פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ריטה שלום,

ישנן שתי גישות: האחת- להעלם, השנייה- להסביר.
אני דוגלת בגיל כזה בגישה השנייה. לומר לילד: לא! אסור להרביץ בראש, זה מאד כואב, אני לא משה.
הוא יעלב אבל ילמד את המשמעות. תמנעי ממנו גם בעזרת מגע, חיבוק, יד על ראשו.

בהצלחה,

נעמה.

אחיו נהנה מהמשחק – אבל אחר כך ... היה צריך לספוג את כל הגידופים של יואב.
עוד דבר –
כשהיינו באוטו דיברתי עם אסף ואמרתי לו שאני שמחה שלפחות הוא נהנה וגילינו שאולי הוא לא טוב בכדורגל אבל הוא ממש טוב בבאולינג.
אולי גם זו הייתה טעות
יואב ניסה לרדת מהעץ בשלב מסוים ולהגיד לי שאם הייתי נותנת לו הזדמנות להרגע ומציעה לו עוד משחק אז הוא היה נרגע
אמרתי לו שעם כל האהבה אי אפשר לשחק תמיד לפי איך שהוא רוצה. ואי אפשר לנחש מה הוא רוצה כשהוא כל כך עצבני.
אחר כך הוא אמר שהוא חושב שהוא פשוט היה רעב ולכן התעצבן.
ושהוא יודע שאני לא אסכים יותר שנצא לבילוי כזה
אמרתי לו בתגובה שאני מודה שמאוד כועסת על ההתנהגות שלו. שמאוד נבהלתי ודאגתי כשוהא נעלם והתנהגות כזו לא מקובלת עלי.
הוא אמר שהוא לא מוכן ללכת יותר לשום מקום עם אחיו הגדול.
בקיצור
השאלה היא מה לעשות עכשיו
אחרי שאמרתי לו כשהוא נעלם שאם הוא לא חוזר אני לא אקח אותו יותר לשום מקום (והוא לא חזר) .
האם ללכת אליו מחר ?
להתנצל?
לקחת אותו לבילוי לבד ?
מה עושים ?
תודה רבה וסליחה על האורך...

שלום מיכל,
לא, חשוב שתהיי עיקבית ותעמדי במה שאמרת, וחשוב גם שתחזירי את שרביט החינוך להוריו, כי הם אלה שאמורים לשים לו גבולות ולא את.

סמדר תודה על תשובתך..

אם כך את ממליצה לעמוד במילה שלי ולא לקחת אותם שוב לבילוי משותף .. עד מתי ?
וכשהוא ישאל אותי על כך מה לומר לו?
לנסות להוציא ממנו הבטחה שהדברים לא יקרו שוב ?
מה לעשות במידה והוא לא יהיה מוכן למפגש משותף
האם בהיותי דודה שלו אני צריכה גם (כמו הוריו) לתת לו זמן איכות אישי ?
נכון ששרביט החינוך אצל הוריו אבל חשוב לי שבדינמיקה איתי הילדים לא יפגעו ממני, או בכלל יפגעו נפשית מחוסר עקביות למשל או מהערות לא במקום שלי....
אשמח לעצתך ...

שלום מיכל,
תראי אם את מוכנה לההמשיך להתמודד עם ההתנהגות שלו באופן הזה - אז את יכולה להמשיך לקחת אותו. אבל זה לא ישתנה. זה לא ישתנה עד שהוריו יעשו משהו עם זה. זה לא תפקידך, ולא, את לא אמורה לתת לו זמן אישי כמו הוריו, את לא חלק מיחידת ההורים.
אם את רוצה להמשיך לקחת אותו זה בסדר, אבל אין טעם שתגידי בהמשך דברים שאת לא עומדת בהם.
הדבר היחיד שהילד הזה נפגע ממנו כרגע, להערכתי, הוא מכך שאף אחד לא שם לו גבולות באופן אפקטיבי, וזה גם לא תפקיד שלך.
את יכולה לקחת אותו לחוד, לזמן אישי אם זה יותר קל לך, אבל לא כחלק מהשקפה שאת ממלאה עבורו צורך כמו ההורים שלו, אלא בגלל שכרגע אין אפשרות להסתדר איתו במפגש משותף.

