פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה-7 נחשף לתוכן שאינו תואם את גילו באינטרנט (תוכן אירוטי/פורנוגרפי).
בעקבות זאת הוא חש בושה גדולה ועל אף הבושה חש צורך לשתף אותנו בכך.
מאז עברו כחודש ימים והמראות שראה לא מניחים לו. מדי כמה ימים הנושא שב ועולה, ומביא אותו עד לכדי בכי.
אנחנו מצידינו לא כעסנו לרגע, הסברנו ודיברנו (וממשיכים כל פעם שזה שב ועולה). אנו תומכים בו לחלוטין ונמצאים שם בשבילו ומאוד מאוד שמחים שהוא מרגיש נוח לדבר איתנו על כך.
מאחר והדבר לא מניח לו החלטנו שעלינו להתייעץ עם גורם שלישי שיוכל לכוון אותנו ולתת לנו כלים על מנת לעזור לבן שלנו.
אשמח לתגובה מהירה,
אמא מוטרדת

בני ן 4.5 ילד מקסים ומיוחד אך לגבי אחותו בת ה3.5 הוא לא כך אלא מאיים עליה והכי חמור ישר מרים ידים לפעמים אומר לי גם אני ישבור לך את המשקפים או את העגילים מה לעשות??? אני חוזרת בחוץ הוא מדהים

הילדה שלי בת 4 והולכת לגן פרטי כל בוקר יש מאבקים של התארגנות
היום למשל אמרתי לה שצריך להתארגן כבר רבע לשמונה אז היא אמרה שניה ועוד פעם הערתי אז עוד שניה עד שהענין הגיע לצעקות ולבכי שלה

אני מרגישה ממש רע עם המצב אחרי המריבה של היום חשבתי לקנות שעון חול ככה היא תראה כמה זמן נשאר לה

איך אני אמורה להתנהג כל בוקר ?????????????

כמה פרטים חשובים
אני נמצאת עם אחותה בת 11 חודש בבית אז אני מניחה שזה מקשה על העניין

אבא שלה לוקח אותה כל בוקר לגן בסביבות 8 בבוקר בשעה 7 בבוקר הוא יוצא לטייל עם אחותה כדי שהייה לי זמן להיות עם הגדולה בסיבות שבע וחצי הוא מגיע ואז הגדולה מתארגנת בדרך כלל לבד מצחצחת שניים ואני מניחה את הבגדים במיטה כמובן שזה לוקח המון זמן


עוד משהו חשוב אני יודעת שטוב לה בגן ויש לה חברות היא גם בצהרון כשאני מגיע לצהרון אני רואה ילדה שמחה

בוקר טוב,
בני בן שמונה וחצי, ילד בוגר, חכם (מחונן) ורגיש. הוא מתעניין בנושאים שונים. אתמול ראיתי את הסרט שנעשה על ילדי החידות ממוביי, בעקבות הסרט. בסרט התיעודי הזה, מראים את החיים במציאות היום יומית של ילדים כבני גילו, רעבים, קבצנים, מסוממים וכו. מראים את העוני הקיצוני עימו הילדים מתמודדים, הבתים המטונפים וכו'. היום יש אחה"צ שידור חוזר של הסרט התיעודי הזה. בני רוצה לצפות בו. הוא שמע אותי משוחחת על זה עם אביו.., האם כדאי למנוע ממנו צפייה זו בשל גילו המוקדם וסף רגישותו הגבוה?, כלומר שלא יילחץ מזה, יפתח חרדות..(אני ראיתי ובקושי נשמתי..) או שדווקא כדאי לצפות איתו ביחד, כדי שיראה איך ילדים חיים בעולם שלנו..ויעריך עוד יותר את חייו. כאמור, כוונתי לסרט שמתאר את מאחורי הקלעים של חיי היום יום האמיתיים של הגיבורים בו מתוארים חייהם ולא לסרט עצמו שהוצג בקולנוע.
אודה על התייחסותכם לסוגייה, מבחינת הפן הפסיכולוגי,
בברכה, אמא.

