פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
ההחלטה לבצע את העזיבה ביום העלייה לכיתה א' היא החלטה רעה מאוד. אתם למעשה הורסים לילד שלכם בלי כל התחשבות את היום שהוא מחכה לו זמן רב, והוא חרד לקראתו בלי שום קשר. זה מעבר ליכולת שלו להכיל את כל זה, וזה פשוט לא פייר ולא נכון.ע מה אתם רוצים שהוא יבכה קודם? על כך שאבא הולך על כך שהוא חושש להשאר בד בכיתה שהוא לא מכיר? או על כך שהוא מתרגש לעלות לכיתה א'? אנא מכם דחו אותה בשבועיים לפחות אם לא יותר.
בכל אופן, על ההחלטה צריך לספר לו בצורה משותפת, להסביר לו שאבא ואמא לא מסתדרים, זה לא אשמתו ולא קשורה אליו, שניכם ממשיכים לאהוב אותו בדיוק כמו קודם, וכן יש עדכן אותו בסידורים מעכשיו, שאבא עוזב והוא יראה אותו במימים אלה ואלה וכו'. יש לצפות אחר כך, גם אם לא מייד, לשאלות, חששות, חרדות, כעסים, ולתת להם מקום, והבנה.

קודם כל תודה על התשובה המהירה ,חשוב לי לציין שבני היה בשנה שעברה בחטיבה צעירה מה ששונה בעצם מילד אחר שעולה לכתה א ומגיע מגן לבית הספר ,בנוסף עם כל הקושי שבעזיבת בעלי עבור הילד אני לא בטוחה שכדאי שיישאר מאחר והילד חשוף למריבות קשות שיש בהן לא פעם גם התבטאות מילולית מאוד לא יפה ,אני ממש אובדת עצות ...מה לעשות?בבקשה תעני לי במהרה ,תודה.

שלום דנה,
הילד שלכם היה עד למריבות עד עכשיו שבועיים לכאן או לשם זה לא מה שישנה. נכון שאם הוא היה בחטיבה צעירה זה קצת מקל, אבל עדיין עלייה ליום א' זה יום חגיגי עבור כל ילד, וחבל להרוס לו זאת.

אני מאוד מודה לך על הייעוץ...

שלום מירי,
אנא פינ לעמודת "שאלות נפוצות" לשאלה העוסקת לפחדים אצ יידם ואם זה לא עוזר נראה לי שכדאי תפנו לגורם מקצועי.

שלום שרון,
ניתן לדעת כמבון כל מיני דברים על לא באופן כזה מנותק מהקשר ומפרטים. ייתכן שמדובר על כך שהוא קולט עצב במשפחה שלו. זו רק השערה. אם שואלים אותו בצורה ישירה מה בודאי שהוא לא יכול לענות, אבל אולי אם תבקשו ממנו לספר סיפור על משפחה, נניח על המשפחה של הדובי, אולי שם ניתן יהיה לקבל תמונה יותר מלאה, למה הם עצובים.

תודה על התשובה. אחותי כתבה את ההודעה עבורי. אני אמא של עמרי בן השלוש וחצי.
היום בבוקר עמרי צייר פרצוף עצוב של סוס ים וכששאלתי אותו למה הוא עצוב הוא ענה שהוא לא יכול להיות עם חבר שלו שנמצא מחוץ למיים. שאלתי אותו האם הוא יהיה שמח כשהוא יפגש איתו הוא אמר שכן. באותו הדף הוא צייר אחר כך לויתן שמח.

חשוב לציין שעמרי הוא ילד שמח, מאוד חברותי עם הרבה שמחת חיים שכל מה שהוא רוצה לעשות זה לשחק ולהשתולל. הבית שלנו הוא בית חם ואוהב ועמרי מקבל הרבה תשומת לב גם ממני וגם מאבא שלו שעובד מהבית. יש לעמרי אחות בת 8 חודשים שהוא אוהב מאוד ומשחק איתה יפה לעיתים בהתלהבות שגובלת בהצקה. נראה שבינתיים אין קנאה בין האחים.
אני מאוד אשמח להבין את המשמעות של הציורים והאם אני צריכה לעודד אותו לצייר פרצופים שמחים או פשוט לשאול אותו למה הפרצופים עצובים.
המון המון תודה!

