פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
לא הבנתי, אולי תסבירי יותר מה הקשר לקרוב המשפחה שלומד שם,ומדוע לא מוכן ללכת לילדים אחרים?

תודה על תשובתך,

לומד איתו בן דוד הגדול ממנו בשלוש שנים והוא מעדיף לשחק רק איתו ולא עם בני כיתתו.

אחה"צ הוא רוצה רק שיבואו אליו , אין לי מושג למה, הוא לא מסביר למה רק אומר שרוצה שיבואו אליו.

חבריו לכיתה מאוד נעלבים ממנו ואני חוששת שלא יהיה מקובל ודי יחרימו אותו

שלום לך,
נשמע לי שהבן שלך הוא חסר ביטחון מאוד, ולכן מעדיף לשחק רק עם מי שהוא מכיר ורק בטריטוריה מוכרת.
כדאי להרגיל אותו בהדרגה רבה לשינויים.
קודם כל להזמין במאת ילדים רק הבייתה. אחד בכל פעם. אוי אפילו אותו אחד. אחרי כמה פעמים לבדוק אם הוא מוכן ללכת אליו הבייתה או אפ אפשר להזמין ילד אחר. אחר כך לראות אם אפשר לשחק בו זמנית עם שני ילדים וכו'.
עם הזמן הוא ירגיש נוח יותר לשחק עם אותם ילידם גם בבית הספר, ולעזוב את הסביבה הבטוחה של בן הדוד בלבד.

שוב תודה, העניין הוא שהוא משחק עם בני כיתתו רק לאחר שהבן דוד הולך הביתה (מסיים לפניו את הלימודים) הוא אינו חסר ביטחון בד"כ ומתחבר מהר מאוד עם ילדים,

אני נוהגת להזמין חברים אלינו הביתה כל שבוע ובכל זאת הוא לא מוכן ללכת אליהם

אני חוששת מהתלות הזאת בבן הדוד, כשהוא איננו הוא מסתדר מצוין אך כשנמצא הוא מעדיף להיות רק איתו

שלום לך,
אם כך, קשה לי עדיין להבין ממה נובעת הבעיה. תנסי לתת יותר פרטים עליו ועל המשפחה.

אפשר תשובה בבקשה?

שלום לך,
תוכלי לקבל תשובה אם תעני על מה ששאלתי. מהפרטים שהבאת לא ברורה התמונה ולכן לא אוכל לתת כך תשובה.

שלום סיגל,
בודאי שיש לייחס לזה חשיבות. אולי כדאי לברר איתו מאיפה זה בא. לא בהכרח בצורה ישירה אלא דרך ציור, או משחק, לשים לב איזה דמויות הוא מצייר, האם הן עצובות, איך הוא מסביר את העצב שלהן, את הכעס שלהן, איזה סיפור יש לו לספר בעניין וכו'.

שלום קובי,
נסה להתייעץ עם פסיכולוג/ית בית הספר ולקבל ממנו/ה המלצה.

שלום רחל,
בודאי שזה ישפיע. עכשיו השאלה מה כדאי קשורה גם לאילוצים שלך ולמחירים שאת מוכנה לשלם.
האם חוזרת למשרה מלאה כי זה מה שאת רוצה? האם זה מאילוץ כלכלי?
מבחינת הילדים אין ספק שהיה עדיף שהיית חוזרת מוקדם ונמצאת איתם.
עם זאת גם אמא מסופקת ומרוצה זה משהו שהוא לטובת הילדים.
כמובן שיש גם פתרונות ביניים שאפשר לבדוק - למשל שבחלק הימים את תחזרי מוקדם ובחלק בעלך, וכו'.

שלום תמי,
לא בטוח שלאסור עליה להיפגש עם בן הדוד זה מה שיפתור את הבעיה, כיוון שהי אמספרת שזה קורה לה בעוד מקומות.
השאלה היא במאת מהכין זה נובע. האם התייחסות מהסוג הזה שמשהו שהיא עדה לו במערכת היחסים בבית? האם קיימים יחסי שליטה בבית? האם קיימים יחסי שליטה כלפיה באופן כלשהו או כלפי מישהו אחר? האם זה נובע מכך שהיא חושבת שלא יהיו חברים שלה אם לא תסכים לזה?
הייתי בודקת את הסיבות והגורמים למצב יותר לעומק ולפי זה הייתי ממשיכה.