שלום נועה,
אותי מעניינת השאלה לא מדוע אחותך מתנהגת כך אלא איך את הגעת למצב קורבני כזה? זו השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. האם את ממשיכה לעשות את כל הדברים האלה למענה גם כשהיא מתנהגת כך? אם כן, אז אולי כדאי שתפסיקי?
בנוסף כדאי שתגייסי את הורייך שיבררו מה קרה לה ומה עובר עליה, זה לא תפקיד שלך.
את יכולה אם את רוצה לברר איתה האם היא כועסת עלייך על משהו? אם כן כדאי לדבר על זה בצורה מסודרת ובלי קללות.
תשימי גבול ככל הניתן ביניכן, אל תשרתי אותה ואל תעזרי לה אם היא מתנהגת אלייך לא יפה, והפעילי לחץ על הורייך לפתור את הבעיה כי הם מנהלים את הבית והם אחראים עליה.
בכל מקרה, יכול להיות שבאמת אם כל כך לא טוב לך בבית - אולי זה באמת הזמן לצאת. גיל 28 הוא בהחלט גיל שבו מגיעה לך פינה משלך ויחס מכבד. אני יודעת שזה לא קל מבחינה כלכלית, אבל זה אפשרי, באמצעות מילגות ועבודה אפשר להסתדר, וגם רצוי בגיל הזה.

שלום סמדר
כיצד זה בדיוק התחיל?
אין לי מושג-לא יודעת להסביר לך
היא בכתה י"ב
החברות לשכבה-יש להן פה מלוכלך.יש ל ה כמה חברות טובות והיא נצמדת רק לבנות בית הללו אבל בכתה עצמה הבנים הבנות כל הזמן לקלל ולשיר שירים ארסיים ולעשן ולשתות ולעשות פשעים ופה ושם
שלא נדע
בקיצור...זה התחיל בבחינות הבגרות בערך קצת פה שם לפני כן...
היא הביאה חברות הבייתה ללמוד איתם.אני בעצמי סטודנטית שמביאה חברים ולומדת איתם וכו
פתאום ככה בהדרגתיות עולה החלה להגיע הבייתה עם קללות
היא יש לה מלא זמן פנוי-חופש גדול וכו אז היא שותפת כלים ועושה דברים בבית מסדרת מנקה וכו
אני לומדת מקצוע קשה מאוד-ביוטכנולוגיה ולכן לימודי הם 8 עד 8 5 ימים בשבוע ושישי לסירוגין פעם כן פעם לא
אני כל שניה שבבית מנצלת ללימוד לבחינו תהגמר הל קלות ולסידורים אישיים
אני כן בזמני הפנוי מכבסת,עושה קניות,מבשלת המון-כשסבתא או אבא לא מבשלים לנו או אמא מכינה משהו...אני תמיד מכינה\היא גם תופסת שלטון כל הזמן-מדליקה טלויזיה היא מכבה לי,אני לא רואה טלויזיה אף פעם חוץ מחדשות עם בשבוע חודש וכו
\עד שכבר תופסת את השלט היא מכבה לי או מעבירה לי..
היא מתנהגת מוזר כלפפי...
נגיד אני מבשלת משהו שהיא לא אוהבת ויש ריח אז היא אומרת לי נועה סגרי הדלת,אני לא סוגרת עד שהיא לא תמיד נועה תסגרי את הדלת בבקשה כי למעשה אין לה משרתים והיא יכולה לסגור לבד ואם רוצה שתגיד תסגרי בבקשה ולא נועה לכי תעשי לכי תביאיוכו
עוד דוגמא...אני מאוד אוהבת שירים ישראלים.כל פעם שטוב לי בלב ושרה לעצמי כשהיא לא לומדת או ישנה או משהו-להנעתי ביומיום היא משתיקה אותי ומקללת.
אותו כנל לגבי נגיד אם מישהו בא ואני לא פותחת דלת כי היא קרובה יותר לדלת הבית כשמצלצלים אאז היא לא תפתח לו בכוונה כדי שאני אקום מפה ואטרח\קיצר לכי תביני מה עובר פה...
וזה רק אלי...
לעבור דירה אני לא יכולה.גם אין לי כסף כי משסיימתי צבא אני נכנסתי לתואר ה3 שנתי הזה...
והתגייסתי מאוח ר אז גם השתחררתי מאוחר ...
לא רק קשה כלכלית ואין לי איך לעבוד עכשיט אחרת ברצון-אלא שגם טוב לי בבית...יש לי פה את החיים שלי הדברים שלי החברים הקרוס=בים שלי וכו\חבר עדיין אין וגם שיהיה אני ילדה של בית-לא בטוח דעש החתונה אגור במקום אחר
אבל....בכל זאת סמדר-מה את מציעה לעשות?יש לך מושג או שמץ של מושג מאיפה זהבא?
תאמיני לי ניסיתי הכול-להתעלם ממנה,להפעיל לח בחזרה,אם היא שולטת לא לענות לה,אם מנסה לקחת משהו לחטוף בחזרה ....לדבר עם ההורין ניסיתי בכל צורה
\הבעיה היא שלא ממש שמים על כלכך כי אבא עובד מאוד קשה וחוזזר בלילה מאוחר ושישי שב ת נח...ואמא היא עובדת מאוד קשה אבל יש לה גם זוג הורים חולים שיהיו בריאים עד120 וכל הסיפורים האלה מחלישים אותה והיא מתרגזת
אין לי עוד אחים
אנחנו רק 2-אחותי היא כל היקר לי יחד עם הורי וחשוב לי שנסתדר ונהיה חברות הכי טובות
את יכולה להבין בטח את דבריי,
אני מקווה שתוכל לעזור
צרליעלהמצב

