פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רותי,
בנך כפי הנראה חש חסר ביטחון ולא ער למה יש ו לתת גם ככה בלי מתנות. חושב לחזק את הביטחון לו, להזכיר לו את התכונות החיוביות שלו, ולמה לדעתך ילדים בכל מקרה ירצו ויאהבו להתחבר איתו (כי הוא נחמד, כי הוא משחק יפה, וכו'), כדאי להזמין ילדים הבייתה וליצור מצב שבו בנך משחק איתם אחד על אחד ויוצר חברויות שיתנו לו ביטחון להגיע בבוקר לגן ולהתקבל על ידם בלי מתנות.

אצלי זה אותו סיפור טרום חובה אם ילדים בני 4 , 5, 6 , הגיעה לגן בלי חברים או חברות.

לגמרי לבד בגן חדש מול ילדים שבאו מגנים אחרים אבל ביחד, ראיתי אותה היום וליבי נצבט
זאת ילדה מלאת ביטחון עצמי שבאה ממסגרת פרטית ששם הייתה הכוכבת
ואני רוצה קצת עזרה ותמיכה איך לגרום לה להרגיש טוב, או להאמין שהזמן יעשה את שלו.


בהצלחה לשנינו

שלום ענת
אני מסכימה איתך כי חסרונות הגן הרב גילאי עולות על היתרונות. יחד עם זאת השד לא נורא כלכך. תני לה כמה שבועות למצוא את מקומה. זה בסדר אם תחווה שיש גם ילדות גדולות ומפותחות ממנה. אפשרי לה להתחבר לגדולות וקטנות כרצונה. עודדי אותה לשחק עם מי שבא לה והסבירי לה כי לא הגודל משנה אלא תכונות ותחומי עניין .
לדעתי הכי כדאי לשוחח עם הגננת. כך תדעי כיצד היא נתייחסת לקטנים ומתמודדת עם הרב גילאיות. סביר שהיא יודעת מה היא עושה. ייתכן מאד ששיחה עימה תרגיע אותך. אם תראי בעייתיות גם בהמשך בקשי לשוחח עם פסיכולוג הגן. הוא (או היא)יוכל להדריך את הגננת באופן שלא יאיים או יבקר את התנהלותה.
והכי חשוב. תני לשנה להתחיל. אל תילחצי מכלום עד אחרי החגים. תני לזמן לעשות את שלו. רב הבעיות נפתרות מעצמן ואם תתפתח בעיה תסמכי על עצמך ועל ביתך שתדעו להתמודד.
שנה טובה ונפלאה.

הי ליאת וכל מאן דבעי,
כמרכזת ועדת החינוך ביישובי, אני מחפשת בנרות איש/אשת חינוך שסבור כי גן חד גילאי עדיף על גן דו גילאי, ומוכן להסביר את הנושא על פי תפישתו.

הי לכל מי שהתעניין בנושא,

לגן חד גילאי ולגן רב גילאי יתרונות וחסרונות. למשל, בגן חד גילאי, לצוות הגן יש פחות מורכבות באשר לתכנים ובאשר לצרכים של שתי קבוצות הגיל. כמו כן, לילדים יש מבחר רב יותר של ילדים איתם ניתן להתחבר מאותו הגיל. מאידך, בגן רב גילאי ישנה אפשרות ללמוד דברים חדשים שלא ניתן בגן חד גילאי: הגדולים יכולים ללמוד להושיט עזרה לקטנים וכך לרכוש דימוי עצמי גבוה יותר והקטנים יכולים לחקות את הגדולים ולהחשף לתכנים שלא היו נחשפים אליהם בגן חד גילאי.

במידה וילדה גדולה בגן לא רוצה להתחבר לילדה קטנה, אין זה אומר שכל הילדים הגדולים לא ירצו להתחבר לקטנים. דווקא ישנם ילדים גדולים שהחיבור עם ילד קטן יתאים להם. ניתן להסביר לילדה שלא כל ילד רוצה להתחבר, שזה עצוב ומתסכל אך זהו המצב וניתן לחשוב על ילדים אחרים איתם אולי תרצה להתחבר. כמו כן, לגבי אותה הילדה הגדולה, ניתן לבדוק אם היא תרצה להגיע למפגש עם ביתך אחה"צ וכך אולי יווצר קשר שיאפשר משחק משותף בגן.

