פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

עודד שלום,
על הילד שלך מועמסים כרגע מתחים עצומים - גם השינוי הפתאומי, וגם ההכרה בכך שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז. אני חושבת שהילד מבטא מתח טבעי שכל אחד מאיתנו היה מרגיש אם היה במקומו, ואולי הוא גם מבטא את המתח שלכם ההורים מפני השינוי שחל גם עבורכם באופן מאוד מהיר ופתאומי. לא ברורה לי לגמרי ההחלטה לשנות כיוון ככ קרוב לתחילת השנה.
כיוון שהמליצו לכם כבר לפנות להדרכת הורים, מומלץ לעשות זאת בהקדם ולהיעזר באיש המקצוע - פסיכולוג או פסיכותרפיסט המומחה בקשיים מסוג אלו - בסיוע לבנכם להתמודד.
שירי

דינה שלום,
לא ברור מדוע בחרתם ואיך הצלחתם לשמור בסוד עובדה משמעותית כ"כ מפני הילד. אני הייתי מטילה ספק בכך שהוא לא מבין את המצב באופן חלקי ולא קלט עד היום דבר מהסביבה. ייתכן שעם הגדילה ועם לידת אחותו, השאלות המנקרות הפכו מטרידות יותר.
אני ממליצה שתפנו לפסיכולוג או פסיכותרפיסט המתמחה בילדים שידריך אתכם וילווה אתכם בדיבור על הסוד ביניכם ההורים, ואחכ לחשוב איך ומתי לספר לילד. זה עניין מאוד מאוד קריטי ומשמעותי, וליווי של איש מקצוע נחוץ כאן לטעמי.
שירי

כנראה שלא הובנתי מספיק, לכן אפרט את הסיפור מתחילתו:
נכנסתי להריון כשהייתי רווקה, והחלטתי להשאיר את התינוק. האבא הביולוגי לא רצה כל קשר לכך ונעלם מהתמונה לחלוטין. בהמשך הדרך, כשבני היה בן כ- 4 חודשים הכרתי גבר, ובהמשך עברנו לגור יחד (אני, הוא ובני). הילד גדל איתו, ומכיר בו כאבא מאז ומתמיד. בהמשך אני ובן זוגי גם התחתנו. יש לציין שבעלי לא החסיר כלום מהילד מבחינה פיזית ורגשית, ואפילו אימץ אותו מבחינה משפטית. הוא מגדל אותו כבנו לכל דבר, ואפילו אומרים לו שהוא דומה לו ולא לי.
לא ראינו צורך לספר כלום לילד מפאת גילו הצעיר, אך כמו שציינתי מאז לידת ביתנו המשותפת והתבגרות הילד, רואים שהוא שונה משאר המשפחה. התינוקת דומה מאוד לי ולבעלי, והילד לא דומה לנו (גם לא לי). לכן התעורר הצורך לספר לו. השאלה היא האם נכון בכלל לפתוח את הסיפור בגיל צעיר כל כך? אני חוששת שהוא לא יבין את המשמעות וישאר מבולבל.

דינה שלום,
אתם לא המשפחה היחידה בה סודות מסוג זה התחילו מעמדה של תמיכה בילד ואהבה רבה של כל הצדדים, ולאחר שנים פתאום מתחילים להופיע גם היבטים אחרים של הסוד, שמתחיל לתפוס "חיים" משל עצמו. ברור לי שקיבלתם בעבר החלטה משיקולים שונים וטובת הילד עמדה למול עיניכם. ללא היכרות מעמיקה יותר עמכם, לא ניתן לומר האם עכשיו הזמן המתאים או לא, וגם לא ברור האם תכננתם אי פעם לספר לו זאת. בכל מקרה, כעת השאלה עולה גם מהילד, דבר שעלול לרמז שהוא יודע או מרגיש יותר מכפי שהייתם רוצים.
נהדר שאבי הילד אימץ אותו ומתפקד כאבא לכל דבר. זה נפלא עבור בנכם ועבורך. אולם ייתכן והחלטות שקיבלתם בעבר היו מתאימות לתקופה ההיא, והיום כולכם במקום אחר. ייתכן גם שלא, אבל לא ניתן כפי שכתבתי, להתייחס לכך באופן מעמיק יותר ללא היכרות. לכן אני חוזרת על המלצתי לפנות להתייעצות עם איש מקצוע.
בהצלחה,
שירי