שלום נועה,
לא ניסית הכל, לא נסית לדבר איתה על זה, וזה מה שהצעתי לך גם בתשובתי הקודמת. לדבר לא ממקום של נזיפה, או מריבה, אלא ממקום של אחות שאוהבת את אחותה ורוצה להבין באמת מה קורה. החברים שלה שמנבלים את הפה זה לא הסבר. הם ניבלו את הפה גם קודם. משהו קרה לה או ליחסים ביניכן. תנסי פשוט לדבר איתה, כששתיכן במצב רוח טוב.

שלום סמדר יקרה,
אני לא כתבתי זאת כנראה קודם(שכחתי לציין)
כאחת הדברים מעבר לשתיקה להתעלמות או נזיפה,ביצעתי כמה שיחות חבריות איתה לכאשר הייתה נחמדה
יש לה קטעים כאלה
זה יום שלם התנהגות מגעילה אבל שהיא צירהכ אותי או רוצה אותי או חייבת לספר לי משהו ישר קוראתלי
למשל-עשתה צו ראשון בעה"ש שיהיה לה רק טוב,
רצתה פרטים מה מו מי
עשתה מבחן קבלה מאה רצתה לבשר רק לי כי אני עזרתי לה בהתכוננות,
כל מיני כאלה..אתה מבינה..
ניסיתי שיחות חבריות של-למה את עושה לי את זה?האים נפגעת ממני?משהו לא בסדר?
למה אתכל הזמן שולטת,נותנת ביקורת-זה לא נעים
אחותך גרה פה ותגור פה עד שתתחתן ותביא ילדים בעה"ש עם בעל טוב וכו את לא צריכה להגיד זאת
היא טוענת בתור התקפה שאני לא עושה כלום בבית כאשר היא לא שמה בחשבון שנכון שיש לי מבחני גמר תואר עכשיו באוניברסיטה אך אני מבשלת לה ומכבסת לפני שבת הכול,שלי שלה לא משנה לא מחשבנת,עושה קניות,ובעיקר לומדת כי מה לעשו תאלו החיים ואחכ לא יהיה לי מקצוע אם לא אחרוש ואלמד בזה הרגע-זה שיש לה בתור תיכוניסטית חופש גדול זה לא אומר שאני לא עושה כלום
היא לפעמים שוטפת כלים מלא פעמים-אני מגבה ושותפת פעמים אחרות-היא שמה לה רק למה שהיא עושה אך שאני עושה זה לא מזיז לה\בקיצור נוצר כאן משהו מוזר
מה את מציע הלי לעשות?
בברכה,

