פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

אני מאד מוטרדת ממשהו שקרה היום ולכן אשמח לתשובה בנושא.

בני בן ה4 הוא ילד מקסים , מתוק ותמים ככל הילדים בגיל הזה. היום, הוא נכח בחדר בזמן שלבשתי חזיה ופתאום הוא אמר לי שדוקר לו בבולבול. כמובן שנכנסתי להלם מסוים אולם ניסתי להמשיך כרגיל וביקשתי ממנו לצאת ולשמור על הדלת של החדר ולהיות "השומר של החדר". מעבר לזה לא שוחחתי איתו על זה והוא גם לא הזכיר זאת יותר.

האם זה נורמלי? מה עלי לעשות? כיצד היה עלי להגיב? האם זה אומר מעתה שעלי להיות יותר זהירה ולדאוג שהוא לא יראה אותי ערומה?

אנא עזרו לי
המון תודה

יש לי ילד בן 3 , שבמידה ולא מקבל משהו -צורח ואם אומרים לו לא ...בוכה בלי הפסקה .
עברנו לארץ חדשה לא מזמן והסימפטומים האלה יתגברו . לגבי המעבר עצמו עשינו לו הכנה טובה ומוקדמת לעניין .
איך עלי למתן את המצב ומה עלי לעשות בכדי לגרום לו להבין -- שלא כל מה שהוא רוצה הוא יקבל ולא על כל דבר התשובה היא כן .
אשמח לסיוע ועזרה בנדון .
תודה לי .

שלום,
בני בן הארבע מתחיל מעט להדאיג אותי. הוא ילד נפלא ורגיש, אך מעט קריר כלפי הסובבים אותו ואינו מתחבר בקלות.הדבר שמדאיג אותי מאוד הוא הטוטאליות שלו - אם הוא אוהב משהו, למשל כדורגל, הוא מדבר על כדורגל 24 שעות, אינו מתעניין בשום דבר אחר, מבקש לצפות בכדורגל כל הזמן ועולמו סובב סביב הנושא. כבר חודשיים שזה כך (מאז המונדיאל האחרון) למרות שתמיד אהב כדורגל.לפני חצי שנה זה היה סביב דמויות שנחשבו בעיניו כוחניות - הוא שיחק עם הדמויות ושוב נדמה היה שכל עולמו סביב זה. זה גם בדברים הקטנים - אני לא יכולה לקנות לו עוד זוג סנדלים לשם הגיוון מאחר והוא לא יסכים לנעול את החדשים אז שלא יזרוק את הישנים. אין אצלו "פעם זה ופעם זה" ואי אפשר לעניין אותו בשום דבר לימודי, חווייתי מלבד הנושא התורן . מה אני עושה ?
דבר שני, מאז שהיה תינוק , הוא מתחבר לדמויות גבריות וממש כמעט ומתעלם מדמויות "נשיות" כמו אחיות שלי, הסבתות שלו , הגננת שלו וכו. האם זה נורמלי? האם זה ישתנה ? הוא לא אוהב לדבר עם הגננות והסייעות והוא נכנס לגן חדש ...
תודה מראש וסליחה על אורך ההודעה ...