שלום סמדר,

היא לא רואה סביבה יחסי שליטה לא בבית ולא בחוץ. אין לי מושג מהיכן הגיע לה הרעיון.
המילה עבד מעולם לא הוזכרה.

הרבה פעמים היא אומרת שלא רוצים לשחק איתה בגן אבל הגננות אומרות שהיא כן משחקת מאוד יפה.

את בן הדוד הזה היא מאוד אוהבת וכרוכה אחריו והוא כל הזמן מציק לה. אולי הוא מנצל את זה להגדיר את היחסים בינהם.... והיא המשיכה ותרגמה את זה גם עם החברה בגן??


איך אני ממשיכה מכאן???

שלום תמי,
יכול להיות, אבל זה שהיא אומרת שהיא נהנית מזה זה מוזר בעיני. בשלב הזה הייתי מסבירה לה שכשאנשים משחקים ביחד זה הדדי, אף אחד לא עבד של השני ושאת לא רוצה שהיא תשחק בזה, ואם מציעים לה - שתסרב, ואם מכריחים אותה שתאמר למבוגר בסביבה.
והייתי מסתפקת בזה. אם יהיו תופעות נוספות לא ברורות מהסוג הזה ותרגישו שזה מדאיג ומפריע, אולי כדאי לפנות לייעוץ יותר מעמיק.

שלום דורית,
כרגע היא צריכה את זה, זה עוזר לה. זו המהות של חפץ מעבר, לא ברור לי כל כך למה זה מפריע לך, זה נועד לזה והיא תוותר על זה מיוזמתה באופן טבעי כשלא תצטרך את זה יותר.
בהמשך, אחרי שתסתגל יותר לקושי שנובע מכך שאת פחות פנויה אליה, הייתי מציעה לה פתרונות אחרים כדי להרגע. כלומר במקום לקחת לה את המוצץ הייתי נותנת לה הכלים נוספים, כמו ליווי מילולי, לימוד הרגעה עצמית, הסחת דעת לפעילות נעימה אחרת, וכו'. כשיהיו לה דרכי הרגעה אחרות יהיה לה קל יותר לוותר על מוצץ.

שלום איילה,
זה לא מוקדם מדי. ייתכן שלגן יש השפעה אבל זה לא משנה. ילד אכן צריך גבולות. לא תמיד זה במקום להסביר כל דבר, יש דברים שילד צריך לקבל רק משום שהמבוגר יודע כרגע יותר טוב ממנו ומחליט עבורו. זה נותן לו ביטחון. אני ממליצה לך לבדוק את גישתך וממה היא נובעת והאם את יכולה להגמיש אותה וללמוד לתת גבולות קצת יותר ברורים בכל זאת.

שלום ליאור,
אכן תגובה קשה במיוחד, ואם זה יימשך כך ייתכן שכדאי לבדוק יותר לעומק איך ניתן לעזור לה מעבר לעיצה בפורום. רק דבר אחד יש לי בכל זאת לנסות להפנות אליו את תשומת לב: מאוד בולט שהיא במשבר סביב הולדת האח והתגובה שלכם שמתוארת בתשובה היא לנסות לקרב אותה לאח. ייתכן שהתגובה הזו מדגימה אווירה מסויימת של חוסר לגיטמציה לכך שכל המצב לא מוצא חן בעיניה הוא לא יכולה כרגע להתקרב לאחיה. יכול להיות שמה חסר כרגע הוא דווקא לתת הכרה לכך שנורא קשה והיא רוצה להיות האחות היחידה, והיא כועסת על האח וגם שונאת אותו. זה בסדר, זה מותר לה, אני מבטיחה לכם שבהמשך היא תאהב אותו גם אם לא תשדרו לה שהרגשות השליליים שלה הם לא לגיטמיים. ייתכן שאם תתנו הכרה גם לרגשות השליליים היא תוכל לבטא אותם במלואם(לא בפגיעה פיזית בתינוק כמובן) ולא תצטרך לפגוע בעצמה באופן שהיא עושה כיום.

שלום נעמה,
אכן נשמע שבתך מאוד חרדה.וגם ניכר בה שמשום מה היא לא סומכת על מבוגרים שיוכלו להגן עליה ולפתור בעיות בעולם (להגן מפני ילידם ולהתניע את האוטו...) זה לא משהו שייפתר מעיצה בפורום. אכן טוב אתם עושים כשאתם מחפשים טיפול.
כדאי וחשוב לשלב בטיפול גם הדרכת הורים.
לצערי אני לא מכירה מטפלים בדרום, אתם יכולים לבדוק במכון להתפתחות הילד מטעם קופת החולים שלכם באיזור מגוריכם.
בהצלחה.

