותית בחייו. זה לא משהו שאתם יכולים "לתקן" בבית, אלא ייתכן שהיא חשבה שמדובר בבעיית תקשורת. לכן חשוב שתחזרו אליה ותבקשו הבהרות.

לאמא המתוסכלת שלום,
באמת מאוד מתסכל להרגיש שאין לך בכלל מרחב לעצמך, אפילו לא לשירותים. הבת שלך נמצאת בגיל בו ילדים מנסים להפעיל הרבה שליטה על המבוגרים, התנהגות שנובעת מההכרה שלהם בצעירותם ובכך שהמבוגרים מתווים את החוקים.
אולם המבוגרים אכן קובעים את הכללים ומנהלים את חיי הילדים, ולא להיפך. ביכולתך לעצב את ההתנהגות של בתך במידה רבה, וחשוב שתעשי זאת גם עבורה וגם עבורך. נראה שאת משדרת הרבה בהלה מהמצבים בהם היא לא מרוצה, כועסת או מתוסכלת. כואב שהיא מגלה זאת, אך הרגשות הללו הם חלק מהחיים. חשוב שאת תקפידי על העדפותייך ועל מה שחשבת לעשות גם אם לה קשה. אפשר להסביר לה במלים שאמא עכשיו הולכת לשירותים לדוגמא, וזה מקום פרטי. היא יכולה לעמוד מחוץ לדלת או לשחק בחדר, ועוד מעט כשאת תצאי תמשיכו לבלות יחד. היא תבכה מספר פעמים, וסביר להניח שאחכ תשלים עם הגבולות שאת הצבת. וכך גם ביתר המצבים.
בהצלחה,
שירי

שלום לך,
קשה מאוד לדעת דרך הפורום האם המצב מדאיג או לא. זה תלוי כמה זה מפריע בתפקוד. שווה לשמנוע מה אומרת הגננת, האם יש תלונות על כך, האם זה מסכן אותו כי לא שם לב לדברים חשובים.
אם זה לא המצב ולפעמים הוא פשוט לא עונה לכם, זה לא נורא, גם הייתי בודקת את האפשרות אם אתם קצת יותר מדי מנדנדים לטעמו וזו דרך שלו לשים גבול לחודרנות של הסביבה.

שלום יעל,
לא ניתן לדעת על פי הפרטים שמסרת על מה זה מעיד. זה יכול להעיד על כל מיני דברים שקשורים לעולמה הפנימי של הילדה אים לכך משמעות אחידה אצל כל הילדים. לכן בלי להכיר יותר את הילדה אין דרך לענות לך על השאלה.
אולי תפרטי יותר ממה את חוששת כי נשמע שיש לך חשש בכיוון מסויים, ואולי גם תוסיפי נימוקים ויותר פרטים על הילדה ונוכל לחשוב ביחד.

יעל שלום,
ייתכן שליאור הוא ילד עם צורך בפעילות רבה וסקרנות כלפי סביבתו. מה שתיארת הוא לחלוטין בטווח הנורמה לגיל ולמין - כלומר, הרבה בנים בני קרוב לשנתיים הם אקטיביים, חקרניים וכועסים כשלוקחים מהם דברים. ממה שכתבת, עולה תחושה שאתם ההורים וגם הסביבה מפרשת באור שלילי את האופי והטמפרמנט של ליאור, ורואה לשלילה דברים שיש בהם הרבה חיוביות - למשל, רוצה לעשות דברים מעבר ליכולותיו, זו תכונה נפלאה של רצון להתקדם ולהתפתח ולהציב לעצמו אתגרים. כמו כן, ההתייחסות לליאור היא כאל ילד הרבה יותר בוגר - לא ברור לי איך את מצפה שהוא יגיב כשלוקחים לו משהו, מלבד תסכול וכעס שהם התגובות ההגיוניות במצב שכזה. בנוסף השיקופים מתאימים גם הם לגיל מבוגר יותר, ואפשר להוסיף עליהם גם השתובבות איתו, הנאה מהסקרנות ומהרצונות שלו ומתן לגיטימציה וכבוד לאופיו.
לסיכום, מהפרטים שכתבת כאן ליאור אינו זקוק כלל לטיפול!
אם אתם ההורים מרגישים שאתם זקוקים לעוד כלים כדי להבין את ליאור או לדעת איך להגיב אליו, נראה לי שתוכלו להיעזר בהדרכת הורים ממוקדת אצל פסיכולוג/פסיכותרפיסט המומחה בטיפול בילדים.
בהצלחה,
שירי

שלום לך,
לא כל כך הבנתי מה זה קשור להסבר? מה בדיוק אתם רוצים להמשיך להסביר לו בבית? נראה לך שהוא לא מבין משהו? שזה קשור לאי הבנה? זו לא ההתרשמות שלי ממה שאת מספרת.
לי נראה שהוא מדווח כך על מצוקה ריגשית כלשהי.
קודם כל אם הוא מתבייש בגן, צריך להתייחס למה שהוא אומר, אולי לבקש מהגננות לעזור לו בעניין הזה?
אם הוא מפספס גם בבית אז זה לא קשור לביישנות בלבד וכדאי ללכת לייעוץ מסודר בעניין.
קודם כל כדי לשלול סביה רפואית, ואז אם הכל בסדר צריך לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

שלום לך
אני מבינה שהנושא של צבע השיער מאד חשוב לך. למען האמת דברים כאלו בדר"כ נוטים להסתדר עם הגיל. גם הפנימיות משתנה וגם החיצוניות ועם הזמן הם נהיים יותר מתאימים. זה פשוט קורה איכשהו. בינתיים תמשיך לצבוע אם זה עושה לך טוב...
ואל תדאג...