שלום רוית,
תראי, מאוד יכול להיות שחלק מהעניין של הפרצופים העצובים קשור לכך שלא כל מקבלים אצלכם בבית רגשות שליליים. זו השערה שלי, ואני כמובן לא יכולה לדעת בודאות אם היא נכונה כי אני לא מכירה אתכם. אבל אני מסיקה שייתכן ויש קושי כזה מתוך שתי תגובות שלך - אחת השאלה שלך אם לעודד אותו לצייר פרצופים שמחים. מה המשמעות של הצעה כזו? בעצם בכך אנחנו משדרים לו - תראה אצלנו בבית אין עצב ואין אנשים עצובים, תצייר בבקשה פרצופים שמחים, כי אנחנו בית שמח וכדאי שגם אתה תהיה כזה. תראה כמה תשומת לב אתה מקבל ובאיזה בית חם אתה גדל, למה לך להיות עצוב? ובכך שוב אין הכרה בכך שמותר גם להיות עצוב לפעמים.
תגובה שניה שלך קשורה לזה שלדעתך אין בינתיים קנאה בין האחים. ההצקה? אה - זה מתוך התלהבות. תראי, יכול להיות, אבל לא יכול להיות שאין קנאה ואין רגשות שליליים אף פעם.
לכל אדם יש רגשות שליליים לפעמים, זה לא אומר שהוא לא גדל במשפחה חמה והוא לא מקבל תשומת לב מאבא ואמא. לא כל רגש שלילי של ילד מעיד על כך שהוריו נכשלו בלהעניק לו תנאים אופטימלים. התשובה של הילד שלך לציור שאחותך תארה בפניה הקודמת - "ככה אני רוצה" מעידה על כך שהוא לא רוצה שיכתיבו לו מה להרגיש והוא רוצה שלפעמים יכבדו את הרגשות השליליים שלו ויתנו להם מקום ואילו התגובה שלו לגבי סוסון הים מדברת או על בדידות מסויימת או על געגוע, אולי לחבר מהגן שהוא לא פגש בגלל החופש, אולי לקרוב משפחה שהרבה זמן לא בא לבקר, אולי התגעגע אליכם כי נסעתם לסוף שבוע זוגי (מותר לכם:-) וכו'. חשוב שתבדקו איך תגובתיכם לרגשות שליליים של הילדים, האם אתם נותנים להם מקום או מייד מנסים לשכנע שבעצם הכל בסדר, זו לא קנאה אלא התלהבות, האם אתם מרסנים מייד טענות או תחושות קשות כדי שלא יעלו יותר - אם כן כדאי לחשוב איך להגיב אחרת באותם מקרים. במקרה של הסוסון למשל הייתי אומרת - "זה באמת עצוב" אם שמת לב, אחרי שנתת מקום לכך שהסוסון עצוב הילד התפנה לצייר לוויתן שמח, לא בגלל שאמרת לו לצייר לווייתן שמח.

שלום לך,

אכן מצב לא פשוט. נראה לי שהכי נכון הגיד לה כרגע, שיש משפחות עם אבא ויש משפחות בלי אבא, המשפחה שלנו יש בה את אמא ואותך (אפשר גם להגיד מי שייך למשפחה המורחבת - סבא, סבתא, דוד וכו') וזו המשפחה שלנו. זה לא אומר שהיא תפסיק בהכרח לעשות זאת, כי ייתכן שהיא רוצה שיהיה לה אבא, וזו זכותה לרצות, אך מבחינת ההסבר לא נראה שכרגע ניתן לעשות יותר מזה. כשהיא תבין מעט יותר אולי ניתן יהיה לתת ןלה הסבר מלא יותר על איך ילדים מגיעים ואיך גם היא הגיעה.

שלום רב,

בני בן השנתיים ושלושה חודשים, בכל פעם שהוא רואה בלון הוא נחרד, אם הבלון מתפוצץ, החרדה אפילו עולה שלב.
מה לעשות?
כך גם לגבי רעשים חזקים ואפילו צעקות של ילדים אחרים.
מה ניתן לעשות בכדי לשפר את איכות חייו

שלום איתן,
אתם יכולים לנסות מספר דברים, אחד מהם, שמיועד לזמן הרעש עצמו הוא הסחת דעת, כלומר כשמתחילה הבהלה - להרגיע את הילד ולהציע לו פעילות אחרת שהוא אוהב, אפשר גם להציע לו לנפח בועות סבון, באופן הזה הוא גם מתרגל נשיפות שעוזרות להרגעה וגם מתאמן בפעילות שמסיחה את דעתו. עם הזמן, ייתכן שהוא ילמד את הטכניקה של הסחת דעת בעצמו והרעש פחות יציק לו. דבר שני, בזמנים ה"שקטים" אפשר לשחק איתו במשחקים שקשורים לחרדות שלו - למשל לקנות לו מקדחת צעצוע ולשחק איתו למשל שהוא קודח, ואתם מתחבאים מהרעש...וכו'.