הבן שלי בן 4 ויש לו חברה אחת טובה מגיל חצי שנה הם ביחד. בחגים בימי הולדת של שני הצדדים בעל האש וכו..אנחנו וההורים שלה חברים.עד עכשיו הם היו נחשבים זוג אוהבים ואף ילד לא ניסה להיכנס ביניהם. השנה יש ילדה אחרת שתמיד נדבקת אליה ומנסה להפריד ביניהם והוא מאוד מתוסכל מזה. הגננת מענישה אותו ומושיבה אותו לידה כל פעם שהוא מתקרב לחברה שלו, ולא משתדלת לחבר אותו עם ילדים חדשים, עם חברים אחרים, מרחיקה אותו ולא נותנת לו פתרון אחר למצב. כל השיחות שלי עם הגננת לא הועילו. היא טוענת שזה מציק שכל היום נדבקים לילדה אחת. חשוב לציין שהחברה שלו משחקת גם לבד וגם מתחברת עם ילדים אחרים{השנה הם בגן חדש }אבל הבן שלי פשוט אבוד בלעדיה.ולא מוצא את עצמו. כואב לי מאוד המצב הזה. מה עושים.? האם להעביר אותו גן?האם הגננת לא צריכה לנהוג אחרת?כשהילדה האחרת נדבקת והופכת להיות הצל שלה זה בסדר, אבל שהבן שלי מתקרב אל חברה שלו ורוצה לשחק איתה אז מענישים אותו. בגן לא נותנים לו להתקרב אליה ובחצר כל הזמן שמים אותו ליד הגננת והסייעת שלא יזוז.

שלום רב,
יש לי 2 ילדים האחד בן 2.10 ואחת בת 1 שנה יש לציין שהוא ילד חברותי מאוד וכןם גם ביתי יש לו לפעמים מצבים שהוא לא מפסיק להרביץ גם לאחותו וגם לידלים בגן ,זה הבוקר טוב שלו, בכל פעם שאני רואה את זה אני ממש כועסת והוא מצידו מחייך חיוך קטן מתחת לאף ,אחותו מאוד מפחדת ממנו ואיך שוהא מיתקרב היא מתחילה לצעוק ,אני חייבת לציין שזה לא תמיד לרוה הוא מקסים חברותי וממש כיף להיות איתו ,אבל בזמן האחרון איך שוהא נכנס לגן הוא מתחיל במכות ,והילדים כל בוקר מחכים לו למרות הכל,אבקש את תשובתכם המשכילה ,


תודה
דורית.

שלום לכולם!

לפני כשנה וחצי הכרתי את בת זוגתי וכיום אנו חיות יחד תחת מסגרתה של משפחה חד מינית. לבת זוגתי תאומים בן ובת בני 4.5, ואני משתלבת נהדר בבית ומתפקדת כאמא שניה לילדים מכל הבחינות.
יש לציין שאנו גרות יחד כבר מההתחלה, כך שאני בסביבת הילדים כבר כשנה וחצי מאז היותם בני שלוש.
אני אדם שאוהב מאוד ילדים ומתכננת בקרוב להביא לעולם אחד משלי לתוך המסגרת המשפחתית הקיימת, הקשר עם הילדים מצויין והם בהחלט רואים בי דמות הורית וסמכותית ויש בנינו אהבה ושמחה גדולה.

העניין הוא שמידי פעם, הבת המרדנית יותר מהבן שקרובה מאוד לאמה יותר מהבן ושומרת על הקירבה בקנאות, פולטת במצבים מסויימים משפטים לכיווני המעידים על התנגדות מסויימת שלה להכיר בי כחלק מהמשפחה ומהבית, דוגמא שקרתה הבוקר- בת זוגתי מכינה את הילדים לגן ואני מעבירה תחנה בטלויזיה מאחר והילדים כבר בדרך החוצה, ואז הילדה אומרת שהיא רוצה להעביר תחנה חזרה לערוץ הילדים ושאתן לה את השלט מכיוון שהטלויזיה אינה שייכת לי אלא שייכת לה לאמה ולאחיה בלבד.

אמרתי לה שהטלויזיה שייכת לכולם ושלחתי אותה לאמה ע"מ שתקבל עוד חיזוק ממנה.