שלום עמי
התאריך נקבע על פי הלוח העברי ומשתנה משנה לשנה. כדאי לבדוק היטב מה יהיה תאריך החתך בשנה הבאה לפני ששוברים את הראש. יכול להיות פער של 10 ימים ויותר בין שנה לשנה.
תשאל את עצמך מה הכי מתאים לה כרגע. כיתת הבוגרים או הבינוניים בפעוטון? מה ממליץ הצוות בפעוטון?

למה לא עונים לי?

שלום לך,
קודם כל בשום מקום לא כתוב שילד צריך היות כל הזמן לא מרוצה. אז הוא לא מרוצה, אז מה? אם זה נורא מציק לכם וככה הוא מקבל התייחסות - יש סיכוי שזה ימשיך כל הזמן.
עם זאת, אני לא בטוחה שהעניין הוא שהילד שלכם סתם לא מרוצה כי הוא רוצה עוד. יכול להיות, אני לא מכירה אותכם, אבל יכול להיות שיש בבית שלכם המון חוקים. אפילו חוק שקובע כמה אבקה שמים בשוקו. זה קצת מגביל את יכולת הביטוי האישית של כל אחד. הרי לכל אחד יש טעם אחר, ויכול להיות שהילד שלכם רוצה קצת אפשרות לביטוי אישי ולשליטה על הטעם שלו. לקבוע מתי ממתיקים במיץ, מתי אוכלים מעדן וכמה כפיות אבקה שמים בשוקו זה נשמע לי קצת נוקשה מדי, ולא נותן מקום לכך שלכל אחד יש טעם אחר. אני מבינה שמה שעומד מאחורי זה הם שיקולים בריאותיים, אבל יכול להיות שהילד שלכם רוצה יותר חופש בחירה ולא בהכרח יותר משאבים ואולי יש מקום ליותר גמישות בחוקים הבייתיים שלכם.

שלום לך
אכן סיפור מזעזע שאין כדוגמתו. תהיו חזקים ואני מאחלת החלמה מהירה וקלה.
הילד צודק שהוא כועס. תני לו לבטא כעס זה, לכעוס להתעצבן.
אני אישית לא מכירה גוף שיכול לסייע. נסי להתייעץ עם העובדת הסוציאלית של בית החולים.
אם הילד חזק , סביר שיצליח להתמודד בעצמו עם הטראומה. יחד עם זאת פגישה או שניים עם איש מקצוע לעיבוד החוויה אכן יכולה לעזור. גם רעיונות לדרכים להתמודד עם הכאב יכולים לתרום.
נסי להתייעץ סביב הנושאים: "התמודדות עם טראומה". ו"התמודדות עם כאב".
בינתיים תני לו לספר כמה פעמים שירצה על מה שקרה. עודדי אותו לדבר על זה. אל תלחצי.
עודדי שחברים יבואו לבקר והוא יחוש נאהב.
לדעתי לא כדאי לתת לילד האלים לבקר בשלב זה. מישהו צריך לעזור גם לו אבל זו לא הבעייה שלכם.
פנייה לאיש מקצוע דחופה רק אם נסגר ולא מדבר על האירוע או מדבר באופן לא רציף ולא הגיוני או שהזכרונות חוזרים שוב ושוב ללא שליטה. אני מקווה שזה לא המצב.
החלמה מהירה

האם זה שהוא לא רוצה לדבר על הנושא יכול להיות סימן לבעיה? הוא סיפר פעם-פעמים כאשר שאלתי , הצלחתי להבין את הסיפור במלואו רק לאחר מספר פעמים ויותר הוא לא מדבר על זה. מדבר על הכל חוץ מזה. כשכואב מאד מביע המון כעס על הילד ודורש לקחת אותו ל"בית משפט", אבל כשכמרגיש יותר טוב - לא מדבר על זה כלל וכששואלים מראה אי רצון לחזור לזה. האם זה חכול להיות סימן שהוא מדחיק את זה פנימה ?