טל שלום,
אני חושבת שהורים שקשובים לילד יכולים הרבה פעמים לדעת מה טוב עבורו יותר מאיש מקצוע שלא מכיר אותו. נראה ששקלת את הטיעונים לכאן ולכאן, ובכל החלטה יש מחיר ויש רווח... בעיניי אף אחת מההחלטות היא לא אופציה מושלמת, אולם ככל שהשנה תתקדם, הצורך בחברת בני הגיל ובגירויים נוספים, יילך ויתחזק והוא עדיף על יחס מטפלת אחת על שני ילדים (זה כמובן בהנחה שגם הצוות בגן משקיע, רגיש וחם). כל עוד הילדים יהיו בגן במסגרות נפרדות, הגן יילך וייעשה עדיף יותר. חבל שלא ניתן היה לדחות את ההחלטה לעוד כחצי שנה, ואז העיתוי היה יכול להיות מצוין.
לסיכום - אכן התלבטות, וכל החלטה תספק חלק ניכר מהצרכים של בנך, אך לא את כולם.
בהצלחה,
שירי

Coral שלום,
יש דברים שאנו כהורים מעבירים לילדים, גם כשאנחנו מאוד לא רוצים בכך ואפילו מתאמצים לשדר את ההיפך. היחס של בתך כלפי אוכל הוא לא תקין ולא בריא, ומסמל תהליך לא טוב שקורה לה ביחס לאוכל, ביחס לגבולות ולמגבלות.
האמת שדווקא פנית לפורום הנכון בבעיה הזו... במרפאת הנוטרים, מרפאה של קופת חולים כללית שנמצאת ברעננה, יש יחידה לטיפול בהפרעות אכילה. במקרה אני עובדת בה ומעבירה יחד עם מטפלת נוספת (שמה אסתי מנקובסקי) תוכנית ייחודית לאמהות עם הפרעות אכילה שיש להן ילדים עד גיל 6. אנחנו מתחילות עוד מספר שבועות תוכנית עם מטופלות חדשות, ואולי כדאי לך לבדוק האם התוכנית הזו מתאימה לך. באופן כללי, אאמר שהתוכנית מיועדת למנוע קשיי אכילה בקרב הילדים ולחזק את ההורים.

המידע שלעיל הוא ממש במקרה כי אני עוסקת בתחום של אמהות עם הפרעות אכילה וילדיהן, וזה גם היה נושא הדוקטורט שלי בפסיכולוגיה קלינית. מנסיוני חשוב לי לומר לך שהבעיה שאת מתארת עם האכילה המופרזת של בתך - זקוקה למענה טיפולי מהיר במסגרת של הדרכת הורים אצל איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכותרפיסט) שמומחה בתחום. רצוי לפנות לטיפול בהקדם, בין אם לבדוק את התוכנית עליה כתבתי, או במסגרת אחרת. וכמובן - חשוב מאוד שהאבא יהיה מעורב בדיבור על הבעיה ובפתרונה.
בהצלחה,
שירי

שלום ליאת,
נשמע שאת בעצמך מבינה את מקור המצוקה שלו, אוי כדאי שתדברי איתו על מה שהוא מרגיש, כך הוא ירגיש יותר מובן, למשל להגיד לו שאת מבינה שמאוד קשה לו עכשיו, כי קרו הרבה שינויים שקשים לו, הוא בטח מתגעגע לאבא, ולבית הקודם, וגם מרגיש שאת פחות איתו כי את עזוקה עם האחות החדשה, וגם לו בא לפעמים להיות קטן ותינוק, וגם לו מגיעה תשומת לב, והוא נשאר בודד מדי והוא עצבו וכועס בגלל זה.חשוב שתנסי למצוא דרך לתת לו זמן בד בלי אחותו ולהיות ערה לצרכים הרגרסיביים שלו כדי שאלו יקבלו מענה בלי שהוא יצטרך לעושת קקי כדי להזכיר שגם הוא עדיין קטן וקשה לו.

איך להגיב לו כשהוא עושה את צרכיושוב במכנסיים האם להיות קיפה או רכה ומבינה

שלום ליאת,
לא זה ולא זה. להיות עניינית, לכוון אותו להתנקות וזהו.

שלום שירה,
בעצם מה שאת שואלת הוא יותר רחב, את שואלת לגבי הזהות המינית של הבן שלך, מה שהוא עושה זו לא התעניינות ניטרלית של ילד שרוצה לדעת, אלא את מתארת ילד שרוצה להיות בת, ומתעניין מהם הדברים שאופייני לבת לעשות או לבן.
נראה לי שכדאי שתפנו לייעוץ יותר מעמיק בעניין.