בני בן ה-14 ביישן מאוד כאשר נמצאים בחברת אנשים נוטה לא לדבר ובמקום זה להתעסק עם אחיו הקטן בן ה-3 .כשנמצא בבית נוטה להסתגר בחדרו מול המחשב ונמנע מקשר איתנו כשקוראים לו לבוא כי צריכים ממנו משהו הוא מגיב בזעם .
הוא נמנע מפעילויות חדשות כי לדעתי מרגיש חרדה מהלא נודע .
גם כשהיה קטן תמיד היה סגור ומופנם אך לא ייחסנו לזה חשיבות כי חשבנו שעם הזמן זה יעבור אך המצב החמיר והיום כשהוא בגיל ההתבגרות הדבר מאוד בולט .
לפעמים כשהוא נפגש עם חברים אני צופה מהצד ורואה שאינו משתתף בשיחות בעצם "הוא שם אבל לא שם". כשאני מנסה לדבר איתו ולתת לו כיוונים ועצות הוא מגיב בכעס קשה מאוד לתקשר איתו.
חשוב לציין שהילד מאובחן בבעיית קשב וריכוז ונוטל ריטלין וגם לאחרונה עשינו לו איבחון פסיכודידקטי ושם מצאו גם מספר לקויות למידה.
אני יודעת שכל זה מתקשר אחד לשני אך בכל זאת רוצה לעזור לו לפחות בקטע של הביישנות וחוסר הביטחון.
השאלה היא לאיזה תחום של רפואה לפנות כי יש היצע כל כך גדול בנושאים האלה

תודה מראש סיגלית  

שלום,

אני אמא לשלושה ילדים בת 5 וחצי ,בן שנתיים ותשעה חודשים, ובת ארבעה חודשים.

בתי בת החמש וחצי ילדה שתלטנית שבד"כ מתנהגת למופת ואולי אפילו מנסה לרצות אותנו ההורים, הבעיה היא שבני בן השנתיים ותשע מתנהג בצורה מאוד תוקפנית כשמשהו אינו נראה לו ולא לשביעות רצונו, הוא ישר כועס ומביע זאת על ידי השתטחות על הרצפה בכי ללא הפסקה וצרחות רמות עד אשר יקבל את רצונו,עם זאת כאשר מתרחשת "ההתקפה" הוא מרביץ ואם הריב בינו ובין אחותו הוא מרביץ לה עד שזו תוותר, ואם היא לא וויתרה אנו משדלים אותה לוותר באמתלה שהיא הגדולה והוא הקטן.
הוא מאוד אוהב אותה ובכל רגע שהיא לא לידו הוא מחפש אותה גם את התינוקת הוא מאוד אוהב ומחבק בעדינות אך כשזה מגיע למצב שלא עושים כדברו השלווה מתהפכת וכל הבית נכנס לכוננות ספיגה וכולם מתקפלים מפחד- מה עושים?
האם יש לעובדה שהוא ילד אמצע השפעה על התנהגותו הקיצונית?
אציין שכשמגיעים חברים חדשים הוא נסגר ולא רוצה לשחק איתם ועושה להם תנועות הרחקה, האם זה מעיד על אופן התפתחותו החברתית בעתיד?

תודה


מיכל

ילדתי ברוך השם נורמטיבית אך היא ממציאה בזמן האחרון חבר דימיוני בשם דן שהיא בחרה שהיא דואגת לו כמו אמא האם יש לי סיבה לדאגה או שזה נורמטיבי? אודה על תשובה מהירה

שלום
יש לנו ילדה בת שנה ועשרה חודשים. כרגע, כשהיא עושה משהו לא בסדר אנחנו רק נוזפים בה בקול תקיף וזה די מספיק (נראה שהיא מעוניינת לרצות אותנו). עם זאת, ברור לי שיגיע הרגע שבו זה לא יספיק ויהיה צורך בענישה של ממש ואני מעוניינת להיות מוכנה לרגע הזה.
האם מה שנקרא "פסק זמן" זו שיטה שמתאימה לגילה? אין לי ספק שהיא לא יודעת לכמת דקה ככה שנראה לי מוזר להגיד לה להישאר שם דקה או שתיים. מצד שני להגיד לה ללכת לחדר עד שאני אומר לה לצאת זה נראה לי לא פייר...מה דעתכן? האם יש שיטות אחרות שמומלצות לגיל כזה?
תודה רבה!!