שלום נועה,
אז היא כן כועסת עלייך, אז אולי תשבו ביחד ותחלקו ביניכן את המטלות באופן שאף אחת לא תרגיש פרייארית.
היא צודקת, זו לא בעיה שלה שאת לומדת, אם אתן אחראיות על המשימות בבית, כי אתן ילדות גדולות וזה מוסכם שאלה התפקידים שלכן, אולי כדאי שתמצאו פיתרונות יצירתיים איך לחלוק את המטלות באופן שלא יפגע בלימודים שלכן. העובדה שאחותך בחופשה לא אומרת שהיא אמורה לעושת יותר מטלות ממך, להיפך, זה הזמן של החופש שלה והיא רק ילדה, זה הזמן שלה ליהנות. לכן אין כאן אחת שצריכה לעשות יותר או לעשות פחות אלא שתיכן צריוכת למצוא דרך מוסכמת היות שיוויוניות בעניין הזה.

שלום סמדר
אחותי שוטפת כלים פעם אחת בשבוע מי שעושה הכול זה לרוב אני\אני עושה כביסות שהיא עוד לא יודעת לכבס אני עושה בישולים שהיא עוגד לא יודעת
אני שוטפת כלים שלי אחרי כל ארוחה כמעט היא שוטפת מרוכז פען בשבוע או 2 וזו בחירתה שלה
אני עושה נקיון לחדרים
היא לא וכו \היא לא עושה הרבה ממני יותר
היא נהנית כל החופש וזה שהיא מנקה זו בחירה שלה אמא לי לא נותנת לה לנקות גם לא אבא והיא רוצה לעזסור ככה גם אני
חונכנו טוב\היא אמרה שהיא לא כועסת עלי היא גם כל פעם מתנצלת אחרי שמקללת בטענה של "נפלט לי" אבל זה מרגיז כבר
אגב סמדר החופש רק חודש והדבר הזה 3-4 חודשים ושהיא למדה היא לא עשתה כלום בבית
\מה אני אגיד לך
סיפור מוזר
היום היא באה מהקנטרי אליו רשומה בחיבוק וחיוך,שעתיים לפני קראה לי כלבונת...
צלצלה בערב-מאמי תעשי לי אוכל,הגיעה הבייתה לכי תביא לי לכי תעשי לי ולא תודה לא כלום וציווים ולשום גסה
מה עושים?
אני לא חושבת שאני אשמה-ואיך בכלל מתמודדים-מה דעתך?
תודה
נועה

שלום נועה,
תראי את קצת סותרת את עצמך. את טוענת שכשוחחתם היא אמרה שהיא כן כועסת. אז תחליטי - הי כועסת או לא?
שנית אם היא מתייחסת אלייך בצורה הפכפכה, את לא חייבת לשתף פעולה עם זה ולהתפייס איתה כל כך מהר בלי שיש התייחסות לשמות שהיא קראה לך קודם. אם הי ארואה שהי איכולה לדבר אלייך איך שהיא רוצה ואחר כך את מתפייסת איתה מייד, אין לה סיבה לשנות את התנהגותה.
תראי נועה, אני מודה שאני קצת מתקשה להבין מה קורה גם כי את אומרת דברים והיפוכם וגם כי אני כנראה שומעת פה רק את הצד שלך, תנסי לעבור על מה שנכתב פה עד עתה, ותראי אם בכל זאת את יכולה להיעזר כאן במשהו. אני מרגישה שמעבר לזה כרגע אני לא יכולה לעזור יותר.
זהו גם פורום בנוגע לילדים ואם יש בעיה עם אחותך, הורייך הם אלה שצריכים לפנות ולקחת אחריות, זה לא נכון שאני אמשיך לדון בזה איתך כשכל המשפחה שלכם כנראה משתפת פעולה עם משהו לא נכון. באופן הזה אנחנו תמיד מגיעות למבוי סתום וזה לא מקצועי ולא נכון להמשיך לנסות לעזור לך כך.
צר לי שאני לא יכולה לעזור יותר.
שיהיה בהצלחה.