שלום דנה,
קודם כל חשוב לא להתרשם מהתלונות האלה, הן נשמעות לי לא במקום. זה הבית שלכם, יש לכם בודאי הרבה מה להציע ולא הכל נמדד בחיים באופן חומרי. ניתן לשבת עם הילד ולשוחח איתו בצורה גלויה, הוא ילד גדול. ולהגיד לו - תראה, כל פעם שאתה חוזר אתה נראה מאוד מבואס ממה שחסר כאן בבית. אבל זה הבית שלנו, לטוב לרע. יש גם דברים שיש כאן ואולי אין שם, ולא הכל בחיים נמדד באוכל ובשכלולים, מה שהכי חשוב זו אהבה וגם ערכים. עכשיו זו בחירה שלך, אם אתה חוזר כל הזמן ומתבאס, תעשה את השיקול שלך אם אתה רוצה לעבור את זה כל פעם. או שתלך פחות, או שתלך אבל תחליט לא להתבאס אלא לשמוח במה שיש לך, או שתמשיך כך אבל זו הבעיה שלך, וזו בחירה שלך.
זהו וכאן הייתי עוצרת ומניחה לעניין.

שלום שלומית,
נשמע לי שיש כנראה קושי בסמכות ההרית שלכם. ייתכן שאתם לא מספיק עיקביים תקיפים וברורים.
גם תגובתה של האמא של החברה לא מספיק ברורה בעיני. כשילד עומד לסכן את עצמו, לא מתחננים, לא מאבדים את העשתונות, אלא אם יש צורך מונעים פיזית (כן, כן, איך היא הייתה מרגישה אחר כך אם ביתך הייתה נפגעת חלילה בתאונה? או איך היא הייתה נוהגת אם ביתך הייתה מכניסה בכוונה יד לאש?) מהילד לעשות מה שבא לו.
אם אתם לא יודעים מה ואיך לשנות, ייתכן וכדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת.

שלום דני
הגבלת החשיפה למחשב היא לא פיתרון. הילד שלך בורח למחשב כיוון שכפי שאתה מתאר יש לו כנראה בעיות אחרות, ייתכן שהוא מרגיש חסר ביטחון, אולי חסרות לו מיומנויות חברתיות וכו'. המחשב זה הפיתרון שהוא מצא וכעת אתה רוצה לקחת לו אותו ולהשאיר אותו שוב בלי כלום. הגבלת החשיפה למחשב תוכל להעישות לאחר שתעשה עבודה רצינית לגבי שאר הבעיות שלו. כדאי לברר מדוע הוא נמנע מחברה ולנסות לפתור את זה קודם כל, או בבית לבד, או בפניה לטיפול או הדרכת הורים.

שלום לך
כדאי לקבוע תור לנוירולוג דרך קופת חולים ( הזהרה: זה תור ארוך) ולהתייעץ איתו בנוגע לאי שיתוף הגננת. הבעייה היא שהמדד הכי טוב לקיומה של ההפרעה והשפעתה הוא התנהגותו בגן.
לדעתי יש מקום לטיפול תרופתי בבעיית קשב בגיל זה רק אם המצב חמור ופוגע מאד ביכולתו להתנהל ולקלוט מידע מהסביבה. אחרת חכי עד שיגיע לבית הספר. ואם החלטת לא לטפל תרופתית בשלב זה הייתי מחכה גם עם האבחנה. מה בוער? נגיד תדעי שיש אז מה?
בגיל 5 עדיין קשה לעשות אבחנה מבדלת בין בעיית קשב וילדותיות (בשלות רגשית נמוכה)
מדוע את חוששת שיש בעיית קשב ? עד כמה זה פוגע בו?