קשה לי לתת תשובה חד משמעית. סליחה.
מצד אחד חשוב שידבר על זה כי דיבור עוזר לעבד ולעכל את החוויה מבחינה רגשית. מצד שני לא נכון ללחוץ עליו. כדאי להתייעץ עם מישהו נוסף.
אני מסכימה איתו שצריך להעניש באופן חמור את הילד הפוגע. החוויה של בנך שמישהו שפגע בו יצא בלי תגובה עלולה להחמיר את הקושי. הוא זקוק לאיזה שהיא תחושת שליטה במצב ואפשרות להחזיר.
אם את במצב מתאים - בדקי מה קורה עם הילד השני. לדעתי כדאי לך להגיש תלונה במשטרה. תראי לבנך שאת פועלת למענו ולא תתני לדברים לעבור... אם קשה לך ערבי את בעלך או קרוב משפחה.

שלום רותי.
בגילאים שאת מתארת זמני השינה הם עדיין לא תוכנית כבקשתך. לא צריך לבקש מהם אלא להודיע להם שהגיע זמן השינה וללות אותם למיטות. לא איומים ולא שוחד פשוט ליווי צמוד, נעים אך אסרטיבי לשלב קריאת הסיפור במיטה. אח"כ חיבוק, נשיקה ולישון. היזהרי. את משתמשת בשיטות שמחלישות את מעמדך. אל תתני להם לשלוט. זה לא טוב להם ולך.
בהצKחה

שלום יעל,
אני לא בטוחה שהבן שלך הוא עצבני וכעסן, יותר אני מתרשמת שחוסר המסגרת בחופשה גורמת לו להרגיש תחושה שהוא לא מספיק מוחזק וזו התגובה שלו.
ילד בן שלוש ועשרה חודשים לא יכול להעסיק את עצמו לבד כל היום אצל סבתא - לשחק שעתיים ולהתסכל בטלוויזיה, בלי שום תכנית ופעילות מונחית על ידי מבוגר או לחילופין תכנית שכוללת קצת הוצאת מרץ ולא רק לשבת שעתיים ולשחק ולראות טלוויזיה. בעצם נדרש ממנו להחזיק את עצמו לבד כל היום, או לעשות רק דברים של לשבת בשקט וזו דרישה מוגזמת בגיל שלו.
אני מניחה שעם החזרה למסגרת ולגן יהיה לכם יותר קל להחזיר אותו למסלול. בחופשה הבאה כדאי לבנות תכנית יותר מוגדרת של תעסוקה עבורו, שכוללת הצואת מרץ, משחקי כדור, בריכה וכו' כחלק מהפעילות היומית ואופן מובנה שמהווה מסגרת מסודרת.

לדעתי פעמיים בשבוע ב13:00 זה נפלא. אם את מתלבטת תני לו שבועיים שלושה להתרגל ל16:00 בלי להתבלבל ואז קחי אותו מידי פעם מוקדם. ופעם ב... פרגני לעצמך צהריים שקט.
מה דעתך?

שלום שירן,
אני מצטערת אני לא מכירה אישית פסיכולוגיות לגיל זה בצפון הארץ. תנסי לברר דרך מכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלך.

שלום ערן,
נראה שאכן אחותך נמצאת בסיכון. אתה צודק. במקרים אחרים הייתי אומרת לך שזו לא אחריותך, ועליך לפנות להורים כדי שהם יקחו אחריות במקומך. במקרה הזה אני מבינה שאתה חש שגם ההורים לא מבינים או לא יכולים לעזור. ייתכן שאתה צודק. במקרה כזה, אני ממליצה לך בדחיפות רבה מאוד לפנות ללשכת הרווחה העירונית ולספר את כל מה שסיפרת כאן, וגם ליועצת בבית הספר של הילדה וגם שם לספר את כל זה. פשוט תעתיק את כל מה שכתבת, על נייר, ותמסור עותק אחד ברווחה ועותק אחד בבית הספר לידי היועצת. דחוף.
אתה יכול גם לשלוח עותק אחד לאגודת אל"י, אתה יכול להשיג את הכתובת שלהם באתר שלהם באינטרנט. (להקיש אל"י בגוגל וזה עולה מיד).
בהצלחה.
אם אתה זקוק לעזרה נוספת, אתה יכול לפנות אלי שוב.