שלום ליאת,
זה עדיין לא גיל מתאים לצאת לחופשה כל כך ארוכה ללא הילד. ילד בגיל הזה עדיין לא מבין הסברים וגם מושג הזמן לא ברור לו. במשך שבועיים הוא עלול להאמין שנעלמתם לעולמים. החרדה והכאב שייגרמו וכן חוסר אמון בכם יהיו גדולים וכולכם תשלמו על כך מחיר כשתחזרו. לדעתי חבל, עדיף שתתאפקו עוד שנה שנה וחצי, וגם אז הייתי יוצאת רק לחמישה ימים בערך, לא יותר. שבועיים זה המון זמן עבור תינוקות.

אבי שלום,

סיבת ההתעוררות הלילית בגיל הזה היא התשומת לב אליו מורגל בינכם בהתעוררות זו. לא פירטתם איך אתם מגיבים.
בכל מקרה, חשובה התנהגות אסרטיבית והחלטית והבהרה שעכשיו לילה וחוזרים לישון.

דברו איתו על הדברים עוד לפני השינה, במהלך היום. ספרו לו על ילד שבוכה בלילה ואמא ואבא אמרים לו לחזור לישון.
קנו מדבקות. הבטיחו לו שיקבל מדבקה בבקר אם יישן יפה.
היו סבלניים ועקביים.

בברכה,

נעמה.

שלום נועה,
מעבר למה שהצעתי לך אין לי כרגע מה להציע. אני באמת לא חושבת שהפורום הוא תחליף לייעוץ מעמיק יותר.
זו כמובן בחירה שלך אם ללכת לטיפול או לא, ואני מאחלת לך הצלחה רבה בכל דרך שתבחרי.

שלום רויטל,
נשמע שיש בעיה קשה של גבולות. את מנתרגשת כשהו אמשנה את דעתו באוכל, והו אמנצל זאת כדי שללוט בך. אם הו אלא אוכל מה שאת נותנת - אז שלא יאכל ארוחה אחת, זה לא סוף העולם.
דבר שני, כשהוא מרביץ צריך להפסיק זאת פיזית ומייד, ולדבר בטון ברור ותקיף, לא לנהל איתו משא ומתן, לא להיכנס להסבר, נאומים ובודאי שלא להתחננויות כמו שלדעתי קורה לך בנושא האוכל. אם יש צורך להחזיק אותו דקות ארוכות עד גמר ההתפרצות - יש לעשות גם את זה. כנ"ל כשהוא משתולל. יש משהו אצלכם שכנראה משדר לא מספיק החלטיות והוא מפרש זאת כחולשה. אם אתם לא מצליחים- ייתכן וכדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת להמשך הכוונה ספציפית יותר.

שלום אפרת,
נראה שאת כנראה קצת יותר מדי חרדה או מרגישה מאשמה כלפי הילדה שלך, אם הסברת לה והכנת אותה, אין מעבר לזה מה לעשות. זה ל אאומר שתמיד היא תהיה מרוצה מזה שאת עסוקה עם אח חדש או שלא תהיי חסרה לה בבית החולים, אבל זה טבעי ואין דרך למנוע את זה לגמרי, את צריכ הלהקבל את זה כחלק מהעניין ולא לנסות להילחם בזה כל כך הרבה. מותר לילדה שלך להרגיש גם דברים שליליים כלפי הסיטואציה.
ידה בת 3 וחצי היא מספיק גדולה אם מסבירים לה, להבין שלא נעלמת.
שיהיה במזל ולידה קלה...