היתי רוצה לדעת איך להתמודד עם התנהגות שכזו שחוזרת על עצמה מידי פעם, שוב אני רוצה לציין שהקשר שלי עם הילדה נהדר ושאינני חושבת שהתנהגותה היא פועל יוצא של הקשר בנינו, מה גם הילדה מרדנית מטבעה- עוד בעיה שאנו מתמודדים איתה ברמה היומיומית.

תודה.

שלום ,
אני גרושה מזה שנה וחצי ויש לי ילדה בת שלוש וחצי. לפני גירושיי היינו פרודים כשנה ומאז לידתה של ביתי היו פרידות רבות קודמות . מעולם לא היה קשר רציף ובריא עם האב שאינו טרח להיות עקבי ולהתעניין. עד לפני כחצי שנה "התאמץ" להגיע באופן לא רציף לפגישות בליויי עו"ס ומזה כחצי שנה אף לא מתעניין בה . כתקופה ארוכה ביתי לא שואלת עליו ואף שכחה את שמו אך יחד עם זאת שואלת שאלות כגון: " נכון שיש לי משפחה" נכון שיש לי אבא?" ואומרת ששמו הוא למעשה שם של סבה (שבינהם קשר נפלא). כפעמיים נזהרתי בתשובותי מחוסר ידיעה כיצד להתמודד עם המצב אבל נראה לי לא בריא להתעלם מהנושא . לא רוצה ליצור טראומות. איך יוצרים דבר בריא יותר וכיצד עליי להתמודד עם כך ?
תודה

שלום

ביתנו בת שנתיים+9 חודשים, לפני 3 שבועות נולדה לה אחות חדשה.
עד לאחרונה הייתה הולכת לישון ללא בעיות מיוחדות, סיפור או שניים, נשיקה וזהו.
כשבוע לפני הולדת האחות החדשה חל שינוי התנהגותי: היא מסרבת ללכת לישון, יורדת לבד מהמיטה וחוזרת לסלון, גם אם מחזירים אותה למיטה מספר רב של פעמים אינה מתייאשת ויוצאת שוב ושוב. היא אינה מקשיבה ולא חוזרת למיטה וצריך פשוט לקחת אותה על הידיים ולהחזיר למיטה שלה.
איומים, הסכמים, הבטחות, השכבה ארוכה, השכבה קצרה - ניסינו הכל ללא תוצאות.

בסופו של דבר אני נאלץ לעמוד כשומר ליד מיטתה ולמנוע ממנה פיזית לרדת מהמיטה עד שהיא נרדמת (לפעמים שעות). ברור לי שבכך היא מקבלת את מה שהיא רוצה, אך אין לי דרך אחרת שעובדת - ברגע שאני זז ממיטתה ויוצא מהחדר היא מייד באה אחרי. ברור לנו גם שזה כנראה קשור להולדת האחות החדשה, אבל עדיין, אנו מותשים ועובדי עצות.

מה עושים ? איך ניתן להחזיר אותה להירדמות סבירה ? האם פשוט לחכות שהלם האחות החדשה ירגע מעצמו ?

שלום, אני בת 32 אם לילדה בת 3 ונמצאת בהריון בחודש חמישי. הילדה שלי ילדה מקסימה ונבונה, יחד עם זאת קשורה אלי בצורה קיצונית (מאז ומתמיד). היא הולכת לגן עד שעה 13:00 וחוץ מהגן לעולם לא עזבתי אותה עם בבייביסיטר או מטפלת. הפעמים היחידות שנפרדנו היו לסידור קטן והיא נשארה עם אביה. אני מרדימה אותה בלילה ולכך היא רגילה מאז שנולדה (כלמור, אני שוכבת לידה במיטה עד שנרדמת, היא לא מוכנה שאביה ישכב איתה). אני מאוד מפחדת מהיום שבו אצטרך ללדת. מה אעשה? אני מקווה שלא יהיה לי צורך לשהות בבית חולים יותר מ-24 שעות, אך אין לדעת. כיצד להכין אותה לכך? ובכלל היא ילדה מדהימה אבל מאוד קשה לה עם שינויים, האם יש דרך להכין אותה לעתיד לבוא? לעיתים אני מפחדת שעשינו טעות להביא ילד נוסף, אני רוצה שיהיה לה טוב... תודה נעמי

