פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום טליה,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שמתייחסת לפחדי ילדים.

שלום אינה,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה שנוגעת פחדים אצל ילדים.

שלום שרה,
1. התופעה שאת מתארת תקינה. תופעה של תלישת שיער כשהיא פתולוגית לא קורית בהקשר של התעצבנות דווקא. עם זאת בהחלט כדאי ללמד אותה דרכים אחרות לבטא תסכול, למלל עבורה את מה שהיא חשה ("זה באמת מעצבן שאי אפשר עכשיו, אנחנו נמתין קצת ובינתיים נשחק עם הבובה, אנחנו לא מרבצים ולא מושכים בשיער)
2. עדיין הגיל הזה יכול להיחשב כגיל שבו קיימת חרדת זרים, אין שום התמודדות מיוחדת, מעבר ללנסות להרגיע אותה, זה עובר עם הגיל.

שלום עדי,
ייתכן שיש קשר בין ההריון שלך לתוקפנות של הילדה אפילו שעדיין לא סיפרתם לה, כי ייתכן והיא חשה שאת פחות פנויה אליה, אולי את לא תמיד מרגישה טוב או יותר עייפה וכו'. לכן כדאי כבר כן לספר לה במיוחד שאני מניחה שבשלב הזה גם כבר רואים וייתכן והיא שומעת דיבורים על כך במשפחה או השכנות שעוצרות ומדברות איתך וכו'. ילדים מבינים יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. ככל שהדיבור על כך יהיה גלוי יותר, ניתן יהיה לעבד את התחושות שלה בנוגע לכך בלי שהיא תצטרך להוציא אותן על ידי אלימות.
כדאי לספר לה ולתת מקום לכל התחושות שיעלו, כולל זעם,חרדה וקנאה,(כמובן שגם תחושות חיוביות ונעימות של אהבה וציפייה), ולת להן מילים.

שלום שולה,
לא ציינת שום פרטים נוספים לגבי בנך ולגבי המשפחה. ההתנהגות שאת מתארת ל אנשמעת לי קשורה לטיקים או עניין נוירולוגי כלשהו. זהו כנראה עניין התנהגותי אבל מה מקורו קשה לי לדעת ללא פרטים נוספים.
האם זהו המקרה היחיד שבו אתם מתקשים שים לו גבול והוא לא נענה להוראותיכם? האם הו אילד יחיד? האם נולד/ה ו אח/ות לאחרונה? האם ייתכן שמדובר בקנאה כלפי תינוקות שגוזלי0ם ממנו תשומת לב וזה מעורבב עם האהבה או נראה כמו אהבה?
קצת קשה לי לדעת כרגע. אם תספקו פרטים נוספים אוכל לנסות לסייע יותר.

שלום ורד,
במיוחד אם אתם צודקים בתחושתכם שהילד עושה בכוונה, כדאי מאוד שתניחו לו עם זה. נושא הגמילה מקקי הו אכר פורה להתפתחות מאבקי שליטה בין ההורה והילד. ככל שילד חש שיש לחץ סביב העניין הוא עלול להתעקש יותר.
כמו שאת אומרת, הילד נבון וחכם, הוא יודע שזהו שלב שמצופה ממנו והוא יודע איך עושים את זה. עכשיו, אחרי שיסמנתםן את המטרה, תנו לו בקצב שלו.
לא ל הזכיר, לא לכעוס, לא להתאכזב, פשוט להניח לזה. הוא בעצמו ירגיש שלא בנוח יחסית לילדים אחרים ויחסית לעצמו עם הלכלוך וכו' - אם לא תהיה לו מטרת על לעשות לכם דווקא.

שלום נעמה,
זו תגובה טבעית והתנהגות טבעית, ילדים בגיל הזה מכים כי לפעמים אין להם כלים אחרים להביע את רצונם או את התסכול שלהם. חשוב לא לשפוט ילד בגיל הזה בעיניים שמיועדות לגיל הרבה יותר גדול. הציפייה שתהיה "הצדקה" למכות היא ציפייה שדורשת יותר מדי בגרות מפעוט בן שנה ותשע. במקום זאת, כדאי לתת לו כלים חלופיים לבטא את עצמו, בעיקר דרך מתן מילים מתאימות לקושי שהוא חש באותו רגע, אולי הוא רוצה את הצעצוע בדיוק - צריך להגיד לו "אתה רוצה את הצעצוע עכשיו, זה מעצבן אותך שיעלי משחקת בו, עכשיו אנחנו נמתין עד שיעלי תסיים, אנחנו לא מרביצים, ובינתיים נשחק בכדור הזה פה". כמובן שאם יש צורך אז מפסיקים את המכות פיזית באותו הרגע, ובטון ברור ותקיף.

