פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן ה-10 עם נטיה להיכנס לפינה של עקשנות שמביאה אותו לעיתים קרובות לחוצפה, בעיקר יהיה בבית הספר מול מורות/מנהלת בית הספר. הילד נבון אם כי עקשן ברמות על ללא יכולת להבין שקיימות דיעות וזויות הסתכלות רבות לכל אירוע. הוא אינו מבין אמירות שמוגדרות כחוצפה שעולות במהלך עימות.
איך מסבירים מהי חוצפה בעיניים של ילד?
תודה

שלום רב , אני אמא לילדה בת 10 שמאוד קשה להתמודד איתה לאחרונה, כל מה שאני מדברת איתה ומסבירה לה פשוט לא עוזר.
דבר ראשון היא ילדה מאוד מאוד עצבנית , מתעצבנת על כל דבר שאומרים לה לעשות ושמבקשים ממנה , היא עונה בצורה מאוד לא יפה ומתחצפת אליי לאבא שלה לסבתא לדודים פשוט לכולם.
היא עושה מה שהיא רוצה , היא רוצה לקבוע בכל דבר , היא לא ממושמעת.
הענשנו אותה כמה פעמים שהיא לא תקבל שום דבר , שהיא לא תצא החוצה לשחק , ולא תפגש עם חברות , אבל העונשים פשוט לא עוזרים.
אי אפשר פשוט להשתלט עליה , היא מאוד קשה , מאוד תוקפנית , וזה פשוט כבר עבר כל גבול.
בנוסף לכל היא ילדה מאוד מבולגנת , החדר שלה כל הזמן הפוך , והיא לא מוכנה לסדר אותו , וכשמבקשים ממנה יפה לסדר היא שוב תוקפת ומתעצבנת.
היא לא יודעת לענות בצורה יפה , היא לא יודעת להתנהג , היא פשוט מצפצפת על כולם.
הוצאנו אותה מהחדר ולא הרשנו לה להכנס אליו אם היא לא מוכנה לסדר אותו אחרי שהיא מסיימת לשחק ולעשות את הדברים שלה , אבל זה לא עוזר , כי היא מבטיחה שהיא תסדר ושוב אותו סיפור.
לפעמים אחרי ויכוחים ארוכים היא הולכת לעשות את הדברים בעצבים והיא כאילו "מסדרת" , במקום לשים את הדברים במקום , היא פשוט מעיפה את הדברים לכל כיוון , זורקת כל דבר איפה שלא יהיה.
אנחנו באמת כבר לא יודעים מה לעשות.
היא גם מאוד מושפעת חברתית , כל פעם באה הבייתה עם איזה דיבור והתנהגות שלא הולמת לילדה בגילה , מה שהיא רואה ולומדת מהחברות , והיא מדברת המון על בנים , וכל מה שמעניין אותה זה שיהיה לה חבר , שזה גם עיניין שמאוד מטריד אותי, כי זה הדבר האחרון שאמור להעסיק בשלב זה ילדה בגילה.
מה שקורה היום בדור הצעיר זה פשוט מזעזע אותי , זה כבר מוגזם ומפחיד.
אני אבא שלה וכולם מנסים לעשות כל מה שאפשר בשביל שהיא תשתנה , שתתנהג כמו שילדה בגיל 10 צריכה להתנהג , אבל זה לא ממש הולך , היא רוצה לעשות את הדברים בדרך שלה ,ובשום פנים ואופן אנחנו לא מוכנים שזה ימשך ככה, אני מאוד רוצה כיוון ועזרה מה לעשות , אני מאוד אשמח לקבל כל יעוץ טוב מכם איך להתמודד ולפתור את הבעיה הזאת.
תודה רבה מראש.
מאיה.

שלום בני בן ה 3 והוא נמצא בגן עירייה והוא לא מתחבר לילדים הוא לא משחק איתם הוא משחק לידם והוא הוא מרוכז במשחקים שלו עם עצמו ילד נבון וחכם ועדיין יש לו קצת קושי בדיבור

שלום רב,
נפלה בחיקי הזדמנות מקצועית של "פעם בחיים", הכרוכה בנסיעה לחו"ל לתקופה של 18 יום. יש לי שתי בנות- הגדולה בת שנתיים וחצי (מאד בטוחה בעצמה, ילדה חיובית וכו'), והקטנה בת 7 חודשים (עוד קשה לעמוד על אופיה...אבל בגדול דומה לבכורה).
במידה ואסע, הן תישארנה עם אבא שלהם, שאיתו יש להם קשר מצוין, ועם אמא שלי, שתי דמויות מאד משמועותיות וקרובות אליהן. עם זאת, ברור שאין כמו אמא, וברור שכשהן מתעוררות בלילה/קמות בבוקר, הראשונה שהן רוצות לראות זו אותי.
השאלה שלי היא מה מידת הנזק שיכולה להיגרם לילדות ולקשר שלי איתן,(אם בכלל)ואיך אפשר למזער נזקים, במידה ואכן אחליט לנסוע.
אני מאד מתלבטת, אשמח לעצה.