אם נוצר?

שלום ערן,
אפשר לטפל בה אם נוצרה פגיעה, וזה ישפר את מצבה, ולכן כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר. אתה יכול לדבר איתם פנים אל פנים, אני ממליצה לך לגבות את פנייתך בכתב. כשדברים מדווחים בכתב זה יכול לשפר את המחוייבות לטפל בהם כמו שצריך.

ערן,
אם אתה זקוק לעזרה בעניין הפנייה בכתב לרשויות, אתה מוזמן לפנות אלי טלפונית ואני אעזור לך בזה.

שלום אריאלה
את מתארת תגובה נורמלית מאד. הילד גדל ומבין דברים שלא הבין בעבר. הוא כבר לא מרוכז רק בעצמו ובאדם הצמוד לו ומתחיל לשים לב יותר לסביבה. הוא מבין שיש מצבים פחות בטוחים וחש כי אין לו את הכלים להתמודד. העובדה שאת קשובה אליו, ומצליחה להרגיע אותו היא סימן נפלא. עם הזמן יפנים את ההרגעה שאת מספקת לו וידלמד להרגיע את עצמו. במקביל יבין שהרבה אנשים זה לא בהכרח מפחיד.
העולם הגדול מפחיד קצת לילדים קטנים... תמשיכי כפי שנהגת עד היום ותראי שהזמן יעשה את שלו.
במידה ויש הקצנה שמגבילה משמעותית את חיי היום יום - כתבי אלינו שוב.

תודה, ליאת. הרגעת אותי מאוד..

שלום לימור,
נשמע שאתם קצת מבולבלים. מצד אחד אתם מתארים את עצמכם כחברים שלה ("משקיעים בחברות איתה הרבה זמן") ומצד שני מחפשים איך להעניש אותה. שני הדברים בעיני הם לא הדרך האופטימלית. הורים הם לא חברים של הילדים, הם הורים. מצד שני עונשים הם לא הדרך םבעיני להעביר סמכות הורית. הם גורמים להשפלה של הילד ובדרך כלל אינם מועילים או מועילים לטווח קצר מאוד.
את מתארת יציאה מהשיגרה, וכמות רבה של שינויים משמעותיים שקורית כרגע. גם אם היא לא מבינה מה משמעות ההריון הכפול, יש להניח שהי אחשה היטב שאת עייפה יותר ויש עוד דברים שמעסיקים אותך ואת אביה.
יש להניח שעם החזרה לגן והשגיר יהיה קל יותר, נראה שבחודש האחרון נגרם בלבול רב, ועצם החזרה לסדר יום יכולה מאוד להקל.
בנוסף אין צורך בעונשים אלא בהעברת מסר ברור מי ההורה - לעיתים יש צורך לדבר בטון תקיף ולקבל החלטות, אם מצד אחד אתם חברים שלה, רוצים לרצות אותה או שמים ואתה במקום שהיא שווה לכם ואחר כך נותנים לה הוראות - בודאי שהיא לא נשמעת לכם, כי המסר הוא כפול ומבלבל.
אם השנה מתחילה והחזרה לשיגרה לא מסייעת למצב ואתם לא מצליחים להעביר את הסמכות ההורית שלכם בצורה אפקטיבית, כדאי לשקול פניה להדרכת ההורים מסודרת.