שלום אוקסנה,
כן, זה נכון. פסיכולוגים ואנשי מקצוע לומדים במיוחד במסגרת הלימודים שלהם לפענח רגשות של ילדים דרך ציורים, כיוון שילדים לא תמיד יודעים להסביר את עצמם במילים.

שלום. אפשר לצרב ציור של ילד בשביל שתעזרו לי לראות פחדים שלו? אבל אצלו זה לא ציור רק קישקושים!!! תודה

שלום אוקסנה,
לא, זה לא נעשה בצורה כזו, אלא אמורים לשבת עם הילד ראות ולהבין את תהליך הציור שלו ושתהיה אפשרות לשאול אותו שאלות ולהתרשם ממצב הרוח שלו תוך כדי.

שלום יעל,
אם אכן הילדה יוצרת קירבה לא מותאמת עם גברים שהיא לא מכירה ואין לה קשר איתם זה בהחלט משהו שצריך לבדוק ממה הוא נובע.

הילד חווה רגשות מסוימים כמו תסכול וכעס
האם זה נכון ל"העניש" את הילד על רגשות
שהוא חווה? או האם אפשר לשקף לילד
את הרגשות שהוא חווה ולהראות לו שאת
מבינה מה עובר עליו במצב של הפסד
בתור התחלה. האם היית רוצה שיענישו
אותך כשאת כועסת או לא מבינה מדוע
את מרגישה כאב במצב מסוים או שאת
רוצה שיבינו אותך ויהיו אתך בכאב שלך.
ילד לא שונה בהרבה ממבוגר. לעשות
סנקציות זה להעביר לילד מסר סמוי
לא להרגיש כי אין סבלנות לרגשות שלו.
ילד צריל חיבוק פיזי ונפשי שבסך הכל
ילמד אותו שהפסד זה חלק מהחיים אבל
זה לא ריך לכאוב כל כך.
מאחל לך שתגדלי אותו נחת.

שלום חנה,
אני חושבת שתגובתך פתרה אוי את הבעיה בטווח הקצר, עם זאת, לא בטוח שנפתרה הבעיה בטווח הארוך.
לא מדובר כאן בדיוק בהתמודדות עם תסכול אלא בהישגיות מאוד גדולה וצורך להיות מושלם, או נורא מוצלח.
התמודדות עם תסכול זה משהו יותר כללי - נניח אם הילד לא מקבל מה שהוא רוצה, ארטיק למשל. לא נראה שזו הבעיה של הילד שלך אלא שיש לו ציפיות מאוד גבוהות מעצמו, וביטחון עצמי רופף שמותנה בזה שהוא מביא "קבלות" כל הזמן. המצב הזה כפי הנראה קשור להיותו ילד בכור וכן לציפיות שאולי משודרות לו ,באופן סמוי וא גלוי, ובאופן מודע או לא מודע וסוג החיזוקים שהוא מקבל.
כשנותנים חיזוקים חיוביים לילד, חשוב להתייחס בעיקר למאמץ שהשקיע ופחות לתוצאה וכן פחות לתכונות כלומר פחות נכון להגיד לילד: "אתה מוכשר וחכם ולכן הצלחת" אלא :"מאוד השקעת, כל הכבוד על המאמץ ", כמו כן כדאי לשחק איתו, לפעמים להפסיד ולפעמים לנצח, לתת דוגמה איך אתם מתייחיסם להפסד שלכם, רצוי להתייחס בהומור לטעויות שלכם, ולדשר את המסר שכולם טועים לפעמים, שאפשר לתקן טעויות, ובכלל לתת הרבה התייחסות לדברים שהוא עושה שלא קשורים להישגיות.

שלום נועם,
אני לא בטוחה שהבנתי את שאלתך. מה עושים בקשר למה? אתה רוצה למצוא דרך לפגוש את האחייו יותר? אתה רוצה למצוא דרך שהאחיין ישכח אותך ולא יכאב לו?
אכן אתה מתאר מצב לא נעים, אך לא ברור לי מה האופציות העומדות לרשותך ומה ההתלבטות.