שלום, יש לי בת בת 7 לומדת בבה"ס כיתה א' ובן בן 5 שנמצא בגן חובה.
נדיר מאוד למצוא אותם מסתדרים. הם תמיד מגיעים למצב של מריבה מילולית ואיפלו לפעמים פיזית.. שאני אומרת מילולית אני מתכוונת לקללות ולפעמים אני מוצאת את עצמי עומדת ולא מבינה למה הם מגיעים למצב הזה לא חסר להם כלום וכל ילד הוא מקסים שלעצמו.אשמח לקבל עצה בכדי להפסיק את המריבות הלא נעימות.

בני בן 2.5 הוא ילד אמצע כשהוא איטי בהתפתחות שלו ביחס לאחים שלו.(להערכתי לבלב)
1,כשאני מנסה ללמד אותו ,להרכיב פזל,לגזור במספריים (חשוב לי לציין שהוא רוצה בגלל שהוא רואה את אחיו הגדול )הוא לא רוצה להקשיב, מתחיל לבכות ,ועושה מה שהוא רוצה .
האם לתת לו לעשות מה שהוא רוצה או ללמד אותו אפילו שהוא בוכה למשל לגזור ?מספרים זה חפץ מסוכן .

2 במשך תקופה ארוכה(חצי שנה) הוא היה מגיע אלנו בלילה למיטה ביוזמתו, בעלי ואני התעקשנו שישן במיטה שלו וכך היה , בשבוע האחרון הוא מתעורר באמצע הלילה בבכי יסטרי ,הוא מפחד לרדת מהמיטה אבל הוא צורח עד שאנחנו לוקחים אותו למיטה שלנו ,
השבוע באמצע ארוחת הערב הוא התחיל לרעוד ואמר שהוא מפחד לשבת לאכול (יש משהו מיתחת לשולחן) ולא הצלחנו להחזיר אותו לשולחן.

3. אם אנחנו מגעים למסיבה במעון וכל הילדים וההורים בגן הוא לא רוצה להכנס, הוא נכנס להסטריה.או אם אני רוצה לספר אותו ,לצחצח שיניים ,לגזור ציפורניים הוא לא מסכים .
הדמעות שלו מתחילות לרדת.

אך עלי לנהוג.
הוא ילד רגיש מאוד
ויש לו עוד שני אחים שמסתכלים עליו .???

שלום,
אחי בן 8 חזר לעשות קקי בתחתונים.
החזרה היתה בהדרגה, לפני כשנה היתה מופיעה לעיתים רחוקות, ועם המחלתו של אבי הבעיה החמירה.
הגענו למצב בו הוא עושה מינימום 3 פעמים ביום.
הוריי כבר מיואשים ולא יודעים כיצד להתמודד עם הנושא.
אציין שהוא מטופל אצל פסיכולוגית, פעם בשבוע כבר כמה חודשים...
ובכל זאת חלה הדרדרות נוספת, החל לעשות צרכים גם בבית הספר .דבר שלא היה עד היום.

אשמח לכל המלצה מצידכם,
או לחילופין פביכולג עליו אתם ממליצים...
תודה
מאיה

הילד שלי הכי גדול בגן. הוא ילד שמח, חכם במיוחד (כבר כותב), חברותי ו... ביישן.
מתבייש מאוד במסיבות בגן (יושב עלינו עם הפנים מוחבאים בחזה), לא פונה למבוגרים שאינם משפחה (גם לא לגננת ולסייעות) אם כי משתתף פעיל במפגשים, בחודשיים הראשונים בגן נמנע מלהשתתף בחוג ג'ודו (היחידי שמופעל ע"י גבר) ועוד ועוד...

בבוקר, עם כניסתנו לגן, במידה ולא הגענו ראשונים, הוא מתחבא מאחורי ומודיע שהוא מתבייש. עד לפני שבוע הסייעת היתה מחזיקה בזרוע שלו בזמן הפרדה והוא היה בוכה נורא תוך שהיא מתלוננת בפניו (ובפני) שזה לא נעים לה ושיותר היא לא תחזיק אותו וכו'. אני פשוט הייתי הולכת. אני חייבת לציין שאין לי קושי עם הבכי שלו (שנגמר תוך 5 ד'. הקושי שלי הוא עם גישתה השלילית.)