ראשית תודה על התגובה
כשציינתי שאנחנו חברים שלה התכוונתי שאנחנו משקיעים הרבה זמן בלהיות איתה ולא לתת לה תחושה שקורה משהו שונה.
מבלים איתה הרבה אחה"צ בפעילויות שונות ומשחקים איתה במשחקים שלה בבית.
בעונשים התכוונתי בעצם לדרכים להעמיד אותה על מקומה בזמן התנהגות בלתי הולמת. הכוונה שאם היא מטיחה דברים בשולחן ואני מבקשת להפסיק אז ברור /שאני מבקשת זאת בטון תקיף אבל היא לא מפסיקה וממשיכה בשלה - הייתי רוצה לדעת מהם הדרכים להציב לילד גבולות.

שלום לימור,
יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון, אבל גם יכול להיות שהשימוש במילה "חברים" לא הייתה מקרית, ואם זה מתאים לך אולי כדאי לך לבדוק עם עצמך מדוע השתמשת דווקא בה ומה היא מעידה, אם בכלל, על תפיסת ההורות שלך ועל המסר שאת משדרת.
באשר להצבת גבולות - כשילד גורם נזק פיזי, או פגיעה פיזית והאמירה לא עוזרת - צריך לעצור את הפגיעה גם באופן פיזי - כלומר להחזיק את היד של הילד ולמנוע ממנו את המשך הפגיעה.
משהו כנראה באופן שבו אתם מציבים גבולות לא נתפס נחוש ותקיף מספיק למרות שלכם אולי נראה שכן. הורים רבים ואמרים לא לילד ולא חשים שהלא נאמר בנימה לעיתים חלשה, מתחננת וכו'.
כמו כן, חשוב מאוד לא להסביר הסברים, לא להיכנס למשא ומתן, אלא לתת תגובה קצרה וברורה, שניתן להבין ממנה בצורה מוחשית שהיא סופית ולא נתונה למשא ומתן. הורים רבים חיושבים שצריך להסביר לילד כדי שהוא יבין. זה לא מתאים לכל סיטואציה, בסיטואציות מסויימות ילדים מפרשים את ההסבר כסוג של הצטדקות של ההורה או חולשה שלו. מה גם שאין כאן מה להסביר, הילד מבין טוב מאוד שמה שהוא עושה אסור. כמו כן חשוב מאוד להקפיד על עיקביות. כלמור לבדוק טוב טוב עם עצמכם אם לא קורה לפעמים שהיאמרוויחה מההתנהגות שלה כי אתם מחפשים שקט או שאין לכם כוח ולכן נותנים לה מה שהיא רוצה לאחר התנהגות כזו. מעבר לזה אני לא מכירה אתכם ולא יכולה לדעת אם מה שאתם עושים מתאים או לא, כן אם אתם בכל זאת לא מצליחים אני ממליצה לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שיחות ההסברה ולא התגובות החד משמעיות הנוקבות
ננסה לאמץ את השטיה שהצעת לנו
תודה רבה

שלום לך,
ייתכן שאת שמה מתארת הוא סוג של התנהגות אובססיבית. המקור של התנהגות זו הוא בחרדה, ויש צורך לפנות לטיפול פסיכולוגי.

תודה

שלום עמית,
תראי, אני לא בטוחה שיש לי פיתרון שיניח את דעתך. במצבים כאלה הלחץ הו אהדבר הכי גורע. ככל שתלחצי כך הילדה תתנגד לך יותר. אני לא מכירה אתכם ולא יודעת למה זה קורה. אני כן יודעת שכל ענייני הקקי למיניהם וההתנגדויות קשורים למאבקי כוח בין ההורה לילד בדרך כלל. ייתכן שהיא מרגישה שאת יותר מדי כוחנית איתה באופן כלשהו, אבל על הסוגרים שלה אין לך שליטה, זה המקום שנשאר בשליטתה. לכן הפיתרון היחיד הוא להרפות משם את הלחץ ואולי מעוד תחומים שבהם את לוחצת עליה או כופה את דעתך יותר מדי. אני לא יודעת אם זה פיתרון למחר בבוקר לגן. לגבי זה - את צריכה להתייעץ עם הגננת, לספר לה מה קרה ולחשוב על פיתרון משותף איך והאם הילדה תוכל להיכנס לגן בלי שילחצו עליה בנושא כי הלחץ רק יחמיר את מצב.