אחי בן ה-8 מתעסק כל היום עם כסף. הוא חושב רק על זה והוא מסתובב כל היום עם הארנק שלו. הוא מבקש כסף כל היום. כשהוא רואה כסף העיניים שלו נוצצות. אפילו כשאמרנו לו לבקש משאלה (לא זוכרת באיזה הקשר) הוא ביקש מאלוהים כסף. הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה שיהיה לו הרבה כסף והוא כועס על כך שהוא בן 8 ולא יכול לעבוד.
אין לי מושג מאיפה דבר כזה נובע כי לא חסר לו כלום, ההורים שלי דואגים לו להכל תמיד.
ההורים שלי קצת מתסוכלים מהמצב הזה אבל אני יותר מתוסכלת. אני מאוכזבת מכל העניין הזה, לא הייתי רוצה שאח שלי יהיה רודף כסף כל החיים שלו. הוא מסתכל על כסף כאילו זה הדבר הכי חשוב בחיים למרות שאנחנו מדגישים ואומרים לו שזה ממש לא הדבר הכי חשוב בחיים. מה אפשר לעשות? ומאיפה דבר כזה נובע?

יש לי שלושה בנים (6,9,12.5). הם כל הזמן רבים!!!!! לכל אחד יש דרך משלו: הקטן (6) רב במכות, כשלא נראה לו משהו הוא צורח ומרביץ לאחים שלו. האמצעי (9) רב בבכי. הוא צורך ומתעצבן אם הוא הוא מצליח, מפסיד או לא מקבל מה שהוא רוצה ומתחיל לבכות כמו ילד קטן. הגדול (12.5) רב בעצבים. הוא כל הזמן צורח על האחים שלו, ומאוד מאוד עצבני כלפיהם. מדבר אליהם בטון תוקפני ולא נעים ומתייחס אליהם רק תוך מתן הוראות (לך, תביא, תעשה וכו').
אני מנסה שלא להתערב אבל הם כל הזמן, כל הזמן רבים ואז כולם צורחים, בוכים ומרביצים.
במקרים שאני מתערבת- אני לא מצליחה להרגיע את הרוחות, ובמקרים שאני לא מתערבת- בני הגדול מתעצבן ואומר לי שאני כל הזמן מוותרת להם ושהם צריכים לקבל עונשים (מדובר על ריבים רגילים לחלוטין בין אחים, לא משהו חריג-מבחינת תוכן הריב).
אינני יודעת כיצד לנהוג.
גם כשהם מאוד משתדלים להתנהג יפה, הם לא מצליחים והכל נגמר בריב ועצבים של כולם.
ישנם פעמים שאני מתעצבנת עליהם וצורחת על שלושתם ומרגישה אח"כ נורא. כי אני צורחת ברמות (אבל לצערי גם זה לא עוזר).
לצערי, פעמים רבות אני צועקת על הבן הגדול, כי אני מצפה ממנו שהוא לא יכנס איתם לריבים המטופשים שלהם.
וככה נוצרים הרבה מצבים שגם אם שני הקטנים רבים, הגדול נכנס לתמונה בכדי להפריד בינהם אבל הוא עושה זאת בעצבים וצרחות, ואז אני צורחת עליו שהעזרה הכי טובה שהוא יכול לעשות זה לא להתערב בינהם. והוא עונה לי שהוא מתערב כי אני לא מתערבת והם צריכים לקבל עונש.

ככה כל הזמן יש בבית אווירת מתח, צרחות ועצבים.
אני מיואשת ולא יודעת איך לנהוג ומה לעשות.
תודה מראש על עזרתכם.