עכשיו, היא קבלה הוראה ממנהלת הגן לא להחזיק אותו יותר, מה שמשאיר אותי פיזית עם בעיה... הוא אוחז בי, אין לי איך להתנתק והיא מתעלמת.

לפני יומיים הייתי איתו אצל הרופא ע"מ לקבל הפנייה לתרפיה עם חיות (יש לו פחד מחיות). אחרי שהוא שמע אותי מתארת בפני הרופא את בעיית הפרדה, הבעיה נעלמה ליומיים... היום היא חזרה.

שאלות:
1. הרופא המליץ על טיפול אצל פסיכולוג ילדים כשלב מקדים לתרפיה. האם לדעתכן יש צורך?
2. כיצד הייתן ממליצות להקל על הפרדה? ניסיתי חפץ מעבר, מוצץ, ליווי ואפילו פרסים...
3. מה דעתכן על התנהלות הסייעת? האם מוגזמת הדרישה להחזיק אותו בזמן הפרדה?

תודה.

יש לי בן מקסים כמעט בן 6 (גן חובה), בגן הוא מתנהג לדוגמא במלוא מובן המילה, מקשיב, מקבל מרות, עוזר וכו' הבעיה מתחילה בבית- יש לו אחות בת 3 והוא כל הזמן רק מחפש איך להציק לה בנוסף מדבר אלי ואל בעלי בחוצפה שעוברת כל גבול: צועק לנו אתם חוצפנים, לא מקשיב למה שמבקשים ממנו וצוחק לנו בפנים, צועק לאבא שלו "אני שונא אותך" ועוד ועוד...
אחת מתכונות האופי שמאפיינות אותו הינה שלטנות, מנהיגות....
אני חייבת לציין כי מדובר בבית נורמטיבי, שקט, שמתנהל לרוב בצורה רגועה.ושאנחנו בהחלט מציבים לילדים גבולות.

אשמח לקבל עזרה כיצד לנהוג

תודה

שלום, בני בן שלוש וחצי,בתקופה האחרונה (כחצי שנה בערך) שמתי לב שהוא כל הזמן עושה דברים כאילו הוא מפחד להפסיד אותם למשל: אוכל מהר שלא יאכלו לו את האוכל או שלא יגמר לו מהצלחת המרכזית שבשולחן האוכל, לישון צהרים בסופי שבוע זוהי מטלה קשה כיון שרוצה לראות טלויזיה או לשחק ,בלילה לישון זוהי מלחמה כיון שהוא בורח לסלון כל הזמן ולא רוצה לישון כיון שרוצה לראות טלויזיה,בעלי ואני כל הזמן מחזירים אותו אך כל לילה יש בכי שלו והתנגדות עד שהוא נירדם , אודה לעזרה איך לגרום לו לא להרגיש ככה ולהבין שצריך לישון ושזה לא עונש לישון אלא כיף .תודה

יש לי ילדה בת שנתיים. התפתחות וורבלית סבירה וממוצעת.
נכנסה לראשונה לגן לפני כחודשיים וחצי, לא הייתה לפני זה במסגרת אלא איתי בבית.
יש לה אח בוגר בן 4 וחצי.
קב הילדים בגן מורכבת מפעוטות בני שנתיים-שלוש. ישנן בנות רבות בנות שלוש בגן שמאוד אוהבות לחבק אותה והיא מגלה אנטגוניזם מסויים. ייתכם כי הן מציקות לה מעט פיזית ופולשות לתחום המחייה שלה (מחבקות ומנשקות ללא הרף). הן רואות בה כבתינוקת שצריך לדאוג לה. היא מאוד לא אוהבת ומביעה את חוסר שביעות הרצום שלה בכעס מילולי (קריאות "די") ובהנפת ידיה.

מאוד רציתי לפתור זאת ולכן ביקשתי ממנה שנחבק חלק מחברי הגן יחד והיא מאוד נהנתה מזה. כשאנו מחבקות יחד חברה מהגן, היא נהנית מזה ולא מביעה התנגדות.

לאחרונה שמתי לב לתופעה מעט מדאיגה. במסיבת ההורים האחרונה שנערכה בשבוע שעבר, ניגשה לאחד האבות (בעלי לא היה איתנו באותה העת) וחיבקה אותו ומאוד רצתה לשבת לידו. מלבד זאת, צוות הגן עדכן אותי כי לאחרונה החלה לגשת להורים אחרים בגן כשבאים לקחת את ילדיהם ומביעה את רצונה לחבקם.

ייתכן כי זה קשור לניסיון שלי לפתור את בעיית חוסר שביעותה ממגע ילדי הגן או שמא ממקור אחר?