הילה שלום,
במידה ובתך כבר היתה גמולה מזה שלושה חודשים, אין שום סיבה לחזור אחורנית. אפשר להשאיר חיתול בעת השינה כי זה קצת מוקדם לגילה (גם בצהריים וגם בלילה). חשוב שתקחו בחשבון שייתכן שעכשיו "נפל לה האסימון" והיא קלטה את משמעות הגמילה, וכעת בודקת מה המשמעות של עשיית הצרכים לא בשירותים, איך אתם מגיבים וכדומה. לכן כדאי לחזור שוב לתהליך הגמילה, עם פרסים והתייחסות מתונה, אבל להסביר גם שהיא כבר גמולה ולא עושה בתחתונים.
כדאי גם לחשוב באיזו מידה הרגרסיה בגמילה נובעת מהיציאה לחופש וטשטוש המסגרת, במידה והיא נמצאת בגן. אולי בתחילת ספטמבר כשהיא תחזור לשגרה, יהיה יותר קל לגמול.
בהצלחה,
שירי

שלום ליאת,
באמת לא ברור. האם את מוכנה לפרט יותר מה עשיתם ביחד בזמן שאתם בבית? מי היה נוכח? מה היה סדר היום והאם היו שינויים בסדרי השינה בלילה ו/או בצהריים.

ובכן, לגבי סדרי שינה, אז כמובן ששינת צהרים שהיה די רגיל אליה בגן נגוזה. אבל זה זמן רב שאינו ישן בצהרים בסופי שבוע.
הקפדנו שילך לישון בשעה הרגילה - בין שמונה לתשע.
השתדלנו כל יום לצאת לאן שהוא - בריכה, משחקיה, טיול, יום כיף, ים.
כלומר, כמעט לא היו ימים שהיינו רק בבית. לאור העובדה שהיו המון ימים נורא חמים, אז אי אפשר היה להיות בחצר יותר מדי, רק בערבים (אנחנו גרים במושב).
בנוסף, השכן, שהוא חבר טוב שהילדון משחק איתו לא מעט, נסע למשך תקופה לארה"ב לסבא וסבתא אז הוא היה גם כן חסר.
שיחקנו גם משחקי קופסא בבית (הוא לא מת על זה). שיחקנו קצת בפלסטלינה ויצירה (גם לא ממש מת על זה) משחקי דימיון וכמובן לא מעט טלויזיה (שהוא לא רגיל לכך. כלומר, הוא לא צפה המון בטלוויזיה לפני החופש הזה).
כמו כן, מכיוון שהיה הרבה יותר באינטראקציה עם האחים שלו, אז גם היו יותר מריבות. היינו בבית אני ושני אחיו. בסופי שבוע ובימים מסויימים, גם אבא הצטרף.

שלום ליאת,
אני באמת לא יודעת ממה זה יכול לנבוע. הדבר היחיד שהשתנה הוא השינוי במסגרת. כלומר אין קייטנה, אלא "קייטנת אמא". ייתכן שעקב התרופפות המסגרת גם התרופופ גבולות נוספים, לעיתים זה גם קשה להורה אחד להסתדר ימים שלמים עם שלושה ילדים ואז נעשים כל מיני ויתורים, אין עיקביות, הילד מנדנד ואומרים לו לא אבל הוא משועמם ומנדנד וחם אז מוותרים לו ואז הוא מבין שאין סיבה לוותר כי אם ינדנד טיפה יותר הוא כן יקבל, ואז נהיה ממש תובעני, כי זה עובד, ואז הוא מרגיש שאמא או שני ההורים בעצם חלשים, ואז בפנטזיה שלו הפנימית אין מי שיגן עליו ואז מתחילות חרדות.
תנסו להחזיר קצת מסגרת וגבולות, חכו גם לתחילת השנה לראות עם הדברים חוזרים למסלול עם החחזרה למסגרת. אם ניסיתם לחזור למסגרת ולגבולות והילד חזר לגן ועדיין המצב חמור כמון שאת מתארת או מחמיר, אולי כדאי לגשת לאבחון יותר מעמיק כדי לבדוק מה הבעיה.