שלום רב,
אני אמא לתאומים בני שנתיים וחצי, נועם ואופיר, בן ובת, בריאים, מפותחים ומקסימים. בתי, אופיר, הביעה מוכנות להיגמל מהטיטול לפני חודשיים לערך, והגמילה הייתה קלה יחסית, עד כדי כך שלא הבנתי מה עושים כזה ביג דיל מגמילה.. היום אני מבינה מהו הקושי עליו כולם מדברים, משום שלאחרונה היא מפספסת באופן קבוע, ונדמה כאילו היא עושה זאת בכוונה. אני אומרת את זה משום שהיא ישנה ללא טיטול כבר מההתחלה, וכמעט לא מפספסת, למעט מקרים חריגים. אך במשך היום למרות שאני תמיד מזכירה לה ושואלת אם היא צריכה פיפי או קקי, היא עונה בתוקף שלא, ומיד אח"כ עושה את צרכיה על הרצפה/ספה/וכיוב. בהתחלה חשבתי שאני לא צריכה להתייחס ושזה יעבור מעצמו, אך זה לא עובר ואני (מודה ומתוודה) לא שולטת בתגובות שלי ומגיבה בצורה זו או אחרת, לפעמים בכעס או אכזבה. אני מודעת לעובדה שייתכן שזה מה שמונע ממנה לעבור שלב, אך אינני יודעת איך להתמודד עם זה.יש לקחת בחשבון שנועם הבן החל מבקש לעשות את צרכיו באסלה ולא בטיטול, והוא דווקא מאוד מחויב לזה וכמעט לא מפספס, אך עדיין ישן עם טיטול כי הוא עדיין קם בבוקר עם טיטול ספוג בפיפי. אציין שאני בת 33 והם ילדיי היחידים בינתיים. 
אני מודה ומקווה לעזרה מבורכת.
קרן

מדובר באחייניתי, ילדה כבת 6. ישנם 2 בעיות שמדאיגות אותי. האחת היא שהילדה כמעט ואינה אוכלת. היא נהנית לאכול רק ממתקים ובשאר המאכלים היא כמעט ואינה נוגעת. גם כאשר היא מקבלת את האוכל שהיא עצמה בוחרת היא יכולה רק לטעום ולא לאכול יותר. היא טוענת שאינה רעבה ולא יכולה לאכול יותר. מבדיקות רפואיות עולה כי היא אינה סובלת מתולעים.
דבר נוסף שמדאיג אותי זה שבאופן קבוע כאשר פונים אליה ברוב המקרים היא אינה מגיבה כלל. ישנם מצבים שעומדים מולה ומדברים בקול רם והיא עדיין אינה מגיבה, אלא רק לאחר מספר פעמים. לא ידוע לנו על בעיות שמיעה שיש לילדה. הילדה אמורה לעלות השנה לכיתה א' ואני חוששת שהדבר יפגע בה במסגרת ביה"ס.
האם זו תופעה חולפת ומה ניתן לעשות?

שלום רב
בני בן שנה ו8 חודשים החל לסטור לי על הפנים, ולא כדבר שראה בבית כי אין לו מהיכן , אני חד הורית אמא ל2, הגדול בן 12 ודי עצמאי, משחק עם הקטן רק לידי כי הוא לא במסגרת, ולא משאירה את שניהם לבד. לאחרונה הקטן החל להכות גם את אימי וגם אותי, שאנו אומרות לו לא הוא לא מוכן לקבל זאת וממשיך בבכי להכות. הוא מפונק מן הסתם עקב היותו הקטן בבית ולא יורד כמעט מידיי. אם אני נעלמת לו אפילו דקה לשירותים הוא פורץ בצרחות אימה. כמו כן בזמן האחרון קם בלילה מתוך שינה, עם עיניים סגורות צורח, וכשאני לוקחת אותו לידיי להרגיעו הוא מכה אותי על פניי וראשי בלי הפסקה, רואים גם שעושה זאת מתוך שינה, כמו בחוסר מודעות לזמן ולמקום.
גם דופק לעצמו ראש בקיר כל הזמן, במיוחד אם אומרים לו לא על משהו. האם זה פינוק יתר?
אשמח להדרכה, לא יודעת כבר איך להתנהג איתו.