אני דווקא לא חושבת שאני חרדה, סיפרתי הכל על מנת שתדעו את כל הנעשה בעניין, אבל זה בסדר! אני באמת יודעת שהכנתי אותה בדרך הטובה ביותר. בכל אופן תודה רבה!

שלום דנה,
יש מקום להכנה מסויימת אבל זה מאוד תלוי בשלב שבו הסבתא נמצאת, ואם אתם יודעים בכמה זמן מדובר. לא הייתי מתחיה לדבר על זה שנה מראש. אבל אם סימני המחלה ניכרים עליה והילדות שמות לב, אז אפשר לומר שהי אחולה. כשיתקרב הזמן שבו יהיה מתאים להתחיל להיפרד ממנה, בטווח של שבועות, או ימים, לםי טווח ההתרעה שיהיה לכם, אז הייתי עוברת לדיבור יותר קונקרטי, על כך שסבתא חולה, והיא צריכה ללכת למקום שנחים בו, או תעלה לשמיים או כל דיבור אחר שנראה לכם נוח ומתיישב עם האמונות שלכם.

שלום דינה,
לא ציינת האם יש לה חברים, הםא משתתפת בצורה פעילה בשעת מפגש בגן? תנסי גם לתת יותר פרטים על הילדה ועל המשפחה, ואני אנסה לעזור לך יותר.

שלום לי,
אכן פניה לגורם מקצועי נראית כרגע במקום. בינתיים את יכולה לעיין בעמודת "שאלות נפוצות" בשאלה שנוגעת לפחדים אצל ילדים, וגם לנסות ללמד אותה טכניקות הרגעה של נשימות, למשל דרך ניפוח בועות סבון גדולות, באופן הזה היא נושפת נשיפות ארוכות ויש לכך אפקט מרגיע.

תודה על תגובתך המהירה, אולם לא הבנתי האם נראה שההתנהגות שלה נורמלית לשלב ההתפתחותי...לחוויה האחרונה שעברה (המזגנים) או שההתנהגות מצביעה על משהו אחר?
אני רוצה לדעת האם יש מקום לדאגה מעבר לעובדה שהילדה שלי חווה פחד?
מעבר לתמיכה , לעזרה הנקודתית , לתחושת הביטחון שאני אעניק לה....
מקווה שהבנת את השאלות שאני שואלת (מה נאמר מעבר לנכתב)

תודה מראש

שלום לי,
אני מבינה שאת אולי חוששת שביתך עברה פגיעה מסוג כלשהו, אולי מינית על ידי מישהו ולכן נבהלה כשראתה את איש המזגנים.
אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לשלול את זה, אבל זו לא אפשרות שהכרחי שקרתה.
עם זאת החרדה מוגזמת ולא טבעית, וכן כדאי לטפל בה, או בעזרת ההנחיות העמודת שאלות נפוצות או באמצעות טיפול מסודר.

שוב, אלפי תודות.
קשה לי להאמין שהיא עברה התעללות, אני אמא "חרדתית" כלומר נמצאת עם הילדים בכל נשימה שהם נושמים מלבד בגן, בגן אני סומכת על הצוות (זה גן פרטי-דרך קיבוץ) שמלווה אותה כבר שנתיים, אבל כאמא, כל עוד הילד לא איתי אני סומכת בערבון מוגבל.
השינוי שחל בה קיצוני לי מידי, והתגובות שלה נראות לי קיצוניות ולא נורמליות, יתכן ואכן זה רק איש המזגנים הזר והרעש וההמולה וגרם לה לטראומה כל כך קשה אל יתכן ולא ולכן אני חופרת לדעת את האמת, לדעת שאני לא תולה התנהגות בשלב התפתחותי ובסוף אפספס איזושהי "צקעה" של הילדה שלי.
אני מעדיפה להיות חרדתית מידי ולא בת יענה.
לכן אשאל, איש מקצוע הכוונה ליועצת התפתחותית? אם אוכל לקבל את התואר אותו אני צריכה לחפש על מנת לעזור לילדה שלי אודה לך מאוד.