בתי בת שנה ו- 7 חודשים. מאוד פעילה, חכמה וחברותית. עדיין לא מדברת, אולם מקשקשת ולעיתים מחקה מילים כאשר מתעקשים איתה.
הילדה לא נפגשה פעמים רבות עם אבי, אלא רק מדי מספר חודשים. מזה מספר חודשים כאשר היא רואה אותו היא נכנסת ממש להיסטריה ובוכה וצורחת, ורוצה רק שאמא שלה תיקח אותה על הידיים. אפילו כשהיא קולטת את אבא שלי מרחוק, והוא כלל אל מתקרב אליה אלא יושב על ספסל כ- 100 מטר ממנה- היא מתחילה לצרוח.
ניסינו לתת לה לצרוח, ולראות שלא קורה לה כל רע, אולם היא ממשיכה עד שהיא מאבת נשימה. זה כבר מוגזם בעינינו.
מה עושים ?

שלום וברכה,
מבקשת להתייעץ בקשר לבתי בת השלוש, בבית בדרך כלל מקסימה
קצת עקשנית ומאוד רגישה.
כיום אני יותר משתדלת על גבולות ועקביות בתגובתי, ועל סמכות מה שפעם לא עשיתי.
הבעיה בגן, בשנה שעברה המטפלת הביעה את דאגתה על הרגישות כשמעירים לה היא נעלבת וצורחת
היום בגן היא בוכה וכשהגננת אומרת לה לא לבכות היא מפסיקה.
חשבתי לפנות מיזמתי לטיפול והגננת חושבת שכדאי
היא אמרה גם שצריך לראות במשך השנה את השיפור ,אני רואה את השיפור .
חשוב לי לציין שיש כמות גדולה של ילדים בגן 31 ילדים .
והיא בת יחידה
בגן מאוד חברותית ואהובה,רק התגובה שלה מאוד עוצמתית והמזל שמרגיעה את עצמה ומפסיקה לבכות כשהגננת אומרת לה ,לא לבכות
. האם זה מוקדם ואולי צריכה לחכות ולראות שאולי זה משתנה לגמרי . צריכה לציין שבעבר היא לה התפרצויות של כעס ובכי 3 פעמים בגן,בבית כמעט ולא קורה כבר ממתי שהארתם את עיניי לגביי גבולות וסמכות.
אודה לתשובתכן, יום טוב
אורית

בתי בת שלוש וחודש , עברה טרומה בגיל שנתיים , קבלה מכה באיזור העין , ועברה ניתוח , והיום היא בסדר גמור , ועינה לא נפגעה , ברוך השם .
בגיל שנה ועשרה חדשים נגמלה גם מחיתולים וגם ממוצץ וגם מבקבוק , ולאחר הטראומה שעברה חזרנו למוצץ ולחיתול ! בגיל שנתיים וחמישה חודשים התחלתי תהליך גמילה מחדש , עד שהכל הסתדר , פספיסה פה ושם , אבל יחסית היא נגמלה .

הראשון לספטמבר התחילה שנת הלימודים , וכמובן עברה שינוי ממשפחתון לגן , בשבועיים הראשונים כמעט פספסה כל יום ,אפילו התחילה לעשות קקי במכנסים , לאחר שהסתגלה , עבר חודש הכל בסדר , ולפני כשבועיים היא חזרה שוב ! ואין סיבה מוצדקת לכך .

עשיתי לה כל הבדיקות הדרושות , והתוצאות היו תקינות לגמרי .
היא ילדה מאוד חכמה , חזקה , עם ביטחון עצמי , ולא חסר לה כלום , מקבלת הכל חום אהבה , בבית וגם בגן , ומבינה הכל , דיברתי איתה והברתי לה בטוב , שהיא כבר גדולה והדבר לא מתאים , אפילו שאלתי אותה אם כואב לה משהו , והיא אמרה שהכל בסדר , ותמיד מבטיחה שלא תחזור על זה ...
לפעמים היא אומרת שיש לה פיפי , ורצים ביחד לשירותים , ולפעמים לא אומרת כלום ועשוה במכנסיים ומתחילה לבכות שאחליף לה , ולפעמים לא יכפת לה וממשיכה שכאילו שום דבר לא קרה ! והתחילה גם לעשות קקי במכנסיים , וגם לא הפריע לה !