שירי שלום,
יש משפחות רבות בהן האם נאלצת לחזור לעבודה לאחר מספר חודשים והילדים מתפתחים באופן תקין. במידה ואת תהיי ביתר הימים מספיק שעות עם בנך, והוא יהיה עם דמויות מוכרות (כמו מטפלת קבועה), אזי לטעמי זה בסדר גמור לחזור ליום לימודים בשבוע, גם אם הוא ארוך. אם הילד בשעות אחהצ עם אביו, מה טוב. עלייך לקחת בחשבון כמה מטלות יש לך בבית להכין שקשורות בלימודים, ומי ישהה עם בנך בזמן הזה.
אני מתארת לעצמי שהלימודים הללו חשובים לך, אחרת השאלה לא היתה מטרידה אותך. בתכנון מתאים של הזמן ועם תמיכה מספקת, תוכלי לשלב את האימהות וההנקה עם העיסוקים האחרים שלך.
בהצלחה,
שירי

שלום לך,
פעלת בסדר גמור, אני חושבת שעכשיו הילד שלך יכול להיות יותר רגוע כיוון שהוא יודע שיש אוזן קשבת עבורו במקרים כאלה והוא מוגן. חשוב שתעדכני אותו שטיפלת בעניין ושאם דבר מעין זה יקרה חשוב חשוב שיספר לכם שוב.
אפשר להוסיף כמה דברים - קודם כל לשבח אותו על התגובה שלו ועל איך שהוא שמר על עצמו יפה.
כדאי גם לנסות לדבר איתו יותר על מה שהרגיש, מעבר לעניין העובדתי של מה קרה. יש ילדים שמרגישים פחד, כעס, גועל וכו', וחשוב שידע שגם בזה הוא יכול להרגיש חופשי לשתף אותך ושאת תקבלי את זה. הוא לא חייב ואם הוא לא רוצה זה בסדר אבל שיידע שיש אפשרות כזו.
חשוב להדגיש בפניו שוב שזו לא אשמתו.
אם את עדיין לא רגועה, ייתכן וכדאי להקפיד שהוא לא יהיה לבד עם אותו ילד במפגשים המשפחתיים.
שימי לב האם יש שינוי בהתנהגותו בימים הקרובים האם יש חרדות או קשיים בשינה או דברים אחרים. אם הכל בסדר - מצויין. אם יש קשיים, כדאי לדבר איתו שוב ולהתרשם מרמת המצוקה שלו, אם קיימת מצוקה עקב המקרה, ייתכן שכדאי לשקול קבלת טיפול.

קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה עזרת לי מאוד, רציתי לשאול משהו נוסף לגבי הילד ה"פוגע", כמו שציינתי הם בני דודים וחברים מאוד טובים עד למקרה זה ואני נורא מוטרדת, אמא שלו הציעה שבנה יתנצל בפני בני ויגיד לו שהוא לא יעשה לו כלום בגלל שהוא סיפר לי כי חלק מה"סוד" שלהם היה שמי שמגלה את זה מרביצים לו, הבהרתי לבני באותו יום שהבן דוד בשום אופן לא ייגע בו. השאלה היא אם זה כדאי או שעדיף פשוט, כביכול, שישכח מזה אפילו שלי נורא קשה לשכוח... אני חושבת שאצלי הטראומה הרבה יותר גדולה.. כמו שאמרתי קודם תודה מראש על התשובה!

שלום לך,
ההצעה של אמא שלו באה מכוונה טובה, עם זאת אני חושבת שכדאי לשאול את בנך אם הוא מעוניין בכך ואם זה חשוב לו."יוסי רוצה להתנצל בפניך, אתה רוצה לשמוע אותו?" אם לא - אז לעזוב את העניין. אתם משגיחים עליו וזה מה שחשוב. ייתכן שבנך לא יהיה יותר "חבר טוב" עם אותו בן דוד, וזה בסדר ויש לכבד זאת. אין טעם לחבר ביניהם בכוח.

שלום דין,
את מוזמנת לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" לשאלה העוסקת בפחדי ילדים.

שלום גליה
לדעתי כדאי להעביר אותה גן קרוב לבית החדש משום שבגיל זה הנושא החברתי אחר הצהריים מתחיל להיות חשוב ולא כדאי שהמרחק יפגע בהליכה לחברים והגעתם אחר הצהריים. גם הנסיעות יכולות להיות מטישות לאורך זמן.
תסמכי עליה שתתמודד.
בהצלחה ותתחדשו.