תודה רבה

שלום לי,
את צריכה לחפש פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט שעובד עם הגיל הרך.

שלום מימי
גירושים הם משבר משמעותי עבור ילד בן 6, גם כשהכל נגמר יפה, מה שבד"כ לא קורה.
ההתנהגויות שאת מתארת מאפיינות מאד ילד אחרי גירושים. ייקח זמן עד שתיצרו שיווי משקל חדש והילד יהיה קצת פחות זועם. עדיף שהוא מבטא את רגשותיו מאשר שומר בלב.
כדאי לנסות לשמור על יחסים תקינים עם אב הילדים. לשדר מסרים דומים, לא ללכלך זה על זה בנוכחות הילדים ולתת לילד מקום לדבר על רגשותיו בלי שירגיש שהוא חייב להיות נאמנן לאחד הצדדים.
כרגע הוא כועס. תאמרי לו שאת מבינה את הכעס וזה באמת מצב קשה לכולם. תסבירי לו שזה לא קשור אליו. תקשיבי לרגשותיו ותני מקום של כבוד לאב.

עם הזמן זה יהיה קל יותר
בהצלחה

שלום חלי,
מועדי הגמילה היו כנראה קורבים אחד שני מדי. במילה בכלל מומלץ לא להילחם ולא ללחוץ. כל הנושא צריך להיות בשליטתה של הילדה עם הכוונה שלכם אך לא לחץ.

שלום ליזה,
אני לא מציעה לך לדבר איתו על הסימפטום עצמו בצורה ישירה, כי ייתכן והתייחסות יתר לבעיה תגרום לכך שהוא מקבל ממנה רווח משני ואז היא תימשך.
אם את חושבת שהוא תחרותי מדי, אפשר להתייחס לזה בלי קשר להשתנה. גם באמירה מילולית שזה ל אנורא גם לטעות וגםלהפסיד, אם זה בדוגמה אישית של התיייחסות הומריסטית לטעויות והפסדים שלכם ההורים, ואם זה על ידי כך שתשחקו איתו, ותלמדו ואתו ליהנות מעצם הפעילות בלי קשר לתוצאה שלה.
כמו כן חשוב שכשאתם נותנים לו חיזוק חיובי על ההצלחות שלו - החיזוק יתיחס למאמץ שהוא השקיע ולעצם הניסיון ולא לתוצאה או לכישרון שלו , גם כשהתוצאה מוצלחת. אמירות כמו "אתה ילד חכם" גורמות לו לחוש שמצפים ממנו תמיד להצליח למרות שהוא לא תמיד יודע מה חכם ומה לא ואין לו שליטה על הכישרון שלו ואילו אמירות כמו "מאוד השקעת" או "מאוד התאמצת" נותנות חיזוק למה שכן יש לו שליטה עליו ומוריד ציפיות.

שלום לך,
אולי חסרים לי פרטים, אבל לא הבנתי אם יש שלושה ילדים מדוע החשד נופל באופן טבעי על הילד הצעיר, הרי יש עוד ילד או ילדה, לא?
בכל אופן אם ילד אכן גונב, בדרך כלל הדבר מצביע על מצוקה כלשהי. לא ציינת מה גילו, אבל אולי כדאי, בלי קשר לגניבות לנסות ברר יותר האם משהו מציק לו. אפשר לעשות זאת בדרך משחקית ועקיפה, למשל לשחק במשחק דמיון משותף ולשאול - אם פיה הייתה נותנת לך שלשו משאלות - מה היית בוחר? אפשר ללמוד מכך הרבה על עולמו הפנימי ועל מה שחסר לו והוא מנסה, בצורה לא יעילה ולא מודעת אולי לגנוב כדי להשלים. לא מדובר בחסך חומרי, אלא ריגשי. וזה גם לא קשור אם אתם הורים שנותנים או לא, אלא זו מצוקה שלו שכדאי לברר ולראות איך עוזרים לו בה.