בני בן ה-4.5 כבר נגמל מטיטולים ועושה פיפי בשירותים.
לגן ובכלל הוא הולך עם תחתונים ולא עם טיטולים.
מה שכן, הוא לא מוכן לשבת בשירותים כאשר יש לו יציאות. הוא מוכן לעשות רק בטיטול ולא בשום מקום אחר.
בגלל זה, הוא גם מתאפק בגן ויש לו יציאות רק שהוא מגיע הביתה.
העניין הזה גורם לו לעצירויות וגם לחוסר נוחות כשיוצאים החוצה.
מה עושים? הוא לא מוכן בשום פנים ואופן לשבת על האסלה גם לא כשאני לידו.
תודה.
איה.

שלום, לי יש ילד בכור בן 7 שיש לי איתו מספר בעיות. קודם כל ברצוני לציין שהוא ילד טוב מאוד, וממושמע. אחת הבעיות שלי איתו זה חוסר ביטחון שהוא מפגין בנוכחות חבריו כמו לא לוקח חלק במשחק כיוון שחלילה יפסיד, אני מנסה להסביר לו שאם הוא היה לוקח חלק אז אולי הוא כן היה מנצח וחוץ מזה לא תמיד מנצחים והעיקר שנהנים.. אבל זה לא ממש עוזר..אני לא יודעת מה להגיד לו על מנת לתת לו את הבטחון העצמי הזה שלו, איפה לחזק אותו, הוא מאוד פסימי ורואה רק את השלילי.
בעיה שניה שלי איתו זה יחסיו עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים. הבעיה מתאפיינת בניצול צורם של בני הקטן, למשל בני בן ה-7 צריך ממש להתחנן בפניו וממש להשפיל את עצמו:" אם תשחק איתי אני אתן לך כך וכך ...." או לפעמים במהלך משחק הבן הקטן מסרב להמשיך לשחק אז הבן הגדול "נותן" לו לנצח רק כדי שיהיה מרוצה וימשיך לשחק איתו והבן הקטן ממש מנצל את זה וממש נהנה מהכח הזה, מה עושים במצב כזה? אני לא רוצה לנקוט צד.
בעיה שלישית היא עניין האוכל שלו, הילד לא אוכל טוב ולפעמים , לעיתים קרובות מאוד הארוחות נמשכות המון זמן משהו כמו 30-50 דקות לארוחה , דבר שממש מרגיז ומעכב את כל פעילות הבית. נקטתי בכל מיני שיטות וממש כלום לא עוזר, אפילו לא עונשים , ניסיתי גם להרפות ולהראות שזה לא מזיז לי אבל מצאתי את עצמי נמצאת עם ילד שפשוט אין לו תחושת רעב! הוא יכול להישאר בלי אוכל 6-7 שעות, זה ממש הזוי.
בכל מקרה אשמח מאוד לקבל חוות דעת מקצועית

לילה טוב

שלום רב, אני אם חד הורית לילדה בת שנתיים וחצי ולא נשואה. הבת שלי היא מאוד עקשנית ורוצה הכל מה שהיא מבקשת. כשאני עונה לה בשלילה היא צורחת ובוכה, וכשאני בא להרגיע אותה היא עוד יותר מתעצבנת...היא גם מרימה יד, צובטת, בועטת, לפעמים גם נושכת אותי, את אבא שלה (שהוא אבא לכל דבר אפילו שאנחנו לא נשואים) וכמעט כל מי שנמצא סביבה. כשאומרים לה לא לעשות זאת היא לא מקשיבה וממשיכה במעשיה. אני לא יודעת איך לחנך אותה. התייעצתי עם אנשים שאני מכירה וכל אחד נותן לי פתרון אחר וזה מאוד מבלבל. אני אוהבת את הבת שלי מאוד, ורוצה לחנך אותה נכון, ומפחדת שאני עושה משהו לא נכון. חשוב לי לציין שאבא שלה מאוד מפנק אותה, הייתי אומרת קצת יותר מדי. הוא מאמין שאסור לתת לילדים לבכות וכשמבקשים משהו אז פשוט לתת אם זה ביכולתינו. אני לא מסכימה עם זה כלל. אשמח לעזרתן. תודה מראש.