שלום ברק,
הכעס לא עוזר, אין בו שום טעם. אני מאוד מקווה שהוא לא עושה במכנסיים כשאתה כועס עליו כי הו אמפחד מהכעס שלך... זו גם אפשרות. אין שום צורך לכעוס על ילדים כטקטיקה, לפעמים אנחנו כועסים כי אנחנו לא שולטים בזה, זה סיפור אחר וזו בעיה שלנו. יש הבדל בין כעס ותקיפות. כשרוצים לשים גבולות צריך להיות תקיפים וברורי, אך אין לזה שום קשר לכעס.
עכשיו, אם אתה מבין שהילד מקנא, אז למה בכלל אתה כועס?
אם אתה מבין מה עובר עליו, כדאי לדבר איתו על כך. שאתה מבין שהוא מאוד אוהב את האחיות שלו אבל גם קשה לו והוא כועס ומקנא, וזה טבעי, הווא גם קצת צודק כי הוא בעצתמו ילד קטן עדיין ואתם פאתום נורא עסוקים באחיות שלכם והוא מקבל פחות זמן איתכם. אז קודם כל רצוי קצת לשנות את זה, ולהבטיח לו וגם לקיים זמן איכות איתו בלבד, וגם לכבד את זה שלפעמים גם הוא קצת תינוק עדיין, ואם מתפספס לו - לא נורא.

שלום עדי,
זה יכול להיות קשור גם הריון וגם לחוסר גבולות. מה זאת אומרת היא מרביצה לך? אז חייבים להפסיק את מייד, פיזית, גם אם יש צורך להחזיק לה את הידיים עד שהיא נרגעת. כמו כן לא ברור לי איך את נוזפת בה, צריך לדבר ברגעים כאלה בטון תקיף וברור, ובקצרה, בלי הסברים, נאומים וכו', ואם היא ממשיכה להרביץ אז להפסיק זאת פיזית כמו שציינתי.

שלום גילה,
בודאי שאת יכולה וצריכה להפסיק את זה, זה לא מה שיגרום לה לחפש במקום אחר. את יכולה לתת לה אהבה בדרכים שמתאימות לך זה לא חייב להיעשות בדיוק בתנאים האלה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הורים_לתינוקות_הורים_לפעוטות' id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום עידית,
אני לא מכירה מכירה אתכם מספיק אך נדמה לי שכפי הנראה אתם מתקשים בהצבת גבולות. ייתכן שאתם יודעים מה צריך לעשות, למשל לא לענות לילד עד שהוא מפסיק להתבכיין, אך ייתכן שאתם לא מספיק עיקביים בזה, מספיק שפעם אחת אתם מנסים להיענות לו כי כבר אין סבלנות או אין זמן או אתם רוצים כבר שקט ואז כל העבודה לא שווה וצריך להתחיל הכל מהתחלה, כי הוא יודע שלפעמים הוא כן יכול לקבל דברים בדרך הזו.
דבר שני, ילד בן 4.5 אין לו מה לחלוק עם תינוק בן שנה. יש פה רק עניין של גבולות. הוא לא אמור לשלוט בתינוק ולהגיד לו במה לגעת. כמובן שמגיעה לו פרטיות ושליטה על החפצים ששייכים לו, ומותר לעזור לו למצוא דרכים לשמור עליהם, ולמנוע מהתינוק לגעת לו בהם אם הוא לא רוצה, אך במקומות שהוא מנסה לשלוט בכלל בדברים שהתינוק עושה או נוגע גם בצעצועים של התינוק, כאן צריך בצורה תקיפה וברורה לשים גבול, גם אם הוא לא מרוצה מכך.

תודה על התגובה המהירה.
רציתי לדעת מה לעשות במקרה שהוא מרביץ לו, לשלוח אותו לפסק זמן או רק להזהיר?
מה לגבי ההתחצפויות כלפינו וההצקות? הייתי רוצה לדעת יותר בפירוט איך עלינו להגיב.

שלום עידית,
תראי, אני באופן אישי לא בעד שיטת פסק הזמן, בטח לא בתור עונש, אם כבר אז כאמצעי להרגעה.
כשהוא מרביץ צריך להפסיק את המכות מייד, בטון תקיף וברור, ואם י שצורך אז גם פיזית.
כשהוא מתחצף כלפיכם חשוב להגיב גם בתקיפות ובצורה קצרה מאוד. בכלל כל התגובות כלפי התנהגויות שליליות צריכות להיות קצרות וברורות. בלי נאומים,הסברים, כעסים ודרמה. פשוט לשים לזה סוף בטון תקיף וברור. כמו כן אין לאפשר לו להתשמש בדרך הזו כדי לתקשר איתכם -כלומר לבקש משהו ובחוצפה או להורות לכם משהו באופן הזה - ברור שאתם לא נענים לזה.
כמו כן כדאי לתת חיזוקים על התנהגויות חיוביות שלו, כדאי שיהיה כדאי לו להשתמש בהן יותר.