שלום שולה,
זו לא נשמעת בעיה נורולוגית. לפחות לא לפי התאור שאתם נותנים כאן. לא ציינת איך הוא מתנהג עם ילדים שהם לא תינוקות. האם שם ההתנהגות שלו היא כן מותאמת לסיטואציה?
האם בדברים אחרים הוא כן לומד מהערות שלכם מה נכון ומה לא?
ומדוע אתם מודאגים דווקא מהמעבר לכיתה א'? הרי אם הבעיה היא עם תינוקות - שם אין תינוקות, אז ממה אתם חוששים?
אנא ענו לי בהמשך להודעה זו, על ידי כפתור "הוספת תגובה" אל תפתחו בבקשה הודעה חדשה כי יהיה לי קשה לקשר את התשובה כמהשך למה ששאלתם ועניתי.

הילד אמנם מציק לילדים קטנים אך גם לילדים גדולים ממנו למשל חבר של המשפחה שלנו הוא בן 11 ובננו בן השש גם נוהג לקפץ עליו למרות שאוסרים עליו.
לנו הגדולים יותר הוא לא עושה את זה.
אם כן כיצד לפתור את הבעיה הזו?

שלום שולה,
חסרים הרבה מאוד פרטים והתאור שלכם הוא מאוד חלקי. מתאור של ילד שמחבק תינוקות קיבלנו יללד שאולי יש לו בעיית התנהגות כללית יותר. זה נשמע אחרת לגמרי. מה הגננת אומרת? איך הוא מתנהג בגן? איך עם ילדים בני גילו? האם הגננת הצביעה על בעיה כלשהי בהתנהגות שלו? התמונה מאוד לא ברורה.

היינו השבוע עם חברים בסוף שבוע במלון והחברים התלוננו שבננו בן השש שעולה לכיתה א' "שיגע" את הבן שלהם בן העשר, בננו לא יושב לרגע , קופץ, משחק, אין לו תחת לשבת לרגע , ילד חכם מאוד אך בעל אנרגיות מרובות.
מה עושים? לאן עלינו לפנות? האם יש לו חוסרים בויטמינים שעלינו לבדוק?
נודה לעזרתכם

שלום שולה,
ייתכן שהילד חסר שקט. אך אני שמה לב שאני שואלת אתכם שאלות ולא מקבלת ממש מענה. לא ברור לי למה. קשה מאוד לעזור לכם כך. שאלתי בתשובה הקודמת שלי מספר פעמים לגבי הגן ומה הגננת אומרת, לא קיבלתי כל התייחסות מכם. יש סיבה לשאלות שאני שואלת, ובלי לקבל להם מענה מלא ומדוייק לא אוכל לעזור לכם.

שלום לך
במידה וקיימת אפשרות פשוטה לחכות שבועיים הייתי מחכה למרות שגם אם לא- זה לא נורא.
על מנת להקל עליו צריך קודם כל להיות רגועים ולשדר לו שזה דבר טוב ושסומכים עליו שיתמודד. נסי לחבר אותו לילדים מהגן חדש לפני תחילת הלימודים. לכי עימו לגן שעשועים קרוב לגן החדש ונסי להכיר ילדים. קחי אותו לטיול מקדים באזור של הגן.
ניתן לשלבו בהדרגה . שעתיים יום ראשון, שלוש בהמשךור ק אחרי כמה יומיים שלושה השאירי יום שלם.
אל תדאגי - ברב המקרים אחרי תקופת הסתגלות קצרה הכל בסדר.
בהצלחה ותתחדשו

שלום נאוה,
לא הבנתי אם הבעיה היא תמיד עם אותם ילדים. אם כן, ואם הוא מסתדר יפה בגן עם ילדים רבים, בכל לא בטוח שהבעיה היא אצלו. וכן, אם האימהות מעירות לילדים שלהן הן צודקות בלי קשר אם הבעיה היא אצלו או לא הם לא אמורים להציק.
תנסי לצפות פעם אחת במחשק שלהם ולהבין את הדינמיקה שקורית וכך יהיה לך מושג טוב יותר אם זה משהו במיומנויות של בנך או שזו סיטואציה ממש לא הוגנת והוא זקוק להגנה בה וזה הכל.