שלום לך,
בכי מתסכול בגי הזה הוא טבעי לגמרי. ייתכן בהחלט שהציפיות שלך ממנה לא מותאמות לגילה.
הדרך ללמד אותה שבכי הוא לא פיתרון - הוא ללמד אותה פתרונות אחרים. את זה צריך לעשות בסבלנות ולא להתעצבן מכך שהיא בוכה, אלא להישאר רגועים ולהראות, במקרה שזה אפשרי - מה היא כן יכולה לבד וכיצד. ולגבי מה שהיא לא יכולה לבד, וזה מתסכל אותה - להרגיע אותה או להסיח את דעתה למשהו יותר נעים.

שלום יהל,
נסיעה ל-10 ימים ללא תינוק בן 8 חדשים מאוד מאוד לא מומלצת. אכן עלולה להיגרם טראומה. הכי רצוי שתבטלו את העניין ותדחו אותו לעוד שנה וכמה חודשים. בגיל שנתיים כבר אפשר להסביר לילד שאתם תחזרו וגם אפשר לשמור איתו על קשר באמצעות הטלפון או הסקייפ.גם אז הייתי עושה נסיעה קצרה יותר. נאמר - 5 ימים.
הבעיות שייווצרו בעקבות הנסיועת הזו יתבטאו גם בהווה וגם בעתיד. בהווה, כלומר כשתסעו ו/או מייד אחרי שתחזרו, צפויות הפרעות בשינה, באכילה, היצמדות, נסיגה התפתחותית, בכי רב, חוסר שקט, ואולי גם ביטוי גופני כגון - מחלה עם חום וכו'.
ההפרעות האלה עלולות לקחת שבועות, וייתכן גם שיהיה קשה מאוד לחזור מהן לשיגרה.
לטווח הארוך קשה להעריך את ההשפעה, אך זה בהחלט יכול לגרום לו להיות יותר חרדתי, לגרום לו לחשש ביצירת קשרים ומתן אמון וכו'.
אם בכל זאת אתם לא מוכנים לוותר, רצוי כמובן שיישאר בסביבתו הטבעית וסבא וסבתא יבואו אליו.

שלום


אנחנו חזרנו לפני כחודש מטיול בן 20 יום ללא הילדה (שנה ותשע).
התייעצנו לפני הטיול עם פסיכולוגית וקיבלנו דיעה הפוכה לחלוטין מזאת שהגיבה קודם.

נהננו מאוד, הסבתות באו להתגורר בביתנו במשמרות (שבוע שבוע) הילדה התחברה אליהם מאוד (כל כך נהנתה שהייתה עסוקה מדי מכדי לדבר איתנו בטלפון...). שמרנו לה על השיגרה (גן כל יום וסביבה מוכרת).

כשחזרנו היא קיבלה אותנו כאילו חזרנו מהעבודה (חיבוקים ונשיקות). היו שלשה ימים שהיא התקשתה להיפרד כשהשארנו אותה בגן ו... זהו!!! (גם אנחנו וגם היא שכחנו שנסענו)

לא יודע לגבי תינוק בן שמונה חודשים אבל אם תתאפקו שנה תוכלו לנסוע בכיף בודאות.

יש הבדל מאוד!!! גדול בין ילד בן שנה ו-9 לבין 10 חודשים!