נראה שזה מצב בלתי פתיר כרגע. אבל בכל זאת.
השינוי וההתרחקות שנוצרה ביני לבין האחיין
נבעה משני דברים
האחד החלטה של האם להפסיק להביא אותו
לבייבסיטינג אצל הסבתא שם הייתי פוגש אותו
ושם הוא קיבל תשומת לב ואהבה בלי להתחרות עם יתר האחים.
וזה העלה את הבטחון העצמי שלו בצורה ניכרת.
האם החליטה להפסיק עם זה.
דבר שני עברתי לדירה רחוקה יותר פיזית.

אני חושב שהדבר היחיד שאולי אני לא עשיתי מספיק
זה להסביר לילד את הסיבות לשינוי
למה עברתי דירה כי הוא שאל אותי למה אני לא מגיע
הרבה לבית של סבתא כמו פעם.
שאלתי אותו למה הוא כבר לא בא לסבתא כמו פעם
והוא ענה "אמא לא רוצה" עצוב אבל זו המציאות.
סבתא שלו, אמא שלי, כל כך אוהבת את הילד ונתנה
לו כל כך הרבה אהבה בתקופה שאמא שלו סבלה
מדכאון אחרי לידה וכעת היא ניתקה אותו בצורה
דרסטית ואכזרית לטעמי בלי הסבר מניח את דעתו
של הילד. זה מעורר בי תסכול וכעס.
לכן אני חושב שהדרך שלי היא פשוט להסביר לילד
כמה שאני יכול את הסיבות שלי.
האם יש ערך בהסברה שכזאת?

שלום נועם,
זו שאלה למה אתה מתכוון בלהסביר לו את הסיבות שלך. מדובר בסך הכל בילד בן 4. יש גבול למה שהוא יכול וצריך להבין, ויש גבול למה שכדאי להעמיס עליו.
אני חושבת שהסבר כללי על כך שאתה גר רחוק עכשיו, הוא מספיק. אני אפילו לא בטוחה שהוא יכול להבין למה.
חלק ממציאות החיים שהיא שיחסים בין אנשים משתנים, וכן הרגלי הקירבה מרחק ביניהם. זה לא תמיד דבר רע.
אני לא מכירה את הנסיבות המשפחתיות שלכם, אבל ייתכן מאוד שאחותך עושה נכון שאחרי שהיא התאוששה היא מוצאת את מינון הקירבה והמרחק ממשפחת המוצא שמתאים לה ולמשפחתה, וחשוב שתכבד זאת, ושתשתדל לא להעביר מסר אחיינך שפרידה חלקית או פרידה בכלל היא דבר נורא ואיום שאי אפשר לעמוד בו והוא לא צודק.
פרידות חלקיות ומלאות הן חלק מהחיים, הן עצובות אומנם, אבל לפעמים הן מאוד בריאות.

אירית שלום,
אני לא חושבת שיש כאן נכון ולא נכון. גם אם יהיה מחשב בסלון או במרחב משותף אחר בבית, הילד יכול להשתמש בו לצרכים אחרים כשאינכם בבית. חשוב יותר שתדאגו לכך שמספר תנאים יתקיימו לגבי המחשב - הגבלת שעות הפעילות, שיחה על גלישה בטוחה ונכונה וכזו שאינה, וכן שתחסמו את הגישה לאתרים שאינם מותאמים לגילו, באמצעות ספק האינטרנט.
שירי