שלום יפה,
קודם כל באמת להסביר וללטף זה לא מספיק. צריך להבהיר בצורה ברורה ותקיפה שההתנהגות הזו לא מקובלת.
דבר שני, אם אתם באמת משוכנעים שזה מגיע על רקע קנאה באחיה, אז אפשר דבר איתה איתה על כך. שאתם מבינים שהיא מאוד אוהבת את אחיה אבל גם כועסת על כך שאתם עסוקים בו כל כך, וזה טבעי ומובן, הרבה ילדים מרגישים כך כשנולד להם אח ואפשר להבטיח לה וגם לקיים - זמן איכות אישי איתה בלבד, אך לא לאפשר כזו התנהגות.

שלום מאיה,
אני מציעה לך לא להעמיס על הילדה. אותה אין לך מה לשאול, אם כבר תשאלי את המבוגרים. את מעמידה אותה בקונפיקט נאמנויות קשה ולא הוגן. זה לא סוד כזה נורא ואיום, תנסי להרפות ממנו ולא לערב את הילדה בסכסוך שלכם.

שלום אכסנדרה,
לא ידוע לי על תרופות כאלה ובכל מקרה זו שאלה לרופאים וכאן זה לא פורום רפואי.
בכל אופן אלכסנדרה נשמע, נשמע לי שאתם מאוד לחוצים. אני לא בטוחה שיש סיבה ללחץ שלכם. ילדים רבים עוים לכיתה א' עם לקויות למידה שונות וקשיים שונים, מקבלים עזרה מתאימה ומתמודדים היטב. אני לא בטוחה שזה טוב שאתם יושבים איתה בבית עם חומר דידקטי כיוון שייתכן שהדבר נעשה תוך לחץ ודאגה ומגביר את תחושת חוסר היכולת וחוסר הביטחון שלה, וזה מוריד את הביצועים שלה עוד יותר, ואולי זו הסיבה שתאם מרגישים פער בין מה שהיא יכולה ומה שהיא עושה. היא בסך הכל ילדה קטנה וכבר מטופלת גם בריפוי בעיסוק וגם אצל קלינאית תקשורת - זה כבר המון לחץ עבורה. תרפו. גשו לפסיכולוגית של הגן לקבל הכוונה יותר ספציפית לגבי העתיד ולגבי מה כדאי לכם לעשות אם בכלל ואם כן אז איך. כי אין לכם את הכלים ללמד ילדה עם קשיי מידה ולכן אולי עדיף שתרדו מזה, לא בטוח שזה מקדם אותה וזה רק מוריד לה את הביטחון כרגע ומעלה את אווירת הלחץ בבית.

שלום לך רחל,

לא ברורה לי העצה את מבקשת. איך לנהוג עם הילד? מה לומר לבנך? מה זה אומר התנהגות נוקשה של אביו כלפיו. תפרטי בבקשה ואוכל לענות.

בברכה,

נעמה.

אני חושבת שבני נוהג בנוקשות ורוצה לקבל עצה מה לעשות

רחל שלום,

כל עוד בנך אינו מרגיש צורך לפנות לעזרה ואינו רואה בעיה, לא נוכל לייעץ לו באופן ישיר.

אם לך יש יכולת להשפיע עליו ולדבר אליו בצורה עדינה, העבירי אליו את המסר.

אפשר להפנות אותו גם לתוכן ומאמרים מתאימים כדי ללמדו "הורות ברוח האינטליגנציה הרגשית"

קשה לעזור בצורה עקיפה אלא אם כן יש לך השפעה על התנהלותו. אולי דרך בת זוגתו תוכלי להשפיע.

שלום טליה,
ילדים בגילאים האלה משקרים לפעמים, זה טבעי ותואם גיל, כי אין להם תמיד כלים אחרים מספיק מפותחים עדיין להתמודד עם הפערים בין העולם הפנימי שלהם למציאות. אין טעם לשאול אותו למה הוא משקר, כי הוא לא יודע לענות לך תשובה כזו מורכבת.
אם התשובה שנתן היא מניפולטיבית או לא אני לא יכולה לדעת, כי אני לא מכירה אתכם מספיק.
את יכולה לשאול את עצמך האם הוא בדרך כלל מגיב בצורה מניפולטיבית? האם קרה משהו לאחרונה שעלול לגרום לו להרגיש פחות אהוב? הולדת אח? משהו אחר?