אני כבר מיואשת , לדבר זה לא עוזר , להעניש בזה שהיא נחליף ותנקה לבדה , גם לא עזר , ותמיד אומרת שהיא לא יודעת להחליף לבד וגם קשה לה , ומתחילה לבכות , עד שעולה לי על העצבים , ולפעמים אני נותנת לה מכה שתדע שאני כועסת ולא מתאים לי לנקות את הקקי שלה .

אני צריכה את עזרתכם .....

שלום רב
יש לי ילדה בת שנתיים ו-4 חודשים .
כבר מגיל צעיר בו ילדים אמורים לישון לילה שלם מבלי לאכול היא הייתה מתעוררת בבכי היסטרי (ביעותי לילה?) ודורשת לאכול. המצב השתפר מאוד עד לכדי כך שלרוב אכלה רק פעם אחת וישנה לילה שלם ואז... בעלי עבר תאונה אשר הרחיקה אותו מהבית לזמן רב (3 חודשים). במהלך השבועיים הראשונים לאישפוזו ובמהלך הניתוחים היא לא ראתה את אביה כלל (אציין שיש לה אחות בת 6 שבמהלך הזמן בו לא היה בבית עלתה לכיתה א'). לאחר מכן כאשר אושפז כחודשיים וחצי במוסד שיקומי בתי הייתה רואה אותו כאשר היה מגיע בסופי שבוע ובחגים בלבד. בתי קשורה מאוד לאביה ובמהלך הזמן בו לא היה בבית התחילה שוב לבכות המון בלילות,להתעורר לקרוא לאביה ולבקש לאכול פעמים רבות. בתחילת אוקטובר בעלי חזר הביתה מהשיקו אך מכיוון שהוא עסוק בעבודה ובהמשך השיקום הבנות אינן רואות אותו הרבה. מבחינת השינה והאוכל המצב שוב התדרדר הילדה מתעוררת פעמים רבות בבכי היסטרי ודורשת פעמים רבות בלילה לאכול . היא אינה ישנה מספיק ואני ממש מוטרדת. כמו כן הילדה מאז חזרתו של אביה מאוד אמביוולנטית אליו מצד אחד רוצה אותו אבל בפעמים אחרות ממש דוחה אותו. איני יודעת איך לנהוג בסוגיות אלה. עניין השינה מטריד אותי כי היא אינה ישנה מספיק ואני ממש חוששת לבריאותה. כמו כן אני כבר מתמוטטת כי איני ישנה לילות שלמים בגללה אציין עוד שבמעון הגננת אינה רואה שום דבר חריג. עוד אציין שהילדה בריאה, מדברת יפה וברור, חייכנית, חברתית וששום בעיה לא הייתה אף פעם מלבד בעיות השינה.
אשמח לעצה להיכן לפנות ומה עלי לעשות בכדי לסייע לה לאחר מה שעבר עליה.
בברכה
שרון

שלום,
בתי עוד מעט בת 15..
ושמתי לב לשינויים בהתנהגות שלה.
כלומר, בזמן האחרון היא כל הזמן סוגרת את הדלת בחדר שלה
וכאשר אני מבקשת שתפתח היא מתרצת שהיא רוצה פרטיות או שהיא שומעת שירים וכד'..
היא נראית לי עצובה מבד"כ.. למרות שלא כל היום היא כך.
היא אמרה לי כמה פעמים שהיא מתעוררת כמה פעמים בלילה ומתקשה לחזור לישון.
גם בזמן האחרון היא מאוד עצבנית ורבה הרבה איתנו כמעט כל הזמן..
היא שומעת שירים שקטים יותר ממה שהיא הייתה שומעת פעם..(לא שירי דיכאון אלה שירים כמו בלדות..)
מה לעשות? יכול להיות שזה דיכאון..?