לדעתי צריך לסמוך לפעמים על הנער בן 14 , זה תלוי כמה הנער אחראי ,

טליה שלום,
לרוב אנו מתייחסים לגניבה, כמבטאת ניסיון של הילד להשיג באופן קונקרטי משהו רגשי שהוא מרגיש שחסר לו. ייתכן שהילדים חשים גם מכם, שיש הצדקה להרבות בצבירת חפצים, צעצועים, מתנות ומשחקים. אולי הילד הבין מבלי שרציתם, שבאמת מה שיש לו זה מעט ולא מספיק, ושהסתפקות בקיים אינה ערך שאתם מחשיבים. מומלץ שתחשבו ביניכם מה הביא אתכם לקניות המרובות ומה אתם ניסיתם לתת לילדיכם באמצעותן.
במקביל להצבת הגבולות ולהסבר לגבי הפסול שבגניבות, כדאי לחשוב מה קרה שגרם לילד לרצות כ"כ בצעצוע, איך התפקוד החברתי והאישי שלו היה בקייטנה ובכלל, באיזו מידה התחבר עם ילדים אחרים או שהרגיש שהצעצועים הם הדרך שלו לזכות בכוח על הסביבה וכדומה. כל אלו הם עניינים שכל הילדים וההורים עסוקים בהם, וכדאי שאתם ההורים תחשבו יחד איך לספק את הצרכים הרגשיים והחברתיים של בנכם בדרכים אחרות.
לדוגמא, אמנם הצבתם גבולות של צמצום הרכישות ועמדתם בכך יפה, אולם חשוב ללוות את הדבר גם בהסבר על כך שמה שיש לנו זה מספיק, אולי לא קונים לך צעצוע אבל אתה יכול לשחק בקיים עם אמא ואבא, וכדומה.
בהצלחה,
שירי

מירי שלום,
אני לא חושבת שאף החלטה לכאן או לכאן היא דרמטית, אולם יש מספר היבטים שכדאי לקחת בחשבון. ראשית, מה יהיה גיל הילדים שיהיו בגן הקיים בשנה הבאה, ומה יהיה הפער בין בנך לבינם. שנית, בגיל של בנך החברים מתחילים למלא תפקיד משמעותי, וייתכן שאם ייכנס לגן עם ילדים מוכרים יהיה לו יותר קל. בנוסף, וזה אולי החשוב מכל - לא הבנתי ממה שכתבת שלבנך יש קשיים חברתיים או אחרים בולטים, אלא אפילו להיפך. תיארת אותו כילד ש"לוקח לו זמן לבטוח ולהרגיש בטוח במקום חדש". זו נטייה שהיא לגיטימית, ולא תמיד היא משתנה עם הגיל. לכן השארת הילד בגן עם ילדים קטנים ממנו, לא בהכרח תשנה אותו ותהפוך את המעבר לגן הבא קל יותר. בהקשר הזה שאלה כן חשובה היא האם הוא אמור לעבור למסגרת של גן בה יהיה שנתייים (למשל טרום חובה יחד עם חובה) או שצפוי לו לפחות עוד מעבר אחד בהמשך. אם הגן הבא הוא לשנה בלבד, אזי זה נותן יותר משקל לגן הנוכחי - כמובן בהתחשב בגילאי הילדים שיהיו בו.
כפי שכתבתי, יש מקום לכל החלטה וכדאי לקחת את ההיבטים שציינתי בנוסף למה שכתבת, גם בחשבון.
בהצלחה,
שירי

חן שלום,
את מתארת תופעה נפוצה, של "היתקעות" זמנית בתהליך הגמילה.
אני מפנה אותך לעמוד "שאלות נפוצות", שם מפורטת ההתייחסות במצבים שכיחים אלו.
שירי

תודה רבה.
לא רשום שם מה אני אמורה לעשות? אנחנו מאוד סבלניים איתו עד כדי כך שישובים איתו בשירותים כמה שצריך, קוראים סיפור ומשחקים וכדומה... האם להחזיר חיתול רק עבור קקי?

חן שלום,
לטעמי עדיף להימנע מהחזרת החיתול רק עבור קקי. עדיף להמשיך עם הילד בתהליך הגמילה. הוא מבטא חרדה וקושי שהם טבעיים, ורצוי לאפשר לו לעלות ולרדת מהאסלה כמה פעמים שיצטרך. אבל חשוב שתשאירו אותו שם, מבלי לקרוא סיפורים, לשחק משחקים ועוד. הדברים הללו לעתים רחוקות מסייעים, ובוודאי שאינם טובים לטווח הרחוק. כדאי לחזור להתייחס לחדר השירותים בתור מה שהינו - מקום להוציא בו את הפרשות הגוף, ולא לעשות סביבו חגיגה. כמובן שמומלץ להרבות בפרסים כשהוא מצליח, חיזוקים ומחמאות. כשיש פספוסים או התאפקות, התייחסו לכך באופן ענייני, והרבו לתת לילד שתייה ומאכלים ש"מרככים" את הקיבה.
בהצלחה,
שירי