שלום אור,
דווקא את כסיסת הציפורניים, שהכי מפריעה לך - תעזבי כרגע. זה לא ביטוי לחוסר גבולות, אלא לחרדה.
את צודקת שכעסים וצעקות לא עוזרים. הורים וגם גננות מבלבלים לפעמים בין הצבת גבולות לכעס. כעס או לא שיטה להצבת גבולות, אלא דרך התנהגות שמראה לילד שההורה איבד עשתונות, במובן מסויים זה בדיוק ההיפך מהצבת גבולות.
ייתכן מאוד שהחרדה של הילד, שמתבטאת בחוסר שקט ובכסיסת ציפורניים נובעת מחוסר הגבולות,אך היא לא ביטוי של חוסר גבולות, כי ילד משרגיש שהוריו חסרי אונים איתו, מרגיש חלש ולא מוגן ולכן הוא בחרדה. לכן הדברים שאת צריכה להגיב אליהם הם לא כסיסת הציפרוניים וחוסר השקט, אלא כשהוא בוכה - לדאוג היות עיקבית ולא לתת לו להשיג את מבוקשו בדרך הזו, כשזה לא ישתלם לו - זה ייפסק מעצמו.
כמו כן לא להגיב בכעס ובצעקות אלא בקור רוח ובנימה נחרצת ותקיפה. פשוט להגיד לא או אסור פעם אחת. וזהו. לא לנאום, לא לצרוח ולא להתחנן ולהסביר הסברים. להיות תקיפה וברורה, ומאותו רגע להתעלם מהתגובה שלו.
ועוד דבר. ייתכן מאוד, שמאחר ומדובר בבן הזקונים שלך, את משדרת מסר כפול, שפחות היה עם הילדים הגדולים, הווא נובע מזה שיש בתוכך חלק שאולי רוצה שהוא יישאר קטן, כי הוא האחרון שנשאר. וייתכן מאוד שזה גרום לך היות לא עיקבית איתו, ויותר מזה, ייתכן שזה גורם לך לא להניח לו לנפשו וכל הזמן "לחדור" למרחב הפרטי שלו, כביכול בתואנה של גבולות אך בעצם כי את זו שמרגישה לבד או שנגנמרו לך התפקידים פתאום. אם דפוס התנהגות זה אכן קיים, גם הוא מגביר את החרדה שלו כי הוא לא מאפשר לו להתארגן עם עצמו לבד מדי פעם.
לכן אני מאוד ממליצה לך לגשת להדרכת הורים או לטיפול עבור עצמך, כדי שאת תוכלי לשחרר את הילד הזה ולהיות עסוקה בו קצת פחות, וגם כדי לתוכלי להציב לו גבולות ביתר עיקביות וקלות.

שלום עדי,
נשמע שהידל אכן במצוקה. לא בטוח שזה בגלל הילדים בגן, למרות שזה מה שבולט לכם וייתכן שזה גם נכון או נכון חלקית.
לפי המצב שאת מתארת כדאי מאוד שתפנות לעזרה מקצועית מסודרת. זה לא עניין שייפתר דרך הפורום, כאן צריך לעשות אבחנה ולראות אותכם ואת הילד.

שלום רינת,
אכן עונשים לא עוזרים, עם זאת הם כן גורמים נזק והשפלה לילד.
מדובר בילדה קטנה, שבסה"כ מתרגשת ומתקשה להכיל אירועים שונים במהלך היוםן וחייבת לדבר עליהם עכשיו. הי אלא עושה דווקא או בכוונה לאף אחד וזה לא נובע מרישעות או מחוצפה.
אפשר להציע למורה למצוא דרכים להעסיק את הילדה ותת לה תשומת לב באופן שייתן לה הרגשה חשובה ומרכזית - למשל לתת לה תפקידים לחלק חומר בכיתה, לפנות אליה לעיתים קרובות כדי לשמור על הריכוז שלה בכיתה ולתת לה מטלות קטנות שקשורות ללימודים. דרך נוספת היא ללכת דווקא על החיזוק החיובי - כלומר לתת מדבקה או התייחסות על כל יום או שיעור שבו לא פיטפטה. את זה כדאי שהמורה תעשה ולא את. היא יכולה לבקש הדרכה מפסיכולוגית בית הספר איך עושים טבלת עיצוב התנהגות וחיזוקים חיוביים כדי להפחית התנהגות לא רצויה.

שלום לך,
כדאי שתפנו לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שעוסקת בפחדים של ילדים ותבדקו אם יש שם דברים שאתם יכולים ליישם.

תודה, קראתי את העמודה, וניסיתי לגרום לה לשחק עם בלון.
היא מסכימה לשחק עם בלון ובלבד שאינו מנופח או מנופח חלקית. הבעיה שלי היא
1. באופן כללי ההיתנהגות שלה מאוד רגישה והיא מראה הרבה סממנים שאיננו רגילים אליהם (יש לנו שלושה ילדים) כמו סגירת דלתות ומצוקה מצעצועים ועכשיו זה.
2. אני לא משוכנע שזו הבעיה באמת למרות שזה ההסבר שלה. היא מקבלת "התקפי" פחד גם כשאין בלונים בסביבה ואז היא מבקשת להתחבא (ראש בחזה של ההורים) או ללכת לבית (אם בבית אז לבית של סבתא)

שלום קרלוס,
נשמע שהילדה מאוד חרדה ולכן אולי צרור עיצות בפורום לא מספיק אלא יש צורך לפנות לייעוץ יותר מעמיק.