אודה על המענה המקצועי שלכם.

בברכה,
אמה של הפעוטה בת השנתיים

בני בן ה-6.5(בכיתה א), אינו יודע איך להתמודד במצבים בהם הוא מותקף מילולית/פיזית ע"י ילדים אחרים בני גילו ואף קטנים קמעה ממנו. אתן דוגמא:
היום למשל ילד שגדול ממנו בשנה הושיט לו את היד ואמר לו בוא אני אעשה לך סלטה" (דבר שקרה כבר בעבר) בני נשמע לו(למרות שידע מה הוא הולך לעשות לו) ובא, והילד שם לו רגל הפיל אותו. הבן שלי לא אמר לו כלום ואפילו לא הראה לו שהוא כועס או נעלב ממנו. הוא פשוט קם והלך.
אני כמובן צרחתי על הילד. המקרה הכעיס אותי וממש ממש זעמתי, חשבתי שאני הולכת להתפוצץ. זה לא המקרה היחיד. בבי"ס למשל הוא התמודד עם מקרה כזה ע"י זה שהלך לספר למורה.
הוא לא יודע להתמודד למרות שאני ובעלי הסברנו לו הרבה פעמים על הגנה עצמית למשל, או על פניה בטון רציני שאומר "בלי ידיים" או משהו מעין זה.
זה פשוט לא הולך.
בעליח למשל כשהוא שומע על המקרה זועם כמוני ואפילו אומר לו שהוא צריך להרביץ ולהחזיר, אני מצידי לא רוצה להגיד לו לנהוג כך כי בביה"ס למשל מאוד מקפידים ומענישים ומשעים. וגם בגלל שמאז שהוא קטן אני תמיד העברתי לו מסר שאסור להרביץ וכנראה שהקפדתי יותר מדי, כי זה חוזר אליי כמו בומרנג ואני מרגישה אשמה למצב(בעלי רומז לי שזה המצב)
מה אני עושה? המצב בלתי אפשרי! למה הוא מתנהג ככה? לא אכפת לו מעצמו?
(יש לציין שאם אחותו עושה לו משהו או נותנת לו מכה הוא מחזיר, אבל הוא לא אלים-לשמחתי....)(יש לציין שהוא היה עד לפני חצי שנה במשך שנתיים וחצי! בקארטה וזה לא עזר)
אנא עזרו לי בבקשה,

אני גרושה טריה , לבעלי לשעבר יש אישה חדשה איתה הוא בגד בי ועבר לגור איתה ילדץי בת ה-9 בילתה שבת אחרונה אצלהם ומאז לא מפסיקה לדבר על האישה החדשה כמה היא נחמדה , שהיא רוצה שהיא תבוא לחוגים שלה לראות אותה , ושהיא רוצה ללכת לבית החדש של אבא ( שדרך אגב עד לא מזמן לא היה בקשר בכלל עם הילדים) אני כואבת את זה מאוד ולאיודעת איך להגיב לענין אנא עזרתכם

שלום, יש לי ילד בן 9.5 , ילד חכם עם לב זהב.
הבעיה היא שהוא חסר סבלנות ואם הוא רואה שמשהו עושה משהו שלא כשורה, למשל, אחותו מרביצה ללא סיבה לאחיו הקטן , הוא מרביץ וכועס עליה. ואז אני - אמא שלו, כועסת ומבקשת ממנו לא להתערב, הוא מתעצבן מאוד קם והולך לחדר שלו בטריקת דלת מספר פעמים.

מה עושים??? אני לא צועקת עליו כי אני יודעת שלא אשיג בזה כלום אבל הוא מוציא אותי מהכלים, עושה לי הפגנות של " מחר אני לא הולך לביה"ס" ומקשה עלי מאוד!!!

שלום רב.

תחילה, אציג את עצמי - שמי אבי, נעים להכיר, ואני בן 15. יתרה מזאת, לא אוכל לומר - מפאת שמירה על פרטיותי.

לאחרונה, אני חש בשינויים קיצוניים במצב רוחי, ואף הסובבים אותי - מעירים לי על כך.
אני נודע בתור אחד שתמיד מחייך, אך לפעמים - אני מראה פרצוף שלא אופייני לי, אני שקוע במחשבות שליליות ונהפך בין רגע לילד שלו ורגוע - אך גם עצבני. ואם זה לא מספיק - אני כוסס ציפורניים ונוגס בבשר המצוי סביב אצבעותיי; עד כדי כך שנוטף דם, וציפורניים חודרניות ומכאיבות - מופיעות בשפע.

מה אעשה בנדון, דוקטור? אני מיואש!